אביב בעמק

חג הפסח, כמו גם האביב המחייך, הוא זמן מעולה לצאת לטיול בעמק הירדן, שכן הכל פורח כאן וירוק, ועדיין לא חם כמו בקיץ. 

עמק הירדן נמצא בתחום המועצה האזורית עמק הירדן, שמדרום לכנרת ומצפון לבקעת בית שאן. משחר ההיסטוריה שימש העמק מוקד משיכה מרכזי לבני דתות ולאומים שונים בשל יופיו, תנאיו הגיאוגרפיים הנוחים וכמובן הכנרת המציצה מכל עבר. 

ברחבי עמק הירדן אפשר להתרשם משפע אתרים ארכיאולוגיים והאזור מפורסם כזירת פעילותם של ישו הנוצרי ותלמידיו. ניתן לבקר בכנסיות הקדומות באתרים השונים וכן לטבול במימי הירדן המקודשים לנוצרים. 

בנוסף, לצד חופי הירדן והכנרת שיגשגה ההתיישבות בארץ ישראל ותרמה לגיבוש דפוסי חברה ותרבות משמעותיים בכל הארץ: החל ב"חצר כנרת" התוססת של חלוצי העלייה השנייה וכלה באום ג'וני - כפר ערבי ליד נהר הירדן, שהיה מקום ההתיישבות הראשון של מקימי קבוצת דגניה א', לפני שהתיישבו בנקודת הקבע של היישוב ליד מוצא הירדן מהכנרת.

כאן נרקמו רעיונות חדשניים ומהפכניים של המפעל הציוני, וחלומותיהם והגותם של א"ד גורדון וברל כצנלסון, אליעזר יפה ורחל המשוררת גובשו אל מול נופי הירדן והכנרת. כאן הוקם דגניה, הקיבוץ הראשון, ונולד רעיון מושב העובדים. כאן נוסדו "ההגנה", הסתדרות הפועלים החקלאיים, "המשביר המרכזי", ועידת הפועלות ועוד רשימה ארוכה של רעיונות, ארגונים ומפעלים שהטביעו את חותמם על המעשה הציוני והחלוצי בארץ ישראל בדרך להקמת המדינה. גם למועצה האזורית עמק הירדן סיפור מיוחד, בהיותה מועצה שהוקמה ב־1949 ושימשה דגם להקמתן של המועצות האזוריות ברחבי הארץ. מרתק.

 

חשמל זרם

את הסיור אנחנו מתחילים בקיבוץ אשדות יעקב, בפארק נהריים, שבו שכן מפעל החשמל הראשון של חברת החשמל. נהריים הוא אתר מרתק, השוכן בין ישראל לממלכת ירדן, סמוך ליישוב מנחמיה, על גדות שני הנהרות - הירמוך והירדן, ומכאן השם נהריים. 

את מפעל החשמל ההידרואלקטרי בנהריים, שנקרא "ירדן א'", הקים פנחס רוטנברג והוא החל לפעול ב־1932. תחנת הכוח שנבנתה פה היתה הראשונה מתוך ארבע תחנות שתיכנן רוטנברג להקים לאורך בקעת הירדן. בראשית מלחמת העצמאות, עם כיבוש המקום על ידי כוחות ירדן, הופסקה פעילותו של המפעל. 

האתר בנהריים. תחנת הכוח של רוטנברג הוקמה ב־1932 // צילום: גיל אליהו

כעת שוכן כאן מרכז מבקרים המספר את סיפורו של רוטנברג, שכונה "הזקן מנהריים". תוכלו להיחשף כאן לסיפורו ולסייר בשבילים שמחוץ למפעל, לאורך מפלי הירמוך. האתר החשוב מוקדש לתחנת הכוח ההיסטורית וליחסי ישראל־ירדן, ובמהלך הסיור, שתוכלו להגיע אליו ברכב פרטי, תוכלו להבחין בשרידי מפעל הכוח האדיר שפעל כאן במשך 16 שנים (1948-1932) וסיפק כרבע מצריכת החשמל של תושבי ארץ ישראל דאז. 

תחנת הכוח שהקים רוטנברג ניצלה את כוח הזרימה של שני הנהרות, כדי להפיק חשמל בצורה חסרת תקדים במזרח התיכון של הימים ההם. המים תועלו במערכת סכרים מרשימה ובתעלת בטון שנראות עד היום לאורך הגבול עם ירדן. בשל הפרשי הגבהים בין נהר הירדן לירמוך נפלו המים מאחד הסכרים במפל של 30 מטרים כמעט וסובבו בעוצמה את הטורבינות, שהניעו גנרטור שייצר חשמל. 

הווילה הפרטית של רוטנברג, שזכתה להיקרא "הבית הלבן", נבנתה בסמוך למפעל, ואפשר להבחין בה גם כיום בביקור באתר. תוכלו לראות את סכרי הענק גם בטיול רגלי קצר ב"שביל הסכרים" לאורך מפלי הירמוך ולצפות באתרים ההיסטוריים ובנוף המפעים. 

 

אי של שלום

לאחר שנחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן בשנת 1994, שופץ אתר המפעל בנהריים, שנהרס עם השנים, והוקם בו פארק שנקרא "אי השלום", ובו מעבר גבול לישראלים ולתיירים, היכולים לטייל במקום. 

ב־13 במארס 1997 ירה אחמד דקאמסה, חייל ירדני, על קבוצת ילדות תלמידות כיתות ז' וח' מבית הספר הדתי אמי"ת מבית שמש, שהיו בטיול שנתי במקום. דקאמסה רצח שבע תלמידות ופצע שש, מהן שתיים באופן קשה. מלך ירדן הביע התנצלות בשם ממלכת ירדן על הטבח וביקר בבתי משפחות שבע הבנות.

האנדרטה ב"אי השלום" בנהריים. בנויה משבע תלוליות עפר לזכר הילדות שנרצחו // צילום: גיל אליהו

כיום שוכן במקום אתר הנצחה יפהפה ומטופח לזכרן של הילדות. האנדרטה בנויה משבע תלוליות עפר המוקפות בדשא, שעל כל אחת מהן מעוצב בפרחים שמה של אחת הנרצחות. 

זוהי דרך יפהפייה וענוגה להנצחה שיזמה אורנה שמעוני, אם שכולה בעצמה, שאף הקימה את בית איל באשדות יעקב מאוחד לזכרו של בנה, סגן איל שמעוני, שנפל בלבנון בשנת 1997 בהיותו בן 21. 

בית איל הוא קאנטרי קלאב שהוקם במטרה לתת מענה לאוכלוסייה בעלת נכויות וצרכים מיוחדים ולהציע פעילות מהנה לכלל הציבור. במקום בריכות שחייה מקורות ומחוממות שתוכלו להגיע אליהן, בריכה טיפולית, בריכה חצי אולימפית ובריכה לפעוטות, ואפילו ספא איכותי שתוכלו להזמין בו טיפולים מראש. 

הקומה השנייה של המתחם המעוצב מוקדשת כולה להנצחתם של 1,356 נופלי מלחמות לבנון. 

 

גנים וחיות אחרות

אנו ממשיכים לקיבוץ דגניה א', שאותו הזכרתי קודם, כאחת הנקודות ההיסטוריות החשובות בעמק. דגניה א' (או דגניה, כפי שנקראה עד להקמת דגניה ב' בשנת 1920) היא קבוצת התיישבות הנמצאת בקצהו הדרומי של ים כנרת, כעשרה ק"מ מדרום לטבריה, בתחום המועצה האזורית עמק הירדן. בהיותה הקבוצה הראשונה ואב הטיפוס לדגם ההתיישבות הנקרא כיום קיבוץ, נודעה דגניה, שנוסדה ב־1910, כ"אם הקבוצות" ומאוחר יותר כ"אם הקבוצות והקיבוצים". 

מתחם הספארי ב"גן וחיות". אפשר ללטף // צילום: גיל אליהו

בקיבוץ אנו מבקרים בפינת החי "גן וחיות", שהוקמה לפני יותר מ־40 שנים להנאת ילדי הקיבוץ והסביבה, והפכה עם השנים לגן חיות רחב ידיים. בגן אזור ספארי ענקי, שבו תוכלו להלך בזהירות ולראות מקרוב יעלים, צבאים, אמו וחיות אחרות. אפשר ללטף ולהאכיל בעדינות את החיות בספארי, ובעיקר להכיר אותן וללמוד עליהן.

מלבד חיות כמו תוכים, קנגורו וצבים סודאניים ענקיים, יש כאן גם פינת ליטוף, מתחם יצירה, מתקני משחקים, בריכות מים עם עופות וברבורים ואטרקציות דוגמת אפיית פיתות בטאבון, שולחנות פיקניק ופינת מנגל.

 

תמר עם כל דבר

מסעדה מומלצת באזור היא צל תמר, שבתוכה בגן טרופי נעים, עם בריכות דגים שגשרונים מעליהן ועצי בננה. התפריט כולל ארוחות בוקר ומגוון מנות לארוחות הצהריים והערב. 

מסעדת צל תמר. מדליוני פילה // צילום: גיל אליהו

אנחנו נהנינו ממנת אנטרקוט משובחת, הכוללת 300 גרם של בשר מיושן המוגש עם צ'יפס עבה כמו של פעם. קינחנו בנפוליאון קדאיף מענג, עם קרם מסקרפונה, תותים טריים ורוטב תות. 

בנוסף, בחלל המסעדה גם חנות יין ומעדניית בשרים ופירות ים, שתוכלו להצטייד בה למנגל. זהו מקום נהדר למשפחות ויש בו גם ג'ימבורי להנאת הילדים. טיול נעים! 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו