עבודה בסיכון

"רק אחרי שהלכתי לעשות הפלה הבנתי מה עבר עלי בכל הזמן הזה שעבדתי במסעדה בחופש הגדול", אומרת נטע (שם בדוי, כמו כל שמות הנערות בכתבה), בת 17 וחצי. 

"נכנסתי להיריון מהמעסיק שלי, ושתבין שאנחנו מדברים על גבר בן 30 פלוס, נשוי עם משפחה. אשתו ידעה מכל הסיפור והאשימה אותי שפיתיתי אותו. היום, כשאני כבר לא שם, אני יודעת שהוא תקף מינית גם את הנערה שבאה לעבוד אחריי. היא באה לספר לי בעצמה".

נטע, מאזור המרכז, ילדה יפה עם שיער זהוב שנשפך על כתפיה, יושבת מולי ומשחזרת את הסיוט שעבר עליה לפני שנתיים, בחופש הגדול שבין כיתה י' לכיתה י"א, כאשר החלה את עבודת הקיץ שלה במסעדה בעיר מגוריה. "רציתי שיהיה לי כסף משלי, כי לאמא לא היה", מסבירה הנערה שמקום העבודה הראשון שלה הפך במהרה לזירה של אלימות ומין. 

לדבריה, הקשר האישי עם המעסיק שניצל אותה התחיל בשיחות במהלך המשמרת, שנמשכה לעיתים עד חצות. לפעמים הם היו לבד - לפעמים נחשפו העובדים האחרים במקום לרוח הדברים. "בהתחלה הוא רק היה שואל איך בבית ומה עם ההורים", היא מספרת. 

"בהמשך הוא גם שיתף אותי וסיפר לי על עצמו הרבה דברים, שחלקם היו לא נעימים. למשל, שיש לו עבר פלילי של אלימות ותיקים במשטרה. התחושה שלי היתה שזה בא ממקום של איום ובקטע של תיזהרי מלהתעסק איתי. 

"הוא היה תמיד מציע לי טרמפ הביתה, ואני הייתי מסכימה. באחת הפעמים בחופש רציתי להגיע לחברים שלי, שהיו בקצה השני של העיר. הוא הציע לקחת אותי, ורק כשהיינו על הכביש המהיר הוא אמר שנעצור לשתות משהו בים. בגלל שכבר היינו בנסיעה בכביש מהיר, אז הסכמתי. 

"כשישבנו במסעדה ליד הים לא כל כך דיברנו, והוא התקרב אלי וניסה לנשק אותי, אז זזתי. הוא אמר לי, 'אף אישה בחיים לא התנגדה לי, אז למה את כן?' עניתי לו שיש לו אישה ומשפחה בבית, והדפתי אותו. משם המשכנו חזרה הביתה ואפילו לא נפגשתי עם החברים שלי.

"הייתי בשוק מהסיטואציה. בגלל שהיה לו שותף לניהול המקום, קבעתי משמרות רק בימים שבהם השותף שלו היה משובץ למשמרת בפועל, אבל הוא היה מגיע גם בימים האלה וזורק לי הערות ומילים כמו 'תכשיט' ו'כוסית'. אני בחרתי להתעלם וחשבתי שזה יפסיק. זה לא הפסיק. גם השותף, שידע מכל מה שקרה, לא הגן עלי ולא דיווח למשטרה". 

"ראיתי שהצלחתי לחסוך כסף משלי והמשכתי לעבוד שם". נטע, השבוע // צילום: יהושע יוסף

פעמים רבות נטע היתה הולכת לאכול במקום אחר עם חברה לעבודה - גם היא קטינה - בסיום המשמרת. "הוא החליט שהוא מצטרף אלינו כמה פעמים, ואז גם היה מציע לקחת אותנו הביתה. היו פעמים שהוא היה מעליב אותי לידה ואומר לי שאני שמנה ומכוערת, ושאני לא צריכה לאכול. הוא גם היה מציע לנו אלכוהול, ולמרות שאמרתי לו שאני לא שותה, הוא היה מתעקש והיו פעמים שבסוף כן שתיתי. היה מין לחץ כזה, כי גם החברה ולפעמים עובד במסעדה שהיה מצטרף אלינו היו שותים".

נטע מספרת כי אמה לא חשדה בבוס הנחמד, שהיה מקפיד להתקשר אליה ולהרגיעה שבתה בידיים טובות. "הוא היה שולח לה הודעות שאנחנו הולכים לאכול לפני שהוא מחזיר אותי הביתה. מתקשר אליה ואומר לה שהוא שומר עלי ודואג לי. אמא ואני לא בקשר כזה טוב והיא לא מאוד מעורבת בחיי. נראה לי שזה די הרגיע אותה והשקיט לה את המצפון, כי מבחינתה הוא היה כמו דמות הורית חיובית ואני לא סיפרתי לה על מה שקורה".

לילה אחד לקח אותה הבוס לבר. היא, כאמור, היתה אז בת 15 וחצי. "הזמנתי שניצלונים והוא הציע שאשתה וודקה. אמרתי לו שאני לא רוצה, והוא אמר שהוא לא רוצה לשתות לבד. הוא הזמין שוט וממש הגיש לי אותו לפרצוף, אז שתיתי. אחרי השוט אני לא זוכרת כמה ומה עוד הוא נתן לי לשתות.

"הדבר הראשון שאני זוכרת מהרגע שהיינו בבר זה ששמתי את הראש על השולחן כי לא הרגשתי טוב, אני גם זוכרת שהוא ניסה להוריד לי את המכנסיים, ושניסיתי לדחוף אותו כשהוא בא לנשק אותי. אני לא זוכרת בדיוק מה קרה, אבל אני זוכרת שנסענו למקום כזה של חדרים להשכרה. הייתי מרוחה על המיטה, לא במצב שהיה באפרותי להתנגד למעשיו, ויותר ממה שקרה שם אני לא זוכרת. בסוף הוא החזיר אותי הביתה. 

"הייתי בהלם והתקשרתי לחברה. היא באה ואמרה לי שאני כל כך מסריחה מאלכוהול, שהיא לא מתקרבת אלי. שתבין שאני לא שותה, והולכת לישון בעשר בלילה. סיפרתי לה מה קרה, והיא אמרה שהוא מטומטם וכדאי לי לתפוס ממנו מרחק. 

"הוא לא ויתר והיה שולח לי הודעות. בהתחלה הודעות שבהן כתב דברים רגשיים כאלה כמו 'אף אחד לא אוהב אותך' ו'כולם מסתכלים עלייך רק בתור תכשיט'. אחר כך ההודעות היו מאיימות: 'אם את תתקרבי למישהו, אני אהרוג אותך ואותו' ו'אם את תספרי למישהו, אני אהרוג אותך ואת אמא שלך'. שתקתי ולא סיפרתי לאף אחד על ההודעות כי פחדתי ממנו - גם לא לאותה חברה".

"לא מבינה איך המשכתי"

למרות הכל, המשיכה נטע לעבוד במסעדה גם לאחר פתיחת שנת הלימודים, כאשר עלתה לכיתה י"א. "היום, כשאני מסתכלת לאחור, אני לא מבינה איך המשכתי שם. הקטע איתו היה נורא מלחיץ. כל הזמן הוא היה מטריד ומציק, אבל ראיתי שהצלחתי לחסוך כסף משלי והמשכתי לעבוד שם". 

לדבריה, הבוס המאיים לא הפסיק לאיים ולהטריד. בסיום אחת המשמרות, כשלקח אותה הביתה, הוא הציע לנטע לבוא איתו לבר חדש של קרוב משפחה. "הוא נתן לי לשתות ואני זוכרת שנכנסנו לחדר אחורי. הוא והקרוב יצאו, ונשארתי בחדר חצי מחוקה. כל מה שאני זוכרת זה שהוא נכנס לחדר והיה איתו עוד מישהו שסתם לי את הפה עם היד ואמר שאם אני אצעק, הוא ירצח אותי. הייתי מסטולה, ואני זוכרת שמדי פעם הייתי מתעוררת מעורפלת ובכל פעם ראיתי שהבוס שלי מעלי".

צילום: GettyImages

חברותיה של נטע, שעבדו איתה, שמו לב לשינוי הקיצוני בהתנהגותה. לאחת מהן היא סיפרה את מה שקרה באותו לילה. "באופן מוזר השאלה הראשונה שלה היתה אם עשיתי בדיקת היריון, ואמרתי לה שלא. היא הציעה שנלך למרכז ייעוץ לנוער כדי שיבדקו וייתנו לי ייעוץ. הלכתי איתה לשם, ובאמת גיליתי שאני בהיריון. אמרתי שאני רוצה לעבור הפלה והם עזרו לי בתהליך".

בשלושת הימים שאחרי ההפלה היתה נטע מאושפזת, בלי שאמה ידעה על ההפלה שעברה. "אחרי ההפלה הייתי מאוד עייפה, היו לי כאבי תופת ולא הסכימו לתת לי כדורים להקלה בכאבים. 

"במחלקה ביקשו מספר טלפון למקרה שהם לא ימצאו אותי. רציתי שאמא תדע מה עבר עלי, אז נתתי את הטלפון שלה, ויצאתי מהמחלקה כדי שיחפשו אותי, יתקשרו אליה ויספרו לה. הם התקשרו אליה ושאלו אם זה הטלפון שלי, היא אמרה שלא ופשוט ניתקה, אז זה לא עבד לי.

"חברה שלי ביקרה אותי ביום הראשון, אבל ביומיים הנותרים הייתי ממש לבד, רק אני והמחשבות שלי. בכיתי המון והייתי על סף לאשפז את עצמי במחלקה סגורה. כשיצאתי מבית החולים החלטתי להפסיק לעבוד במסעדה ולהתרחק מהבוס שלי, אבל הוא המשיך להתקשר ולשלוח הודעות". 

לדבריה, רק ארבעה חודשים אחרי ההפלה סיפרה עליה לאמה: "תוך כדי ריב ברכב, צעקתי שהיא לא יודעת עלי כלום ושעברתי הפלה. היא עצרה את האוטו בבום, סיפרתי לה והיא פתאום חיברה דברים שקרו. יום למחרת היא המשיכה להתנהג כאילו כלום לא קרה ולא דיברה איתי על זה יותר".

רק חצי שנה אחרי ההפלה החליטה נטע להגיש תלונה במשטרה נגד המעסיק. "קרובת משפחה של חבר שלי היא עורכת דין. סיפרתי לה על מה שקרה, והיא אמרה שצריך להגיש נגדו תלונה על הטרדה ותקיפה מינית ועוד כל מיני דברים. אחרי שהגשתי נגדו תלונה, אשתו אמרה לכולם שאני פיתיתי אותו והכל באשמתי. היא לא קולטת שאני בסך הכל ילדה? מה לי ולו? באיזה עולם היא חיה? הוא היה מגיע לחקירות, אבל נראה שזה לא ממש מזיז לו. אני מקווה שלמרות זאת ייתנו לו את העונש שמגיע לו".

המשטרה הגישה את התיק לפרקליטות, ושם הוא נמצא כרגע בבחינה. נטע עובדת כיום במקום אחר ובשל הטראומה והצלקות הנפשיות שהותיר בה המקרה הקשה היא לא מתגייסת לצה"ל. "מה שעברתי באמת מטורף", היא אומרת. "היום אני יודעת שאסור לאף אחד להטריד ולגעת ולעשות משהו שאת לא רוצה - גם אם הוא הבוס". 

כניסה לעולם המבוגרים

כמו נטע, יש בני נוער רבים שחווים הטרדות, פגיעות ותקיפות מיניות במקום עבודתם, בייחוד במהלך חודשי הקיץ, שבהם רבים מהם משתלבים לראשונה במעגל התעסוקה. 

חמישה אחוזים מבני הנוער שפונים למרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית בארץ מדווחים כי ההטרדה, הפגיעה או התקיפה המינית נעשו במקום העבודה שלהם. במרכזי הסיוע מעריכים כי מספר הנפגעים שאינם פונים גבוה בהרבה (בייחוד בקרב נערים, שמתלוננים פחות מנערות) ואומרים כי הקושי להתלונן על מעסיק, או אפילו להבין שיש התנהגות בלתי הולמת מצידו, גדול במיוחד. 

יעל טל־פואה // צילום: יהושע יוסף

"על בני נוער רבים מופעל לחץ גדול למצוא עבודה בחופש, לעיתים כי כל החברים מסביבם עובדים. מקומות העבודה שרלוונטיים עבורם הם מעטים, ולכן נער או נערה שזאת העבודה הראשונה שלהם יעשו הכל כדי לשמור עליה - כולל לספוג התנהגויות בלתי הולמות, הטרדות ותקיפות מיניות", אומרת יעל טל־פואה, מנהלת מחלקת חינוך והסברה במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית השרון.

"הם רוצים להרוויח כסף בעולם המבוגרים, שהם לא מכירים את החוקים בו. הם יסבלו בשקט במצבים שאדם מבוגר לרוב היה ממהר לדווח ולספר. יהיה מי שינצל את המצב הזה ויפגע בהם". 

לדבריה, מרבית ההורים כלל לא מעלים על הדעת שבנם או בתם חווים אירוע כזה במקום העבודה: "הורים רבים רואים בילד העובד אדם עצמאי וגאים בו על כך. הילד עובד, מרוויח כסף ולא מבקש מהם. בפועל הוא חווה חוויה איומה במקום העבודה ולא מדבר על כך". 

"עבור בני נוער רבים עבודת הקיץ בחופש הגדול היא המפגש הראשוני עם עולם המבוגרים האמיתי", מוסיף איתן מאירי, מומחה לפסיכולוגיה תעסוקתית ומטפל בנפגעי התעמרות בעבודה. "הם נכנסים לעולם המבוגרים, ועוד בסטטוס של עובד, ולא תמיד מכירים את חוקי המשחק בעולם הזה. 

"בני הנוער לא יודעים מה נכון ומה נורמטיבי ולא בקיאים בחוקי העבודה, והדבר מביא לכך שהם יכולים לחצות גבולות. מהצד האחר, יש גם אנשים מבוגרים שינצלו את חוסר המודעות הזה וינצלו אותם, לעיתים לצרכים מיניים.

"בגילים האלו בני הנוער גם מגלים את המיניות, ועולם המושגים הזה מאוד מבלבל. אותם מבוגרים - מעסיקים, עובדים ולעיתים גם לקוחות - מנצלים את הבלבול הזה לטובתם האישית, בלי שהנער או הנערה שמים לכך לב. הם מפעילים מניפולציות שונות על בני הנוער כדי לנצל אותם, ולעיתים הדברים עלולים להסתיים ממש רע. חלק מהמניפולציות יכולות להיות קניית מתנות, מתן כסף והטבות בעבודה ללא כל פרופורציה. הדברים האלה צריכים להדליק נורה אדומה. 

"חשוב להבין שיש דרך לזהות אם אתם מוטרדים. אם אתם חווים משהו שלא הייתם רוצים שיעשו לאחים שלכם, אם אומרים לכם לא לדבר על כך עם אף אחד ואם זה משהו שלא נעים לכם לספר להורים - סימן שמשהו לא טוב קורה. העצה הכי טובה שאני יכול לתת היא לשתף את ההורים ולספר למישהו שאתם סומכים עליו מה עובר עליכם. ברגע שבני נוער יבינו שהגילוי יפסיק את התופעות האלו, זה יאפשר להם לדבר על כך יותר".

איתן מאירי // צילום: יהושע יוסף

ביולי בשנה שעברה, באחד מימי החופש הגדול, סיימה עדן, אז בת 17, את משמרת הערב בבית הקפה שבו עבדה. השעה היתה 23:30 לערך ואחראי המשמרת הציע לה טרמפ הביתה. עדן, שגרה ביישוב באזור הצפון, נענתה להצעה ושמחה שנחסכה ממנה נסיעה ארוכה באוטובוס. 

"הייתי ממש עייפה ושמחתי שאני לא צריכה לחשוש שאפספס את האוטובוס האחרון. גם לא ממש היה לי כוח לסיבוב הארוך שהוא עושה", מספרת עדן. "נכנסנו לאוטו והתחלנו לדבר. הוא סיפר לי שהוא לומד לפסיכומטרי, ושיש לו חברה והם מתכננים לטוס יחד לטיול ארוך בחו"ל". 

הכרת אותו לפני כן?

"הכרתי אותו שבועיים לפני כן, כשהתחלתי לעבוד באותו בית קפה, בתחילת החופש. הוא נראה לי בחור מאוד נחמד, אחד כזה שצוחק עם כולם אבל גם יודע להיות איש עבודה. היו כאלה שלא הסתדרו איתו כי הם אמרו שהוא קשוח מדי, אבל איתי הוא היה בסדר".

השיחה היתה נעימה והבחור הציע שיעצרו לשתות משהו: "אמרתי לו שאני לא שותה אלכוהול וגם שאני נורא עייפה, אבל הוא פשוט לא ענה והמשיך לנסוע. ראיתי שהוא לא נוסע בדרך הרגילה ושאלתי אותו למה הוא נוסע מהכיוון הזה. הוא אמר שזאת דרך קיצור שהוא מכיר. 

"בשלב הזה הרגשתי לא נעים והתחלתי ממש לפחד. הגענו לאיזו חורשה והוא עצר את האוטו. אמרתי לו שייקח אותי הביתה כי אני ממהרת וההורים שלי מחכים לי, אבל הוא התחיל ללטף לי את הרגל ואמר שאני יפה וממש בא לו עלי. אמרתי לו שזה ממש לא מתאים ואני לא רוצה. שוב ביקשתי ממנו להחזיר אותי הביתה. הוא התקרב, תפס לי את הראש וניסה לנשק אותי, אבל הדפתי אותו. כמו מטומטמת רק בשלב הזה ברחתי מהרכב והתחלתי לרוץ בחורשה.

"אני זוכרת שרצתי בלי בכלל להבין איפה אני ולאן אני רצה. ראיתי שהוא נסע משם ואמרתי לעצמי שעדיף לי ללכת לאיבוד בחורשה המעפנה הזאת ולא שהוא יצליח לעשות לי משהו. כל כך רציתי לצאת מהמקום הזה, שלא התעסקתי בפחד המטורף מכל הסיטואציה. אין לי מושג איך עשיתי את זה, אבל יצאתי משם, התיישבתי על ספסל, הסתכלתי מסביב והתחלתי להבין איפה אני. התקשרתי לאבא, התחלתי לבכות ואמרתי לו שיבוא לקחת אותי משם". 

"לא הפסקתי לבכות"

אביה של עדן הגיע במהירות. "לא הפסקתי לבכות ושאלתי את עצמי למה הוא עשה לי את זה. אבא חיבק אותי ואמר לי 'את לא אשמה' והבטיח שהכל יהיה בסדר. בדרך הביתה לא דיברנו - אבא תפס לי את היד ומדי פעם נישק אותה. הוא היה עצבני ומודאג, ונראה שגם הוא פשוט לא ידע מה להגיד. 

"כשהגענו הביתה אמא פתחה את הדלת וחיבקה אותי חזק. התחלתי לבכות והיא אמרה שהכל יהיה בסדר. רצתי למקלחת ושטפתי מעלי את כל השאריות של הלילה הנורא הזה".

"באותו לילה אני זוכרת שהחלטתי שאני נותנת לה את הזמן שלה ולא חופרת לה, אבל בתוך תוכי קיוויתי שתדבר איתי כבר", אומרת אמה, ומסתכלת אליה כמו מקבלת אישור. "היא הלכה לישון, ורק למחרת בבוקר היא נכנסה למטבח להכין קפה והתחילה לדבר איתי על מה שקרה".

עדן, שמרבה לשחק בשערה החלק במהלך השיחה, ממשיכה: "אמא אמרה לי שאני לא אשמה ושהבחור עשה מעשה נורא. למרות שאני יודעת את זה, התחושה של 'למה זה קרה לי?' לא מפסיקה ללוות אותי, אפילו היום". למקום העבודה היא לא חזרה: "התפטרתי כי לא הייתי מסוגלת לחזור לשם. לא רציתי לעמוד מולו ולא רציתי שאחרים יידעו על מה שקרה כי ממש התביישתי.

"אחרי שלושה ימים אמא ואבא הציעו שנגיש תלונה במשטרה, אבל אני העדפתי שלא. קל להגיד את זה, אבל התהליך הוא מורכב וקשה. לא היה לי כוח לעבור חקירות ולהגיע לבית משפט. העדפתי לתת לזמן לעשות את שלו ופשוט לשכוח ממה שקרה".

אבל עדן לא שכחה והבינה שיש פצעים שהזמן לא מרפא, והלילה ההוא ממשיך ללוות אותה גם היום: "אחרי חודשיים שבהם התרחקתי מחברים ולא ישנתי לילה אחד רצוף, התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי. אני מדברת על הפחדים שלי, על זה שאני יודעת שאני לא אשמה ושאסור לי לתת למקרה הזה לנהל לי את החיים. לצערי, הבחור הזה ריסק לי את החיים ועכשיו אני אוספת את החתיכות".

הוריה תמכו בהחלטה לא להתלונן, אם כי מדי פעם הם אומרים לה שחשוב ללכת ולהתלונן כדי שהבחור ישלם על מה שעשה. "אני יודעת שחשוב וצריך להתלונן, אבל אני פשוט לא מסוגלת. אני ממש לא יכולה לחזור שוב ללילה ההוא", היא אומרת ודמעות מציפות את עיניה.

על פי נתוני הפרקליטות, בשנת 2017 סגרה הפרקליטות 92 אחוז מתיקי ההטרדות המיניות שבהם טיפלה בלי שהוגש כתב אישום. "נשים שעברו הטרדה ופגיעה מינית מוותרות מלכתחילה בשל כך על הגשת תלונה, אז תחשוב מה קורה כשמדובר בנערה שעברה את זה ונמצאת במצב שברירי כל כך", אומרת טל־פואה ממרכז הסיוע.

"הדבר הנכון לעשות"

מיה, בת 16 וחצי מראשון לציון, הגישה תלונה, אבל עשתה זאת רק ארבעה חודשים אחרי הבוקר שהיא לא תשכח. "אמא שלי ואחותי הגדולה שכנעו אותי שזה הדבר הנכון לעשות. הן היו איתי לאורך כל הדרך ובאו איתי לכל החקירות והדיונים בבית המשפט, שהיו סיוט עבורי", היא אומרת.

היא יושבת מכונסת בעצמה ולא ממש מרבה לדבר. גם כשהיא מספרת על אותו יום, היא בוררת את המילים בקפידה: "קשה לי לדבר על זה, אבל חשוב לי שנערות אחרות ישמעו את הסיפור שלי. שיבינו שזה לא קרה רק להן ובטח שלא ירגישו אשמות".

"זה קרה בקיץ שעבר בחופש הגדול. חברה סידרה לי עבודה בחנות בקניון שבה עבדנו יחד. איתנו עבדו עוד שני מוכרים שהיו אחרי צבא והיה נראה שהם באים יותר להעביר את הזמן ולא לעבוד. אני לא הסתדרתי איתם, אבל חברה שלי היתה עושה איתם צחוקים כל הזמן", נזכרת מיה.

"אחד מהם היה כל הזמן זורק לי הערות מגעילות כאלה על איך שאני נראית ועל החזה שלי. כשהייתי אומרת לו שהוא מגעיל ודוחה, הוא היה אומר לי שאני לא מבינה צחוקים".

באחת ממשמרות הבוקר, כשהחנות היתה ריקה מאדם, היו עסוקים מיה והמוכר בקיפול בגדים חדשים שקיבלו. "נכנסתי למחסן להביא קרטון ולסדר את הבגדים על המדפים. הוא בא אחריי וחשבתי שזה כדי לעזור לי, אז לא חשדתי בכלום, אבל הוא נצמד אלי מאחור, הרים לי את החולצה ותפס לי את החזה. קפאתי לכמה שניות וכשיצאתי מההלם שאלתי אותו, 'מה נראה לך שאתה עושה?' וניסיתי להעיף לו את הידיים, אבל הוא תפס ממש חזק".

"העפתי אותו וברחתי משם"

מיה מספרת שהצליחה להוריד לבחור את הידיים, אך הוא לא ויתר ותפס לה את הישבן: "הוא אמר לי שאני כוסית ושהיה בכיף עושה אותי. נגעלתי ממנו, אמרתי לו שהוא פשוט דוחה. באתי לצאת מהמחסן, אבל הוא תפס אותי ונישק אותי בפה. העפתי אותו וברחתי משם".

"כשיצאתי שמעתי הוא אמר לי, 'צוחקים איתך. את לא מבינה צחוקים?' אותי זה ממש לא הצחיק והסתובבתי כמו איזו משוגעת בקניון, מנסה להבין מה קרה עכשיו".

לדבריה, היא התקשרה לבעלת החנות וסיפרה לה מה שקרה: "היא היתה בשוק, ביקשה ממני לחכות לה ואמרה שהיא בדרך. בינתיים גם התקשרתי לאמא, ושתיהן הגיעו וחיבקו אותי וניסו להבין מה בדיוק קרה. בעלת החנות מיהרה לחנות והעיפה משם את המוכר".

"בערב של אותו יום היא הגיעה אלינו הביתה וסיפרה שפיטרה אותו והתנצלה כאילו זאת אשמתה", נזכרת אמה של מיה. "הודיתי לה שהיא פיטרה אותו. היא סיפרה שהיתה צועקת עליו כשהיה מעיר למיה הערות מגעילות, אבל בחיים לא חשבה שזה יגיע למצב כזה. היא הציעה לנו להגיש תלונה במשטרה, ומיה אמרה שתחשוב על זה".

"בסך הכל רציתי לעבוד בקיץ כדי לחסוך כסף לבגדים ולנסוע לאילת עם חברות. מי חשב שמשהו כזה יכול לקרות?", אומרת מיה, שלא הסתירה את מה שעבר עליה מחברותיה הטובות. "הן היו בשוק ואמרו שהבחור חולה בראש. הן התפלאו שלא התלוננתי עליו במשטרה".

והיית אמיצה ובסוף התלוננת.

"לקח לי ארבעה חודשים להחליט שאני מגישה תלונה, כי הבנתי שהוא צריך להבין שהוא עשה משהו שלא עושים. זה לא היה קל בכלל ומתיש מאוד. שאלו בחקירות שאלות חטטניות, ובבית המשפט ממש קשה לי לחזור על הכל מול כל כך הרבה אנשים".

"זה החזיר אותי לאותו בוקר בכל פעם מחדש. לתחושה הזאת שהגוף קפוא ולא זז ואת מנסה להבין בכלל מה קורה. אמא, אבא ואחותי כל הזמן אמרו לי שמה שאני עושה הוא אמיץ וחשוב. היה חשוב לי כל הזמן להגיד לה את זה כי זה לא דבר קל לעשות. אף אחד לא רוצה שהילד או הילדה שלו יעברו את זה. הילדה שלי גיבורה", אומרת אמה של מיה.

מיה היתה בטיפול אצל פסיכולוגית אבל הפסיקה ללכת אליה: "אני מנסה לחזור לחיים נורמליים והשיחות איתה הרגישו לי כמו חפירה. יכול להיות שבהמשך אם ארגיש צורך, אלך לדבר על זה".

נגד המוכר הוגש כתב אישום בגין הטרדה ותקיפה, המשפט עדיין מתנהל, ומיה ואמה מקוות שהוא ייענש בחומרה. "אחרי כל החקירות והשאלות המאוד לא נעימות ששואלים אותי, אני מקווה שהוא ייענש ויחמירו איתו", אומרת מיה. 

קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית - 1202: נשים | 1203: גבריםסיוע דרך ווטסאפ ב־052-8361202onlyyaniv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו