אשליות: מי יהיה המוזיקאי הישראלי שבאמת יצליח באמריקה?

במאי 2021 להקת הרוק האלטרנטיבי מאיטליה מונסקין זכתה באירוויזיון, והרבה גבות הורמו. בזמן שהתקשורת התעסקה בפריים חשוד, שבו הסולן דמיאנו לכאורה הרכין ראש כדי להסניף משהו, שערוריית יחסי ציבור שאף אחד מחברי הלהקה לא ביקש, מונסקין היו בדרכם לכבוש את אמריקה. וזה קרה בן־לילה.

בתחילת השבוע הפכה הלהקה לזוכת האירוויזיון הראשונה שמופיעה וזוכה ב־VMA, טקס פרסי הווידאוקליפים של MTV, האירוע שמאז 1984 ידוע בתור המקום להיות בו, אם אתה שם לוהט בתעשיית המוזיקה העולמית. היה זה הדובדבן על הג'לאטו האיטלקי, אחרי שנה עמוסת הישגים שבה השתתפו בהכרזת המועמדים לגראמי, הופיעו בתוכנית המערכונים האלמותית "סאטרדיי נייט לייב" ובטקס פרסי המוזיקה האמריקניים, התארחו בטוק־שואו של ג'ימי פאלון, ואפילו זכו בפרס שיר הרוק של השנה בטקס פרסי בילבורד. כל זה בגלל שהשיר שלהם פופולרי, ולא בגלל שום דבר אחר.

מדובר בסיפור ההצלחה הגדול ביותר שיצא מתחרות הזמר האירופית זה חמישה עשורים, אז אבבא פרצה את גבולות שבדיה לעבר תהילה גלובלית, ואפילו לה לקח זמן לתקוע יתד איתן בשוק המוזיקה התחרותי בארה"ב. סלין דיון, שייצגה את שווייץ וזכתה ב־1988, למדה אנגלית כמה שנים לפני שהחלה לפזול לקהל האמריקני.

המומנטום של מונסקין מוכרח לשמש השראה לנועה קירל, שמנסה בשנים האחרונות את מזלה מעבר לים. לכל הפחות זהו הסבר הגיוני מדוע נעתרה לבחירה בה לייצג את ישראל באירוויזיון הבא. עם כל הכבוד לגאווה לאומית, יש הרבה על הפרק לכוכבת הפופ הכי גדולה שידעה ארץ הקודש זה הרבה שנים, שהשקיעה משאבים ואנרגיות רבים בקריירה הבינלאומית שלה. כאן בישראל, בכל אופן, הוצפנו ללא הרף בידיעות על החתמתה בחברת תקליטים בארה"ב, וקשה היה לפספס את הקליפים המושקעים ואת שיתופי הפעולה המדוברים. אלא שמדובר בחדשות בארץ, ואילו הפריצה בחו"ל, כידוע, טרם קרתה.

גם על המסעות באמריקה וחוזה המיליונים השמן של סטטיק ובן־אל תבורי שמענו המון בשנים האחרונות. עוד הופעה שסוקרה לעייפה ברשתות החברתיות ובתוכניות הבידור, עוד מוזיקאי שחבר אליהם לשיר חדש בחסות פנקס הצ'קים של חיים סבן... כשבפועל, להופעות שלהם בארה"ב הגיעו ישראלים שגרים בחו"ל ורוצים עברית ועיקר הלייקים והצפיות ביו־טיוב מגיעים מהעוקבים בארץ. מדוע בוחרים להראות בארץ הצלחה מופלגת, כשמאחורי הקלעים המציאות שונה לחלוטין? למי זה תורם? התשובה הברורה היא שלאף אחד.

תחת כובעי הנוסף ככתב במגזין המוזיקה האמריקני המוביל "בילבורד", הוזמנתי פעם להופעה של זמרת מהארץ, גם היא הגיעה בעקבות החלום להצליח באמריקה. "אתה הלוא מכיר אותה מישראל, נשמח שתבוא להתרשם", אמרה היחצנית המקומית. בפועל היה מדובר בקומץ של אנשים במועדון שכונתי, רובם ישראלים שצעקו לה שתשיר אותו להיט שעימו פרצה בארץ. לרפרטואר החדש באנגלית לא היתה להם סבלנות. אפילו לא קצת.

לגיטימי לחלוטין שלאמן בשוק חדש, על אחת כמה וכמה ממדינה זרה, ייקח זמן לבסס את עצמו. אלא שבתקשורת הישראלית מתעקשים להציג מצג שווא מנוגד בתכלית למציאות, להאדיר את האמן בכל מחיר, וחלילה לא לפגוע בתדמית הנוצצת, לרגע לא לתת סימן שבארץ אתה ביג שוט ובלוס אנג'לס אתה מקסימום בבתי קפה, כי מה לעשות, פה (עדיין) לא שמעו עליך. בכל זאת, אנשי יחסי הציבור של האמנים ממשיכים למכור לנו את האשליה בכוח, ובטווח הארוך, כשהמניה לא מחזיקה, הבועה מתפוצצת. ע"ע מי שזכו בתואר "הרכב העשור" והתפרקו בשבוע שעבר אחרי שבע שנים.

אמנים שבאמת עלו על המסלול הנכון בקריירות הבינלאומיות, כמו דניס לויד, לולה מארש או נגה ארז - עליהם כמעט ולא תשמעו. אחרי הכל, הם לא מתפרנסים מתפקיד בטלנובלה יומית, משיפוט בריאליטי או מטחינת קמפיינים ופרסומות. את הזמן הזה הם השקיעו במוזיקה שלהם, רחמנא ליצלן.

הלוואי שיגיע תורו של פופ המיינסטרים לפרוץ את גבולות ישראל. כשזה יקרה, תראו זאת במו עיניכם בטקסים גדולים, בתוכניות מובילות ובליינאפים של פסטיבלים, לא בהודעות לתקשורת ולא בשיתופי פעולה מביכים שנולדו מכורח ולא מיצירה.

• • •

כידוע, גם מרגי מנסה את כוחו בארה"ב, ולאחרונה בלוס אנג'לס החלו לצוץ שלטי חוצות לקידום סינגל הבכורה שלו באנגלית. הפעם זה מרגיש פחות לוחץ, לא כופה עלינו בכוח סיפור אבק כוכבים סינתטי, לא רותם את העגלה לפני הסוסים. כי בסופו של דבר, מדובר בהתמדה ובהרבה מזל, תזכורת שגם גל גדות לא נבנתה ביום אחד. ובהצלחה לנועה באירוויזיון.