אוסקר? את מי זה מעניין זה מעניין

בשלב מסוים בראיון הייתי בטוח שסמואל ל. ג'קסון יתרומם מהספה בזעם, ישלוף מהכיס את אקדח ה"סטאר" מודל B שלו מ"ספרות זולה", יצטט מולי את הפסוקים היוקדים מספר יחזקאל פרק כ"ה - וישלח אותי להריח את הפרחים מהצד הלא נכון של האדמה, כהרגלו. 

זה קרה כששאלתי אותו שאלה תמימה, שגרמה לו לאבד את ארשת האדישות שאיתה נכנס לחדר (תזכורת לעצמי: לא לשאול שחקן עצבני שכיכב ב־171 סרטים אם חסר לו אוסקר ברזומה). עד מהרה הבנתי שעשיתי מולו ביג מיסטייק. יוג'.

ג'קסון תלה בי מבט רושף שנמשך - אני נשבע - שוטף פלוס נצח, ועיניו הכהות, שנראו כאילו נטבלו בחלב מבעבע, חככו איך ראוי להגיש אותי על הברביקיו. "תן לי לשאול אותך שאלה: מי זכה באוסקר בשנה שעברה? אתה זוכר? תן לי לעזור לך: שחקן מאוד מפורסם. קוראים לו לאונרדו דיקפריו. זכרת את זה? מישהו בכלל זוכר את האוסקר?"

את הטקס של השנה לא ישכחו במהרה.

"אני מדבר עכשיו על הזוכים. מישהו זוכר אותם? האוסקר הוא בסך הכל רגע בזמן. משהו חולף. יש לי מספיק פרסים וכיבודים, יש לי אותות הערכה. אני כבר בשלב שאני מתחיל לקבל פרסי מפעל חיים. קיבלתי אחד כזה בדובאי בשנה שעברה".

ועדיין, הפסלון המוזהב הוא משאת הנפש של כל כוכב בתעשייה. אתה היית מועמד פעם אחת, ב־1994, על "ספרות זולה".

"אני לא חושב שהאוסקר הוא מה שייתן תוקף לקריירה שלי. ידעת שלפי נתוני איגוד השחקנים בהוליווד, רק חמישה אחוזים מהשחקנים עובדים בכל רגע נתון? 95 אחוזים לא זוכים לעבוד! אני עשיתי סרט או שניים בקריירה שלי, ואנשים כל הזמן אומרים לי שהם אוהבים את העבודה שלי. זה מספק אותי.

"כל העניין הזה של מי יותר טוב ולמי יש יותר גדול... בחייכם, עיזבו את זה. תמשיכו הלאה, תנו לעבוד. אני לא עושה תחרויות עם אף אחד, יש מספיק מתחים בעולם. שמעת פעם על תחרות 'הצייר הכי טוב של השנה בעולם'? למה לעזאזל צריך את הדבר הזה?

"מבחינתי, הסרט שעשה הכי הרבה כסף בשנה מסוימת הוא הסרט הכי טוב של השנה. הוא זה שצריך לקבל את האוסקר".

בגיל 68, עם רזומה ששחקני איי־ליסט אחרים בהוליווד היו מוכנים להתאשפז מרצון למענו, ג'קסון באמת כבר לא חייב להוכיח משהו לאיש. כבר יותר מחמש שנים הוא מחזיק בתואר השחקן שסרטיו גרפו את הרווחים המצטברים הגדולים ביותר בתולדות הוליווד - 4.9 מיליארד דולרים (מעמד שמאוים רק על ידי האריסון פורד, בזכות תחיית סרטי "מלחמת הכוכבים"). עבור מפיקים שזקוקים לכוכב אינטליגנטי שיכבוש את המסך בכריזמה אינסופית, ג'קסון הוא החיוג המהיר האוטומטי בנייד. 

בהוליווד אומרים שאם מופיע שם של שחקן כהה עור בקרדיטים של שובר קופות, אפשר לשים את הז'יטונים בביטחון שזה סמואל ל' ג'קסון. כבר ארבעה עשורים הוא מגלם שלל דמויות בווירטואוזיות של זיקית - מגבר מזדקן מאוהב (ב"אימהות וילדים" מ־2009) ועד גיבור־על בסרטי מארוול (ניק פיורי שתום העין ב"הנוקמים" מ־2012). הוא נחשב ממובילי הכוח השחור בקולנוע, ביחד עם דנזל וושינגטון, מורגן פרימן, לורנס פישבורן, וויל סמית' ולאחרונה גם ג'יימי פוקס. 

אפשר להגיד שאתה לא חדל מלהופיע, ועדיין, למרבה הפלא, אתה לא סובל מחשיפת יתר. 

"אז מה, שאתלונן על זה? כל זמן שאנשים רוצים לראות אותי, ושבמאים שמחים לעבוד איתי, אני שם". 

גם בטלוויזיה אתה מופיע לא מעט, ואפילו משחקי מחשב כוללים דמויות המבוססות על המראה שלך. 

"יש היום הרבה פלטפורמות לעבוד בהן כשחקן, השדה נהיה גדול ורחב בהרבה. כבר לא מדובר רק בכמה סרטי קולנוע שיוצאים בשנה ועוד שתיים־שלוש סדרות חדשות בטלוויזיה, כמו בעבר. היום יש נטפליקס, אמזון, ערוץ ההיסטוריה, ערוץ המדע הבדיוני, המון הזדמנויות חדשות לעשות דברים".

תואר "השחקן הכי רווחי" עשוי להיות מחייב מאוד.

"אני לא עוסק בזה, למען האמת. אני בוחר את התפקידים שלי לפי מה שנראה לי מעניין לשחק, ואם זה מצליח בקופות בסופו של דבר - מה טוב. אתמול מישהו אמר לי שהסרט החדש יהיה להיט בטוח. עניתי לו שאין לי שום ודאות בזה. לאף אחד אין".

הוא עבד עם יוצרים נחשבים כסטיבן ספילברג (ב"פארק היורה"), ספייק לי (ב"קדחת הג'ונגל") ומרטין סקורסזה (ב"החבר'ה הטובים"), אבל ללא ספק, הבמאי שהביא את הכישרון שלו למיצוי עילאי וקיבע אותו כאייקון בתרבות הפופ הוא קוונטין טרנטינו, שהפך את ג'קסון לשחקן בית קבוע בסרטיו.

זה התחיל בדמות הבלתי נשכחת שגילם ב"ספרות זולה", הרוצח השכיר ג'ולס ווינפילד, בעל האפרו והשפם המטריד, לצידו של ג'ון טרבולטה. בעקבות ההצלחה הוא המשיך להופיע בעוד חמישה סרטים של מאסטר האלימות - "ג'קי בראון", "קיל ביל", "ממזרים חסרי כבוד", "ג'אנגו ללא מעצורים" ו"שמונת השנואים".

"אנחנו באמת מסתדרים טוב ביחד", אומר ג'קסון. "שמעתי שהוא חזר לכתוב סרט חדש אחרי הרבה זמן שהוא התנזר מזה. אני מחכה בכיליון עיניים לרגע שבו החומר החדש שהוא כותב יצוף אל פני השטח".

אתה נפגש איתו הרבה?

"מדי פעם יש לנו לילה של צפייה בסרטים. אבל די הרבה זמן לא עשינו את זה, אתה מזכיר לי עכשיו".

הוא כותב תפקיד חדש במיוחד בשבילך?

"אני לא יודע, אבל אגיד את זה בצורה הכי ברורה: בסרטים של טרנטינו יש תמיד משהו שאני יכול לגלם. ותמיד אעשה את זה בשמחה".

גם אם היה מביים את "לה לה לנד"? לפני טקס האוסקר האחרון פורסם שהבעת זלזול מופגן כלפי הסרט המוסיקלי המדובר של השנה. 

(צוחק) "יש מקום לכל הסרטים. יש כאלה שאוהבים את 'לה לה לנד', ויש כאלה ששונאים".

כמוך?

"תמשיך הלאה".

עכשיו הוא חוזר בבלוקבסטר חדש ועתיר אקשן ממוחשב, "קונג - אי הגולגולת" (אצלנו מאתמול), בדמותו של לוטננט־קולונל פקארד, קצין אמריקני קשוח בשלהי מלחמת וייטנאם, שרגע לפני פרישתו מהשירות מקבל צו 8 למשימה מסתורית: ליווי משלחת שיוצאת לחקור אי נידח באוקיינוס השקט. מדובר באי טרופי שלא מופה מעולם, ושעננים אימתניים וסופות ברקים מבודדים אותו מכל מגע עם הציביליזציה.

הסרט, שאפשר לתמצת אותו כ"גברים במלכודת" פוגש את "פארק היורה" ואת "אפוקליפסה עכשיו", הוא העיבוד המעודכן ביותר לעלילותיו של הקוף המיתולוגי קונג, שהפציע לראשונה בהוליווד בתחילת שנות השלושים של המאה שעברה. הפעם, במקום לחבק את האמפייר סטייט בילדינג בניו יורק, שולט הענק השעיר באי ששורץ עכבישי ענק, לטאות־דינוזאור צמאות דם, בהמות בגודל דחפור ועוד יצורים שמצטיינים בצווחות מקפיצות ובהרעדת הקרקע מכובד משקלם.

ג'קסון, שכל מי שראה אותו בחידוש ל"שאפט" בשנת 2000 יודע שאיתו לא מומלץ להתעסק, מחליט להשיב מלחמה נגד "הקוף שמתנשא לגובה של בניין", על רקע שירי מחאה מתקופת וייטנאם. כשלצידו גלריית שחקנים נכבדה דוגמת ג'ון גודמן, ג'ון סי ריילי, ברי לארסון (בתפקיד צלמת מלחמות שהופכת למושא אהבתו של קונג), טום הידלסטון ("תור") וטובי קבל ("שוליית המכשף") - הוא הודף עוד ועוד מפלצות, שנמרחות על המסך בכל פעם מחדש, שפוכות איברים.

"אני עוקב אחרי קונג ומוקסם ממנו כל חיי, מאז שהייתי ילד. אני והחברים שלי היינו מגלמים את קינג קונג במשחקים בשכונה. מאוד התלהבתי מההזדמנות שקיבלתי עכשיו להתייצב מולו פנים אל פנים, אחת ולתמיד. קונג הוא בסופו של דבר קוף שעסוק בעניינים שלו ולא הזיק לאיש. הוא מגיב למה שאנחנו מעוללים לו. הוא לא מפלצת שהורגת ללא סיבה ודורכת על בניינים ומכוניות. אנחנו אלה שהדלקנו אותו ומעצבנים מבחינתו. הוא אפילו חמוד בשלב מסוים. יש בו חמלה.

שמעתי שאתה בכלל חובב סרטי מפלצות אסיאתיים. 

"בהחלט. אולי תראו אותי נלחם מתישהו גם בגודזילה או בחרק הענק מוֹטרַָה".

יכול להיות שזאת אמירה סמויה על אמריקה בעידן הנוכחי, שפולשת באדנות לטריטוריה זרה, מנסה לכפות עובדות בשטח ואז מופתעת שמתמרדים נגדה?

"אנחנו לא היחידים שעושים את זה. יש עוד מדינה בצד השני של הגלובוס, רוסיה, שעושה אותו הדבר. למה נטפלים דווקא אלינו? כשאנגליה היתה אימפריה, היא לא פעלה כך? זה הטבע האנושי. מישהו תוקע את הדגל שלו ומשאיר אחריו כאוס. אפילו צרפת היתה כזאת.

"אבל אפשר בהחלט לראות בסרט החדש משל לפגיעה של האדם במאזן האקולוגי של הטבע ותוצאותיה ההרסניות. מי יודע, אולי קיימים במציאות מקומות דומים, ופשוט לא מספרים לנו על זה. אולי זה קורה עכשיו על כוכב צדק. היקום הוא דבר גדול והכל אפשרי, יש הרבה מסתורין סביבנו. אולי חייזרים מסתכלים עלינו מדי יום מרחוק ואומרים לעצמם, 'למה לטרוח בגלל בני האדם האלה'".

האנימציה הממוחשבת בסרט מגיעה לרמה מאוד מרשימה. כשחקן שהתחיל את הקריירה שלו בשנות השבעים הפרימיטיביות, אתה מרגיש נוח עם השימוש הגובר במסך הירוק?

"ראשית, שום דבר לא יחליף משחק טוב או הבעת פנים מנצחת של שחקן. ושנית, לא הכל בסרט הזה הוא תוצאה של פעלולי מחשב. יש הרבה סצנות אמיתיות, כמו האש שאנחנו מדליקים על פני האגם כדי לאלץ את היצורים להגיח מתוך המים, זה אמיתי לגמרי. 

"באותו לילה, אגב, היה קר מאוד באזור (צילומי הטבע נערכו ברובם בצפון וייטנאם; י"ל), כך שמאוד שמחנו על פרץ החום הפתאומי. כשצילמנו סצנות בהוואי, ראינו כמעט מדי יום קשת בענן". 

קשים חייו של שחקן.

"יוּ בט. ותרשום גם שהייתי המנהיג של השחקנים בצילומים. מישהו היה צריך לקחת את התפקיד הזה".

הרבה לפני שנלחם בקופי ענק, השיק ג'קסון את חייו כצעיר זועם ומורד. הוא נולד בעיר וושינגטון וגדל ללא אביו, שחי בקנזס. בראיונות סיפר שפגש את האב רק פעמיים במהלך חייו. אמו, אליזבת, שהיתה פועלת במפעל, גידלה אותו ביחד עם סבו וסבתו.

בצעירותו ניגן בקרן יער ובחצוצרה ושקל לפתח קריירה מוסיקלית. בהמשך למד ביולוגיה ימית. באותן שנים הצליח להתגבר בכוחות עצמו על בעיית גמגום חריפה שליוותה אותו לאורך ילדותו ("פשוט התחלתי להעמיד פנים שאני מישהו שלא מגמגם", סיפר).

הוא לא שירת בצבא בסוף שנות השישים הסוערות, ורצח מרתין לותר קינג ב־1968 דירבן אותו להקדיש את מרצו למאבק לשוויון זכויות לשחורים. ב־1969 השתתף בתקרית אלימה שהיתה יכולה לפרנס בקלות עלילה של סרט בכיכובו: הוא וחבריו החזיקו כבני ערובה צוות הנהלה בכיר בקולג' שבו למדו, בדרישה לביצוע רפורמות במוסד. הדרישות התקבלו, אבל ג'קסון סיים את הפרשה עם רישום פלילי: הוא נעצר, הואשם בעבירה מדרגה שנייה והושעה מהלימודים לשנתיים.

ב"ספרות זולה" 

בין לבין הצטרף לקבוצות מיליטנטיות שקידמו את רעיון "הכוח השחור" ודגלו בשימוש באלימות, כולל בנשק חם. כשהיה בן 21 פנו סוכני FBI אל אמו והזהירו אותה שאם ימשיך במעלליו, הוא לא יישאר בחיים זמן רב. היא שלחה אותו לקרובי משפחה בלוס אנג'לס.

היחס המפלה לשחורים הפך לאישיו בטקס האוסקר הקודם, שהיה לבן להכעיס.

(שתיקה ארוכה) "מה אתה רוצה שאגיד? מה אתה מנסה להוציא ממני?"

בטח יש לך דעה בנושא, אחרי שהשקעת כל חייך מאמצים רבים בנושא קידום ה"בלאק פאוור".

"יש היום הרבה יוצרים, הרבה כותבים והרבה סיפורים שם בחוץ, שמשקפים את החיים של כולנו, בכל הצורות. יש מקום לכל הצבעים, לכל המינים, לכל התרבויות, אפילו לטרנסג'נדרים. אני שמח שאנחנו חיים בעידן כזה של גיוון תרבותי. האוסקר הקודם היה טעות, ולשמחתי היא תוקנה השנה".

 

כשג'קסון חזר בסופו של דבר ללימודים בתחילת שנות השבעים, הוא גילה את אהבתו הגדולה - שיעורי משחק. עד מהרה החל להופיע בסרטים עצמאיים, רובם הגדול מסוגת "סרטי הניצוּל" ("בלאקספלויטיישן").

הוא סבל במשך שנים מהתמכרות קשה להרואין ולקוקאין, ואף הובהל פעמים אחדות לבתי חולים עקב הזרקת מנות יתר. בסוף 1990, כשנשקפה סכנה לחייו, התאשפז מרצון לטיפולי גמילה, וכשיצא התקבל לסרט "קדחת הג'ונגל", שם גילם מכור לקראק.

"זו היתה חוויה מרפאת ומזככת, כמעט מצחיקה", תיאר בזמנו, "פחות משבוע אחרי שיצאתי מגמילה, כבר שיחקתי מכור. שמחתי שהפעם זה רק בכאילו". מטעם הפקת הסרט החדש, אגב, נאסר במפורש על העיתונאים לשאול את ג'קסון על תקופת הסמים בחייו.

אף שלא שירתת בצבא, אתה מגלם לא מעט דמויות של חיילים ומפקדים.

"נכון. אני לא חושב שזה בא מתוך רצון לפצות את עצמי על מה שלא חוויתי במציאות, אם לזה אתה מתכוון. בכל סרט היו לי יועצים טובים, שאמרו לי איך לזוז ולהתנהג, איך מרימים את הנשק ואיך מתגלגלים בבוץ. עברתי אימונים די מפרכים אצל מומחים צבאיים, כדי שהמשחק שלי יהיה אמין ככל האפשר. זה תמיד חשוב שהצופים יקבלו משחק אמין בסיטואציה של קרב. 

"כשצילמנו בשנת 2000 את 'פקודה לא חוקית' (שהתרחש גם הוא במלחמת וייטנאם), בילינו עשרה ימים בביצות של צפון קרוליינה, בסצנות של מרדף אחרי חיילי וייטקונג. שם למדתי איך לתפעל מקלע ואיך לשרוד בשטח ברמת החיילוּת. אני זוכר סצנות שלמות שעברתי כמו לוחם בעיראק.

"בסרט עם קונג יש סצנה שבה הבמאי, ג'ורדן ווגט־רוברטס, העמיד אותנו כקבוצה במבנה מסוים. הסתכלתי טוב, ומייד קלטתי שהצורה הצבאית שגויה. כל מי שמבין קצת בלוחמה היה עולה על זה מייד.

"ניגשתי לג'ורדן ואמרתי לו שממה שלמדתי בעבר, אם נעמוד ככה - בתוך דקה כולנו נהיה מתים. הוא הבין אותי ושינה את הסצנה".

קשה שלא להתרשם מחדוות ההרג שפורצת מהקולונל שאתה מגלם. אתה לא חושש שהאלימות הבוטה הפכה לטייפקאסט שלך?

"אני לא חושב שיש לי טייפקאסט, והוכחתי את זה יותר מפעם אחת. אני די מרוצה מהנתיב שהקריירה שלי התקדמה בו. ובאשר לי, אני לא הטיפוס שאוהב ריח של נפאלם על הבוקר, כך שאפשר להירגע".

הוא נשוי כבר 37 שנים לאותה אישה - השחקנית ומפיקת שידורי הספורט לטניה ריצ'רדסון (67). הם הביאו לעולם בת יחידה, זואי (35), במאית ומפיקת טלוויזיה מצליחה בזכות עצמה. הבת אף ביימה את אביה במערכון יוטיוב מלא הומור עצמי, שבו הוא מתעמת עם הורים שמאשימים אותו בהשפעה הרסנית על ילדיהם. ג'קסון ורעייתו מתגוררים כיום באחוזה מפוארת בבוורלי הילס (שאותה רכש ב־2001 מהקומיקאית רוזאן בר) ומחזיקים גם בשתי דירות פאר בניו יורק. 

ב"קונג - אי הגולגולות" 

בעבר התייחס לנישואיו הארוכים, שנחשבים לנס רפואי במונחים של הוליווד, וגילה שהסוד לשמירה על לפיד האהבה הוא "מתן כבוד הדדי וספייס כשצריך". בשנה שעברה, בעת קבלת פרס מפעל חיים מטעם הקהילה השחורה, הודה לאשתו ולבתו על שעמדו לצידו בתקופת הידרדרותו לסמים.

"הן מצאו אותי יום אחד מרוח מעולף על הרצפה אחרי איזו מסיבה פרועה, וממש הרימו אותי ממנה. הדבקות שלהן במטרה לרפא אותי והאמון שלהן בי העניקו לי את הדחיפה להתנקות ולהישאר נקי במאבק עיקש, יום אחרי יום. אלה שתי הנשים של חיי".  

אתה צריך להיות היום בכושר גופני מעולה כדי לצלוח את האתגרים הפיזיים בצילומים.

"כן, אה? אני בכושר לא רע, אני אומר לך. בצילומים הלכתי הרבה באי, והייתי רטוב כל הזמן מהסצנות שצילמנו באגם. הלכנו בסבך, טיפסנו על מצוקים, היה חם, והיתושים והחרקים שהתעופפו סביבנו היו אמיתיים, זה לא היה קל". 

במיוחד כשאתה אוטוטו בן 70.

"משחק הוא עבודה שלא אמורה להיות קלה אף פעם. אתה חייב להראות לצופים שאתה באמת ובתמים מתאמץ. רוב הפרצופים המיוסרים שאני עושה בסרט הם אמיתיים לגמרי". 

יש בסרט סצנה שבה הקולונל מביט בשלל אותות הכבוד שקיבל לאורך הקריירה שלו ונאנח: "כל זה - ובשביל מה?". אתה מכיר את התחושה הזאת מחייך?

"לשמחתי לא. במיוחד מאז שאני יכול להחליט בעצמי איזה תפקידים אני לוקח. אני כבר לא קורבן של שיטת האודישנים. אני אחד מבני המזל האלה.

"אבל אני מבין את השאלה שלך. הסרט עוסק בבני אדם שרגע לפני שהם מסיימים את התפקיד שלהם, שלו הקדישו את מיטב חייהם, הם מקבלים פתאום תחושת שליחות חדשה. מין אתגר ומשימה שמספקים להם דלק להמשיך הלאה. הקולונל, במקום לפרוש ולעשות בייביסיטר לנכדים, ממשיך להילחם. גם אני אמשיך בדרך שלי, כל עוד אוכל".

אתה נחשב לשחקן דעתן שעומד על עקרונותיו.

"נכון, אני תמיד רוצה שהדמות שלי תהיה עקבית ואמינה מהדף הראשון בתסריט ועד לדף האחרון. בכלל, אני מחשיב את עצמי יותר לצופה של קולנוע מאשר לשחקן בקולנוע. אני נהנה לראות סרטים ממש כמו שאני נהנה לשחק בהם, חשוב לי שהצופים לא יסתכלו עלי ויגידו, מה אתה לעזאזל עושה".

כמו שאמרו לך על "נחשים על המטוס" (סרט שנלעגותו הפכה אותו לפולחן). (צוחק) "גם אתה הולך לרדת עלי?"

להקרנת הבכורה האירופית החגיגית של "קונג - אי הגולגולת", שנערכה בשבוע שעבר בלונדון, התייצב בכוכע צמר תכלכל־אפרפר, שקצהו נשמט לאחור ברישול. הוא סבב בין המעריצים הצווחים, ולרגעים דמה לדרדסבא חביב שמחלק ממתקים לנכדיו הנרגשים. למחרת, במפגש עם העיתונאים, הוא כבר עטה קסקט עור כהה, והפעם נראה כמו פנסיונר בולגרי מנמל יפו. הוא השתרע במלוא 189 הסנטימטרים שלו על הספה המוארכת והחזיק בידיו את ראשו, כאילו היה מודל לציירים או פציינט בטיפול פסיכואנליזה.

הונו האישי מוערך ב־185 מיליון דולר. הוא בעלים של רשת מסעדות מזון מהיר ("פאט ג'קסון ברגר") ושל קבוצת כדורגל בוושינגטון, יש לו מותג וודקה פרטי, ואם זה לא מספיק - הוא מעניק חסות לחברת אשראי גדולה בארה"ב. "אני שמח שידעתי להשקיע בדברים הנכונים", הצהיר בעבר. בין הפרויקטים הקולנועיים הבאים שלו בולטים עיבוד לסידרת ההנפשה היפנית "אפרו סמוראי" וחידוש לסרט אמנויות הלחימה מ־1985 "הדרקון האחרון".

הוא חובב גולף מובהק, וחוזי ההעסקה שלו כוללים סעיף המתיר לו לצאת ולשחק כרצונו במהלך הצילומים ("מרגיע אותי להלך בין חור לחור", הסביר פעם).

ג'קסון מרבה בפעילות פילנתרופית, ובין השאר הוא פועל לקידום המודעות למחלת האלצהיימר, למאבק בסרטן ולסיוע לילדים נזקקים בדרום אפריקה.

בעבר התייחס לחיבתו הגדולה לכובעים (בחיים) ולפאות מלאכותיות (בסרטים), שנועדו להסתיר את הקרחת הטבעית והנוצצת שלו. "כל הזמן אני מוצא את עצמי מככב ברשימות עיתונאיות של 'עשרת הקירחים הכי...'. כשהתחלתי לגלות את החור הזה שנפער באמצע האפרו שלי, הייתי גבר מודאג. באותם ימים לכולם היתה רעמה מפוארת. ניסיתי להיאבק בהידלדלות עם מסרק, אבל בסוף ויתרתי ופשוט גילחתי הכל".

בישראל, הוא מודה, לא ביקר עד כה. "למעשה, זה אחד המקומות היחידים שלא הגעתי אליהם. אבל שמעתי שזאת ארץ יפה ומרתקת, רק הבנתי שאתם חיים בתוך שכונה בעייתית מאוד".

מה צריך כדי לפתות אותך להגיע?

"תבנו בשבילי מגרש גולף - ואשמח לבוא". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו