לפני שנה, במהלך שיטוט אקראי בפייסבוק, נתקל שלמה אשכנזי מירושלים בפוסט שריגש אותו עד דמעות. אישה בשם ויווק יניב - שאיתה עבד לפני שנים רבות - כתבה שם על רצונה להפוך לאמא, ועל הקושי הכלכלי בדרך להגשמת החלום. ויווק הסבירה לגולשים שהיא זקוקה לתרומת ביצית ולתרומת זרע, וביקשה סיוע במימונן.
אשכנזי (50) קרא את הפוסט, והחליט לפתוח את הכיס. "לא חשבתי אי פעם שאצליח ככה, בזכות תרומה קטנה, לסייע להביא חיים לעולם", אמר לי השבוע בהתרגשות. "אני תורם להרבה ארגונים ועמותות - לא סכומים גדולים, אבל תמיד מקפיד לעזור. לי יש שלושה ילדים, והבנתי לגמרי את התחושה הזאת של מישהי שרוצה להיות אמא. שיתפתי את אשתי בהחלטה, והיא עודדה אותי".
גם מאיה אב־גיא (52) מהיישוב ליבנים בגליל, שלא פגשה את ויווק מעולם, הרגישה כמוהו. "ראיתי שמישהו שיתף את הפוסט, וכשקראתי זה ממש נגע בי", היא אומרת. מאיה היא גרושה ואם לשתי בנות, ומכירה מקרוב את הכמיהה להפוך לאמא. "לפני חמש שנים, אישה שהיתה מאוד קרובה אלי רצתה להביא ילד, ונזקקה לתרומת ביצית. מכיוון שמדובר בעלויות מטורפות, הצעתי לה לספר למשפחה ולחברים קרובים כדי שיעזרו לה - ולו במעט. היא הצליחה לגייס 34 אלף שקלים, אבל הטיפולים לא הצליחו. התחושה הזאת, שהנה עוד שנייה זה קורה, ובסוף לא, היא מתסכלת מאוד. החלק הבעייתי היה לספר לכולם שהם תרמו כסף למשהו שלא הצליח, וזה כאילו שהכסף סתם התבזבז. זה היה מאוד לא נעים.
"כשראיתי את הפוסט, זה הציף אצלי את התחושות האלה שאתה רוצה כל כך משהו ולא מצליח להשיג אותו. תרמתי לוויווק, וגם כתבתי באותו פוסט שיפסיקו לעשות לייקים ובמקום זה יתרמו כסף".
• • •
שלמה ומאיה הם רק שניים מעשרות הישראלים שסייעו לוויווק להביא לעולם את נועם, תינוק חייכן בן חודשיים. "האמת היא שהיה לי היריון לא קל בכלל", היא מוציאה את נועם בן החודשיים מהעגלה ועורכת בינינו היכרות, "אבל אני לא מתחרטת לרגע. זה מדהים איך אנשים שאני לא מכירה עצרו לרגע, קראו את הפוסט שהעליתי, ונרתמו לעזור לי להגשים את החלום שלי להפוך לאמא".
הכל התחיל במאי 2017, כשוויווק העלתה לרשת פוסט ספונטני. "עכשיו תורי להיות אמא", כתבה, "אתם השלב האחרון במסלול שלי לתפקיד חיי כאמא. איפה הייתי עד עכשיו? עבדתי המון כדי להיות ראויה להיות אמא. אני בטיפולי פוריות, הכל לבד. אני כותבת ובוכה, כי קשה לי לבקש עזרה. 4,000 ומשהו חברים ועוקבים - אתם השלב האחרון במסלול שלי לתפקיד חיי".
ויווק סיפרה שם על מסלול הייסורים שעברה בדרך לחלום האימהוּת וציינה מספר של חשבון בנק לתרומות. היעד מבחינתה היה 50 אלף שקלים, והפוסט הפך ויראלי וזכה למאות שיתופים ולייקים. חודשיים לאחר פרסום הפוסט ויווק לקחה חלק בכתבה שפורסמה במוסף זה, ועסקה בנשים שפנו לגיוס מימון המונים ולבקשת סיוע כספי כדי להגשים את חלומן להפוך לאימהות.
"הפוסט לא היה מהלך מחושב ומתוכנן", סיפרה לי אז, "זה היה בעיקר מאוד אמוציונלי, ואם הייתי חושבת עוד רגע לפני שהייתי לוחצת על 'פרסם', כנראה הפוסט לא היה עולה. זה לא אני. זה כל כך לא אני. קשה לי מאוד לבקש עזרה. אני לא טיפוס שמבקש עזרה, בטח לא כספית. הרגע ההוא היה מהרגעים הבודדים בחיים, שבהם אתה מוכן ללכת מעבר".
יניב (48) מתגוררת בתל אביב. כבר 15 שנה שהיא מייעצת להורים ולאנשי חינוך ומייסדת "הסלון המונטסורי הראשון בתל אביב". "בגיל 30 שיניתי כיוון מקצועי ועברתי מעולם המבוגרים לעולם הילדים. קודם לכן עבדתי בתפקידי הפקה, יחסי ציבור וניהול בגופי תקשורת. מאז שזנחתי את העולם הזה, אני גננת ומדריכה בשיטת החינוך המונטסורי, שמחנכת את הילד לחשיבה עצמאית".
בראיון הקודם סיפרה שבתחילה לא רצתה כלל להיות אמא: "ילד לא היה בתוכניות שלי אפילו בתת־מודע, למרות שטיפלתי בהמון תינוקות וילדים של אחרים ואני מדריכת עיסוי תינוקות. בגיל 40 הכל השתנה, פתאום הבנתי לְמה נשים מתכוונות כשהן אומרות שהן רוצות להיות אימהות - שהגוף מדבר והן מרגישות את הרחם. זה מין דחף כזה, שמשתלט עליך ויותר חזק ממך, כמו הִתְאווּת לשוקולד".
היו לה מערכות יחסים עם גברים, אבל היא כלל לא חשבה להביא איתם ילדים. "בגיל 29 יצאתי עם גבר שממנו נפרדתי בתוך זמן קצר. לאחר הפרידה גיליתי שאני בהיריון וביצעתי הפלה. בשנים האחרונות חייתי בזוגיות מלאה עם גבר במשך חמש שנים, ועוד לא הגענו לשלב שרצינו ילדים משותפים. הוא היה בפרק ב' עם ילדים משלו, ולי זה לא בער".
בגיל 40 החלה בטיפולי פוריות. בתחילה היו אלה הזרעות, כי "היה חשוב לי לנסות הזרעות רגילות לפני הפריה חוץ־גופית, כי לא רציתי למהר ולקחת הורמונים, בגלל שיש לי במשפחה היסטוריה של סרטן. לפני שהתחלתי בטיפולים בבנק הזרע עשיתי בדיקות, אבל לא עלו שם על בעיה".
שלמה אשכנזי, תורם // צילום: אורן בן חקון
ויווק ביצעה חמישה מחזורים של הזרעות בבית חולים, אבל לא הרתה. בשלב הזה הסבירו לה הרופאים שבשל גילה המתקדם היא צריכה לעבור לטיפולי הפריה חוץ־גופית (IVF). "ידעתי מההתחלה שהסיכויים הם ארבעה אחוזים בגילי. במשך ארבע שנים עברתי 12 מחזורים של טיפולים, עם המון הורמונים. עשיתי חישוב וראיתי שהשקעתי בכל התהליך 80 אלף שקלים. אפילו שהמדינה מסבסדת את הטיפולים, נעזרתי בטיפולים משלימים יקרים, והתרופות עלו לי אלפי שקלים בחודש.
"למרות כל המחזורים של טיפולים, תרופות והורמונים, שום רופא לא אמר לי שאני מבזבזת את הזמן שלי, שהביציות שלי כבר לא איכותיות ושאולי כדאי לנסות תרומת ביצית. רק בטיפול האחרון הרופא טרח להסביר לי את העניין. כשאת שומעת את זה בפעם הראשונה מהרופא, את לא מבינה - את הרי נראית צעירה ומרגישה טוב. בסוף הפנמתי את זה, אבל בדרך היו המון תסכול ובכי".
משם פנתה לרפואה פרטית. "עד אז נמנעתי מללכת לרפואה פרטית בעיקר כי זה יקר", היא אומרת, "ושם החלום שלי להיות אמא התנפץ לי בפרצוף. היה קשה לי לשמוע שאין לי סיכוי". הרופא שאליו פנתה הציע לה לשקול תרומת ביצית. "כמה ימים אחרי שעיכלתי את העניין, הבנתי את העלויות שכרוכות בדבר. עשיתי חישוב והבנתי שמדובר ב־50 אלף שקלים". העלויות הגבוהות גרמו לה לפנות לרשת. "חשבתי לעצמי שרק חברים קרובים יעזרו לי. הפוסט הפך לוויראלי, ואז גם באה הכתבה. החשיפה הזאת היא הדבר הכי מטלטל שהיה לי בחיים", היא מספרת בזמן שהיא מניקה.
• • •
נועם הוא תינוק יפה ושקט, שמקבל ממנה אהבה בלי סוף, "אבל זה לא היה ככה מההתחלה", היא מגלה לי בכנות שמאפיינת אותה. "ההיקשרות, הבונדינג, היו חדשים לי. עניין הקשר עם התינוק העסיק אותי עוד במהלך ההיריון. חששתי שאשחזר טעויות שלדעתי הוריי עשו איתי".
אחרי שהצליחה לגייס 30 אלף שקלים, גילתה שהדרך עוד ארוכה: "התהליך לקח יותר זמן ממה שחשבתי. זה נראה מאוד פשוט ויש תחושה שבתוך חודשיים־שלושה את בהיריון. זה לקח ארבעה חודשים, ונקלט רק בפעם השנייה. יש הרבה בדיקות מעבר לסנכרון עם הזמן של המחזור. היתה לי תחושה שיש כסף וזהו, אני הולכת לקנות את התינוק, אבל זה לא ככה. כשזה התעכב, הרגשתי שהתינוק מתרחק ממני. ביום שהודיעו לי שזה נקלט, היתה שמחה, אבל לשמחה התלווה גם פחד".
ויווק הסתייעה בתורם זרע ובתורמת ביצית, וההיריון שלה הוגדר כהיריון בסיכון: "בשלושת החודשים הראשונים שכבתי במיטה. הייתי מנוטרלת, היו לי בחילות וחולשה, וזה אילץ אותי להפסיק לעבוד". בהמשך אובחנה אצלה סוכרת היריון, והיא נאלצה להיות בשמירת היריון.
ממה התפרנסת באותה תקופה?
"לפני ההיריון בניתי אתר של מוצרים דיגיטליים ללימוד שיטת מונטסורי בעברית. בפועל - לא הייתי פנויה אז לשיווק, כך שהתוכניות לחסוך כסף להורות שבדרך לא התממשו. בהתחלה היתה לי המון עבודה, והגיע גל טוב של הזמנות לסדנאות ולהדרכות פרטיות, אבל פיזית נאלצתי לוותר".
בשל מצבה הרפואי הוחלט שהלידה תתבצע בניתוח קיסרי. "רציתי לידה רגילה", היא אומרת, "כזאת שבה אני חווה את כל מה שסיפרו לי עליו - הכאבים והתחושה העילאית. פתאום כל המיתוסים האלה התנפצו לי בפרצוף". לאחר הלידה הקשה גם החיבור לתינוק לא היה מיידי.
"ביומיים הראשונים, כשעוד הייתי מאושפזת, לא התחברתי אליו רגשית", היא ממשיכה, "זה היה כמו לטפל בתינוק של מישהו אחר, ואת זה עשיתי המון. אבל ביום הרביעי קרה משהו ששינה הכל. היינו אמורים להשתחרר, ובינתיים האכלתי אותו. הנחתי אותו בעריסה, והוא בהה בי במבט מוזר. אני רגישה מאוד לילדים ופירשתי את זה כך שהוא חושש מהיציאה מבית החולים. נועם נרדם, וראיתי שלמרות שלא היה בשלב הפליטות הוא פולט תוך כדי שינה. הפכתי אותו והחזרתי אותו לישון, התארגנתי עוד חמש דקות וראיתי שהתווספו עוד סימפטומים מלחיצים - העיניים נהיו אדומות והוא הסתכל עלי עדיין במבט המוזר והפך אפתי לגמרי. התחלתי לבכות ואמרתי לרופא הילדים בתינוקייה שאני לא רוצה לאבד את הילד. הרגשתי שזהו, אני מאבדת אותו".
ומה קרה לנועם?
"לא קישרתי בהתחלה את האירועים לנושא שהוא פלט תוך כדי שינה. מתברר שהוא כנראה נחנק טיפה תוך כדי שינה. חיברו אותו למוניטור למעקב נשימתי, והוא היה שבוע בטיפול נמרץ בפגייה. עשו לו מיליון בדיקות, כי הרופאים ראו שהנשימות שלו כפולות מהקצב שאמור להיות. היינו מאושפזים שבועיים, ואנחנו עדיין במעקבים שוטפים. ברגעים האלה קרה הבונדינג עם התינוק שלי. כשחשבתי כמה אני פוחדת לאבד אותו, ולא בגלל כל המאמץ שהיה בדרך, פחדתי לאבד אותו, את הבן אדם".
• • •
כאמור, לא כל האנשים שתרמו כסף להגשמת חלומה של ויווק הכירו אותה קודם. "אני לא הייתי בקשר עם ויווק מאז שעבדנו יחד לפני יותר מ־17 שנים", אומר שלמה אשכנזי, ו"גם היום אנחנו לא בקשר, אבל ראיתי שהיא מתעסקת בכל מה שקשור לחינוך ילדים וחשתי דרך המילים כמה היא רוצה להיות אמא. היום, כשאני יודע שהיא הביאה את נועם לעולם, אין תחושה טובה מזאת.
"עקבתי אחריה בפייסבוק וראיתי שהיא משתפת בתהליכים שהיא עוברת. הופתעתי מהמהירות שבה זה קורה ושמחתי מאוד בשביל ויווק על הלידה", אומרת מאיה אב־גיא, "אנחנו לא בקשר אבל חברות בפייסבוק. היא העלתה תמונה של נועם כשנולד, וגם שלחה לי הודעת תודה עם תמונתו. אנחנו לא מכירות ולא חברות, ולמרות זאת אין אושר גדול מזה שעזרת למישהו להגשים את החלום שלו להביא ילד לעולם".
מאיה אב־גיא, תורמת // צילום: גיל אליהו
אבל לצד האושר של האם והסיפוק של התורמים, עולה השאלה האם היה זה מתפקידה של החברה לממן את חלומה להפוך לאם? כשאני מעלה את הנושא, ויווק בוררת את מילותיה: "אני לא באה מהמקום של 'מגיע לי' או בדרישה. אני באה בגישה של שיתוף וחשיפה אישית ללא שום ציפייה. לא חשבתי שמישהו יתעניין או יהיה לו אכפת אם אני אגשים את עצמי כאמא או לא.
"התגובות הרבות הפתיעו אותי מאוד, וההצפה הרגשית של גלי האכפתיות שהגיעו אלי היתה הרבה מעבר למה שיכולתי להכיל. אני לא מתורגלת להיות במקום המקבל".
אבל באותה נשימה ויווק מבקשת גם הפעם את עזרת הציבור: "גם היום אני בהתמודדות כלכלית לא פשוטה, וללא משפחה תומכת. זה מאוד מאתגר. אשמח אם יהיה מי שיקרא את הכתבה ויוכל לתת לי עזרה חיצונית להתחלת מסלול האימהות עם פחות דאגות, כמו הדירה השכורה שאנחנו אמורים לפנות בסוף החודש".
onlyyaniv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו