ניפגש בשנת תשפ"ג

ישראל מתקרבת לאחת התקופות הפוליטיות המעניינות בעידן הנוכחי. זו לא רק חצי השנה הקרובה - עוד חודש, פחות חודש - עד הבחירות. זה גם מה שמחכה מעבר להן. אחד מאנשי החוג הפנימי של מפלגת העבודה הישנה אמר השבוע שהוא לא חושב שהקדנציה הבאה של נתניהו, אם ינצח בבחירות, היא האחרונה שלו.

את זו הנוכחית נתניהו משלים כקדנציה טובה, ואפקטיבית ביותר בתחום יחסי החוץ והביטחון של המדינה. היה אפשר לכלול גם את הכלכלה, אלמלא היה כחלון מפיל את הכדור בזמן האחרון וההאטה החמורה בצמיחה. אבל הקדנציה היתה מוצלחת, משום שנתניהו ידע להחדיר היטב לתודעת השרים שלו ולמנהיגות בליכוד שהוא לא ברווז צולע. שהוא מתכוון להמשיך. שהמפכ"ל רוני אלשיך והמערכת המשפטית לא יכתיבו לו קיום של ברווז צולע. אבל הציר העיקרי שעליו ביסס את נתניהו את האפקטיביות שלו כראש הממשלה, היה הכוונה שלו לרוץ לקדנציה נוספת. קדנציה שתימשך עד תשפ"ג.

אבל נניח שזה מה שיקרה, וצריך לזכור כמובן גם את צל החקירות ומסקנות היועץ המשפטי לממשלה; איך יתייחסו היורשים לאותן שנים? אם כולם יחשבו שאלו שנותיו האחרונות בשלטון, נתניהו בבעיה. 

אווירת הבחירות נפתחה בסדרת התקפות מכוערות מצד הדרג הפוליטי על הדרג הצבאי. גם אם רא"ל (מיל') בני גנץ כבר אינו הרמטכ"ל, ההתקפה עליו מכיוון מירי רגב היא התקפה על צמרת צה"ל. האם בני גנץ עמד לבדו מול הכלניות בדרום? אבל המצער, הפתטי, הוא שאותה מירי רגב ספגה התקפה קשה לא פחות, ואולי יותר, מצד אחד מחברה לשעבר במטה הכללי, אלעזר שטרן. בעבר פורסם שאריק שרון, בישיבת ממשלה בתקופת בגין, התנפל על הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין וצעק: "אני אפשיט אותך עירום ועריה". לפחות השתמש בביטוי גבוה, אבל למטרות גסות ונמוכות. 

זה פחות או יותר מה שהאלוף שטרן, בתפקידו כחבר כנסת, אמר לרגב, שרה בממשלה: אני יכול להפשיט אותך ולגלות את סודות הקריירה הצבאית שלך. זה אולי הדבר החמור ביותר שהיה יכול קצין לעשות כלפי - אין ביטוי אחר - אחות לנשק. כמעט מביך לחזור לביטוי שהיה שגור מאוד בימים עברו: ערך הרעות. יש על זה שיר, וזה היה מעין קוד אתי בלתי כתוב בין מפקדים וחיילים בצה"ל, גם כאשר 

הם מתחו ביקורת חריפה ביותר אחד על האחר. שטרן ורגב שוברים את הערך הזה.

הביקורת של בנט היא נושא שצריך לעלות לדיון הציבורי. אבל המתקפה על המשפטנות בצה"ל צריכה להישמע אחרת. סדרת ההתקפות - הראשונה על הפצ"ר, והשנייה על המשפטנים שצריכים לצאת מהחמ"לים - מתקבלת, למעשה, כהתקפה על צמרת צה"ל. 

מבחינת הציבור, התוצאה מדאיגה. הכתבים הצבאיים הבכירים בפאנל שהתקיים ביום שלישי באילת הטיחו בדובר צה"ל, תא"ל רונן מנליס, אמירות קשות. אלון בן דוד אמר על תוצאות הסבבים של חצי השנה האחרונה: "קרה פה משהו אולי חסר תקנה לגבי צה"ל (מבחינת הדימוי הציבורי שלו). זה נזק שיהיה קשה לתקן". כדאי שהדרג המדיני - קרי, השרים וראש הממשלה - יביא בחשבון שכמו שאי אפשר להחליף את העם, גם אי אפשר להחליף את צה"ל.

 

מה בוער: הדיון בין הכתבים הצבאיים לדובר צה"ל בכנס אילת המחיש היטב איך נוצרת סמטוחה תודעתית, ושלא כל טעות בדיווח נעשית בתום לב 

הדיון בין הכתבים הצבאיים לתא"ל מנליס התנהל בטונים כמעט צורמים, בדומה לפאנלים אחרים שהתקיימו בכנס העיתונות השנתי. אבל מנליס עשה נכון שבחר להיחשף לעימות ישיר עם הכתבים, לצד הצנזורית, תא"ל אריאלה בן אברהם. הוא טען שבלא מעט מקרים, הדיווחים של הכתבים מוטעים ומטעים. הוא לא התכוון דווקא לאלה שישבו בדיון - אלון בן דוד, יוסי יהושע, רוני דניאל - אלא לכתבים שמדווחים לכאורה מהשטח. הוא הביא דוגמה מתחילת השבוע, כאשר כמה מאות פלשתינים שהפגינו ליד הגדר הצפונית ברצועה הפכו ל־5,000. הוא האשים שזו הטעיה מכוונת. "דווח על ניסיון חטיפת חייל. לא היה דבר כזה", הוסיף מנליס. "היו דיווחים מטעים על מספר המטענים שהושלכו על הגדר".

בן דוד הדהים: "זה לא סוד שאנחנו מגזימים. יש לנו נטייה למכור פחדים. זה מוכר. אנשים מגיעים לעוטף ומתפלאים שלא הכל שרוף".

דובר צה"ל אמר שהרושם המוטעה מועצם מאחר שיותר משלושה גורמים, נוסף על צה"ל ומכבי האש, מדווחים על אותן שריפות. בתקשורת נוצרת סמטוחה תודעתית. נציב הכבאות הארצי, שנכח במקום, אמר כי שריפות רבות - לו היו פורצות במקום אחר - כלל לא היו מטופלות בידי מכבי האש. "בגלל ההשפעה על חוסן התושבים באזור - טיפלנו בכל השריפות", הוא אמר, והוסיף ש־30 אלף דונם "זה לא הרבה". "בראייה מקצועית", טען, "צריך לשמור על פרופורציות".

בן דוד סיפר על קיבוץ שנחת בו עפיפון תבערה. השתלטו שם מייד על הדליקה, "אבל הם לא מצלמים כי הם לא רוצים שתיווצר להם תדמית של מסכנות".

"אנחנו מלבים פחדים אצל התושבים", התוודה רוני דניאל, מהכתבים הנציים ביותר בשבועיים האחרונים, "המגרש פתוח לחרושת השמועות. לקחתי חבר לעוטף עזה. במהותי גם אני חקלאי, ואני לוקח קשה את השריפות. החבר הזה נדהם. הוא אמר, 'סליחה, זה הכל?' בגבול הצפון ירו קטיושות 40 שנה. ירו בעמק בית שאן. התפוצצו אוטובוסים. בכל אזור בארץ יש תקופה כזאת".

דובר צה"ל אמר לעיתונאים כי "ארבע השנים מאז צוק איתן היו מהשקטות בעוטף". הכתבים, מצידם, הסכימו כי עבור תושבים ותיקים באזור, חצי השנה האחרונה היתה הקשה מכל תקופות הירי הקודמות. "הרסנו 17 מנהרות", המשיך תא"ל מנליס, "בכל הירי האחרון נהרג פלשתיני אחד (באשקלון), וקצין שלנו בדרגת סגן אלוף. לא עזבנו את הדרום לשנייה. אני יודע מה עובר על התושבים. הייתי קמ"ן אוגדת עזה, אני מכיר אותם. חמאס ניסה לפגוע באזרחים, בחיילים. לא הצליח, אף שנהרג לנו חייל אחד. ההישגים של חמאס הם בדעת הקהל הישראלית. הפעולה של צה"ל בעומק הרצועה נפלה עליהם כרעם ביום בהיר. עובדתית, יש עכשיו שקט מוחלט, אבל תחושת הביטחון בעוטף נפגעה. בין תחושת הביטחון לביטחון - יש פער".

 

"לא סוד שאנחנו מגזימים", הודה הכתב אלון בן דוד // צילום: גדעון מרקוביץ

 

בדיון נשמעו דברים שלמיטב ידיעתי, לא הוצפו בדיווחים ובפרשנויות על הסבב של השבוע שעבר. למשל, שצצה בעיה בכיפת ברזל - לאו דווקא ביכולות, אלא בכמות הנדרשת לצורכי יירוט. יוסי יהושע מ"ידיעות אחרונות" השמיע את הביקורת הנחרצת ביותר על צה"ל: "לא פגעו במספיק חוליות משגרים. לא היו מספיק מטרות איכות. חסרות סוללות כיפת ברזל. לא פופולרי ולא נעים להגיד את הדברים האלה. אמרו לנו אחרי מלחמת לבנון השנייה - למה לא סיפרתם? למה לא התרעתם? אז אני מתריע".

דניאל: "התרשמתי מההתלהבות. ההחלטה של בוגי יעלון להפסיק את האימונים בגלל בעיות תקציב פורסמה בהבלטה". כנראה להסדר התקציבי הטוב שהושג בין צה"ל לאוצר יש השפעה חיובית על הביטחון. יהושע טען כי מי שהיה מגיב כמו שצריך בסבב הראשון, לא היה מגיע לסבב החמישי. 

מנליס דחה את הטיעון שלפיו חיזבאללה מסיק מסקנות משלו על ההתמודדות של ישראל עם חמאס. "חיזבאללה מסתכל על מה שקרה בסוריה, חיסול מפעלי טילים. לא על חמאס".

בן דוד: "הרי אין במלחמות האלה הכרעה צבאית, רק תודעתית. ובזה חיזבאללה בטוח שינצח". תא"ל מנליס אמר כי אף שהמערכה הצה"לית זוכה ללגיטימציה בינלאומית, יש "תופעה של צייצני אג'נדה. מילות המפתח - רופס. שמאלן. דובר צה"ל שוב משקר". המגמה של הפיכת צה"ל לשק חבטות פוליטי - מוסיפה עוד גלי הדף שליליים להתפטרות התבוסתנית של ליברמן.

 

שערורייה אנגלית למדי: לבעיה הזו קוראים פקידוסטאן, ונראה שבבריטניה סובלים ממנה אפילו יותר מאשר בישראל. רק תסתכלו על הברקזיט

לתשומת ליבה של דינה זילבר: התופעה הקשה ביותר של חוסר משילות, באשמתם הישירה של פקידוסטאן וצבא המשפטנים, דווקא לא מתרחשת בישראל. מדובר בכישלון הברקזיט. בריטניה נמצאת כבר תקופה ארוכה בתוהו ובוהו פוליטי, משום שיותר משנתיים לא הספיקו למומחים כדי להתיר את הפלונטר של חברות בריטניה באיחוד האירופי. לא מדובר כרגע בשאלה אם זה טוב או רע, אלא במשימה פשוטה שהעם הבריטי הטיל על הממשלה שלו, על האליטה שלו; והאליטה הממשלתית הבריטית, לצד האליטה הפקידותית הנוראה של בריסל, לא הצליחה לייצר הסכם סביר שמוציא את בריטניה בצורה מסודרת מהאיחוד.

אם חושבים על זה, אפשר לקחת כדוגמה את חוזה ורסאי, שהושג בעקבות מלחמת העולם הראשונה, אשר מאה שנה לסיומה צוין בשבוע שעבר. המנהיגים הפוליטיים ועוזריהם ידעו לקבוע תנאים, לשרטט גבולות, לפרק אימפריות, לכונן מדינות, להסכים על נושאים כלכליים. נכון, זה היה כישלון, אבל הם השיגו הסכם. 

לכאורה הושג איזשהו הסכם. אפשר רק לתאר את בעיות הגבול עם צפון אירלנד בגלל הסכם הברקזיט. אבל מה הבעיה לפתור דבר כזה? בשביל מה בזבזו שנתיים וחצי, כאילו הגבול המדיני־כלכלי עם אירלנד הוא עניין של ריבונות על הר הבית? אפשר לטעון שזה סיפור אופייני של הבריטים. אגב, גם את ארץ ישראל הם עזבו בסוף בסוג של נטישת כל הסמכויות, זריקת אחריות. וכך בסוף ייראה גם הברקזיט. זה יתרחש בקרע, בצורה פתאומית, רועשת, ובבריטניה אף מתארגנים כוחות הביטחון למהומות ולהתמוטטות הסדר הציבורי. מה שראשים משפטיים שאין להם חשיבה פוליטית־ציבורית־מדינית מעבר לסעיפים הרשמיים מסוגלים לעולל. 

מי שחוזר אל ימי הקריסה הפיננסית של ספטמבר־אוקטובר 2008 גם לא צריך להתפלא. אחת הטענות היא שהכל היה נמנע אם בנק ברקליס הבריטי היה מממש בזמן את ההבטחות של מנהליו לרכוש את ליהמן ברדרס. כשהגיע הדד־ליין, טלפנו מלונדון לשר האוצר האמריקני פולסון ואמרו שיש איזו בעיה עם רגולטורים ממשלתיים. האמריקנים טענו: הבריטים אף פעם לא מסוגלים לסגור עסקה. בכל מקרה, מוטב שראשי ממלכת פקידוסטאן יכירו בנחיתותם מול המערכת הפוליטית, דווקא בישראל. לא הפוליטיקאים גרמו ל־20 שנות עבודה על הרכבת המהירה ולתקלות הרבות.

 

רק לא נגסאקי: מוזר, אבל גדעון לוי מ"הארץ" מצא בכל זאת משהו טוב לומר על נתניהו. אולי הוא מבין לליבם של מי שאיבדו אמון במפלגת העבודה

אחת ההאשמות הכבדות שעלו לאחרונה נגד ראש הממשלה נתניהו, גרסה שהוא מקבל מחמאות ותמיכה דווקא מעיתונאי "הארץ" גדעון לוי. נזכרו שיצחק שמיר אמר לגבי גורמים מסוימים שברגע שיקבל מהם מחמאות, יתחיל להיות מודאג.

אני, בכל אופן, מודאג מהעובדה שאני מוצא שפה משותפת עם גדעון לוי יותר מאשר עם אנשי ימין או מרכז. בזמן האחרון, צריך להגיד, בזמן האחרון. אבל אני מבקש להזכיר את אחת האמירות האלמותיות של ראש הממשלה: "ידידי ציפראס, ראש ממשלת יוון". קומוניסט, מהשמאל הרדיקלי היווני, שהיה אנטי־

ישראלי לאורך שנות דור - והנה ביבי, הקפיטליסט הציוני, הופך לסחבק של הקומוניסט היווני. זה מה שמייצרות המציאות והאחריות הלאומית הדו־צדדית.

אז מבחינת גדעון לוי, לא חשוב שממשלת נתניהו זרעה באמצעות צה"ל הרס במוקדים רבים בעזה, וחיסלה בתוך כמה ימים כ־20 מחבלים. העיקר שביבי לא עשה שם נגסאקי. לוי טוען שהוא נהנה לתמוך בביבי בנושא הזה, משום שכל מנהיג אחר שמפציע מעבר לבנקט של המדרכה, החל באולמרט וכלה בלבני, בלפיד, בברק ובגבאי, היה גורם ממש בימים אלה למלחמה מרובת הרוגים בג'באליה ובשאר חבלי עזה. 

אבל אני לא מתכוון רק לזה. אני חושד בלוי שהוא מבין לליבם של אלה שאיבדו את אמונם במנהיגות מפלגת העבודה לפני כך וכך שנים. אחדים סטו שמאלה; הרחק שמאלה. ואחרים השליכו את יהבם על נתניהו. אבל בכל מקרה, נקודת ההתחלה היא זהה. חפשו את מקור הבעיה במפלגת העבודה של שנות ה־90. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו