תנו לחיות

השנה שנת שמיטה. האדמה נעזבת לנפשה לשנה, לחדש כוחה, וכל מה שצומח עליה מופקר לכל המעוניין. מנהג יפה של פעם שאני לא ממש משוכנע שבא בעיתו השנה. כי השנה קרו שני דברים במקביל. האחד, היתה שנה ברוכת גשמים, החיטה עלתה יפה, מלאו אסמינו בר. אפילו הספיקו לקצור לפני שהחבר'ה מהבלונים התארגנו על הליום ושרפו את היבולים. נפלא. רק שבשנת שמיטה לא ניתן להשתמש בכל החיטה הזאת לצורכי בני האדם, ולכן התוצרת המובחרת והשמנמנה מהחורף השופע תלך כולה להאכלת עופות. קצת מרתיח, במיוחד לאור הדבר השני שקורה עכשיו והוא המצור שהטיל הצאר פוטין הראשון על נמלי אוקראינה, מה שאומר שיצואנית החיטה החשובה הזאת תיחנק עם היבולים שלה, חקלאים בכלל לא יטרחו לקצור, וארצות רבות צפויות לחוות מחסור משמעותי בלחם. גם אנחנו. אמנם רק 50 אחוזים מהקמח שלנו גדלים באדמות אוקראינה, מצבנו טוב בהרבה ממצב השכנים שלנו, ויש לנו חלופות מאמריקה, אבל כל מוצרי הדגן עומדים להתייקר בגדול. הקפיאו לחמניות.

כאמור, מי שיסבול ממש אלה שכנינו, ומצרים בראשם. כרגע יש להם חיטה לעוד כחודשיים, ואחר כך יתחילו לאכול אחד את השני, כנהוג שם. ירדן התארגנה על מלאי ל־17 חודשים, לבנון כבר עכשיו חיה על העבאדי האחרון שלה, ועיראק רחוקה, למי אכפת. בכל מקרה, המחסור בקמח יביא להעלאות מחירים קשות בארצות שהפיתה היא הארוחה הבסיסית בהן, וכשמחירי הפיתה עולים, שליטים יורדים. יהיה בלאגן רציני, כל האזור שלנו יהיה בתוהו ובוהו, ואנחנו נותנים את החיטה שגידלנו לתרנגולות.

אני מזכיר - שנת שמיטה כוללת גם שמיטת חובות של לווים. שמעתם על זה משהו? לא, כי בזמנו תיקן הלל הזקן את הפרוזבול, משהו שנשמע היום כמו שם של ליגת מקצוענים בראגבי־פרוז־בול, אבל בעצם הוא קבע מנגנון עוקף שמיטה להלוואות, כך שהמערכת הכלכלית תוכל להמשיך לפעול ולא בכל שבע שנים אנשים יאבדו את הונם. ואני תוהה - כפי שפריזבל הלל, אי אפשר לעשות איזה קונץ הלכתי עם השמיטה? הרי האדמה כבר אינה נצרכת למנוחה, יש דשנים, ובעולם כה משוגע כעולמנו עכשיו, אין מצב לוותר על יבולים של שנה. רבנים, היו הללים!

מעניין, אגב, מה יקרה כשהשכנים יבואו לבקש שק חיטה, אם נשאר לנו במקרה. האם יהיו אסירי תודה כמו על המים והגז? כי אם כן, שווה כבר להתחיל לאגור.

גאווה

כיוון שמצעד הגאווה, בחודש הגאווה, בעיר הגאווה, בעולם הגאווה, אני מבקש לומר כמה מילים על הקהילה הגאה. אני מרשה לעצמי בתור סטרייט לדבר על הקהילה כי ראשית, אני עורך טקסי נישואים חילוניים לזוגות הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנס כבר הרבה שנים, ודרך הראיונות האישיים שאני עורך עם כל מי שאני מתכבד לערוך את הטקס שלהם, אני לומד הרבה על מה שקורה בפלח המשפחתי של הלהט"ביה. חוץ מזה, רעייתי שתחיה עובדת בקו תמיכה לקהילה, והמצוקות מגיעות הביתה. אז אני מרשה לעצמי.

מכל טקסי הנישואים שאני עורך, אין מרגשים כטקסים חד־מיניים. יש שם תמיד סיפור משפחתי מורכב, סודות, חשיפות, התנגדויות, חרמות, השלמות, וכמובן סיפורי יציאה מהארון עם 50 דרכים לעזוב את המחבוא ו־100 דרכי תגובה משפחתית על הגילוי. זה אף פעם לא פשוט, זה דורש מאבק. כשנאבקים על אהבה, מוכיחים את חוזקה ומחזקים אותה עוד. הרבה זוגות חד־מין עברו ביחד וואחד סיפור, נאחזו באהבתם כנגד כל הסיכויים, וזוכים בסוף, ובהתחלה, לעמוד תחת חופה, שאף גורם רשמי לא מכיר בה.

אני פוגש הורים, שחלקם אמרו בהתחלה שלא יכול להיות, ואחר כך התבאסו וניתקו יחסים, ואחר כך התגעגעו, וחידשו, וקיבלו לאט־לאט, אבל אלה לחתונה לא יבואו. יש גבול. בסדר, החבר נחמד והכל, אבל חופה גדול עליהם. ואז מגיע יום החתונה ובשעות האחרונות משהו זז, ופתאום מתקבל אישור, הוא מגיע. היא מגיעה. ובא הורה קמוש, נבול, לא כך דמיין את החתונה של הבן או הבת. ממש לא. אבל הרבה פעמים, כמעט תמיד, משהו במהלך הטקס פתאום מושיב את ההבנה שזאת המציאות, וזה קורה, ואפשר לנסות להכחיש עד מחר, אבל יש פה טבעות והכל, ומשפחה נוצרת. ויש הורים שפתאום מחליטים להצטרף למשפחה הנוצרת, ומתמלאים אוויר, ומסיימים את האירוע בשמחה על הדרך שעברו ביום אחד.

תנו כבוד למשפחות להט"ביות. הן האופציה הכי טובה עבור אנשים עם נטייה חד־מינית או מורכבת או מה שלא יהיה. בקוטב השני יש הומואים שמעבירים את חייהם במסיבות סמים עד אובדן, בסקס כה המוני שכבר אין בו פרטים, אין אנשים, רק איברים. אנשים שחיו בסצנה הזאת מדווחים על איבוד צלם. לא פחות. אז מה עדיף? שיהיו סטרייטים? זה לא יקרה. אלף טיפולים לא יסדרו את זה. לא לא. הבנה, קבלה, עיגון חוקי למשפחות כאלה יאפשרו להרבה אנשים להיות שונים, אבל בדיוק כמו כולם. משפחה.

חלב

לא דיברנו מאז שבועות, בשבוע שעבר, ושאלתי את עצמי אם הרגשתם שגנבו לכם עוד חתיכת דמוקרטיה מתחת לאף, כשהייתם עסוקים באכילת מוצר גבינה כזה או אחר בחג של מוצרי החלב, כאילו, שבועות. אמנם החלב מתעכל מהר, אבל מה שקרה לפרסומת על החלב לא מתעכל אצלי כלל.

למקרה שלא נחשפתם - חוות החופש, המצילה בעלי חיים מתעשיית הבשר והחלב, הפיקה פרסומת שטוענת ששבועות כלל אינו חג של חלב, וחברות החלב משקיעות הון כדי שנאמין שזה כן. יש בפרסומת שימוש בשיר הילדים האוטו שלנו גדול וירוק, ומילותיו הוחלפו ב"בבוקר נוסע, בערב לא שב, שבועות זה בכלל לא חג של חלב". זה שלא שב הוא בן הבקר, המצולם נוסע על המשאית הלוקחת אותו אל גורלו, גורל כל זכר בעולם החלב: אם זה לא מניב - זה נשחט.

עד כאן, בין שאתם מסכימים עם המסר ובין שלא, אין בעיה מיוחדת. מדובר בעובדות. כאשר פרה או פר עולים על אוטו גדול וירוק, הם לא חוזרים כבר. וגם עניין חג החלב אינו מוזכר במקורותינו כלל, שבועות הוא חג הקציר. ובכל זאת, נפסלה הפרסומת ולא שודרה כי לדברי ערוץ 11 והרשות השנייה, היא "מעוררת מחלוקת". שזה הטיעון הכי מגוחך ששמעתי משעה שהגחתי מבטן אמי, שהרי כל מה שעושים שלושת הערוצים האלה זה לעורר מחלוקת. אם אין מחלוקת אין תוכניות. אז פתאום בפרסומות אסור לעורר איזו מחלוקת קטנה? מה קרה?

אני אגיד לכם מה קרה. חוות החופש היא לקוח של 100 אלף שקלים, חברות החלב והבשר הן לקוחות של עשרות מיליונים, זהו. אין בכלל דיון. מה שלא נוח למפרסם גדול נמחק, מועלם, נשחט. שום שמירה על שלום הציבור שלא יתרגז חלילה. שמירה על מפרסמים שבטח נורא מודאגים מהדמוקרטיה בישראל בשיחות עם חבריהם, אבל מונעים מקבוצת אזרחים שאספו שקל לשקל, ויצרו סרטון נוגע ללב ומדויק עובדתית, להביע את הצד שלהם בנשף הגבינות והבשרים שהולך על המסך כל היום וכל הליל.

כשאני צופה בטלוויזיה, אני מתבאס בכל מקבץ פרסומות עם נתחי בשר נפרסים בהילוך איטי. אני תמיד רואה שם את בעל החיים האומלל. לא מצליח להדחיק. מוכנים להוריד את הפרסומות האלה? לא? אז נא לשדר את האוטו שלנו גדול וירוק.

avrigilad@gmail.com