ב־10-9 בנובמבר יהיו עיני רבים נשואות לבית המכירות הפומביות כריסטי'ס ברוקפלר סנטר שבניו יורק, כשאוסף האמנות העצום של פול אלן, מייסד מיקרוסופט המנוח, יוצע למכירה. עשירי עולם עם חשבונות בנק שמנים יריבו ביניהם על יותר מ־150 יצירות של גדולי האמנים, מקלוד מונה ועד ואן גוך. מדובר במכירה הגדולה ביותר שארגן בית המכירות הוותיק, וצפויה להיות גם המכניסה ביותר בהיסטוריה.
באותו יום פלאביו ג'יאנסי, מבכירי סוחרי האמנות באירופה, יהיה עם יד חמה על ההדק. הוא לא יודע אם פיזית יהיה נוכח בארה"ב, מאחר שיש לו התחייבות מוקדמת בטורינו שבאיטליה, אבל הוא יודע שיש לו כמה קליינטים שחמים על הסחורה. למותר לציין שלא מדובר בפשוטי העם, אלא בשפיץ של האלפיון העליון.
"זו מכירה של פעם בחיים, כי מדובר באוסף של יצירות מדהימות שמגיעות בבת אחת למכירה בשוק", הסביר ג'יאנסי, שנחת לביקור בזק בישראל. "מכירה שההכנסות שלה בקלות יכולות להגיע למיליארד דולר. אני סקרן מאוד לגלות מה התוצאות, כי אנחנו חיים בתקופה שלאחר הקורונה ובזמן שבו מתנהלת מלחמה בין רוסיה לאוקראינה. הכלכלה לא יציבה ונמצאת בתנודות של מעלה ומטה. תמיד יכולות להיות הפתעות, אבל אנשים עדיין רוצים לקנות ולהשקיע. זו תקופה טובה לאמנות כי היא כמו זהב - אתה קונה ויודע שבאיזשהו שלב תחזיר את ההשקעה".
מה ההיילייט מבחינתך במכירה הקרובה?
"הטונדו (ציור עגול) של בוטיצ'לי, וכמובן יש את דיוויד הוקני, שבשנים האחרונות מאוד מצליח ואני משוכנע שישיג סכום עצום במכירה".
מה זה סכום עצום?
"ההערכות הן יותר מ־100 מיליון דולר לציור של הוקני. מדובר באמן שהגיע לשיא, והוא עדיין בחיים. אני חושב שהסיבה להצלחתו היא משום שהוא מסוגל לדבר עם אנשים. הוא מציג עד היום תערוכות נפלאות, וחובבי אמנות נחשפו לעבודותיו בזמן אמת, לכן הוא נהיה מאוד חם, במיוחד העבודות מהתקופה המוקדמת שלו. לאמן כמוהו יש פרק מכובד בספרי ההיסטוריה של האמנות".
מילה אחת טובה שלו
ג'יאנסי (45) הגיע לישראל לביקור של 48 שעות, בעיקר לתערוכת הקרמיקה של האמנית הישראלית־קנדית ניקול קורנברג־יעקובוביץ'. תערוכה מרשימה שהוצגה במקום מאוד לא שגרתי - סמוך לאבני היסוד של הכותל המערבי, שישה מטרים מתחת לפני הקרקע. בעלה של האמנית הוא שמחה יעקובוביץ', שנודע בזכות סדרת סרטי ההיסטוריה שביים "הארכיאולוג העירום". שמחה ואשתו הזיעו לא מעט כדי שג'יאנסי יגיע כאורח לתערוכה, כי מילה טובה אחת שלו יכולה להשפיע על עתידה המקצועי של ניקול.
"יש לנו מזל גדול", הסביר יעקובוביץ' הנרגש. "נניח שאנחנו מדברים כרגע על עולם הכדורגל - אז זה כמו שנוחת כאן מגלה הכישרונות של ברצלונה ואתה אומר 'אני לא מאמין שהוא הגיע לראות את המשחק שלנו'".
ג'יאנסי מצטנע. "אל תדאג, אשתך היא הכוכבת האמיתית פה, לא אני", הוא אומר לשמחה, אבל מייד מסביר: "אני אוהב קרמיקה, קדרות. לפעמים אפשר לראות את טביעת האצבע של האמן בחימר ובטח שהלוקיישן של התערוכה הזו מיוחד. אני אוהב לגלות דברים חדשים. בעבר כבר סייעתי לאמנים צעירים. שיתפנו פעולה, הם פרחו והגיעו לגלריות נחשבות. אני יכול לעזור עם הקשרים שיש לי, גם אם לא מדובר בתחום האמנות שבו אני מתמחה. לא רואה את עצמי מגלה כישרונות, אבל איכשהו אני אוהב את הרעיון".
תולדות האמנות
פלאביו נולד ב־1977 בפראטו שבטוסקנה, עיר שמתמחה יותר בטקסטיל, אבל גם האמנות לא פסחה עליה. שם נולדו הפסל לורנצו ברטוליני והצייר פיליפינו ליפי. בכל יום, בדרך לבית הספר, ג'יאנסי היה עובר בכיכר המרכזית ליד פסלו הנפלא של הנרי מור, אבל ההתרגשות הגדולה היתה דווקא בביקור בפירנצה הסמוכה. "המוזיאון הראשון שביקרתי בו היה הברג'לו בפירנצה", סיפר. "זה אחד המוזיאונים החשובים בעולם לפיסול, ואני זוכר שיצאתי ממנו נפעם, ביקור שפשוט נחרת בראשי".
אמנות לא היתה הכיוון הראשון שג'יאנסי הצעיר חשב עליו כשסיים את לימודיו בתיכון. הוא כבר החל ללמוד משפטים באוניברסיטת פירנצה, פנטז על קריירה כעורך דין, אבל היה זה מפגש עם חברו ללימודים פבריציו מורטי שפתח גלריה בטוסקנה ב־1999 והציע לו משרה.
האהבה לאמנות ניצתה במהירות בגלריה החדשה. ג'יאנסי אמנם לא למד אמנות באופן אקדמי, אבל גילה מהר את התחום שיתמחה בו בעתיד - האולד מאסטרים, הציירים הגדולים של איטליה, ובהם לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, דונטלו ורפאל. "אני מתמחה במאסטרים האיטלקים, במיוחד מהמאה ה־14 עד המאה ה־17, זו האמנות שמדברת אלי", נימק. "ציורים שאחרי מאות שנים נשארו רלוונטיים ומספרים סיפור. אלה יצירות ששרדו כל כך הרבה תהליכים, עברו מיד ליד, שחייבים להעריכן".
איך אתה מסביר שאופנות משתנות, ועדיין רצים לראות את המונה ליזה בלובר?
"שאלה טובה שאין עליה תשובה מדויקת. לדעתי זה עניין של מורשת שמשמרת את העבר, הודות לאספנים שהיו לאורך השנים והעבירו את האוספים שלהם מיד ליד. תחשוב על הבריטים או על הגרמנים שנסעו לחפור ביוון והוציאו לאור דברים שעד היום הם חלק מהתרבות שלנו. תמיד יש רצון לראות את העבר ולהבין איך הגענו עד הנה".
הגלריה בפירנצה הלכה ותפסה נפח, עד שלפני 17 שנים הוחלט שג'יאנסי יפתח סניף בלונדון. אחרי שמונה שנים בתפקיד פלאביו החליט להישאר בבירה האנגלית, אבל שינה מעט את הכיוון. הוא פתח חברה שמתמחה בסחר ובייעוץ אמנות, FG Fine Art.
"הבנתי שאני צריך לבחור דרך ולהעלותה לרמה אחרת", הסביר. "הפכתי לסוחר אמנות עצמאי. על הנייר סוחר אמנות וסוחר רכב זה כמעט אותו הדבר. אני דילר והתהליך דומה. צריך להיות בעל ידע, יכולות מכירה, תקשור, אבל מובן שיש שוני בתחום התרבותי".
איך נראה סדר היום של סוחר כמוך?
"אין לי רוטינה של תשע עד חמש. חלק מהיום זה לדבר עם קליינטים, חלק מוקדש למחקר על ציורים שאני מבקש לקנות, או כאלה שאני מנסה לאתר. אם יש לי לקוח שמחפש תמונה, אני מדבר עם קולגות אם יש להם מושג איפה אוכל למצוא אותה".
יש כנות בעסק הזה?
"אתה צריך להיות בעל מוניטין, ואם אתה רוצה לשרוד אתה חייב לבצע עבודה טובה. אתה לא יכול להסתיר את מצב היצירה כשאתה בא לספר ללקוח מה הוא עומד לקנות. אם צריך, אז מדווחים שבציור נעשו כמה שיפוצים. זו החובה. יש הרבה מאוד סוחרים. בכל שטח באמנות תמצא אותם. המצליחים, שמגיעים לירידי האמנות החשובים, הם לא רבים".
אוסף ב־5,000 יורו
כשאני שואל את ג'יאנסי אם הוא עצמו אספן, הוא מזכיר שאמנות צריכים לאהוב באמת. "אני אספן קטן. כשאני קונה משהו שאני רוצה לשים בשוק, אלה תמיד דברים שאוכל לחיות איתם, כי אם לא אצליח למכור אותם בתוך שנה, חמש, עשר שנים, אני אהיה שמח להישאר איתם בבית. משהו שאני אוהב".
אפשר לאפיין את האספנים של היום?
"הם מגיעים מכל מקום. יש אספנים פרטיים, כמה מהם מאוד חשובים, אבל אם אזרוק לך שמות הם לא יגידו דבר. אנשים פרטיים, אמידים. ישנם גם כאלה שיותר חשופים לציבור, ובדרך כלל מדובר באספנים של אמנות מודרנית, כאלה שיש להם גם קרן משלהם, מעין ספונסרים של אמנים. כעת יש יותר ויותר שחקנים גדולים המגיעים ממדינות המפרץ. הסעודים מתחילים לקנות הרבה אמנות, מעתיקה ועד מודרנית. אני חושב שבשבילם זו דרך לפתוח את עצמם לעולם. הרי אמנות עוזרת, בין היתר, לתקשר".
זו גם דרך טובה להראות את העושר?
"עם אמנות אתה יכול להראות כוח, ואם אתה קונה ציור של דה וינצ'י אתה מראה כמה כסף אתה מסוגל להוציא, אבל באותו זמן אתה פותח את עצמך. זה נותן לך איזה סוג של אמינות".
כאספן אתה חייב להיות עשיר?
"דיברנו עד עכשיו על מספרים שלא יכולים להיות רלוונטיים עבור כל אחד, אבל אתה לא חייב להתמקד רק ביצירות האלה. אתה יכול להשקיע 10,000-5,000 יורו בשנה ולקנות דברים צנועים וביחד ליצור לעצמך אוסף נאה. אני חושב, לדוגמה, על התקופה שאני עוסק בה, אז כמובן יש יצירות ששוות הרבה, אבל יש גם יצירות שנגישות לאספנים שרוצים להתחיל, וזו דרך טובה ללמוד על השוק. יצירות שיכולות להעלות את ערכן בתוך כמה שנים, ואז לפחות אתה משקיע כסף בדבר שאתה אוהב. מבחינתי, אם התקציב שלך 10,000 יורו, או 10 מיליון, אתה עדיין לקוח".
יש כישלונות?
"זה יכול לקרות. אנחנו חושבים על לקוחות בקטע של נאמנות, אבל הם אנשים חופשיים להשיג יצירות גם מדילרים אחרים. הם לא חותמים איתי על בלעדיות, אף שיש כאלה שתמיד יבקשו את דעתי או ירצו שאנהל בשמם את המו"מ, כי אולי אשיג עבורם מחיר יותר טוב".
ומה בנוגע לסיכונים?
"יכול להיות מקרה שקנית יצירה שאתה משוכנע שתימכר באופן מיידי, אבל לוקח לך זמן למכור אותה. זה סיכון שהוא חלק מהשוק. לפעמים מאבדים כסף בעסקאות, לכן לפני כל קנייה צריך לערוך מחקר כדי לדעת מה טיב הסחורה".
אמנות היא לא עניין של טעם?
"ברור. אחת השאלות הראשונות שאני שואל היא 'מה התקציב שלך?', כי אני לא עומד להציע משהו שאתה לא יכול לקנות, וכשאני מתחיל לעבוד עם אספנים פוטנציאליים אני מנסה להבין מה הם אוהבים, ואם יש זמן אז הולכים ביחד למוזיאונים, לתערוכות, ושם אני אנסה לקלוט את הטעם והרצון. האם זה כי אתה רוצה לקשט את הבית, או שאתה רוצה להתחיל אוסף, להשאיר מורשת. לפעמים אנשים שמתחילים לאסוף מוציאים לאור קטלוג של היצירות שברשותם ומממנים מלגות לאמנים צעירים. הדברים האלה חשובים ועוזרים לך לקנות את הדברים הנכונים".
אחת הטענות היא שאמנות הפכה לצעצוע של עשירים ולא כולם נהנים ממנה.
"זה לא נכון. גם אם תלך מאות שנים אחורה, אמנות תמיד היתה בידיים פרטיות. לפעמים יצירות היו מוצבות בכנסיות ונתרמו על ידי משפחות עשירות שרצו ששמן יפאר את הקתדרלה, וגם היום אמנות נמצאת בידיים פרטיות ואספנים רבים משאילים את האוסף שלהם לתערוכות. יש את אוסף אלאנה שהוצג ב־2019 במוזיאון ז'אקמר־אנדרה בפריז - אוסף פרטי שהוצג לציבור. יהיו יצירות שהקהל אף פעם לא יראה, אבל לצערנו תמיד זה היה. קח את משפחת מדיצ'י מפירנצה - תמיד היתה להם אהבה לאמנות, ואף שחלק מהיצירות היו חשופות לציבור, חלק מהן לא נחשף".
ג'יאנסי הזכיר את אוסף אלאנה ששייך למיליארדר הצ'יליאני אלברו סאיה ולרעייתו אנה גוזמן. שמם לא אומר לנו הרבה, אבל סאיה הוא איש עסקים שדורג ב־2018 על ידי המגזין "פורבס" במקום ה־729 בעשירי העולם. הזוג החל לאסוף ציורים של ציירים איטלקים מתקופות הרנסנס והבארוק בסוף שנות ה־90, ולאותה תערוכה בפריז כבר הלוו 75 מהעבודות שאגרו.
"אמנות יכולה להיות חלק מנכסיך, כמו בית או מכונית", ג'יאנסי אומר. "למרות שכשמדברים על השקעה אני תמיד חושב על כסף ובנקים, וכשאתה קונה ציור אז בטח שיש לו ערך כספי, אבל אתה חייב לאהוב אותו. העצה הראשונה שאני נותן לאספן היא 'תקנה מה שאתה אוהב כי אתה עומד לחיות עם היצירה, או לבלות איתה במשך זמן. קנה עם המוח, אבל גם עם הלב'. אתה חייב לקבל ייעוץ מהאנשים הנכונים, כי זו השקעה. בתחום המאסטרים הגדולים אתה חייב לדעת שהציור במצב טוב ושיש ליצירה בולטות. באמנות המודרנית אתה צריך לקנות אמן שאתה יודע שהוא עולה ומצליח בשוק, ושיש גלריה מאחוריו. אלה דברים מאוד חשובים".
אין כאלה ששמים את היצירות בכספת ושוכחים מהן?
"יש אספנים שקנו רק מכיוון שאמרו להם. הם שומרים את היצירה באחסון וברגע המתאים ימכרו אותה, אבל זה מבחינתם עסק. אני לא קורא לזה איסוף, כי כשאתה אוסף אתה רוצה שהיצירה תהיה בבעלותך ותעשה הכל כדי להשיגה".
יש זיופים?
"יש, אבל במאסטרים קל מאוד לעלות עליהם - לפי האיכות, הפיגמנט. יש מכשור מיוחד שמנתח את היצירה, ובפיסול, למשל, יש מכשור שיכול לתארך את הזמן שבו הפסל נוצר - האם החומר תואם את התאריך שבו הוא היה אמור להיות מיוצר. למזלי, במהלך הקריירה לא יצא לי להיתקל בזיופים רבים".
מה עושים במקרה כזה, מדווחים למשטרה?
"במאה ה־19 או בתחילת המאה ה־20 תיירים היו נוסעים מאנגליה לדרום אירופה, לאיטליה, ואם נתקלו בתמונה יפה במוזיאון הם היו מבקשים מאמן מקומי להכין עבורם עותק. אם אתה קונה עותק כזה, זה לא זיוף שאפשר לדווח עליו. גם במקרה של המאסטרים הגדולים יש לפעמים ויכוח אם הציור נעשה על ידי בוטיצ'לי או על ידי מישהו מהסטודיו שלו.
"לא תמיד חתמו על יצירות, במיוחד בתקופות המוקדמות. באמנות מודרנית, לעומת זאת, אם יש זיוף אתה אמור לדווח עליו. לדוגמה, יש אמן איטלקי בשם לוצ'ו פונטנה, שקרן מיוחדת פרסמה קטלוג של כל ציוריו ויש בקטלוג גם כאלה שיש איתם בעיה. לא פעם אנשים שיש להם ציור שלו מבקשים מהקרן שתבדוק אם היצירה אמיתית".
ה־NFT ימות, האמנות תשרוד
כמה כסף, לדעתך, מושקע מדי שנה בשוק האמנות?
"קשה לי לזרוק סכום מדויק, אבל 65 מיליארד דולר יהיה סכום שאינו רחוק מהנתון האמיתי. היו שנים שהיתה בהן קצת ירידה, אבל בעיקרון השוק יציב. אנשים ימשיכו לאסוף, כי לדעתי זה חלק מהטבע האנושי".
בשנים האחרונות צצו כל מיני תחומים חדשים באמנות. תערוכות דיגיטליות שפרחו בתקופת הקורונה, ויותר מופרך זו אמנות ה־NFT, שעד היום קשה להסבירה לטכנופוב מצוי, אבל היא מדברת על קנייה של זכות וירטואלית על יצירה של מישהו אחר, וזה יכול להיות לא רק ציור אלא אפילו קליפ וידאו או ציוץ בטוויטר. רוב המסחר ב־NFT נעשה באמצעות ארנק הקריפטו, והיה זה האמן הדיגיטלי האמריקני מייק וינקלמן, שנודע בכינויו BEEPLE, שמכר במארס 2021 יצירה ביותר מ־69 מיליון דולר.
"אני עדיין מעדיף אמנות אמיתית מאשר NFT", פלאביו אומר בנימוס. "היה לזה נתח שוק והיו כמה רגעי שיא, אבל כרגע יש ירידה בתחום. אני חושב שזה היה טרנד ודרך לשימוש במטבע הקריפטו. בדקתי את הנושא, אבל זה לא משהו שהלכתי אחריו, כי אני יותר אולד־סקול, איש של אמנות אמיתית. לקנות קובץ, משהו אבסטרקטי - לא מדבר אלי. זו מבחינתי לא אהבת אמנות. אני יכול להבין שיש מאחורי זה קונספט, אנשים שעבדו קשה, אבל זה לא בשבילי".
בתוך 20 שנה לא נראה את זה יותר?
"כשמדברים על טכנולוגיה, אז מה שאנחנו רואים עכשיו ייראה מיושן בעוד 20 שנה. אנשים תמיד יחפשו דבר חדש יותר. הרי למה מחליפים בכל שנה את המכשיר הנייד? כי מגיע דגם חדש. אם הרעיון יישמר, אז בטח נראה אותו בצורה אחרת. ברור שאנחנו צועדים לעולם דיגיטלי יותר שמוקף בחידושים, אז גם האמנות תעקוב אחריהם. אבל אמנות שאנחנו מעריכים מאות שנים תמשיך לשרוד כמו שהיא".
אולי צייר גרפיטי כמו בנקסי ישרוד את המאות הבאות?
"הוא אמן גדול של שיווק. הוא נולד כאמן רחוב ומצא דרך לתקשר עם הקהל, מהראשונים שיצר סביבו באזז. בנקסי יודע מה הוא עושה, אף אחד לא יודע מיהו, יש לצידו הרבה מסתורין. הציור שלו, שגרס את עצמו במכירה הפומבית בסותבי'ס, היה לדעתי צעד גאוני. האמנות שלו משיגה מחירים גבוהים, אבל איכות לדעתי זה משהו אחר. אני אוהב יותר את המסר שהוא מעביר מאשר את האמנות עצמה, אבל אין ספק שכיום הוא מהגדולים. בכל אופן, אמנות רחוב היא לא הקאפ־אוף־טי שלי".
מה אמן צריך היום כדי להצליח - איכות או יחסי ציבור?
"ערבוב של שני הדברים. כשאני יוצר קשר עם אמן מודרני אני רוצה לראות איכות, כי העיניים שלי אומנו לראות אותה. אני רוצה לראות גוונים, טביעת אצבע. מובן שאתה יכול לקבל השראה מאמן אחר, אבל אתה חייב לייצר דברים שלא ראו לפני כן. יחסי ציבור הם בטח דבר חשוב, וגם נוכחות ברשת, כי אם אתה עושה משהו שלא מגיע לציבור זה כאילו לא עשית. אתה צריך גלריה טובה שתעמוד מאחוריך, חייב להציג בתערוכות ולהיראות בסביבה עד כמה שאפשר".
זה נראה כאילו הבאזז מספיק.
"לא, הכי חשוב להיות אמיתי עם עצמך, ואם אתה באמת כזה - תוכל לדבר עם הציבור על האמנות שלך. אסור להיות ביישן, אתה חייב להיות נוכח. חייב להיות סקרן באופייך. ללמוד על אמנים אחרים, להתנסות בתחומים שונים, עד שתמצא את הדרך".
הכל התחיל פה
זה ביקורו ה־13 של פלאביו בישראל, ובעבר אמר שאפילו שקל לגור בארץ, אבל בגלל עסקיו הוא ממשיך להתגורר בלונדון.
"אני מרגיש קשר למדינה הזו", סיפר. "האנשים כאן מזכירים לי את האיטלקים, באופן שבו הם חושבים על המשפחה, באירוח החם שלהם. אני מעריך בישראל את הישירות, בטח לעומת הבריטים שהרבה פחות משוחררים. אין אצלכם פסאדה. לא צריך לחשוב פעמיים לפני שמדברים".
היום להגיע לישראל זו חצי הצהרה.
"כשאני מדבר על ישראל יש לי צמרמורת, אני ממש אוהב את הארץ הזו. זה היה טיול שתכננתי הרבה זמן. הגעתי לכאן בפעם הראשונה ב־2009 ובמשך 20 יום הסתובבתי בתל אביב, בחיפה, בעכו, בירושלים. יצאתי לבית לחם לראות את כנסיית המולד. בשנה שאחרי חזרתי, ושנה אחר כך שוב הגעתי. אני לא יודע מה הכוח שתמיד מחזיר אותי, אבל נראה שלחיות בלונדון במזג האוויר האנגלי לא ממש עושה לי טוב, כי אני טיפוס ים־תיכוני שזקוק לשמש. אחרי זה זו ההיסטוריה המטורפת של המקום. אנחנו כעת בירושלים, שלטעמי היא העיר היפה בעולם. אין בערים אחרות כוח כמו שיש כאן. הכל התחיל פה".
גם הקונפליקטים הגדולים.
"לצערנו. זה אולי דבר שטותי לומר, אבל אנשים צריכים לחשוב על אהבה ועל מה שמאחד ולא על מה שמפריד".
הפוליטיקה מפריעה לאמנות הישראלית?
"יכול להיות, אבל אמנות היא עדיין דרך לדבר עם אנשים. אם אתה אמן גדול, תמצא את דרכך גם אם המדינה שלך מעוררת מחלוקת".
יש ביקוש לאמנים ישראלים?
פלאביו לא עונה מייד. הוא חושב קצת עד שלבסוף מוצא את התשובה הנכונה: "יש כמה אמנים שיש להם ביקוש, במיוחד באמנות מודרנית. לא הרבה, אבל יש נישה. הראשון שעולה לי בראש הוא הצלם עדי נס, שמביא לתקופה המודרנית סצנות תנ"כיות. יש תמונה שלו של חיילים ישראלים שנראית כמו הסעודה האחרונה של ישו. זו תמונה אייקונית שלפני כמה שנים במכירה פומבית הגיעה לכמעט 200 אלף ליש"ט".
מה עם אספנים ישראלים?
"יש כמה שמתגוררים בארה"ב, ויש אספנים ישראלים מכאן. יש בישראל סצנת אמנות חשובה עם כמה מוזיאונים נפלאים. המוזיאון בירושלים, שמכסה כמה מאות, ובמוזיאון תל אביב היתה לאחרונה תערוכה נפלאה של אורס פישר השוויצרי".
סיפרתי לג'יאנסי שמשפחות רבות הגיעו לישראל מאירופה, במיוחד אחרי השואה. שאלתי אם יש מצב שבסלון ביתן יש ציור שיכול להיות שווה הון ואין להן מושג על כך. "יש סיכוי", הוא עונה. "זה נדיר, אבל לפני כמה שנים באזור כפרי בצרפת נמצא לוח שצויר על ידי ג'ובאני צ'ימבואה (צייר ואמן פסיפס איטלקי מהמאה ה־13). הציור הגיע למכירה פומבית ונמכר תמורת 21 מיליון יורו".
איך יצירות מגיעות למחירים כאלה?
"חלק מזה קשור לאופנה, לאמן שנהיה טרנדי בשוק. אם אתה אספן אובססיבי, אתה רוצה להשיג את היצירה שלו בכל מחיר. צריך בסך הכל שני אספנים כדי שהמחיר יהיה גבוה, במיוחד במכירות פומביות. אם יש שניים שמוכנים להוציא מה שצריך, המחיר יקפוץ לשמיים".
היו לך תגליות?
"לאחרונה מצאתי שולחן בעל שני חלקים שעל חלקו מופיעה דמותו של הקדוש רניירי, פטרון העיר פיזה באיטליה. אחרי מחקר הצלחתי לעלות על עקבותיו והכנסייה המקורית שממנה הוא הגיע. זו לא היתה תגלית של אמן, אבל זו היתה תגלית עבור המקום, וזה מה שיפה באמנות של המאסטרים הגדולים. לפעמים קל לעשות תחקיר, כי מאחור יש תווית שמסייעת לדעת למי הוא היה שייך. לפעמים גם צריך הרבה מזל".
כמה שעות אחרי התערוכה שבה ביקרנו והפתיחה המרשימה בגן הארכיאולוגי דוידסון, מכונית חיכתה לג'יאנסי מחוץ למלון כדי להסיע אותו לנתב"ג. פעם הוא סיפר שהכי קל לתפוס אותו בלאונג' של בריטיש איירווייז בנמל התעופה הית'רו שבלונדון.
"זה חלק מהמקצוע. לצערי בזמן הקורונה הייתי תקוע בבית, וזו היתה הרגשה כל כך טובה לחזור לטוס. אני טס בעיקר לפגוש אספנים, כי אין כמו פגישה פנים אל פנים עם הלקוח. אני מתארח בבתים, זה עוזר לדעת מה כדאי להציע, ואני טס לראות תערוכות, כי זה חשוב להתעדכן".
להיכן מגיעות רוב הטיסות שלך?
"ארה"ב, ללקוחות באירופה, ולאחרונה אני מגיע גם למדינות המזרח התיכון".
העולם שלך משתנה עם השנים?
"כשהתחלתי ב־99', בגלריה בפירנצה, הכל היה אחרת. כשהייתי רוצה להציע ציור למוזיאון הייתי שולח פקס עם המידע על הציור ואז שולח תמונה בדואר, תהליך שהיה לוקח הרבה זמן. היום הכל מבוצע אונליין. כמה קליקים - ואתה מוצא מה שצריך, ואני בטוח שהעולם עוד ישתנה. היום יש יותר תערוכות דיגיטליות, שהן אמצעי עזר נהדר עבורנו, אבל למרות הקידמה אנשים, לדעתי, תמיד ירצו לחוות אמנות. אם תשקיע מיליונים בקניית ציור של פיקאסו, אתה תרצה לראות את פיקאסו בעיניים".
השיא: 450.3 מיליון דולר
יצירת האמנות שהשיגה עד היום את המחיר הגבוה ביותר בהיסטוריה היא "מושיע העולם" (סלבטור מונדי) של לאונרדו דה וינצ'י, שנקנתה לפני חמש שנים על ידי הנסיך הסעודי באדר בן עבדאללה בן מוחמד בן פרחאן אל־סעוד, תמורת 450.3 מיליון דולר, לטובת מוזיאון הלובר באבו דאבי. המוכר היה המיליארדר הרוסי דמיטרי ריבולובלב, שקנה אותה ארבע שנים לפני כן עבור 127.5 מיליון דולר.
מה שמשעשע הוא שציור השמן, על לוח עץ האגוז, נקנה ב־2005 על ידי כמה סוחרי אמנות תמורת עשרת אלפים דולר בלבד. הסוחרים לא ידעו מה יש להם ביד, רק העריכו שמדובר בציור מתקופת הרנסנס, עד שב־2011 ועדה מיוחדת קבעה שמדובר בעבודה מקורית של דה וינצ'י.