הנחשים האמיתיים

נו, אז היה נחש בשעועית. מה קרה? איך מדינה שלמה עוסקת בתקלת ייצור לא נוראית במיוחד, כאילו סנפרוסט שיווקה מוצר מורעל בכוונה. אני אגיד לכם איך. עין צרה. כל הזמן מחפשים על מי אפשר לרדת, איזה פגם קטן אפשר להבליט, ממה ניתן לייצר כותרות שיחזיקו יותר מכמה דקות. אין קשר למהות העניין, רק לכמות הטראפיק המתאפשרת. זהו.

מהותית, סנטימטר נחש לא יכול לגדול בתוך חבילת השעועית הירוקה הקפואה, ואז כשהקונה פותח את השקית להתנפל עליו ולהכיש אותו בדיוק באף. מקרים כאלה לא תועדו. גם ראש העכבר האומלל שנערף ע"י מכונת הקטיף לא יתחמק אל תוך המטבח, יחפור לו מאורה ומשם ינהל מסעות ביזה בלילה אל מרבצי הגבינה הצהובה של הבית. ולא, זה לא נעים למצוא בעלי חיים מתים בירקות שלך, וכצמחוני זה מגעיל אותי במיוחד, אבל מה לעשות, כשחוטבים עצים ניתזים שבבים, וכשקוטפים ירקות באופן תעשייתי נאספות חיות שדה אל תוך המכונות.

נכון, עין אנושית או עין אלקטרונית אמורות לאסוף את כל הפגרים, אבל תקלות קורות, גם לי, גם לך. בשביל תקלה לחסל חברה? למה? כי הנחשים האמיתיים אינם אלה שפתיל חייהם הקצרים נגדע בין שתילי השעועית, אלא אלה היושבים במערכות, באתרים, בקבוצות, נחשי לשון הרע, רוממות זכות הציבור לדעת בגרונם, וארס משתק בלשונם. לא אכפת להם ממקום העבודה של עשרות פועלים ופועלות, משמה הטוב של חברה שמאכילה אותנו כבר שנים בירקות ובפירות קפואים המאפשרים גישה זמינה ונוחה למוצרי מזון טריים בכל רגע, מכלום. העיקר שלמשך כמה שעות, מקסימום יומיים, יהיה סיפור מוביל בדף הבית, בעמוד הראשי, ברשת החברתית. נחש. אמא'לה. חילזון. רירי.

טיפת חמלה, טיפת מידה, קצת הכרת הטוב. אם היה מתגלה שבעלי המניות הסינים בחברה יושבים בלילה, קוצצים נחשים ומוסיפים אותם לירקות שלנו, כדרכם במאכליהם - מילא, חמור וראוי לכל גינוי; אבל לרסק מפעל מצליח המאפשר תזונה בריאה במחירים סבירים לכל בית בישראל, כי הקורא האופטי התעסק שנייה בטלפון שלו ולא ראה את הבע"ח חולף דרך אלומת האור שלו? זאת גם רמת החמלה שאנחנו מאחלים לעצמנו אם תיפול חלילה תקלה בעבודתנו?

אני ממשיך לקנות סנפרוסט, שעועית ואפונה ולקט להקפצה, ולפני שאני שם בסיר אני נותן מבט. אולי נכנס בטעות איזה שקנאי לשקית. מוציא אותו, שם בפח המיחזור המיוחד שיש לי לשקנאים, וממשיך להקפיץ. הופ.

רילוקיישן

השבוע קרה אירוע חשוב מאין כמותו. שדה התעופה רמון נפתח לטיסות פלשתינים לחו"ל. אני שמח גם בשבילם, שלא יצטרכו יותר לכתת רגליהם לירדן ולטוס ממנה, וגם בשביל שדה התעופה רמון שצמא לנוסעים. השמחה אינה רק מזה שמעתה יוכלו גם אזרחי הרשות לנפוש משלטון הדיקטטור המכחיש אדון אבו מאזן, אלא מזה שיש פה הזדמנות חדשה לפתרון הסוגיה הפלשתינית.

צעירי השטחים רוצים לצאת מפה. רבים מהם מזהים שאין להם פה עתיד. המצב אחרי הליכתו הצפויה של המנהיג המושחת ומנגנוניו ברור. מלחמת כנופיות אינסופית. ככה לא בונים חיים. כבר היום יש הגירה מהשטחים לחו"ל, מדינות רבות מוכנות לקבל אותם והם נוסעים. גם העזתים מתים לצאת מהכלוב הענק שלהם, אבל המכסות הקטנות ותלאות הדרך לא מאפשרות עזיבה המונית. שדה התעופה רמון יכול להיות פתח הניקוז שדרכו תתייבש הבעיה הפלשתינית, עם קצת עזרה מהיהודים.

בעיניי זה מוסרי ורצוי להציע לכל משפחה פלשתינית שתצא לחו"ל שלא על מנת לחזור, תמריץ כספי גדול ומפתה. נגיד, מיליון שקל למשפחה, כרטיסי טיסה לטורקיה והסעה במיניבוס מהודר לרמון. בניגוד לרעיונות העברת אוכלוסייה אחרים שמסתובבים בימין העמוק, וכוללים הפחדות, הפעלת לחץ או העמסה על משאיות, בעיניי אין כל פסול בהצעה הוגנת לרילוקיישן משפחתי למדינה אחרת. ארדואן שמח לקלוט פלשתינים, בתוך דור הם טורקים, וגם מרבית מדינות אירופה שמחות לקלוט אותם, גם אם זה יחריב את מדינותיהם עליהם. בעיה שלהם. אני משוכנע שממשלה שחלקים בה אינם פועלים בשירות האינטרס הלאומי הערבי, אלא מגויסים למציאת פתרון אחר משתי המדינות (שלא יתגשם לעולם), תבין שעכשיו, כשיש שדה תעופה נגיש וקרוב ומוטיבציה גבוהה לעזוב, ניתן להביא טוויסט בעלילה לסיפור המריבה על הארץ הזאת.

אני מעריך שחלק גדול מהצעירים ברשות ובעזה יקפצו על ההצעה לצאת מפה ויאמצו אותה בשתי ידיים. מי שיישארו יוכלו לקבל אזרחות ישראלית במסלול מדורג הכולל לימוד השפה, אזרחות, שיעורי נהיגה והיסטוריה. אחרי חמש שנים יהיה טקס יפה במשרד הפנים, ותעודת זהות כחולה תימסר למעוניינים. לא יהיו רבים כאלה, אבל את מי שירצו נוכל להכיל בקלות.

בתום התהליך הזה, בעוד עשר שנים, יקטן מספר הפלשתינים לרמה של מיעוט לאומי קטן, כל אחד יקבל מה שמתאים לו, והמעטים שיבחרו להמשיך להילחם יטופלו בהתאם. כך ייגמר כל סיפור האפרטהייד המומצא, ישראל תשוב כחברה רצויה אל משפחת העמים, וסוף־סוף יהיה פה שלום, ולא להתראות.

תו

נתון מעניין תפס את עיניי. אחת מכל שמונה מכוניות בישראל נושאת תו נכה. ואמנם אנחנו עם שנאבק על קיומו ורבים שילמו על כך מחיר יקר בגופם, אבל שמינית מהאנשים בישראל יש להם קשיי תנועה ברמה המצריכה תו נכה? נשמע לי מופרז. וכן, אני יודע שלא תמיד רואים את הקושי, ויש אזרחים שיש להם בעיות מורכבות כמו בן משפחה עם אוטיזם, או חלילה סרטן המכרסם בגוף ואינו ניכר חיצונית במבט חטוף, ובכל זאת, לא יכול להיות שאחד מכל שמונה ישראלים באמת נזקק לתו נכה.

את התמיהה שלי מכמות הנכים לכאורה מחזקות המוֹדעוֹת שצצו לאחרונה, של משרדי עורכי דין ושאר מאכערים, המבטיחים לקמבן למי שמתקשה להשיג תו נכה את מבוקשם בקלות. שלם וחנה. ובטוח שיש אנשים שמגיע להם ומתקשים לקבל, אבל עוד יותר בטוח שרוב הפונים לקבל את השירותים של משרדי עורכי הדין האלה הם אנשים בריאים לתפארת, שמקסימום נפלו בכיתה ה' על הברך וקיבלו שפשוף ממש עמוק וכואב, וכעת, כשהם בני 50 עם מרצדס שחורה ומבהקת, הם נתקלים בקשיי חנייה שתו נכה עשוי לפתור באלגנטיות. כשיותר ויותר רכבי פאר - עם נהגים שיכולים לא רק ללכת, אלא גם להשתתף בחלק העממי של מרתון טבריה - מתנחלים בחניות נכים עם תווים חדשים שהשיג להם העורך דין, אז הלב נהיה גס ונוטה לכבד פחות את החניות הכחולות.

צריך לקבוע רף גבוה יותר לקבלת התווים היקרים האלה, קושי תנועתי ממשי שלך או של מי שאיתך. וחוקרים פרטיים שבודקים אקראית. אפשר להגביל את השימוש בחלק מהתווים האלה רק לאדם מסוים ולא לרכב, כל מקרה לגופו ולא קומבינה כללית. חניות נכים הן משאב יקר, צודק, יש אנשים שלא יכולים בלעדיהן. את כל הטרמפיסטים צריך להחזיר למעגל שבו כל הנהגים הבריאים חגים בלי למצוא מקום.

אגב, יש לי אתר רשמי חדש שלי. הטורים מ"ישראל היום" מופיעים גם שם, יש קטעי וידאו מכל השנים הארוכות שלי על המסך, תמונות נחמדות, נוסטלגיה. מוזמנים להיכנס וגם לכתוב לי דרך שם.
AVRIGILAD.CO.IL. בואו.

avrigilad@gmail.com