מתי בפעם האחרונה עשית שינוי חיצוני? הזרקות? בוטוקס?
"אולי אני אעשה בגיל 60. השינוי שכן עשיתי הוא שהתחלתי ללכת לחדר כושר באופן מוזר בגיל 40. התחלתי להיכנס לזה ממש לפני כשנתיים. בדרך כלל זה קורה הפוך, בגיל 40 אנשים מוותרים על שגרת הספורט שלהם, אבל אני התחלתי ונדבק בי. זה נכנס לי לשגרה. אני רץ בחדר כושר, עושה מתקנים ומרים משקולות, ואני הולך שלוש-ארבע פעמים בשבוע. זה נהיה חלק מהיום־יום שלי, וכשאני לא עושה ספורט הגוף מרגיש חוסר שקט ואני מרגיש שיש לי פחות אנרגיות".
מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום?
"כששרתי על במה ב'קליעים מעל ברודוויי'. בתור ילד תמיד הייתי שר ואני לא כזה זמר. לא עשיתי עם זה משהו אף פעם, עד שהגעתי לשחק בהצגה שהיא מחזמר, ועבורי זה חלום. במקביל, אני משחק גם ב'רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים'. לא ראיתי את ההצגה בעבר ולא הכרתי את המחזה, אבל כשהתחלנו לעבוד עליו זה התהפך אצלי. נכנסתי לתוך העולם ובחזרות היה לי מרתק. אני נורא מאוהב בתפקיד שלי. זה מחזה גאוני. הוא עוסק בייאוש, וגם בדרך לפעול בתוך מסגרת, בתוך חוקים ידועים מראש, כשאתה חושב שלמאבק שלך יש היגיון או אפקט, אבל אנחנו כולנו בתוך מסגרת שהכללים שלה נכתבו הרבה לפנינו ולא ישתנו בקרוב. אם נדע שנמות - אם באמת נדע את זה - לא נוכל לעשות כלום, אז אנחנו חיים בחוסר הבנה של הדבר הזה. אם הן (הדמויות) היו יודעות מתי הן ימותו, הן לא היו עושות דבר. כולנו פועלים כאילו לנו זה לא יקרה".
מתי בפעם האחרונה פחדת?
"אני לא אדם חרדתי, יש לי חרדות שלדוגמה הטקסט יישכח, שאני לא אהיה מוכן להצגה בזמן, שיתקשרו אלי ששכחתי הצגה ואני צריך להיות על הבמה בתוך חמש דקות. זה קרה לי פעם אחת בחיים שבאמת התקשרו ושכחתי לבוא להצגה. למזלי הייתי בבית, גרתי ביפו. הרגשתי כאילו המטוס שלי עומד להמריא ואני לא עליו. אבל הגעתי בזמן, וההצגה התחילה".
מתי בפעם האחרונה הקשבת לעצה מועילה במיוחד?
"החודש. שמעתי ברחוב שיחה שהשפיעה עלי. איזה רב הלך עם עגלה מלאה ואחריו הלך מישהו, נראה לי שאולי זה היה התלמיד שלו, והם היו בשיחה. 'תשים לב, זה העיקר', ואני עפתי עם זה - מישהו פעם אמר לי שהדבר הכי חשוב זה לשים לב. שים לב, זה העיקר. זו עצה מדהימה, ואם אתה שם לב הדברים מתחילים לפעול, יש אנרגיה שעובדת. זה גם כואב לנו אם אנחנו מתעלמים - ורק אם נשים לב לדברים, גם לגוף שלך, לרצונות שלך ולאנשים שסובבים אותך, זה יעזור לכל להשתפר, לתקשורת טובה ולבריאות".
מתי בפעם האחרונה התגעגעת?
"עכשיו. אני מתגעגע ליבגני אריה, מייסד תיאטרון גשר. אנחנו עדיין בהלם, זה מוות מוקדם מדי. הוא מאוד חסר לי. בשבילי זה מוות של איש קרוב אלי, כמו משפחה. זה לא רק אדם שעבדתי איתו. הוא עיצב וגידל אותי כשחקן בתיאטרון, מאוד קשה לי בלעדיו.
"אני מתגעגע גם לשחק בהצגה שהוא ביים ('רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים') ואנחנו משחקים בה, וגם בכלל להיות בתיאטרון כשהוא איננו, זה קשה. הוא גר בניו יורק בשנתיים האחרונות, לא נפגשנו מדי יום, אבל אז יכולתי להרים טלפון ולדבר איתו ולהרגיש שהוא שם, ועכשיו אנחנו שמונה חודשים בלעדיו".
מתי בפעם האחרונה הרגשת מתוסכל מביורוקרטיה?
"הרגשתי תסכול עצום מהסיפור שסיפר לי היוצר נדב בושם, שרצה שאשחק אותו בהצגה שיצר, 'אתה לא אבא' (תיאטרונטו, 2022), על הסיפור האישי שלו. הוא ובן זוגו אימצו תינוק אריתריאי, שהיה עזוב וגדל ללא השגחה. הם גידלו אותו כמשפחת אומנה במשך כמעט תשע שנים, הם היו משפחה לכל דבר, ויום אחד באו רשויות הרווחה ולקחו אותו מבית הספר. המנהלת התקשרה להגיד לו שלקחו את הילד, ולא נותנים להם להיות ביחד מאז. זה אכזרי מאוד והם במאבקים, בלופ ועדות מהגיהינום, וזה המחזה שהוא כתב על גיהינום משפטי שלא מתקדם לשום מקום. הם גידלו אותו שמונה שנים, ועכשיו הילד אצל אמא שלו. הסיפור הזה, וכל העניין של מהגרים שגדלים פה ואז אומרים להם ביי וזורקים אותם, מתסכל אותי מאוד. אני מקווה מאוד שיהיה פה שינוי. אולי אנשים אחרים צריכים להנהיג את המדינה כדי שזה יקרה".
מתי בפעם האחרונה התחרטת על משהו?
"אנחנו גרים ברמת גן ויש כאן כמה בתי ספר שנחשבים מעולים, וכשבננו מקס התחיל ללמוד מאוד רציתי שהוא ילך לבית ספר מסוים והוא לא התקבל אליו, אז ויתרתי עליו. עכשיו, כשהוא התחיל ללמוד, אני מתחרט שלא עשיתי הכל כדי שהוא ילך לשם. אתה רוצה לילד שלך את הכי טוב, ועכשיו אני מרגיש משהו כמו פשרה וזה אוכל אותי.
"אני האבא שהייתי רוצה שיהיה לי. אנחנו מבלים ביחד הרבה. אני אבא שאוהב להוציא אותו מהבית, לטייל בגינות, ללכת לחוגים, לבקר אנשים. אני אוהב לעשות דברים ביחד ובחוץ. בתוך הבית זה בן הזוג שלי - הם משחקים, בונים דברים ויש להם אוגרים והם מאכילים אותם, אני לא יודע אפילו כמה אוגרים יש לנו כרגע. אנחנו מאוד רוצים עוד ילד או ילדה וזו מוטיבציה שמצריכה המון כסף, אבל אנחנו מקווים לטוב. עכשיו מותר לנו לעשות ילדים בארץ עם פונדקאית, אנחנו חושבים שזה מדהים. בא לי עוד בן, למרות שאני מרגיש שעם בת יהיה לי הרבה יותר במשותף. לפעמים אני אומר לו: 'מקס, אתה רוצה לסרק איזו בובה?', והוא אומר לי לא".
מתי בפעם האחרונה קינאת במישהו אחר?
"אתמול בערב הלכתי לראות את הסרט של אורית פוקס, 'סינמה סבאיא', וקינאתי בה שהיא כתבה וביימה את הסרט המהמם הזה. אני יכול לקנא כי אני שחקן, ואלו הם חיי. זו תחרות מאוד שקופה, אין לה סאבטקסט. הפתרון הוא לא להאשים אף אחד, לא המלהקת אשמה ולא אף אחד אחר. אני צריך להמשיך לעבוד ולא לשקוע במרמור ובקנאה, וזה קשה מאוד כי זה בפנים שלך כל הזמן. זה מקצוע פסיכי, אבל אני לא מתחרט לרגע שבחרתי בו".
מתי בפעם האחרונה היית בחתונה?
"ממש עכשיו. אחיינית של בן זוגי התחתנה עם בת זוגה וזו היתה חתונה מרגשת מאוד. ב־2011 דיוויד ואני עשינו טקס חתונה ב'ג'וז ולוז', והרבה אנשים אמרו לנו שזו החתונה הכי יפה שהם היו בה בחיים. לא מעצבן אותי שאי אפשר להתחתן בישראל. היום מי שרוצה מוצא את הדרכים שלו, ולא הכל צריך להיות בדיוק כמו אצל הסטרייטים".
מתי בפעם האחרונה הרגשת זר?
"כל הזמן. בסיטואציות מאוד פשוטות ויומיומיות אני מרגיש שאני לא קשור בכלל. כשאני הולך לדואר למשל אני מרגיש שאני לא מפה, בקניון, בבנק, ברמת גן... אני מרגיש פשוט לא מפה, כאילו יש איזו שפה שצריך ללמוד ועדיין לא למדתי אותה. אני מסרב להתאקלם ממש, ובכל המקומות. אני מרגיש זר בעיר הזו שאני גר בה, ואני רוצה לחזור ליפו".
מתי בפעם האחרונה החמיאו לך?
"החודש, אחרי ההצגה '(ר)אבולוציה' שבה אני משחק, מישהו ניגש אלי ואמר לי שגרמתי לו לפחד מהעתיד. זה אומר שזה עבד. אני סקרן לגבי העתיד, ואני מאוד חושש מפניו, מפני שהעולם פשוט נהיה טירוף אחד גדול, עם האקלים, הצפיפות, המים, ההצפות והרעב, וזה שמספר האנשים הולך וגדל והמקום הולך ומתמעט. זה ממש מפחיד אותי. כאן גם עולה השאלה אם לעשות עוד ילדים, כשזה העולם שאני משאיר להם. אני אוהב למחזר אבל אני מרגיש שזה לא מספיק, וזה מפחיד אותי".
מתי בפעם האחרונה קראת ביקורת?
"יש מבקרת שכתבה ביקורת לא טובה עלי לאחרונה והכעיסה אותי, אבל הזכרתי לעצמי שזו דעה של בן אדם אחד, והיא היתה במקרה ביקורת שטחית ולא מקצועית וידעתי להתייחס לזה כמו שצריך, ועדיין - זה הרגיז אותי. בדרך כלל אני בסדר ולוקח ביקורת די בשלוות נפש. במקצוע הזה הכל זמני. התפקיד האחרון שעשית זה מה שזוכרים לך, ויש תחושה ששחקנים תלויים על קצה חוט כזה, וביקורות הן קצה חוט עדין. הן יכולות לטלטל אותך בלי בעיה וצריך לדעת לקבל את זה בפרופורציה. זה חלק מהמקצוע - אין מה לעשות. אתה שחקן, אתה בחוץ, ולא יושב מול המחשב שלך כל היום".
מתי בפעם הראשונה הפכת לאבא?
"לפני שש שנים וחצי בקטמנדו המושלגת. הגענו לשם בדצמבר, ערב חג המולד, בלי לדעת מתי ייוולד התינוק שלנו. חשבנו שזו בכלל תינוקת, עד כדי כך הדברים היו לא ברורים. כשנחתנו נכנסנו למונית ובמונית קיבלנו טלפון שהוא, הבן שלנו, נולד עכשיו. נסענו לבית החולים לפגוש אותו, וזו היתה אהבה ממבט ראשון. מאוד רציתי להיות אבא, ואני מאוהב בו מהרגע הראשון, ומאז יותר ויותר בכל יום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו