"השינויים באירופה ייטיבו עם ישראל"

ביום רביעי השבוע שוב ארז הדיפלומט דוד סרנגה את מיטלטליו ויצא לייצג את ישראל בעולם. אחרי ששירת במגוון תפקידים ברומניה ובבריסל, במדריד ובניו יורק, הוא סוגר מעגל ושב לבוקרשט, הפעם, לראשונה ב־23 שנותיו במשרד החוץ, כשגריר. אלא שבשונה מרוב אנשי משרד החוץ, שמסלול חייהם עובר בין עיר לעיר ובין מדינה למדינה, את ארבע וחצי השנים האחרונות עשה סרנגה בתחנה לא שגרתית. הוא שימש יועצו המדיני של נשיא המדינה, ראובן ריבלין, עמדה שסיפקה לו נקודת מבט רוחבית על היחס העולמי לישראל. 

במשך שנים היו בארץ מי שטענו שאנחנו בבידוד או בדרך לצונאמי מדיני. מה דעתך?

"שטויות, ושלא אשתמש במילה חריפה יותר. בחמש השנים האחרונות מדינות העולם ואירופה בכללן משוועות לקשר עם ישראל. מאירופה, אפריקה, מזרח אסיה ודרום אמריקה, יש עלייה לרגל לישראל. כמי שהשתתף בכל הפגישות המדיניות שקיים הנשיא עם מנהיגים מהעולם, אני יכול לומר לך שבכולן, כולל מאירופה ואפילו ממערבה, אתה רואה את הרצון ללמוד מההצלחה של ישראל. לא היתה פגישה מדינית שלא השתתפתי בה, ואני אומר לך שכמות הביקורת שעלתה במפגשים הללו היתה מינורית. תשאל כמה פעמים מנהיגים העלו את סוגיית ההתנחלויות, והתשובה היא שבודדים עשו זאת וגם אז באופן מינורי. 

"כל מנהיג בעולם רוצה בראש ובראשונה לדאוג לאזרחיו, לחזק תשתיות ולהביא לשגשוג כלכלי. דברים שקורים באזור ואולי נראים לנו מובנים מאליהם כישראלים החיים פה, לא תמיד מובנים או מוכרים לאורחים שבאים מחלקים אחרים בעולם. לכל מנהיג שמגיע יש שתי פגישות חשובות - עם ראש הממשלה ועם הנשיא. כל פגישה נמשכת בדרך כלל כשעתיים, וזו ההזדמנות להעביר את המסר. כשמנהיגים זרים באים לכאן הם רוצים לשמוע, במקרה הזה מהנשיא, כיצד ישראל רואה נושאים כגון הטרור, דאעש, איראן וסוריה. הם מעוניינים בשיתוף ובהעצמה של שת"פ כלכלי, מסחרי ואקדמי, ובפרט רוצים ללמוד את הצלחת היזמות וההיי־טק הישראלי, כי הם מבינים שזה מנוע הצמיחה. כמובן שבמקביל, וזה הקו שמוביל משרד החוץ, המטרה שלנו היא להראות כיצד אנחנו, מדינת ישראל, רלוונטיים לצרכים שלהם. הנשיא הוא האישיות הבכירה שמעבירה את המסרים של ישראל לעולם, בין שבמפגשים עם מנהיגים בארץ ובין שבביקורים בחו"ל".

יש באמת ערך לכל המאמץ הזה ובפרט לנסיעות? הרי ברוב המדינות השוק הוא יחסית חופשי וחברות עסקיות לא צריכות את הממשלות כדי לעשות ביזנס.

"אין ספק שהמאמץ משתלם. נכון שהנשיא, או ראש הממשלה, לא חותמים על עסקאות בביקורים. אבל אתה רואה את ההתפתחות. למשל, כשהודו מחממת יחסים עם ישראל והנשיא שלה מגיע לארץ לביקור ראשון ומזמין אליו את הנשיא ריבלין לביקור שבו ממשלת הודו מעמידה לרשות הנשיא מטוס משלה. לאחר מכן מוזמן ראש הממשלה לביקור בהודו, ולבסוף נחתמת עסקת ענק לרכש טילי ברק שעליה החליט הקבינט ההודי. צריך גם לדעת שפעילות משרד החוץ היא כמו המערכת החיסונית לגוף, רק במעט מקרים רואים את ההצלחות. בדרך כלל הנטרול של ההחלטות הבעייתיות נעשה מראש ובשקט בלי שהציבור יודע".

 

האג'נדה של ריבלין

להיות יועצו המדיני של נשיא המדינה פירושו להשקיע זמן רב בטקסים, כגון קבלת כתבי האמנה של שגרירים זרים המשרתים בארץ, אבל לעסוק גם בטקסטים, לעיתים רגישים. כך, למשל, בנאום בפני עצרת האו"ם ביום השואה הבינלאומי, ביקש ריבלין להתייחס גם לשואת העם הארמני. אלא שישראל הרשמית מסרבת להכיר בשואה הזו משיקולים פוליטיים. "נכנסנו לשדה מוקשים, אבל עובדי משרד החוץ, שאין מקצועיים מהם, ישבו על המדוכה עד שמצאנו את הנוסח הנכון שהעביר את המסר שהנשיא רצה - על ידי שימוש במשפט 'טרגדיית העם הארמני' - וכך לא נפגעו האינטרסים של ישראל". 

במקרה אחר, כמו במאמר שפרסם ריבלין ב"וושינגטון פוסט" ערב ביקורו בארה"ב, מה שאומרים בחוץ עושה צרות בבית. "הימין הישראלי מתעלם זה זמן רב ממזרח העיר (ירושלים; א"כ) מפאת חילוקי דעות פוליטיים פנימיים, בעוד השמאל גם הוא הזניח את ההשקעה והצורך בתשתיות עבור 300 אלף הפלשתינים המתגוררים באזור", כתב אז הנשיא וספג מייד ביקורת מפי שרים בממשלה על כך ש"לא מקובל לנגח בחוץ לארץ את הממשלה". סרנגה, שללא ספק היה שותף לניסוח, אומר כיום כי "גם כאשר בני השיח של הנשיא ביקרו את ישראל, לא היה כמוהו לעמוד בצורה ברורה בלי קריצות ובלי פקפוקים, להגן בצורה מוחלטת על העמדות של ממשלת ישראל. הנשיא היה, עודנו ויישאר איש ימין, אך הוא עשה זאת גם כאשר העמדות האישיות שלו היו אחרות, כי זה רצון הציבור ולא היה כמוהו ממלכתי. לגבי המאמר, כמי ששירת בארה"ב ומכיר את דעת הקהל האמריקנית על כל גווניה, האופן שבו מאמר משתמע לאוזניים אמריקניות שונה מהאופן שבו ישראלים פירשו אותו, אבל אולי היה אפשר לנסח אחרת משפט כזה או אחר". 

 

"אין ממלכתי ממנו". רובי ריבלין // צילום: אורן בן חקון

 

בשונה מקודמו, שמעון פרס המנוח, כנשיא ריבלין מתרכז בענייני פנים. אם פרס קיים לפחות עשר נסיעות מדיניות לחו"ל מדי שנה, ריבלין, איש ירושלים, הנחה את סרנגה בתחילת דרכם המשותפת לתכנן לא יותר מחמישה מסעות שנתיים. מבחינת סרנגה, המשמעות היתה לבחור בפינצטה אחדות מתוך עשרות מדינות שמזמינות ביקור נשיאותי ישראלי. העובדה שראש הממשלה נתניהו, שנושא ממילא באחריות העיקרית לניהול קשריה של ישראל עם העולם, החזיק רוב התקופה גם בתיק החוץ, התאימה לאג'נדה של ריבלין. אלא שכידוע, היחסים בין שני האישים עכורים למדי ולא צריך אוזן רגישה במיוחד כדי לשמוע את התיעוב ההדדי. 

אך סרנגה מגלה כי בכל הנוגע לתחום החוץ המדיני, ריבלין ונתניהו עבדו בהרמוניה. "למשל, לפני נסיעת הנשיא למוסקבה במארס 2016, הנשיא וראש הממשלה נפגשו שלוש פעמים כדי להכין את המסר. בעת ביקור הנשיא בבריסל הציע נשיא הפרלמנט האירופי, מרטין שולץ, להפגיש אותו עם אבו מאזן. לפני שהנשיא נתן תשובה חיובית הוא התייעץ טלפונית עם ראש הממשלה. אגב, שיחק לידינו שאבו מאזן סירב, והפנים הנפולות של שולץ למשמע הסירוב הזה אמרו הכל. גם כשהנשיא נסע לפגוש את אובאמה ודיבר איתו על מזכר ההבנות (הסכם הסיוע הביטחוני שנחתם בשלהי תקופת אובאמה; א"כ) הוא וראש הממשלה דנו בכך לפני כן. בתחום המדיני קיים תיאום מושלם בין הנשיא לבין משרד החוץ, המל"ל והמערכת הביטחונית". 

ובכל זאת, הנשיא ריבלין מקיים פעילות מדינית ענפה משלו, שבמקרים אחדים אף משלימה פערים שנתניהו פותח, למשל במערב אירופה. בעוד ראש הממשלה מפנה את עיקר מרצו ליעדים חדשים באסיה, באפריקה ובדרום אמריקה, ריבלין קיים שני ביקורים גדולים באירופה הקלאסית, האחד במוסדות האיחוד האירופי בבריסל, ובכלל זה נאום בפרלמנט האירופי בעברית. השני נערך במדריד, בירת ספרד, בסתיו 2017. 

 

התפכחות מהחלום האירופי

סרנגה, לא אדם רגשן בדרך כלל, מצא את עצמו בביקור הזה מזיל דמעה. "הביקור נולד כששר החוץ של ספרד בא לבית הנשיא בירושלים, אך רגע לפני שנכנס קיבל שיחת טלפון שגרמה לו להתעכב. אני ממתין איתו בכניסה וכשמסתיימת השיחה אנו נכנסים פנימה. מדוע ההתעכבות? ושר החוץ מספר לנשיא, 'מי שעיכב אותי בטלפון היה מלך ספרד והוא מזמין אותך לביקור'. צריך להבין שמלך ספרד מקיים לא יותר משני ביקורים כאלה בשנה, ומדובר בפעם הראשונה שיש הזמנה מלכותית לנשיא מדינת ישראל לבקר בספרד. כמה חודשים לאחר מכן, כשמתקיים הביקור, לעמוד בבית המלוכה הספרדי, כנצר למגורשי ספרד, ולשמוע את התקווה מתנגנת, כשלא רחוק ממך מלך ספרד שבמשך יומיים נמצא עם הנשיא - עם כל המשמעויות ההיסטוריות של המעמד הזה - גם הציניקן הכי גדול לא יכול שלא להתרגש", אומר סרנגה וקולו נסדק. 

ספרד, מדינות מערב אירופה וכמובן האיחוד האירופי נחשבים לקשים מאוד עם ישראל. האם הפריחה המדינית שאתה מדבר עליה כוללת את החלק הזה של העולם?

"אירופה משנה את פניה. היא מתמודדת עם אתגרים שאין להם פתרון קל בטווח הקצר או הארוך, ובראשם גלי ההגירה ההמוניים, הטרור בלב אירופה, הכוחות שקוראים לפירוק האיחוד האירופי, וגם מה שאפשר להגדיר כהתפכחות מהחלום האירופי. כל זה יוצר לישראל הזדמנות כבירה לשינוי שיח עם אירופה".

עם זאת, מוסיף סרנגה, זה לא אומר ש"אין ביקורת והאירופאים לא חדלו לדבר על הסכסוך. אבל היחסים הבילטרליים עם מדינות האיחוד נפלאים, כי גם לאירופים נוח לתעל את הביקורת (בסוגיה הפלשתינית, א"כ) לבריסל. אז נכון שיש את המנגנון של הפקידות שפעמים רבות שבוי בקונספציות ישנות, אבל גם שם דברים משתנים. מאז דצמבר 2017, אז היה ניסיון לקבל החלטה נגד העברת שגרירויות לירושלים במועצת שרי החוץ, למעשה קשה מאוד לאיחוד להעביר החלטת גינוי לישראל, שכן ההחלטה ההיא טורפדה. זה מצב שלפני שבע או שמונה שנים לא היה קיים. מאידך גיסא, גם החלטות פרו־ישראליות עדיין קשה להעביר, בגלל אותו עיקרון באיחוד האירופי שמחייב קבלת החלטות בקונצנזוס מלא. איני אומר שאנו יכולים לשקוט על השמרים, אך ההערכה שלי שהתהליכים הפנים־אירופיים הללו יימשכו, וכך ישראל תיהנה מאקלים נוח יותר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו