שיחות סלון

יש מעט מקומות בעולם ששונים כל כך מארץ ישראל, כמו העיר סנט פטרבורג, בירתה הצפונית של רוסיה. די במבט חטוף כדי להבחין בשלל ההבדלים המיידיים: האקלים הצפוני והקשוח עומד בניגוד מוחלט לחום המזרח־תיכוני, והנוף הפטרבורגי מגלם בתוכו את כל מה שרחוק מהנוף הישראלי - קווים ישרים, הוד קיסרי ואינספור גוונים של אפור.

האם ייתכן שבתי גידול שונים כאלה יצמיחו מגמות תרבותיות משותפות ואף יפרו זה את זה? מארגני פסטיבל סנט פטרבורג, שיתקיים בארץ בשבוע הבא בתמיכת קרן ג'נסיס, בטוחים שהתשובה לכך חיובית.

הפסטיבל, שמארגנת קבוצת "הבריגדה התרבותית" ושיתקיים ביום שלישי הקרוב במוזיאון חיפה לאמנות וביום רביעי בבית התפוצות בתל אביב, מבטיח להביא לקהל הרחב חגיגת תרבות ישראלית עכשווית בהשראת הבירה של רוסיה האימפריאלית, ושואף להשיג את המטרה באמצעות פנייה למגוון הרבדים התרבותיים וההיסטוריים, שבהם מתגאה העיר אשר כונתה "הצוהר של רוסיה לאירופה". ד"ר מיכאל בייזר, מומחה בעל שם לתולדות יהודי סנט פטרבורג, טוען שהיצירה המפוארת של דורות מתושבי העיר, ובהם יהודים רבים, אינה מוכרת דייה.

"בתודעה הרחבה המדינה הרוסית, על כל הפאר והגדולה שלה, מזוהה בעיקר עם מוסקבה. הציבור שוכח שבמשך יותר ממאתיים שנים דווקא סנט פטרבורג היתה הבירה של רוסיה, ואלה היו השנים המשמעותיות של רוסיה הצארית. סנט פטרבורג היתה המרכז לכל דבר ובכל תחום - תרבות, צבא, כלכלה ומדע. כל השמות הגדולים והמפורסמים נהרו לשם. זאת היתה עיר ייחודית בכל פרמטר, משום שהיא תוכננה לפרטי פרטים, וגם משום שהיתה הכי לא רוסית ברוסיה.

"כל הבניינים החשובים בה נבנו על ידי אדריכלים זרים, והשפעה של תרבויות זרות ושל הזרים בכלל (אנגלים, גרמנים, הולנדים) היתה בה גבוהה במיוחד. הקתדרלות הגדולות של סנט פטרבורג נבנו ככנסיות אירופיות ולא בסגנון פרבוסלבי רוסי, ואפילו השם של העיר, שמנציח את מייסדה הצאר פטר הגדול, אינו רוסי בעליל". 

מה היה מקומם של היהודים באווירה הלא־רוסית של בירת רוסיה?

"בתחילה חיו בעיר רק יהודים שהתנצרו, והיו כאלה בכמויות לא מבוטלות. מעטים יודעים זאת, אבל אפילו בין הדקבריסטים שניסו למרוד במלוכה לפני מאתיים שנה כמעט - היו קצינים ממוצא יהודי. בתקופת הרפורמות של הצאר אלכסנדר השני, באמצע המאה ה־19, הוקלו ההגבלות על כניסת היהודים לעיר. לא כולם הורשו לעבור אליה. היו אלה רק יהודים עשירים או משכילים, וגם אומנים.

"בתוך זמן קצר יחסית היו היהודים לגורם דומיננטי בתחום הבנקאות בעיר (גינזבורגים; א"ב),וכן בקרב קבלני מסילות ברזל (משפחת פוליאקוב; א"ב). כתוצאה מכך גם התרבות היהודית על כל גווניה החלה לפרוח בסנט פטרבורג, יותר מאשר בכל מקום אחר". 

 

בדידותה של הנפש היהודית

כל מי שהגיע לסנט פטרבורג בתחילת המאה העשרים לא היה יכול שלא להתפעל מתנופת התרבות וההשכלה היהודית. בתקופה הזאת פעל בה המוסד היהודי הראשון להשכלה גבוהה ברוסיה - "הקורסים ללימודי המזרח". למרות השם הלא יומרני, בפועל התקיימו שם לימודי יהדות אקדמיים. במוסד שהוקם על ידי הברון גינזבורג לימדו גדולי התקופה, דוגמת ההיסטוריון שמעון דובנוב ולב כצנלסון, מדען ורופא שהיה גם אחד העורכים הבכירים של האנציקלופדיה היהודית ברוסית, שיצאה לאור ב־16 כרכים לפני מלחמת העולם הראשונה.

"לגינזבורג היה האוסף הגדול באירופה של כתבי יד וספרים עתיקים בנושאי יהדות", מספר ד"ר בייזר. "לאחר פטירתו, האלמנה מכרה את האוסף לארגון הציוני של יהודי רוסיה, והוא היה אמור לשמש תשתית לספרייה הלאומית העתידית של ישראל. למרבה הטרגדיה, המהפכה שהתרחשה בסנט פטרבורג, קטעה את המהלך". 

בין בוגרי "הקורסים ללימודי המזרח" היו דמויות שעתידות להטביע את חותמן על כל תחומי החיים בישראל, החל מזלמן שז"ר (שאז השתמש בשמו המקורי שניאור זלמן רובשוב) וכלה באושיות התרבות העברית המתחדשת. לד"ר בייזר חשוב להזכיר את המשוררים העבריים דוד שמעונוביץ' (שמעוני) וחיים לנסקי.

איך היה אפשר ליצור תרבות עברית במקום שהוא אנטיתזה גמורה לארץ ישראל?

"ייתכן שדווקא השוני דרבן את האנשים לחלום על תחייה יהודית וליצור. דוד שמעוני כתב בסנט פטרבורג פואמה מדהימה, ובה הילל את הספינקסים שהובאו לעיר ממצרים והפכו לסמלים שלה. הוא ראה בהם מעין נפשות תאומות, שכמו היהודים באו לרוסיה מהמזרח, נפשות קרובות לו הרבה יותר מהסביבה הרוסית.

"גם בית הכנסת של סנט פטרבורג שנחשב ליפה ביותר במדינה נבנה בסגנון אוריינטלי, כדי להדגיש את שורשי היהודים. המשורר העברי חיים לנסקי, שפעל בעיר כבר אחרי המהפכה הבולשביקית, תיאר את הבדידות של הנפש היהודית בעיר זרה, וביכה את מצבו העגום על גדות 'נבה היאור' בהקבלה ברורה לשבי המצרי. לנסקי, שמעולם לא חי בסביבה העברית, אבל בזכות הכישרון יצר שירה עברית מדהימה, לא זכה לצאת ממצרים שלו ונספה במחנות הגולאג. 

"גם האופרה העברית נולדה בסנט פטרבורג. בשנת 1912 מרדכי גולינקין ניצח על תזמורת האופרה שלראשונה בהיסטוריה הציגה אופרה בעברית (האופרה "שמשון"). כמה שנים מאוחר יותר, אחרי הצהרת בלפור, גדול זמרי האופרה של רוסיה פיודור איוונוביץ' שליאפין, שלא היה יהודי, תרם את חלקו לחבריו היהודים. שליאפין הופיע ב'שבוע הארץ־ישראלי' שנערך בסנט פטרבורג בשנת 1918 וביצע את 'התקווה' לקול תשואות הקהל.

"סנט פטרבורג היתה מוקד הפעילות הציונית בשפה הרוסית והתקיימו בה ארגונים יהודיים למכביר", מוסיף ד"ר בייזר. "בין הדמויות החשובות שצמחו בעיר אפשר למנות את בן ציון דינור, מייסד התפיסה הציונית של ההיסטוריה היהודית, שלימד היסטוריה בגימנסיה יהודית של אייזנבט בפטרבורג; את האדריכל שלמה גפשטיין, חבר בהנהגה של ציוני רוסיה וכעבור כמה שנים אחד מבוני תל אביב; את אלכסנדר זלקינד, שיהפוך למנהל בית החולים הדסה בירושלים.

"אותו זלקינד, אגב, נבחר ליו"ר הקהילה היהודית של סנט פטרבורג בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שבהן היו רשאים לבחור כולם, בלי הבדל מעמד, רכוש ומגדר.

"מחצית מיהודי סנט פטרבורג הצביעו לרשימת הציונים של זלקינד, וזה אומר הרבה על הלכי הרוח של יהודי העיר לפני מאה שנה. במאי־יוני 1917 התקיים בסנט פטרבורג הקונגרס של ציוני רוסיה, אירוע עצום ממדים שהראה כי הציונים ברוסיה הכי חזקים - בגיוס משאבים, במספר חברים ובמספרי העולים שיבואו לארץ בעלייה השלישית. אחרי הצהרת בלפור, יהודי סנט פטרבורג גייסו סכומים דמיוניים לתנועה הציונית, עד כדי קושי להוציא את הכסף דרך גבולות רוסיה".

 

בתי גידול שונים, תרבות משותפת. מיצג מתוך הפסטיבל // צילום: שירז גרינבאום

 

ההשראה של אלתרמן

לא מפתיע שגם זאב ז'בוטינסקי, הכוכב הגדול של ציוני רוסיה, הפך לזמן מה את סנט פטרבורג למרכז פעילותו הציבורית. לתקופה הזאת בחייו של מייסד התנועה הרוויזיוניסטית תוקדש ההרצאה של ד"ר מרדכי נאור, שתתקיים גם היא במסגרת הפסטיבל. נאור בחר להתמקד בנושא המרתק של ז'בוטינסקי והיהודים בסלונים הספרותיים של סנט פטרבורג.

כדי שהמושג "סלון ספרותי" לא יישאר בגדר תופעה תרבותית עלומה, מארגני הפסטיבל מציעים לחוות אותו באמצעים תיאטרליים ומזמינים את הקהל להשתתף בשחזור הסלון. הפסטיבל, שיכלול עוד הרבה הצגות והרצאות, ייערך בחיפה ובתל אביב ב־28-27 בנובמבר, וכעבור יום מנוחה אחד ייחתם ב־30 בנובמבר במסיבת רחוב בירושלים, שבמהלכה יוצגו חלק מהמופעים שיראו אור מוקדם יותר בחיפה ובתל אביב.

מבין המופעים וההצגות, את העניין הגדול מעוררת עבודת הווידאו בשני חלקים של הקולנוענית ענת וובנובוי "זיכרון הוא כמו זנב", שמתחקה אחרי היצירה של המשורר זוכה פרס נובל לספרות יוסיף ברודסקי. ברודסקי נולד בסנט פטרבורג בשנת 1940, וגר בה עד שגורש מבריה"מ בשנת 1972. הוא מעולם לא היה מתנגד ממשל, ושיריו היו אישיים ולא התייחסו לממשל.

עם זאת, השלטון הסובייטי ראה ברוח החופשית שנשבה משיריו, באינדיבידואליזם שהוא שיקף בכתביו, כמו גם בחייו הפרטיים, איום. בשנת 1964 ברודסקי נאסר ונשפט במשפט שדמה לתיאטרון אבסורד, ושזוכה כעת לעיבוד מחודש של וובנובוי.

במיצג שלה הפרוטוקולים היבשים של המשפט מומחזים על ידי שחקנים, שקולותיהם נשמעים מתוך רמקולים בחלל המעוצב כחדר בית המשפט הריק. תיאטרליות המעמד והריקנות המודגשת מאפשרות לצלול לכמה דקות אל העבר הסובייטי, על האימה והגיחוך שבו. בחלק השני ישתחרר הצופה מזוועת הציבוריות הסובייטית, ויחווה את טעם החיים הפרטיים במעצמה שנעלמה.

"הרכבתי סרטים ביתיים שצולמו על ידי יהודים שחיו בבריה"מ, כמו ההורים שלי וחבריהם", מפרטת וובנובוי. "יש שם הכל - רגעים אישיים בטיולים, משחקי הילדים, תמונות הילדים הולכים לבית הספר בפעם הראשונה, ואלה מתחברים לרצף של רגעים אישיים משותפים. זהו זיכרון קולקטיבי, שנמשך מן העבר כמו זנב, ובדומה לזנב הוא מכוון את התנועה שלנו בהווה ובעתיד".

גם בתקופה הסובייטית המשיכו היהודים להוות גורם חשוב בסנט פטרבורג, ובייזר מדגיש שלפני מלחמת העולם השנייה חיו בה 200 אלף יהודים גלויים (היהודים היוו 45% מעורכי הדין ו־60% מרופאי השיניים). יהודי העיר מילאו תפקיד גם בתחיית התודעה היהודית בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, וד"ר בייזר עובד בימים אלה על ספר מחקרי בנושא זה.

זנב הזיכרון הקולקטיבי, שנמשך מגדות "נבה היאור" אל גדות הים התיכון, עדיין מחבר בין סנט פטרבורג לישראל. נראה שהחיבור גדול מן המשוער, כפי שמסביר זאב גייזל, שעומד להוציא לאור תרגום עברי חדש ל"יבגני אונייגין", הרומן הגאוני בחרוזים מאת פושקין, שגם עלילתו מתרחשת ברובה בסנט פטרבורג:

"ביאליק, אלתרמן, לאה גולדברג ואחרים שיצרו את השירה העברית החדשה העריצו את פושקין. הם השקו במים שאובים מן השירה הרוסית הקלאסית את הקרקע הפורייה של דימויים יהודיים ותנ"כיים. מדוע לא לשאוב משם עוד מים חיים? מדוע לא לשתות שוב מן באר שממנה שתו כל הגדולים?" 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו