קובי אריאלי: אולי פשוט תסתמו שם?

כבר סיפרתי שעיסוקי העיקרי הוא הופעות והרצאות בפני קהל. מדובר בתענוג גדול ובמתנה שקיבלתי. הקהל הוא אהבתי הגדולה, תשומת הלב שאני מקבל ממנו ממכרת ובכלל, יש לי מערכת יחסים שלמה ומורכבת עם הגוף הנפלא הזה ששמו "קהל".

אפשר להכביר במילים אודותיו, ועוד אכביר. זה מתחיל בכמות שלו. כשהוא רב והמוני הוא מחשמל אותי ומעיף אותי וכשהוא מועט ואינטימי הוא מחמם את ליבי והופך כל אחד ואחת מהן לחברים קרובים שלי. באמת מתנה. עניין הכמות הופך, אגב, לבעיה, במקרה אחד והוא המקרה שקרה גם השבוע, בו כמות הכסאות באולם עולה בהרבה על כמות האנשים באולם; או אז מתכרכמות פני, רוח רעה אופפת אותי ואני נעצב, ערכי העצמי יורד בעיני וביחס ישיר עולה וגואה שנאתי למי שסידר את הכסאות. למה, אני שואל, למה להכין 150 כסאות כשבנופש הזה משתתפים 100 איש ובמקביל להופעה שלי יש קוסם בלובי, פילאטיס בספא, משחק במונדיאל ואמבולנס בכניסה שמפנה אורחת שלא מרגישה טוב?

אבל האמת ניתנת להיאמר שבשל היותי מיומן, התגברתי חיש-קל על הרגשות האלה ועליתי לבמה כמו אריה. דין 57 איש באולם כדין 750 בהיכל ערב קודם לכן, למרות שאני יודע בידיעה ברורה ששלושה מהם הם מההגברה, שניים מההפקה, שלושה שבאו לחזות בי לצורך הזמנתי להופעה אחרת והמנהלת שלי. מה זה משנה. ראש הוא ראש.

אבל זוג הנשים שישבו בשורה האחרונה הצליח בכל זאת להשיב אלי את רוחי הרעה. כבר במשפט הראשון הן התחילו לדבר, חשבתי שזה יחלוף אבל לא. הן פשוט המשיכו לדבר ולצחוק ביניהן וזה לא הפסיק לאורך כל ההופעה. פשוט דיברו ודיברו. האחת לוחשת וצוחקת והשניה מתפוצצת מצחוק ושוב היא לוחשת לה והיא שוב צוחקת ושואלת משהו וצוחקת.

ואני הולך ומשתגע. כשאתה עוסק במלאכה הזו, שכל כולה שאיבת תשומת לב למה שאתה אומר ובמקביל אתה לוקה בהפרעת קשב בלתי מאובחנת כלשהי, הסיטואציה הזו מצליחה להטריף את ראשך עליך. אתה לא רואה כלום ולא שומע כלום חוץ מאת שתי הראשים של החצופות האלה מדברות ביניהן. ומשלב מסויים נצעקת בתוכך צעקה והיא גדולה: למה בכלל באתן, לעזאזל! יש משחק, יש פילאטיס, יש הופעה בלובי, יש אמבולנס. למה אני, למה? מה נגזר עלי?

וכך, מתוך פיצול אישיותי מובהק, חציי על הבמה מרוכז בטקסט שלי ומצחיק את הקהל וחציי האחר חורש מזימות ומנסח קללות יצירתיות לצמד, סיימתי והשתחוויתי ותודה! הייתם קהל נהדר! (חוץ משתי הרוצחות שם מאחור, חכו חכו) ופניתי ויצאתי תשוש ומדוכדך אל אחורי הקלעים, לשם הגיעה עד מהרה השמאלית שביניהן, זו שלפני רגע ביקשתי לחנוק במו ידיי והודתה באוזניי על הופעה נפלאה ומצחיקה, שהיא גאה שהצליחה ליהנות ממנה כל כך, למרות שנאלצה לתרגם כל מילה שאמרתי באוזניי חברתה, שלא מבינה מילה בעברית.