אנחנו על הספה

אני תמיד כותב פה על החיים שלי, וכרגע החיים שלי זה לראות כדורגל. אז קבלו 10 הערות על המונדיאל

 1. מודה שגם אני לא ממש בכיתי לאור הכישלון של ארגנטינה בפתיחת המונדיאל. ובכל זאת - לכל אלה שחושבים שמדובר בגול לחיבורים מטעם ההשגחה העליונה, כנקמה על סיבוב הפרסה שמסי והחברים עשו רגע לפני הכותל - רק מזכיר שנבחרת ישראל דווקא מבקרת בכותל בכל שנה. זה לא ניכר בתוצאות. 

2. אגב מסי - אם אתה באמת רוצה לפצות אותנו, עזוב אותך ממשחקי ידידות, פשוט תצטרף לנבחרת ישראל. אתה אפילו לא צריך להתגייר בשביל זה. עם מספר ילדי הבר־מצווה מארץ הקודש שבאו לראות אותך מלהטט בברצלונה, אתה בטוח יכול לקבל אזרחות. כדאי לך, מבטיח שאצלנו אף אחד לא יצחק עליך אם הנבחרת תעוף בשלב הבתים. 

3. ואם כבר הזכרנו את נבחרת ישראל - עד מתי נצטרך להתרפק על סיפורי הגול היחיד של שפיגלר במונדיאל היחיד שהשתתפנו בו? (אגב, עם כל ראיון נדמה לי שהוא מגזים את הסיפור - בגרסה האחרונה, בדרך לשער הוא עבר ארבעה בלמים, שני שוערים ודינוזאור). עד מתי נקנא בנבחרות המשתתפות, למשל פנמה, שזו לדעתי מדינה שהומצאה לצורך המונדיאל ותפורק מייד אחריו? ויודעים מה, אם אנחנו לא מצליחים להעפיל אל ההר, בואו נביא אותו אלינו: הרי המדינה המארחת משתתפת באופן אוטומטי, לכן אני פונה מכאן לשרת הספורט - איך יכול להיות שעד היום לא היה מונדיאל בירושלים? סומך עלייך שתביאי לכאן את האנטישמים האלה.

4. זה המונדיאל הראשון שבו אני מבוגר יותר מכל השחקנים (למעט אולי השוער המצרי, שלפי השמועות היה בקבוצת הנוער של פרעה). מצד אחד, יש משהו פתטי בלצפות בהערצה בכוכבים שחלקם בהחלט יכלו להיות הילדים שלי. מצד שני, בואו נתעכב רגע על המונח "לצפות": בשבוע שעבר קיטרתי מחצית שלמה על שידורי ה־4K המטושטשים, עד שהבנתי שאני בלי משקפיים. נו טוב, יש גם יתרונות בלהיות מבוגר. למשל, מותר לי לשתות עם הכדורגל כמה בירה שבא לי. לפחות עד שהרופא יגיד אחרת. 

5. אגב צפייה בטלוויזיה, זו הזדמנות לברך את מי שהחליט להוסיף למונדיאל את ה־VAR - תיקון החלטות שופטים באמצעות צפייה בווידאו. ולכל הטוענים שהטכנולוגיה הרסה את הרומנטיקה ושטעויות הן חלק מהכיף, אני מניח שלא תהיה לכם בעיה לראות אצלי את המונדיאל עם בירה חמה, נכון? פשוט בעיניי הטכנולוגיה של המקרר הרסה את הרומנטיקה של מוכר הקרח. ואם לא בא לכם, אני אכין קפה, אבל עם שתיים מלח במקום סוכר, ואל תכעסו, הרי טעויות הן חלק מהכיף.

איור: ערן מנדל

6. ואם כבר טכנולוגיה, זה המונדיאל הראשון שבו כל המשחקים משודרים גם בסלולרי. זה נוח, זה כיף, וזו חוצפה: ביום שלישי, למשל, חיכיתי 3/4 שעה לשירות במעדנייה, כי המוכר צפה מתחת לדלפק באוסטרליה־פרו. הלכתי להתלונן בקופה ראשית, אבל המנהל שם בדיוק היה על צרפת־אוסטרליה. בקיצור, היה אחלה משחק, מקווה שהילדה לא כועסת שהוצאתי אותה מהחוג בשבע במקום בחמש.  

7. בעולם החומרני של היום, כדורגל נבחרות נשאר פחות או יותר המקום האחרון שבו לכסף, לכוח ולגודל אין שום משמעות: סנגל, אחת המדינות העניות בעולם, יכולה להקשות על יפן - אחת הכלכלות החזקות בעולם. איסלנד, מדינה שיש בה בערך אותו מספר תושבים כמו בחיפה, יכולה לשלוח 44 מיליון ארגנטינאים לחפש מרשם לפרוזאק. וכל זה בזמן שמעצמת העל ארה"ב בכלל בחוץ. כי המונדיאל הוא ארץ האפשרויות האמיתית, שבה הכל יכול להיות. טוב נו, הכל חוץ מדבר אחד: שישראל תצליח להשתתף. 

8. מילה לעורכי אולפני המונדיאל: אני יודע שכמעט בלתי אפשרי למלא את הזמן בין המשחקים, הזמן שמכונה אצלנו בבית "החיים". בכל זאת, הנה כמה דברים שאנחנו כבר לא רוצים לראות יותר בטלוויזיה: הכתבה הקבועה על "מה הכי כיף לאכול מול המונדיאל" - ובכן, לא את הראש שלנו, תודה. כנ"ל לגבי הכתבה הכה־חדשנית על "הגבר אוהד ברזיל, אשתו אוהדת ארגנטינה, איך הם מסתדרים?". ובכן, עד כמה שזה יישמע לכם מדהים, זוגות רבים ביניהם כל יום ובכל זאת נשארים יחד. זה נקרא נישואים, אולי שמעתם על זה. ואם אנחנו כבר באווירה ביקורתית - פרשנים יקרים, אין לי עניין לשמוע שהגול הזה מאוד מזכיר את הגול ממונדיאל 66', וגם לא שהשחקן שכבש אותו הגיע אחרי עונה מצוינת בקבוצת בוקטאקוקו מהליגה השלישית באנגולה. אין לכם מה להגיד? פשוט תשתקו. הרי בינינו, רובכם הייתם כדורגלנים בישראל, אתם מכירים את הפורמט של לקבל כסף בלי לעשות כלום. 

9. הדבר הכי כיפי במונדיאל זה לא השערים ולא הניצחונות - הדבר הכי כיפי זה השפיות. למשך כמה שבועות העולם הופך למקום נורמלי - אין מלחמות, אין פוליטיקה, רמת הפשיעה בירידה, ואפילו המהגרים מוזכרים בזכות השערים שהם כבשו ולא הגדרות הם חצו. יכול להיות שהעולם שלנו הוא כמו הילד המופרע של הכיתה. במקום לנסות להשתלט עליו, פשוט תנו לו כדורגל ושילך לשחק! 

10. טוב נו, לא בכל מקום אין מלחמות בזמן המונדיאל: את מונדיאל 82', למשל, אבא שלי ראה מהקיוסקים של ביירות במלחמת לבנון הראשונה. את תוכנית הסיכום של מונדיאל 2006, שהייתי אמור להשתתף בה, ביטלו כי בדיוק פרצה מלחמת לבנון השנייה. ואת מונדיאל 2018 אלפי תושבים בדרום יזכרו לא בזכות הבלגים ששרפו את המגרש, אלא בגלל העפיפונים ששרפו להם את השדה. בחייאת בורא עולם, אתה שהמצאת פלאי עולם כמו הבעיטה לחיבור והמספרת, אתה לא יכול לסדר איזה שלום קטן עלינו, שנחיה פה בשקט סוף סוף? ואם לא, אז לפחות שהנבחרת תעלה למונדיאל. מה שיותר קל לך. 

nusshayom@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר