הפעם היחידה בכל הראיון שדידי הררי עוצר, חושב ושוקל בקפידה כל מילה שיוצאת לו מהפה, היא כשאנחנו מתחילים לדבר על הטרדות מיניות וכל מה שנלווה לכך. גל התלונות האחרון לא פסח על הקולגות שלו מ־103FM, משם הוא משדר את התוכנית היומית שלו בסינדיקציה למגוון תחנות, ובימינו כל מילה עלולה להיות חומר נפיץ. "מי שמטריד מינית ועושה דברים בכוח, או מנצל את המרות שלו, הוא פסול מאוד בעיניי", הוא אומר לבסוף. "אני אבא לבנות, והחשיבה שלי היא מהמקום האבהי הזה".
הררי תומך בחשיפת המטרידנים לכאורה, למרות הזמן הרב שחלף. "היו להם כנראה קודים אחרים של התנהגות. כך או כך, זה לא משנה - זה לא בסדר. מכיוון שבחלק מהמקרים שפורסמו אתה לא יכול להעמיד למשפט בגלל חוק ההתיישנות, אז מתנהל סוג של שיימינג. הגל הזה גבוה מאוד עכשיו. אחר כך הוא יירד, ואפשר יהיה לקבוע חוקים חברתיים חדשים. טוב שזה נעשה ככה".
אתה חושב שגבי גזית (שיצא לחופשה) ונתן זהבי (שממשיך לשדר) צריכים להמשיך לשדר?
"אני לא רוצה לדבר על שמות ואנשים ספציפיים. זה מגיע לכל מקום ובכל תחום. זה כמו ניקוי אורוות. כל עוד אין כלים משפטיים, אז שיימינג זה כל מה שאפשר לעשות. זה יגרום לאנשים להיזהר מעכשיו ולכבד את הצד השני.
"לא מדובר רק בנשים, גם גברים עוברים הטרדות. אנשים צריכים להבין שלא מנצלים כוח, זה לא יפה".
אתה עצמך שינית משהו ביחס שלך לנשים לאורך השנים?
"לאורך השנים היחס שלי תמיד היה ג'נטלמני. משהו אחר זה בכלל לא באג'נדה שלי".
אם לפני שני עשורים הררי חילק בתוכנית פרס בצורת ניתוח הגדלת חזה, היום אין סיכוי שזה יקרה. "התבגרתי", הוא אומר. "כשהתחתנתי הייתי הרבה יותר פרוע, אבל התמתנתי. כי כשהבנות שלי התחילו להקשיב לתוכנית, הבנתי שיש דברים שאני כבר לא יכול להגיד בשידור, כמו קודם. בעבר עשיתי רדיו פרוע יותר, וגם היום הוא נחשב פרוע יחסית, אבל הוא השתנה".
בוא נדבר רגע על אייל גולן, חברך הטוב, שעבר גל האשמות דומה ובסוף התיק נגדו נסגר.
"הוא זמר נדיר, ההופעות שלו סולד אאוט, הוא מוֹכר בכמויות מטורפות, סגר חוזה ענק בטלוויזיה, והוא באמת הזמר הכי פופולרי בארץ, אז אני לא חושב שההצלחה שלו נפגעה מכל הסיפור".
מבחינת רבים בציבור עדיין מרחף מעליו כתם.
"טוב שזה ממשיך לרחף מעליו. בשבילו, לא בשביל האחרים. כי אין ספק שמבחינה מוסרית, הוא חטף סטירה שזעזעה אותו וכיוונה אותו למקום הנכון. כולנו טועים לפעמים, כולנו נכנסים למקום לא טוב, ולפעמים אנחנו צריכים את הסטירה הזאת כתיקון לעצמנו.
"מצד שני, אלה שמצקצקים בלשון ועדיין ממשיכים לשבת עליו בעניין הזה, הם ממילא כאלה שלא אהבו אותו מלכתחילה. בעיניי, הם האנטיתזה המוחלטת לקהל הדמוקרטי שוחר זכויות האדם, שהם כאילו מייצגים.
"אייל לא הורשע בשום דבר. עזוב כרגע את העלמות המס, שם הוא שילם את חובו (ארבעה חודשי עבודות שירות בגין העלמות מס של מיליונים; נ"ו). בסופו של דבר, הוא יצא נקי מכל הסיפור. מסריח? כן, גם הוא יודע את זה. לא מוסרי? כן, גם הוא יודע את זה. אני די מאמין שהוא תיקן ומתקן את עצמו. בהתנהגות שלו ניתן בהחלט להרגיש את ההודאה בטעות. אתה לא יכול להחזיק כל הזמן חרב מתנפנפת מעל הראש של הבן אדם".
"אלוהים, הצליח לי". באולפן "דידי בשישי" // צילום: גבע טלמור
דידי עצמו, תודו שלא הייתם מנחשים, כבר בן 61. וכאורך הקריירה שלו, כך גם אורך הקטילות שספג מהמבקרים. תוכנית הרדיו שלו, "דידי לוקאלי", מתנוססת בקביעות בפסגת הרייטינג, אבל מבחינת האליטות היא לא יותר מחאפלה עם הומור עממי נמוך. גם על המסך הוא מעולם לא חובק על ידי אניני הטעם.
ועדיין, עם רזומה וניסיון שגורמים אפילו לראש הממשלה להרים אליו טלפון מדי פעם להתייעצות, קצת מפתיע שהוא יושב מולי ומצטט משפטים מטורי הביקורת שנכתבו החודש על תוכניתו החדשה, "דידי בשישי" (ימי שישי ב־18:00, רשת 13). לרגעים נדמה שהוא אפילו לוקח קצת ללב.
"הצחיק אותי לקרוא אמירות כמו 'הוא לא מחדש שום דבר'. אמרתי לעצמי: אלוהים, הצליח לי. זה בדיוק מה שרציתי לעשות. אני לא בא להמציא את הטלוויזיה מחדש, אני בא לעשות משהו מוכר ונעים.
"אני מדמיין את עצמי בבית, לפני ארוחת שישי, מרוח על הספה בכיף עם העיתון ותשבץ, וברקע יש בטלוויזיה מוזיקה טובה ודברים מעניינים ופשוטים. רציתי משהו סטייל 'הטברנה'. ברור שיש כמה דברים לתקן, אבל בטלוויזיה של 2017 מתקנים תוך כדי תנועה.
"בביקורות טענו שנכשלתי עם 'מת להיות', אבל בפועל זאת אחת התוכניות הכי מצליחות שהיו בערוץ 24. היא נקנתה על ידי ערוץ 2 ובהמשך על ידי ערוץ 10, עם שידורים חוזרים בלי הפסקה לאורך שנים. אותו כנ"ל לגבי 'המלך הבא', שהקדימה את זמנה והיתה למעשה 'כוכב נולד' הראשון. התגלו שם כוכבים כמו הראל סקעת, נינט טייב ומירי מסיקה. אם זה נקרא להיכשל - כיף לי בכישלון שלי".
הביקורות האחרונות האשימו אותך בהדתה, כשהפצרת בצופי התוכנית "לא לשכוח לעשות קידוש".
"מי שזה לא טוב לו באוזן - בעיה שלו, שלא יקשיב. שמענו על ההדתה. זה יותר חרטאטה מהדתה. שלא יבלבלו את המוח. קידוש זה דבר מסורתי. אני נהנה וגאה לעשות את המסורת הזאת, וגם להגיד לאחרים, 'כן, תעשו קידוש'. קידוש זה משהו שקשור בְמשפחה".
בינתיים הוא שם, בפינה הקטנה הזאת בשישי לפני החדשות, עם קידוש וארבעה אחוזי צפייה, וגם תוכניות לעתיד הלא רחוק. על הפרק: תוכנית דוקו עם "קונספט מיוחד", בהשתתפות אמנים ואנשי ספורט בכירים. לרעיון של העתקת תוכנית הרדיו הוותיקה שלו לטלוויזיה הוא מתנגד בתוקף.
"שנים מדברים איתי על זה מכל הערוצים, ואני אומר שאי אפשר להחליף את הקסם שנוצר ברדיו בתמונה ויזואלית. למשל, אם בתוכנית אני רב בכאילו עם הרון הרון (הסיידקיק שלו, רון שלום; נ"ו), קם ומתרחק מהמיקרופון, אז אתה שומע את זה ומדמיין אותי הופך כיסאות, למרות שבפועל לא קורה כלום באולפן. אבל זאת התמונה שאני מייצר לך, זה הקסם הרדיופוני. עד שזה לא יפוצח במאת האחוזים, אני לא אגע בזה.
"תראה את כל תוכניות הרדיו שניסו לעשות בטלוויזיה - אף אחת לא הצליחה. שלא לדבר על הרדיו של 'כאן', שמשודר בבוקר גם בטלוויזיה, וזה לא עובר מסך לדעתי. זה ממש כמו בקום המדינה".
בעצם מאז ארז טל ואברי גלעד, שום כוכב רדיו לא הצליח להפוך לכוכב טלוויזיה באותו סדר גודל.
"יכול להיות, אבל אתה צריך להבין את התפיסה. אני קודם כל איש רדיו, ותמיד אשאר ברדיו. זה העוגן המרכזי שלי. אני אוהב טלוויזיה, אבל אין לי שום אספירציות כמו ארז ואברי לעבור טוטאלית לטלוויזיה".
אתה מוטרד מכך שבקשת הציבו מולך תחרות בדמות אופירה אסייג ואייל ברקוביץ'?
"אלו תוכניות אחרות. הם עושים אקטואליה רכה, סטייל תוכניות בוקר, ואני לא חושב שזה בר השוואה. אין בינינו שום יריבות, ולכן גם אין מאבק על מרואיינים. אופירה חברה טובה שלי, ואיחלנו אחד לשני בהצלחה. יש קהל שצורך אקטואליה בכל שעות היממה, ויש קהל שבשישי בערב רוצה אווירה חגיגית וקצת מוזיקה - וזה אני".
• • •
הוא נולד במושב ערוגות להורים שעלו ממרוקו ב־1953. אמו עבדה כגננת, ואביו עבד בכיתן. אחותו הבכורה עליזה מתה לפני שבע שנים מסרטן. "היא היתה החברה הכי טובה שלי", הוא אומר בגעגוע.
אביו נפצע קשה במלחמת ששת הימים, כשפרץ לרפיח עם סיירת שריון וספג כדור בבטנו. אחר כך עברה המשפחה לדימונה, והררי הצעיר גידל תספורת אפרו, לקח גיטרת בס והתחבר לקהילת העבריים בעיר.
"אני נתקלתי בגזענות, הם נתקלו בגזענות. גזענות היא סוג של מנגנון הגנה של אנשים חסרי ביטחון. אף אחד מאיתנו בכלל לא ידע אז על המושג הזה שנקרא גזענות. חונכנו לקבל אדם באשר הוא, לטוב ולרע. צבע העור לא שינה לנו. דווקא ממקומות אחרים חטפנו את העניין של הגזענות, למשל, ממשרד הפנים, שלא נתנו להם לגור פה. בשלב מסוים אפילו הלכתי לכנסת כדי לדבר בזכותם, שיאפשרו להם להישאר בארץ".
אחרי שירות כלוחם בצנחנים הוא עבר לתל אביב. עבד כטכנאי שיניים, מתקין אנטנות, חובש במד"א, די.ג'יי וקופירייטר. לרדיו הגיע דרך התוכנית של יקיר אביב "30 בצל", ששודרה ברשת ג' בשנות השמונים. שם הגיש פינה קומית וגילם דמויות, וייסד עם יקיר אביב, אהרן קפלן ואמיר כהן את להקת "פנצ'ר", שהחלה כבדיחה פנימית ושרדה ארבע שנים, כולל הופעה בקדם האירוויזיון.
מאז 1991 הוא מגיש תוכנית יומית. בהתחלה ברשת ג', עם התוכנית "חולה רדיו", ומאז 1995 בתחנות האזוריות. בכל יום בין 14:00 ל־16:00 הוא משדר בחמש תחנות, בסינדיקציה, את "דידי לוקאלי".
"אני פסקול של אנשים", הוא מתגאה. "רדיו הוא יומי, ויש משהו מושך בעקביות הזאת. אתה פותח בצהריים ושומע את דידי. תלך לצבא, תטוס לחו"ל, תחזור, תיסע במוניות, תלד ילדים, תגדל אותם - אני שם. זה הכוח של הרדיו. הצלחה של תוכנית היא בבואה של המגיש שלה, ואני נשאר עם האמת שלי מאחורי המיקרופון".
"היא קואוצ'רית מהממת, חותרת קיאקים מקצוענית ויו"ר עמותת סח"י". עם אשתו מירית, בחופשה ביוון
האולפן שלו שימש לאורך השנים חממה להמוני סטנדאפיסטים ואמנים, שפרצו משם לקריירה מצליחה. "ישראל קטורזה, נדב אבוקסיס, ניקי גולדשטיין, רמי ורד, רן לוי - כולם התחילו אצלי. אפילו אדיר מילר היה אצלי תקופה, וגם אקי אבני. כל אחד מהם למד ברדיו את יסודות הקומדיה, הזיע ליטרים של מים בקטעים הראשונים שלו, ואחרי שנתיים הם שלטו במיקרופון בצורה מטורפת. הגאווה שלי היא לראות אותם היום".
בהתחלה היתה תחלופה גדולה. זה היה כי הם רצו לצאת לדרך עצמאית?
"תלוי. בחלק מהמקרים הרגשתי שהאדם מיצה ושצריך להוציא אותו קדימה. אקי אבני, למשל - אני בעטתי אותו להגיש את 'תוסס'. אמרתי לו, 'קדימה, יש לך פרצוף לטלוויזיה'. אותו דבר קטורזה ונדב אבוקסיס".
בשנים האחרונות אתה כבר פחות מטפח סטנדאפיסטים חדשים.
"בעבר זה באמת היה כמו ריצה פיראטית מטורפת. הייתי נוסע לצוותי בידור באילת כדי למצוא שם כישרונות. את ניקי גולדשטיין פגשתי באיזה מקום והוא מאוד ביקש להצטרף. או אלי ומריאנו, שגם הם רצו להגיע. קטורזה בא אלי כאיש צבא קבע ורצה להופיע בסטנד־אפ באיזה פאב שהיה לי באותם ימים.
"היום זה אחרת. כל מי שיודע לספר חצי בדיחה כבר מחזיק סוכן ומנהל, ולדבר עם סוכנים זו לא צורת העבודה שלי".
היום מחפשים את הכישרונות החדשים בפייסבוק.
"בפייסבוק יש אנשים מצחיקים, אבל זה לא יעבוד ברדיו. נפגשתי עם כמה כאלה. הם יושבים בבית ומצלמים סרטון אחד, וזה סבבה ומשעשע, אבל רדיו זו עבודה יומיומית סיזיפית. צריך לבנות דמות - מי היא, מה היא, מה הרקע שלה ומאיזו משפחה היא באה. הם כולם כוכבי אינסטנט, לא תמיד מוכנים לעבוד קשה".
מה דעתך על מה שעושים טייכר וזרחוביץ'?
"הם מקסימים ומצחיקים ונורא מוכשרים. משעשע לשמוע אותם, והם עושים רדיו טוב. אין לי ואף פעם לא היה אצלי המושג 'תחרות הורסת', אני מעדיף לפרגן. כשאתה טוב, יש לך הרבה מקום גם לפרגן לאחרים".
אפרופו אחרים, אתה חושב שהעליהום על גלגלצ מוצדק?
"אני חושב שהמינונים צריכים להשתנות, אבל זה בסדר שיש להם את הקו שלהם. לא כל תחנה צריכה להישמע דומה לאחרת. יש זמרים מזרחיים שגם בתוכנית שלי לא ייכנסו, אין מה לעשות. אתה מציב לעצמך רף.
"בשנים האחרונות גלגלצ קצת נבהלו והתחילו לשנות דברים, ועשו ניסיונות, ופתאום נהיה מצב של חוסר זהות. תשמרו על הפאסון שלכם, תהיו אתם. מי שירצה לשמוע אתכם, ישמע אתכם.
"מצד שני, לא צריך להיות עניין של הדרת שירים על בסיס ז'אנר. וזה חד־משמעית קיים בגלגלצ. אם יש להם בנק של 500 שירים שמתוכו מנגנים, ונגיד רק 20 מהם שירים מזרחיים - אז משהו פה לא הגיוני במינון.
"אגב, בחלק מזה האמנים עצמם אשמים. הם בנו את זה כך שבכל ראיון מדברים איתם על כמה נורא לא להיות בפלייליסט של גלגלצ, וככה הם יצרו את המפלצת האימתנית הזאת".
ואיך זה אצלך?
"מתוך 12 שירים בשעתיים, אני מנגן אולי 4-3 מזרחי. אני לא תוכנית מזרחית פר אקסלנס, כמו ירון אילן או אליקו, שעושים עבודה מצוינת. למה הפכתי לאוטוריטה? גם כי הייתי בין הראשונים, וגם כי אני מאוד מסנן בבחירת השירים.
"אני גם בלתי לחיץ. כולם יודעים ומכבדים את זה שאם אני אוהב את השיר, אני אעוף עליו, ואם לא, אז כלום לא יעזור".
הז'אנר המזרחי עדיין מקופח לדעתך?
"ממש לא, הוא נמצא בכל מקום. לא תלך לאירוע, בלי קשר לצבע עורך, שלא ינגנו בו מזרחית. כי זאת מוזיקה שמחה, והיא באה ממקום שעושה לך טוב בלב. לא כל שיר צריך להישאר לדורות עם מילים שחקוקות בסלע. שירים תפקידם לעשות לך טוב כאן ועכשיו. אם חלקם יישארו, יופי, ואם לא, לא נורא.
"לכל יפי הנפש שמזלזלים בטקסטים המזרחיים, אני אומר: קחו שירים באנגלית, שאתם מעריצים ושמשמיעים אותם בפלייליסט, ותתרגמו אותם לעברית - ותקבלו פחות או יותר את הטקסטים המזרחיים. אבל באנגלית זה נשמע לכם אחרת. אז תפסיקו עם זה, די עם ההלקאה העצמית".
• • •
בשנים האחרונות הוא מתגורר במושב בצרה שליד רעננה, אב לשלוש בנות ונשוי למירית, שחגגה בשבוע שעבר 50.
"היא קואוצ'רית מהממת, חותרת קיאקים מקצוענית ויו"ר עמותת סח"י (סיירת חסד ייחודית, הפועלת להרחבת הנתינה בקרב נוער; נ"ו). 28 שנים של זוגיות. בקטנה. שכחנו להתגרש (צוחק). יש אצלנו עליות ומורדות כמו אצל כל זוג אחר, והחוכמה היא להתגבר על המכשולים והמהמורות ולהבין שהשלם הגדול חשוב יותר.
"הבת הבכורה שלי, מאיה (27), שכרגע בחופשת לידה, קשורה מאוד לאשתי. הם גרים לא רחוק מאיתנו ונמצאים אצלנו הרבה. אבישג (24) לומדת קשה בבינתחומי במסלול מצטיינים, תראה איזה אבא גאה אני. ויש לי גם בת חיילת בצנחנים, נועה (20), שרק מחכה לחזור הביתה כדי להיות עם כולם".
יש לו כבר שני נכדים קטנים - רום (3) ואדם, שנולד לפני חודש וחצי. "איך הרופא של הבת שלי אמר לי? כשיגיעו לך הנכדים, אתה תגלה שילדים זה דבר מיותר. זה מדהים. בכל יום אני רק מחכה לגמור את התוכנית ואת ההתחייבויות שלי כדי לרוץ אל רום כמה שיותר מהר ולהיות איתו לפני שהוא הולך לישון.
"עשינו מסיבת ברית לפני כמה ימים, ואחת השכנות אמרה לי את הדבר הכי יפה ששמעתי, 'אתה ואשתך צריכים לעשות לכולנו קואוצ'ינג איך בונים ועושים משפחה מלוכדת ומחוברת כמו שלכם'. זאת המחאה הכי גדולה בעיניי".
אז מה הסוד?
"לפרגן אחד לשני, לתת ספייס, לאפשר לכולם להתבטא ולאהוב בלי תנאים, בלי רצון לקבל בחזרה. אני חושב שלאשתי יש משקל גדול מאוד בדבק המשפחתי הזה. היא הדבר שמחבר את כולנו יחד".
"אני רק מחכה לגמור את התוכנית ואת ההתחייבויות שלי כדי לרוץ אליו". עם הנכד רום
בשנים האחרונות הוסיף הררי עוד תואר לרשימת העיסוקים שלו - יועץ תקשורת פוליטי. ההתחברות לבנימין נתניהו החלה כשנקרא, יחד עם חנוך דאום וקובי אריאלי, להכין את ראש הממשלה להופעותיו ב"ארץ נהדרת" וב"גב האומה". זה המשיך כששימש "יועץ אישי בכיר" שלו בקמפיין הבחירות ב־2015.
"זה לא שאני עכשיו דובר הליכוד או הדובר של ביבי, אבל אני בהחלט חושב שלאורך הזמן הזה יש ציד. חד־משמעית רודפים אותו. תיק 1000, 2000, 3000, ולדעתי יש להם תיקים מוכנים עד 15,000, שמחכים לצאת".
אתה לא חושב שאולי היתה לו מעורבות כלשהי בפלילים?
"בוא ניקח את פרשת הצוללות. כולם אומרים שהמעורבים הם רק המקורבים. גם המשטרה וגם הפרקליטות טוענות שאין לביבי שום נגיעה. זה עדיין לא מונע מעיתונים מסוימים ומרשתות טלוויזיה מסוימות להראות בכל פעם שמדברים על הנושא את התמונה של ביבי יוצא מצוללת.
"מה זה עושה לאדם הפשוט מהרחוב, שרואה את זה כל הזמן? הוא מבין שביבי אשם בצוללות. ככה בונים סוג של תדמית, שאין לה באמת אחיזה במציאות.
"אם יהיה אישום פלילי, אם יוגש כתב אישום - זה כבר סיפור אחר, ולדעתי הוא יצטרך לפרוש. זו מדינת חוק. אבל כל עוד לא הוגש כתב אישום, מה אתם רוצים ממנו?
"שיבדקו עד היסוד את כל השחיתויות שהיו שם, ושכל האנשים שגזרו קופונים וספסרו בביטחון ישראל ישלמו את המחיר הכי גבוה, אבל תעשו את זה בצורה הוגנת. אל תשכחו את המשפט שבזכותו אתם מתגאים כל כך בדמוקרטיה הישראלית - כל אדם זכאי עד שהוכח אחרת. לכן, אתם לא יכולים לעמוד מול היועץ המשפטי לממשלה עם שלטים 'תן לנו כתב אישום על ביבי'. זה לא דמוקרטי בעליל.
"הרי אם זה היה הפוך, עם ראש ממשלה ממרצ והיו עומדים שם בכיכר מפגיני ימין עם דרישה כזאת, כולם היו מזדעקים על הפשיסטיות ועל חוסר הדמוקרטיה. במקרה של ביבי זה לא עובד ככה. אתה לא יכול לתלות את הכל בבן אדם אחד כל הזמן".
אתה חושב שגם עם שרה נתניהו זאת רדיפה?
"אני לא חי איתם בבית, אז אין לי מושג מה קורה שם. הכרתי אותה בתקופת הבחירות, וכשנפגשנו היא נראתה אישה מאוד נחמדה וחביבה. לא נתקלתי במציאות בשום דבר ממה שכותבים ואומרים עליה, אז באמת שאין לי מה להגיד על זה. תביאו הוכחות.
"נורא קל היום לעשות כותרות. מספיק שמישהו שעבד שם יגיד 'התייחסו אלי לא יפה', ולך תוכיח שאין לך אחות. זה בשלב ההוכחות עכשיו, אבל אני חושב שצריך לתת לראש הממשלה לעבוד, כי יש לנו כל כך הרבה צרות במדינה".
הוא עובד כבר תשע שנים רצוף, אתה באמת חושב שהמצב כאן השתפר?
"אני חושב שהגבולות מעולם לא היו סגורים יותר, שמספר הפיגועים התמעט, שהביטחון מול חמאס וחיזבאללה הרבה יותר טוב. מספר המובטלים הוא מהנמוכים שיש, הכלכלה שלנו היא אחת היציבות באירופה. אנחנו נחשבים למעצמה, ויחסית למה שקורה היום בעולם, אנחנו מקום שקט ויציב. בטח בהתחשב בכל מה שיש סביבנו. כל זה באוויר? כל זה לא קיים?"
"בפייסבוק יש אנשים מצחיקים, אבל זה לא יעבוד ברדיו". הררי באולפן // צילום: זיו קורן
ועדיין, אני אומר לו, אזרחים צעירים לא יכולים אפילו לפנטז על רכישת דירה. "הסיכוי לקנות דירה אף פעם לא היה גדול", הוא משיב. "זה רק אנחנו עם המחשבה היהודית שלנו, שקובעת שאם אין לי דירה ומקצוע טוב, אני גמור בחיים האלה. במדינות מתפתחות אחרות אתה לא קונה דירה גם בגיל 90. גם הילדים שלי נלחמים ונאבקים לשים כסף בצד כדי להגיע לדירה. מנסים. זה לא זול. ברור שיש עוד הרבה מה לעשות".
אבי גבאי, מזרחי וליכודניק לשעבר, הוא אלטרנטיבה ראויה בעיניך?
"אני לא מכיר אותו אישית, ועד עכשיו הוא לא באמת עשה משהו כדי שאוכל לשפוט אותו לכאן או לכאן. הוא נראה לי בן אדם חביב. שינוי? אני לא יודע. נצטרך לראות מה הוא עושה - מעשים זה הכי חשוב".
משה כחלון לראשות הממשלה?
"זה טוב שאנשים רואים את עצמם מגיעים לתפקידים בכירים כי יש לאן לשאוף. מאז שנהייתי יועץ תקשורת, אני לא מוכן לתת עצות חינם".
ויאיר לפיד?
"בסבך של השמאל־מרכז־ימין הוא בהחלט יכול להיות פוטנציאל אמיתי להיות סוג של כוח, אם יתנהל נכון. הייתי רוצה לראות אותו יותר מעורב, ועם אמירה. כשנגיע לתקופת בחירות דברים יצופו, ונוכל לשמוע אג'נדה אמיתית יותר".
אתה מגדיר את עצמך ימני?
"אני מרכז עם נגיעות ימין, וחושב שרוב העם שלנו נמצא באזור הזה. ההתפכחות הזאת, בגלל הפיגועים והכאב הלאומי, הזיזה את כולם טיפה ימינה. אבל עדיין החשיבה המרכזית שלנו היא מרכז - כן לרצות שלום, כן לחיות בשקט עם השכנים שלנו, כן להכות במי שמנסה לפגוע בנו.
"אנחנו באים לעולם ל־80-70 שנה, אז תנו לנו לחיות בסדר ולבנות עתיד לילדים. הנגיעות ימינה זה לא להיות טיפש ולחשוב שאפשר לפתור הכל בהידברות עם אנשים שלא באמת מעוניינים לשוחח ולחיות איתך יחד.
"מבחינתי מרכז זה גם לגרום לכך שבמערכת החינוך ילמדו ערבית מכיתה א'. זה חשוב יותר מצרפתית, ואפילו מאנגלית, כי השכנים שלנו הם לא שווייץ, הם דוברי ערבית. ברגע שתדע את השפה, מייד אתה מוריד שלוש דרגות של חשדות ופחד. אתה מבין על מה הם מדברים. אני הלכתי ללמוד ערבית בברליץ כי רציתי. זה פתח לי עולם שלם.
"הרבה מהערבים יודעים עברית, ויש להם יתרון עצום עלינו - הם מבינים אותנו. לעזאזל, תזיזו את התחת ותתחילו ללמד ערבית. או שלומדים לחיות יחד, או שנמשיך לריב כל החיים. ודי נמאס לריב".
מה הסיכוי שיום אחד תיכנס בעצמך לפוליטיקה?
"היום אני יועץ, ואיפה שאני יכול לעזור, אני עוזר לאנשים. אם זה בדברים שקשורים לספורט, לתרבות, במשרד לשוויון חברתי עם גילה גמליאל, וגם עם ראש הממשלה. אני חושב שדווקא זה שאני קרוב גורם לי לא לרצות להיכנס לפוליטיקה. אבל אתה יודע, אנחנו עושים תוכניות והיצרן למעלה נקרע מצחוק".
nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו