בתמונה: שיכון גיל־עמל, הוד השרון, 1982. משמאל לימין: רונן בן דודתי, ג'סי אחותי, חנה אמי, יוסי אבי ואני, בסלון הדירה הראשונה ששכרנו לאחר העלייה לארץ. ה"כורסה" שעליה אני יושבת היא בעצם כיסא נוח שמיועד לחוף הים, שמצאנו בשכונה. אמי טיפחה עציצים לתפארת - היא היתה קוטפת חתיכה קטנה מצמח בשדות שליד הבית ומגדלת אותו במסירות עד שהיה לעציץ מרשים.רהיטי הסלון הורכבו מפריטים שקיבלנו מחברים של ההורים, עולים ותיקים יותר. התחלות חדשות מציתות את הנדיבות האנושית.
בישראל אין גנבים
התחלות חדשות מרתקות אותי ואני מבינה טוב מאוד את עוצמתן, את הקושי ואת המאמץ שהן דורשות - אבל גם את הפוטנציאל הרב הגלום בהן. יש כאלו שבחרתי בהן ויש התחלות שחוויתי בעל כורחי, כי מסלול חיי אילץ אותי להתחיל מחדש פעמים רבות. כבר בגיל חצי שנה, הוריי נאלצו לברוח מהעיר שבה התגוררו אל הצפון הרחוק של ארגנטינה, כדי להימלט מהחונטה הצבאית שתפסה את השלטון והנהיגה דיקטטורה, משום שאבא שלי היה לוחם חופש, חבר במחתרת שלחמה כנגדם. רבים מחבריו נעלמו או נרצחו, וההורים שלי נמלטו כדי להתחיל מחדש. לפעמים התחלה חדשה היא הדרך היחידה להינצל.
כשהייתי בת חמש וחצי, חזרתי מהגן ואמרתי לאמי שאני רוצה להתרחץ פעמיים ביום. כשהיא שאלה אותי למה, הסברתי לה שילדה מהגן אמרה שאני צריכה להתקלח יותר מאשר הילדים האחרים כי אני יהודייה, ויהודים הם יותר מלוכלכים. אני זוכרת שאמא הביטה בי ושתקה.
כמה שבועות לאחר מכן פרצו לביתנו ורוקנו אותו מכל החפצים, כולל הבגדים והצעצועים וכל מוצרי החשמל. ואז, ימים מעטים לאחר מכן, אבא שלי הושיב את אחותי ואותי על הספה בסלון והודיע שאנחנו עוברים לגור בישראל. הוא סיפר לנו שיהיו לנו הרבה חברים חדשים ושכולם יהיו יהודים, והוסיף: "בישראל אין גנבים". אבא שלי ידע איך לעטוף את ההתחלה החדשה, כך שלא תכלול את מה שמציק וכואב. התחלה חדשה חייבת להכיל הבטחה או הגשמת חלום, ולפעמים התחלה חדשה היא הדרך היחידה לשכך כאב.
מהרגע שעלינו לישראל עברנו דירה לעיתים קרובות. תחילה גרנו במרכז הקליטה בנצרת עילית, וכשאבא שלי מצא עבודה במרכז הארץ, עברנו לשיכון עולים בהוד השרון. בתוך פחות משנתיים, כשעליתי לכיתה ג', עברנו לקצה השני של העיר ומצאתי את עצמי מנסה להסתגל שוב - למורה חדשה, לחברים חדשים, לשכונה חדשה. קל לשכוח שהתחלה חדשה היא לא רק תקווה והבטחה אלא מעשה שמלווה במאמץ להשתייך.
בסוף כיתה ד', הוריי בישרו שאנחנו שוב עוברים דירה, הפעם לעיר אחרת. הפעם הם הבטיחו משהו קצת יותר ריאלי: "בכפר סבא יש הרבה גינות ירוקות".
מיתוג מחדש
זו היתה ההתחלה החדשה הרביעית שלי בתוך פחות מארבע שנים, והפעם כבר הייתי מתורגלת בתהליך, בעלת ניסיון רב בהתחלות חדשות יחסית לגילי הצעיר. עוד לא מלאו לי עשר שנים, אבל כבר הבנתי שכדאי לנצל את הפוטנציאל הטמון בדף החדש. הבנתי שיש לי אפשרות להמציא את עצמי, שבסיבוב הזה אוכל להיפטר מתווית העולה החדשה. המבטא הצברי שהצלחתי לאמץ נסך בי ביטחון שאוכל ליצור פאולה אחרת, שהפעם לא אהיה הילדה הזרה. לפעמים התחלה חדשה היא הדרך היחידה לצאת מהמשבצת שבה תויגת.
התוכנית כללה מטרה ברורה נוספת: לא הסתפקתי בחלום להיחשב ישראלית, רציתי להיות מלכת הכיתה, ומלכה טובה, לעומת אחרות שהכרתי. הרגשתי שאני ראויה לתואר, לאחר שנים של חוויית דחייה. ביום הראשון ללימודים בכיתה החדשה בכפר סבא, נאספו סביבי בסקרנות ילדים שלא הכרתי. סיפרתי להם, בדיוק לפי התוכנית, שבבית הספר הקודם הייתי הילדה הכי מקובלת בכיתה. שיקרתי, אבל הרגשתי שבלי השקר הזה לא אשיג את המטרה. היום אולי היו קוראים לזה מיתוג מחדש.
עד היום אני לא באמת יודעת אם האמירה השקרית היא זו שאפשרה לי להיות אחרת, בטוחה וחופשייה יותר, או שמא היתה זו ההתחלה החדשה בעצמה ששחררה אותי מכבלי הזרות ומתחושת הנחיתות. ההורים שלי לא אתגרו אותי במעברים גיאוגרפיים נוספים מאז שהשתקענו בכפר סבא, ואני יצרתי קשרים עם חברות שמלווים אותי עד היום. הדרך היחידה להפיג את הבדידות היא לדעת להמשיך, ולא רק להתחיל.
חתיכת תיק
ההתמכרות שלי להתחלות חדשות מתבטאת בהרבה תחומים. מכיוון שזה טור ראשון, אתחיל בווידוי קל יחסית: אני מכורה לקניות. אני משקיעה זמן רב ושילמתי לא מעט למטפלים רגשיים כדי להבין את מקור ההתמכרות. אני מומחית באיתור מוצרי צריכה במחירי מבצע משתלמים, ככה אני מתרצת לעצמי את ההתמכרות: ספרים, בגדים, נעליים, איפור, תיקים, קוסמטיקה, גאדג'טים למחשב ולטלפון. חלק מהסיבה להתמכרות נעוצה בהיסטוריה האישית שלי, בעובדה שגדלתי כבת למהגרים ולהורים שלי לא היתה אפשרות לקנות את בובת הברבי שרציתי, או לממן את הטיסה למשלחת לפולין מטעם בית הספר. חלק אחר מתאוות הקניות המוגזמת נעוץ בהתמכרות להתחלות. אני קונה את הפנטזיה להיות הגרסה הטובה יותר של עצמי. תיק חדש, למשל, הוא לא רק תיק, הוא מה שיהפוך אותי לאישה יותר מאורגנת ומסודרת. העובדה שיש לי כמות עצומה של תיקים מכל הגדלים והצבעים אולי סותרת את תורות הארגון והסדר, אבל זה לא הורס לי את החלום. אני אפילו לא מעיזה לספור כמה תיקים מונחים בארון ברגע זה. אני תורמת ומחלקת תיקים מהאוסף באופן קבוע, ועדיין, למען הסר ספק, אני ממשיכה. רק היום קניתי תיק גב יפה בצבעי שחור־לבן.
כל תיק חדש שאני קונה מצית מחדש את האופציה שהפעם אהפוך למישהי שלא מאבדת את כרטיס האשראי חדשות לבקרים, לאחת כזו שמחזירה את המשקפיים לנרתיק לאחר השימוש. בזכות התיק החדש אצטרף לנבחרת גיבורי העל שיש להם מקום קבוע לארנק בתא הקטן הפנימי של התיק שלהם. כשאני ניגשת לקופה לשלם על תיק חדש, אני קונה בעצם חלום שמשכיח ממני את התיקים המבולגנים שאפיינו אותי עד לאותו הרגע, חלום שבו לא איאלץ יותר לעמוד בצהרי החום של יולי ליד האוטו, לפרוס את תכולת התיק על המדרכה כדי לאתר את המפתח, רק כדי לגלות שהוא בכלל בכיס המכנסיים.
כן, קניתי מאות תיקים וזה עדיין לא קרה, אבל אני לא מתייאשת, כי אני מכורה להתחלה החדשה שכל תיק מעניק לי.
כולנו עבדים
מדינת ישראל משוגעת על התחלות חדשות. בתוך פחות משנתיים זכינו בתואר המפוקפק של המדינה הדמוקרטית שבה תדירות הבחירות היא הגבוהה ביותר. ב־1 בנובמבר 2022 שוב נצעד אל הקלפי ונצביע לכנסת ה־25. אין לדעת כמה זמן תשרוד הכנסת הזו, אבל הסטטיסטיקאים לא מנבאים לה שיבה טובה.
ישראל מדורגת שנייה בעולם בשימוש בכלים חד־פעמיים לנפש. בניגוד מוחלט ליוקר המחיה שמככב בכותרות, הישראלים הם שיאנים בינלאומיים ברכישת טלפונים ניידים. אנחנו מדורגים במקום השני בעולם, רק קוריאה עוקפת אותנו. כי גם אם הנייד הישן עובד לגמרי בסדר, אנחנו רוצים יותר חדש, אפילו אם נצטרך להגדיל את מסגרת האשראי או להעמיק את המינוס.
משומש כחדש
בשנים האחרונות אימצתי מנהג שעוזר לי להרגיע את ההתמכרות להתחלות, בזכות בתי הבכורה שילה. כשהיתה בת תשע היא נשבתה בקסמה של סדרת ספרי "הארי פוטר". כשסיימה לקרוא את הסדרה, החלה לקרוא שוב את כל ספרי הסדרה, וחזרה וקראה אותם כמה פעמים. הצעתי לה שניגש לספרייה העירונית ונחפש ספרים אחרים שיעניינו אותה. "אבל אמא, עוד לא סיימתי לקרוא את הארי פוטר". ציינתי בפניה שראיתי אותה קוראת כל אחד מספרי הסדרה לפחות שלוש פעמים. שילה ענתה: "נכון אמא, אבל בכל פעם שאני קוראת ספר, אני מגלה חלק שלא שמתי לב אליו, אני קוראת את זה אחרת. יש דברים ששכחתי בקריאה הראשונה ואני מצליחה לזכור רק בקריאה השנייה או השלישית".
שילה שינתה את חיי במובנים רבים, וזה אחד המשמעותיים שבהם. התמכרות להתחלות מחבלת באפשרות לשהות וליהנות מהרגע. מרכיב דומיננטי בהתמכרות להתחלות הוא הרצון לסמן "וי", התמקדות בכמות כמדד להצלחה, במקום חוויית ההעמקה והחיבור האותנטי. מה ששילה אמרה לי שינה את חוויית הקריאה שלי, ובהמלצתה אני קוראת כל ספר פעמיים לפחות, אלא אם הוא משעמם. זה השפיע על האופן שבו אני מנחה את משתתפי הקורסים שאני מנחה, אני מפצירה בהם להקשיב להקלטה של כל מפגש לפחות פעמיים לפני שהם מעירים או שואלים. לא פשוט לשהות כשהתרבות שלנו לועגת לאיטיות ומקדשת "תקתוק", מאיצה בנו להתקדם ולכבוש, לעיתים מבלי שמיצינו חוויות קודמות. הפחד להאט מביא לפספוס, ומלבה את ההתמכרות להתחלות.
הנה אני מתחילה
זה הטור הראשון שלי במגזין. אני כותבת בפייסבוק שנים רבות, ובמהלכן זכיתי לכל קשת התגובות: "תודה שתיארת בדיוק את מחשבותיי" או "האמת, לא חשבתי על זה עד שכתבת, פתחת לי את הראש", "עד עכשיו הערכתי אותך, בפוסט הזה איבדת אותי", "ממך לא ציפיתי להגיב ככה", "לא מתאים לך" או אפילו "אני כבר לא מסוגלת לקרוא אותך".
התמודדות עם תגובות היא לא תמיד פשוטה, אבל מצד שני, יש בהן את מה שלא יהיה לעולם בשום התחלה מנצנצת: קשר ארוך טווח, המשכיות, ציפיות ורגש, יש מערכת יחסים.
אני לא מעיזה לבקש מכם לקרוא את הטור שלי פעמיים כפי שלמדתי מבתי, אבל כן אעז לבקש מכם להשתהות איתי רגע, לשקול את האפשרות להמשיך יחד, לפחות עוד קצת, ולא רק להתחיל.
לחיי התחלות חדשות, ועוד יותר לחיי המשכים מעמיקים.
Info@paulanatural.co.il
עשה לי את זה
בכל שבוע אשתף בהמלצה על ספר, סדרה, דמות שכדאי לעקוב אחריה ברשתות, סרט או אפילו על סרטון ביוטיוב, שהצחיק אותי או לימד אותי משהו בעל ערך.
השבוע אני רוצה להמליץ על ספר מרתק. אל תיבהלו מאורכו (619 עמ'), אין צורך לקרוא אותו ברצף.
לספר קוראים "בממלכת הרוחות הרעבות" והוא נכתב על ידי ד"ר גאבור מאטה, סופר, מטפל ומומחה עולמי להתמכרויות. למרות העובדה שמדובר בספר עיון, ד"ר מאטה משלב סיפורים אנושיים מרתקים בספר, הן של מטופליו והן של חייו שלו.
הספר העניק לי תובנות חשובות ואני מאמינה שכל אדם ימצא בו קצת את עצמו. התשובות המעמיקות ומלאות אהבת האדם של ד"ר מאטה לחולשות אנושיות עשו לי טוב ואין לי ספק שרבים מכם יזדהו איתו גם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו