"אנחנו נכס אסטרטגי"

שילה אדלר, לשעבר מנכ"ל מועצת יש"ע, טוען שמדובר באזור שהוא "המחסום האחרון בפני מדינה פלשתינית" • על הפיגוע בברקן הוא אומר: "בקיצונים יש לטפל עוד בשלב החינוך" • ועל העתירה נגד מכינת "עלי": "לא תמיד מסכים עם רבניה"

"ההקפאה היום היא לא בבנייה, אלא בכבישים; והתושבים בורחים". אדלר // צילום: גדעון מרקוביץ // "ההקפאה היום היא לא בבנייה, אלא בכבישים; והתושבים בורחים". אדלר

"בנימין אינה בקדמת הבמה בתחום הביטחוני או בבנייה, זאת למרות שרוב הפינויים למשל התרחשו בתחומה - עמונה, תשעת הבתים בעפרה, מגרון ועוד. בסופו של דבר, אנחנו נכס אסטרטגי - בזכות בנימין אין מדינה פלשתינית כי אנו חוסמים בגופנו את קיומה בשל גודלנו והדרך שבה אנו פרושים". את זה אומר שילה אדלר, לשעבר מנכ"ל מועצת יש"ע ומועמד לראשות מועצת בנימין.

לטעמו של אדלר, בתוך כמה שנים צריכה המועצה לגדול באופן ניכר מבחינת מספר התושבים. "מתוך הנחה שהמצב המדיני מול האמריקנים יימשך כפי שהוא, צריך להיערך למועצה בת 100 אלף תושבים בעוד כמה שנים".  אבל גודל השטח הוא לא הדבר היחיד שמטריד את אדלר ואת התושבים. מה שמציק לתושבי שילה, אדם, נווה דניאל או קריית ארבע הוא לא הפיגועים אלא מצב הכבישים, או יותר נכון מצב הפקקים. ברחבי יהודה ושומרון בכלל, ובמועצה האזורית בנימין בפרט, נתקעים תושבים רבים בפקקים אימתניים. ואת זה, טוען אדלר, הוא מסוגל לשנות. 

"התפתחנו במספר התושבים, אבל לא נערכנו בתשתיות - חשמל, מים ובעיקר כבישים שלא ערוכים לאוכלוסייה כל כך גדולה", הוא אומר. "הבעיה החריפה ביותר היא סוגיית הכבישים, בין שבמערב - בנעלה, נילי וחשמונאים, ובין שבמזרח - אדם ומחסום חיזמה. ההקפאה אינה כיום הקפאה של בנייה או הקפאה מדינית - אלא הקפאת כבישים, מה שמונע מאנשים לעבור לבנימין ומבריח תושבים".

המועצה האזורית בנימין היא הגדולה ביותר בישראל, וגובלת בירושלים, בבקעה, במודיעין, בלטרון ובשומרון. כ־72 אלף תושבים גרים ביותר מ־40 יישובים שפרושים על פני שטח עצום. שני מועמדים יש כעת לראשות המועצה: סגן המועצה המכהנת ישראל גנץ, ואדלר, מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, כאמור, שפרש לצורך ההתמודדות. "רוב קודמיי הלכו לליגה הלאומית: נפתלי בנט, אורי אריאל ונוספים, ואילו אני פניתי לבית, למועצה הגדולה ביותר, שצריכה שדרוג". 

 

"לא מתהדרים במגורים פה"

הוא בן 39, אב לשבעה ומתגורר בגבעת היובל ביישוב עלי. הוא שירת כלוחם ומפקד של סיירת גולני והוביל כמ"פ את הפלוגה המסייעת של חטיבת אלכסנדרוני במלחמת לבנון השנייה. כיום הוא משמש מפקד של גדוד בחטיבה. לפני כהונתו כמנכ"ל מועצת יש"ע שימש מנהל אתר עיר דוד, מנכ"ל הגרעין התורני בלוד וראש המטה של השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך ז"ל עד פטירתו. בנוסף הוא משמש גם כיום יו"ר בהתנדבות של עמותת המכינה הקדם־צבאית "בני דוד" ביישוב עלי.

"בבנימין הבחירות הן לראש המועצה ולא לסגן שלו. ניסיון הוא בדרך כלל טוב, אלא אם כן הוא לא עבד מספיק טוב", הוא עוקץ את יריבו, ישראל גנץ. "מדובר במועצה ענקית עם רבבות תושבים ואלפי עובדים, בבנימין יש שטח של מיליון דונם ותקציב של מיליארד שקלים. למרות הפוטנציאל הרב, תושבים לא מתהדרים בכך שהם גרים בבנימין, זאת לעומת גוש עציון, למשל, או הגולן. יאמרו שהם גרים בין בית אל לרמאללה, ליד מודיעין או אריאל, ואת זה חייבים לשנות". 

בשבועות האחרונים שבה ועולה סוגיית נוער הגבעות. על רקע טענות למעורבותם ביידוי אבנים שהובילה למותה של פלשתינית, אי אפשר להתעלם מהעובדה שרבים מהמאחזים שנחשבים לנפיצים ומוכרים לרעה בתקשורת נמצאים בשטחה. כך, עדי עד, אש קודש ומאחז הבלאדים נמצאים עמוק בתוך בנימין, כמו גם כפר דומא, מה שמעלה את סוגיית הטיפול בנושא לפתח ראש המועצה היוצא, וכמובן הנכנס. 

"אנחנו מתנגדים לכל צעד אלים, ואין שום סיבה בעולם שאדם ייקח את החוק בידיים", ממהר אדלר להבהיר, אולם גם מצהיר שיש לחכות לבדיקת האירועים. "מי שאמון על הביטחון הוא צה"ל, ואנחנו סומכים את ידינו בצורה מלאה על גורמי הביטחון", הוא מוסיף. "כמובן שאם יש אנשים שסוטים מהדרך, כוחות הביטחון צריכים לטפל בהם בצורה הקשה ביותר".

 

הסערה - והמהפכה

אביו של אדלר, שנפטר לפני כמה חודשים, היה איש חינוך מוכר בציונות הדתית, כראש החינוך הדתי־לאומי וכמקים ישיבת חברותא שמעניקה מענה לבני נוער שלא התאימו בישיבות התיכוניות הסטנדרטיות. בעיני אדלר, זו הדרך שבה יש לטפל בבעיה.

"המענה הנכון לטיפול באוכלוסיות קצה הוא לתת להן מענה בשלב החינוך, עוד לפני שמגיעים למצבי קיצון. כיישובים, רבנים ומערכות חינוך צריך לדעת איך לטפל באנשים שנושרים מהמערכות ולתת להם מענה נכון. אדם שמשפר את הדברים שבהם הוא טוב, פחות עסוק בדברים שליליים. 

"רבים מהנערים שנמצאים במאחזים אצלנו לא מגיעים בכלל מההתיישבות, אלא מגיעים מבחוץ ונזרקים פנימה, כשהם כבר בתהליכי טיפול. התפקיד שלנו הוא לחבק את החבורה הזו ולא לזרוק אותם מכל המדרגות".

אדלר חוזר שוב ושוב בראיון לנושא התשתיות, ולא בכדי. בכל יהודה ושומרון יש ביקורת נוקבת על הטיפול הקלוקל בתשתיות, אם במים וחשמל ואם בנושאי התחבורה - כבישים ותחבורה ציבורית. "במשך שנים התעסקנו רק בדבר חשוב אחד - עוד גבעה, קרוואן ושכונה, אבל כעת צריך להבין שחייבים לנרמל את ההתיישבות. לצערנו, איכות החיים לא היתה בסדר העדיפות הנכון, ולמרות שהאוכלוסייה הוכפלה אנחנו עדיין מדשדשים בתחומים רבים. בכל הארץ נבנים מחלפים ואנחנו תקועים במקום. יש להפעיל מנופי לחץ ולדאוג שבנימין לא תקופח".

סוגיה נוספת שבה עוסק אדלר נוגעת ישירות לשיח הציבורי. כיו"ר של עמותת מכינת עלי הוא נתקל בשנה האחרונה בשיח הסוער סביב המכינה בכלי התקשורת השונים וברשתות החברתיות. "המהפכה של המכינה היא אולי אחת הגדולות והחשובות בישראל. הציבור הדתי נכנס מתחת לאלונקה. ברוך השם יש לי חלק במהפכה הזו", הוא מציין. 

אדלר מבקש שלא להתייחס ספציפית לסערות התקשורתיות, אך מציין כי גם אם יש כאלו, יש להסתכל על המכינה באופן רחב. "אני לא מסכים עם כל דבר שנאמר - יש דברים שאני מסכים מאוד ויש כאלו שאני פחות מתחבר אליהם, אולם בסופו של דבר צריך להסתכל באסטרטגיה ובמהות - 700 תלמידים שבוחרים להתעסק בהכנה מנטלית לשירות בצה"ל או לשירות הלאומי". 

אם ייבחר, הוא אומר, הוא מתכוון לפעול לחיבור בין האוכלוסיות השונות במועצה.

"יש בבנימין כ־20 אחוז חילונים, 20 אחוז חרדים וכ־60 אחוז מבני הציונות הדתית. צריך שכולם ירגישו חלק. לחבר גברים ונשים, דתיים וחילונים, מזרח ומערב, אל הדבר הגדול". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר