"לוחמת טובה יודעת שההפסדים הם שיביאו אותה להצלחות"

 מתי בפעם האחרונה פגשת מישהו שאת מעריצה?

"ב־2007 היתה לי פגישה מאוד מרגשת עם שמעון פרס. פגשתי אותו בבית הנשיא, לאחר שהגעתי למקום החמישי באליפות אירופה. לחצתי לו את היד, ואז אזרתי אומץ וביקשתי ממנו להצטלם יחד. הוא חייך ואמר, 'תגידי לי בובה, מישהו פעם אמר לך לא?'. את התמונה אבא שלי שומר עד היום".

 מתי בפעם האחרונה שינית את המראה שלך? 

"בשנה שעברה. כל החיים היתה לי שריטה של שיער ארוך, ובדיוק לפני שנה חטפתי ג'ננה והחלטתי על שינוי גדול - הלכתי לספר וביקשתי קארה. זה היה שינוי ענק והייתי מאוד מרוצה בהתחלה, אבל מאז השיער התארך ועכשיו אני עם קארה ארוך, וכבר בא לי שהשיער שלי יגדל בחזרה".

 מתי בפעם האחרונה אהבת שיר חדש?

"'שנדליר' של סיה מ־2014 הוא שיר שפשוט התמוטטתי ממנו, ועד היום אני נהנית להקשיב לו. הכל נעצר מסביבי כשאני שומעת אותו. סיה היא זמרת מאוד מעצימה, המילים והקול שלה מחבקים ומלטפים, ואני חושבת שהמוסיקה שלה מדהימה".

 מתי בפעם האחרונה התאהבת?

"ב־2008. בעלי יניב היה אז מאמן הכושר האישי שלי. שנים לא היה כלום בינינו, ופתאום בבת אחת זה התחיל. אחרי שנפצעתי קשה באליפות אירופה, הוא קנה לי את הספר של לאנס ארמסטרונג 'בחזרה לחיים' (זה היה לפני שגילינו שהוא רמאי). יניב כתב בספר הקדשה לבבית ומיוחדת, והבנתי שהוא רומז לי משהו. יצאנו לדייט ראשון מאוד מביך, בגלל שהיינו מאמן ומתאמנת לפני זה, אבל אני חושבת שתמיד ידענו אי שם במוח שאנחנו מתאימים. מאז אנחנו בלתי ניתנים לעצירה".

 מתי בפעם האחרונה היית במחלקת יולדות?

"לפני ארבע שנים, כשילדתי את עתליה. כשנכנסתי למחלקה ראיתי אימהות עם תינוקות, ואמא שלי אמרה לי 'דלילי, גם את תכף תהיי ככה', ואני לא קלטתי שאני עומדת להיות אמא. זה לקח 24 שעות קשות שהגיעו עד ללידה בקיסרי חירום, וכששמו את עתליה עלי, הבטנו אחת על השנייה ואמרתי לה, 'ברוכה הבאה, אנחנו נעשה כיף חיים יחד'". 

 מתי בפעם האחרונה הלכת לרופא?

"לפני שבועיים, לרופא שיניים - ורק אחרי שסבלתי מכאבים רציניים. שנתיים התחמקתי מטלפונים של המרפאה, הנחתי שהם רוצים לקבוע לי המשך טיפול, ולא עניתי כי פחדתי. בסוף התברר לי שכל הזמן הזה הייתי חייבת להם כסף על איזו סתימה ישנה. פדיחה".

 מתי בפעם האחרונה התמכרת לסידרת טלוויזיה?

"מזמן, ב־2009. אני ובעלי צפינו יחד בשתי העונות הראשונות של 'נמלטים'.הסידרה ממש חיברה אותנו, היינו מחכים אחד לשני כדי לצפות, ואחר כך עבר לנו. חלף הרבה זמן, ואני חייבת לומר שלא ראינו ביחד סידרה אמריקנית טובה מאז".

 מתי בפעם האחרונה קראת ספר?

"לפני שלושה חודשים קראתי את 'הוכחה לגן עדן' של ד"ר אבן אלכסנדר. זה סיפור אמיתי על מנתח מוח שעבר מוות קליני והיה בתרדמת כמה ימים. הוא מספר איך בתור איש מדע תמיד בז לאנשים שמספרים על חוויות על־טבעיות על העולם הבא, ופתאום כשזה קרה לו, הוא הרגיש שזה הייעוד שלו, לספר לאנשים על העולם הבא. מדהים לקרוא את התיאורים שלו, מה ראה ואיך הרגיש".

 מתי בפעם האחרונה למדת שפה חדשה?

"אני כל הזמן רוצה ללמוד שפה חדשה ואני לא עושה את זה. צרפתית זה החלום שלי, ואני חושבת שהיום יהיה לי יותר קל ללמוד שפה חדשה מאשר בנעורים. אולי בגלגול הקודם הייתי צרפתייה".

 מתי בפעם האחרונה בכית?

"ביום הזיכרון. אני בוכה הרבה, אבל ביום הזיכרון בכיתי בלי הפסקה, וראיתי המון סרטים - כי זה המינימום שאני יכולה לעשות כדי להזדהות עם החיילים שלנו שנפלו. כשראיתי את סרטי ההנצחה הבנתי את החלל העצום שכל נשמה משאירה אחריה, איזה בור זה משאיר למשפחה, להורים, לאחים ולעולם".

 מתי בפעם האחרונה היית בטיפול פסיכולוגי?

"לפני שלושה שבועות. הייתי בתהליך להיכנס לאיזו תוכנית טלוויזיה, ושלחו אותי לפסיכולוג. זו היתה הפעם הראשונה שלי אצל פסיכולוג, ואכלתי לו את הראש. נהניתי מאוד. לתוכנית בסוף לא התקבלתי, אבל לפחות הרווחתי את הביקור הזה". 

 מתי בפעם האחרונה עלית על מטוס?

"בפברואר האחרון. טסתי להרצאה באילת מול עובדים ומנהלים של חברת ביטוח. אני מרצה, בין היתר, כי אי אפשר לחיות מספורט בישראל, וההרצאה שלי, 'לקום ולנצח', עוסקת בסיפור חיי. היא על המכשולים והקשיים שעברתי, על הפציעה ועל הקאמבק דווקא כאמא. נפצעתי באליפות אירופה ב־2008 וסבלתי מקרע במניסקוס ומקרע ברצועה הצולבת הקדמית. אחרי שיקום ארוך חזרתי לתחרויות, והגעתי עד כפסע מריו 2016. בהרצאה אני מדברת על מוטיבציה, אמונה וכוח פנימי שחייבים לאמץ ולחזק, כדי לקום וללכת לכיוון שאנחנו רוצים". 

 מתי בפעם האחרונה היית בהופעה?

"בקיץ שעבר. הייתי בהופעה של יובל דיין המדהימה בתל אביב. אני מתה עליה. היא נוגעת, מרגשת וענוגה".

 מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

"הבוקר. כמעט כל יום אני עושה הליכה מהירה של ארבעים דקות, להניע איברים. לפעמים אני שומעת מוסיקה, לפעמים מדברת בטלפון, ולפעמים רק בא לי לשמוע את הציפורים. זה עושה לי טוב וידוע שזו התרופה מספר אחת בטבע לכל דבר".

 מתי בפעם האחרונה טיילת במקום חדש?

"לפני שבועיים. אני מאוד אוהבת לטייל בישראל, ומבחינתי כל מקום שאנחנו מגלים הוא חדש. לפני שבועיים נסענו לראות שדות של אירוסים פורחים בדרום, אני, בעלי והילדה. שבוע לפני זה הלכנו לקטוף ירקות בשמורת אלוני אבא, הבת שלי קטפה שם גזר וכרוב". 

 מתי בפעם האחרונה אכלת ארוחה מדהימה?

"לפני חודשיים אכלתי ב'דוד ויוסף' בתל אביב עם בעלי. אני לא מגיעה לרמות האלו בסיר הדגים שלי. כל מנה היא צבע, כל ביס זה עולם אחר. שני עכואים פתחו את המסעדה הצרפתית המיוחדת הזו, שמערבבת מסעדת יוקרה עם מאכלים עממיים. אני אוהבת את השילוב הזה". 

 מתי בפעם האחרונה נכשלת?

"אני אף פעם לא חושבת שנכשלתי או הפסדתי - או שניצחתי או שלמדתי. מבחינתי, אין דבר כזה להפסיד או להיכשל, כל דבר בונה למשהו אחר. בסיף אומרים שלוחמת טובה יודעת שהניסיון של ההפסדים הוא שיביא אותה להצלחות. אם ניצחתי, אני עפה על עצמי ולא שמה לב לניואנסים הקטנים, זה קורה רק כשמפסידים, אז מפה לומדים". 

 מתי בפעם האחרונה שמחת שאת ישראלית?

"ביום העצמאות. כמה שזה קיטשי או נדוש, האווירה ברחוב והזיקוקים ריגשו אותי מאוד. היתה הרגשה באוויר שרק ישראלי יכול להבין, שיש לנו מזל שיש לנו מדינה. זה לא מובן מאליו".

 מתי בפעם האחרונה ביקרת בסין?

"ב־2008. באולימפיאדת בייג'ין. סין זו מדינה מטורפת. זו היתה הפעם החמישית שלי שם, וב־2008 כל המשפחה היתה איתי, וחווינו חוויה מדהימה של אוכל, אוריינטליות ושופינג. האולימפיאדה היתה פחות טובה - הודחתי מהמשחקים אחרי קרב אחד - אבל נשאר לי זיכרון נעים וכיפי. במיוחד תמונה שנחרתה אצלי, שבה כולנו יושבים בשורה במכון יופי, כיסא אחרי כיסא, ועושים פדיקור כמו בסרטים. אבא שלי היה אז איש מעל גיל 50, ומה קשור אליו פדיקור, אבל הכרחנו אותו לעשות איתנו וזה היה מאוד מצחיק". 

 מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?

"עכשיו. סיימתי את השיחה איתה כדי להתראיין. כל יום אנחנו מדברות לפחות שיחה אחת ארוכה בטלפון. אני מעריצה את אמא שלי, היא תמיד שם לצידי, הכוח המניע שלי, ממש מנוע. גם תומכת וגם עוזרת לי הרבה עם הילדה כשאני באימונים או בהרצאות". 

 מתי בפעם האחרונה התפללת?

"הבוקר. כל בוקר אני מתפללת שחרית, מדליקה נר ואומרת מודה. על כל דבר אני מודה. בלי תפילת שחרית אני לא מתחילה את הבוקר בכלל. אני גם נוטלת ידיים כדי להתחיל את היום בידיים נקיות, ואני מודה על כל שיש לי ומבקשת שאלוהים ישמור עלי ועל המשפחה ושיקרו רק דברים טובים". 

 מתי בפעם האחרונה קיבלת מתנה נהדרת?

"לפני שבועיים. קיבלתי מתנה נהדרת מבעלי, שרשרת עם תליון גדול של שמע ישראל. היה לי פעם כזה תליון, אבל פתאום ירד לו קצת הצבע וככה גיליתי שזה לא היה תליון מזהב אלא מגולדפילד. אמרתי לבעלי, 'מה גולדפילד?' אז עכשיו הוא פיצה אותי ואמרתי לו בהזדמנות הזו שהוא בעל נפלא". 

 מתי בפעם האחרונה רכשת חבר חדש?

"בחודשיים האחרונים. התלוננתי בפני בעלי שאנחנו חסרים בחברים, חברות הילדות שלי רחוקות ממני פיזית, חלק גרות בחו"ל, ואז התחברתי עם אמא של חברה של הבת שלי. הבנות יחד בגן, ואנחנו ממש נהנות יחד עם הילדות, לשוחח ולשחק. זה סוג של חברות מגניבה, שונה ממה שהכרתי". 

 מתי בפעם האחרונה היית בעכו?

"אתמול. התאמנתי במרכז האולימפי לסיוף ואחרי האימון ישבתי עם אמא שלי והילדה לקשקש. בסיס האם שלי הוא עכו. אני מרגישה שייכות מאוד גדולה לעיר, כמעט כל יום אני בעכו. זה הבית שלי, זה בית ההורים, אני גרתי וחונכתי שם ויש לי חברים שם. בעכו כולם מכירים אחד את השני מהילדות, ויש בזה משהו עמוק ונעים, הרגשה ביתית מחממת ועוטפת".

 מתי בפעם האחרונה התאכזבת ממישהו?

"מדי פעם קורה שאני מתאכזבת, אבל אני מבינה שאני בן אדם אחר, שגדלתי על ערכים שלא כולם גדלו עליהם, ושלא כולם באים מאותו מקום. היו לאורך השנים אנשים שעזרתי להם, גידלתי והעצמתי אותם, והם איכזבו אותי. במבט לאחור, זה סתם עניין של ציפייה מוגזמת. למדתי לא להיפגע מאנשים, פיתחתי עור של פיל, והיום אני משחררת מהר ולא לוקחת ללב. התבגרתי". 

 מתי בפעם האחרונה היית בבית מרקחת?

"אתמול. קניתי לילדה מוצץ, ופתאום נזכרתי שצריך גם פלסטרים של מיקי מאוס, ועוד משהו ועוד משהו. יצאתי משם בלי חצי משכורת, כמו תמיד".

 מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו״ש שלך?

"אויש... בשנה שעברה. אני ממש לא עושה את הדברים האלה, אני בת יענה". 

 מתי בפעם האחרונה התביישת בשם שלך?

"בגיל 18 בערך, עד אז רציתי להחליף אותו. כשאני אומרת 'נעים מאוד, דלילה' זה מתחיל: 'דקלה?', 'לילך?' ואז נעצרים ושואלים, מי קרא לך דלילה, מוודאים שלא המצאתי את השם, או חושבים שזה שם במה שלי, ולפעמים אנשים בטוחים שאני מסתלבטת עליהם. את השם אמא שלי בחרה, אחרי שהיא ראתה את הסרט 'שמשון ודלילה'. היא ראתה את דלילה כמנהיגה של עם, כאישה שעשתה מה שאף אחד לא עשה, וכזאת ילדה היא רצתה. דלילה זה שם גדול, רשמי, ושונה מאוד. היום אני מאוד מחוברת אליו, אבל זה לקח לי המון שנים. בתור ילדה, את רק רוצה להיות כמו כולם". 

מתי בפעם הראשונה אחזת ברומח משלך? 

"בגיל 6. זה זיכרון שמאוד מרגש אותי. מגיל אפס ראיתי את הדודים הסייפים שלי, יצחק ולידיה, עם הרומח. זה נבנה אצלי, וחיכיתי לזה מאוד, להיות סייפת אמיתית. הייתי ברמה טכנית מסוימת שמתאימה כדי לקבל את הרומח, וקיבלתי אותו בטקס חגיגי, שבו כל הסייפים עומדים אחד מול השני ומצדיעים עם הרומחים שלהם. אני עברתי מתחת לגשר הרומחים, באמצע, ולבסוף קיבלתי את הרומח שלי מאבא. באותה צורה גם התחתנתי, עם הצדעה של סייפים כמו אבירים של פעם". 

דלילה חתואל || בת 36. סייפת ישראלית המתמחה בענף הרומח, נצר לשושלת הסייפים מעכו. בתם של חיים, מאמן סיף, ושל אשתר, מרצה לחינוך. תושבת קריית ביאליק, נשואה לעו"ד יניב ברוך ואמא לעתליה. ב־2008 ייצגה את ישראל באולימפיאדת בייג'ין. ב־2016 עמדה בקריטריון הבינ"ל להשתתפות באולימפיאדת ריו, אך לא בזה הישראלי. לאחר שהוועד האולימפי בארץ לא קיבל את ערעורה, היא נשארה מחוץ לתחרות. כיום מרצה ומנחת סדנאות. הסרט התיעודי עליה ועל משפחתה, "הטובים לסיף", יוקרן בפסטיבל דוקאביב וישודר ביס דוקו ב־24 במאי

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו