קואליציית הטרור

סוגיית פלשתין לא היתה אף פעם מרכזית בתפיסת העולם של ארגון המדינה האסלאמית, דאעש. בניגוד לתנועות ולארגונים ערביים ואסלאמיים רבים, שהעמידו את המלחמה בישראל ואת שחרור פלשתין וירושלים בראש מעייניהם, הרי עבור דאעש - גם בימים שבהם שלט על טריטוריה והיה דומיננטי פי כמה, יעדים אלה נתפסו כרחוקים.

ולמרות זאת, דאעש וקומץ פעיליו בישראל לא התעלמו מעניין פלשתין. בארכיון מכון ממר"י מקוטלגים סרטונים קשים ובוטים שהועלו לרשת בשנים האחרונות. אחד מהם, בשפה העברית, מעודד "להרוג ולשחוט יהודים" בשיטה של "זאבים בודדים", ובכל אמצעי - דקירה, דריסה, מכוניות תופת, השלכת אבנים, מטעני צד, הרעלה ועוד.

הקמפיין הדאעשי שמכוון לערביי ישראל, כולל גם קריאה למוסלמים בבית אל־מקדס (ירושלים) להצטרף לג'יהאד נגד היהודים ולהילחם למען האסלאם ולא למען ערכים ריקים של חילוניות ולאומיות. לצד התקפה קשה על הפת"ח ("סוכן היהודים") וחמאס ("עושה דברם של השיעים האיראנים"), מבטיחים דוברי דאעש באותו סרטון כי "חיילי הח'ליפות האסלאמית יגיעו לירושלים וישחררו את מסגד אל־אקצא".

ואכן - שתי הנקודות המשיקות בין חמאס, הפלג הצפוני (הלא חוקי של התנועה האסלאמית) ודאעש, הן הח'ליפות ואל־אקצא. שתי הסוגיות הללו מחברות את שלוש התנועות הרדיקליות הללו, ודומה כי באום אל־פחם הדבר בולט באופן מיוחד.

הבסיס המשותף הרחב יותר הוא רעיון הקמת הח'ליפות האסלאמית העולמית. בסוגיה זו מתברר בימים אלה פעם נוספת, כי הקו המטושטש שמפריד בין תומכי הפלג הצפוני לבין קומץ תומכי דאעש מקרב ערביי ישראל, הוא דווקא קו מחבר. העובדה שאחד משני המחבלים שביצעו ביום ראשון את הפיגוע מחדרה, איימן אג'בריה, הצטלם בעבר לצידו של ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני - אינה מקרית.

בחזונו סלאח רואה את ירושלים כבירת הח'ליפות המוסלמית. עלילת הדם השקרית "אל־אקצא בסכנה", שסלאח כה מזוהה עימה, היא רק אחד הסולמות אל הח'ליפות. לעומת זאת, דאעש ותומכיו מעולם לא הגבילו או הגדירו את גבולות הח'ליפות העולמית העתידית או את בירתה. אחרי המפלות בשדות הקרב בסוריה ובעיראק, ירושלים ואל־אקצא היו מבחינתם סוג של אופק חדש, או לפחות פוטנציאל לאופק כזה.

חוליה משותפת

מנקודת המבט של הפלג הצפוני, אל־אקצא הוא מקום שיש לגאול אותו מ"טומאת היהודים" ו"לשחררו משביו". מנקודת המבט של קומץ תומכי המדינה האסלאמית מקרב ערביי ישראל, אל־אקצא הוא כל מה שהפלג הצפוני אומר ועוד: מכשיר שנועד להפיץ ולקדם את רעיון המדינה האסלאמית ואת המלחמה בכופרים החדשים - היהודים והנוצרים.

נשאת מלחם, שביצע את הפיגוע ברחוב דיזנגוף בינואר 2016 שבו נרצחו שלושה בני אדם, זוהה גם כאיש דאעש וגם כאיש חמאס. מלחם היה תושב ערערה שהרבה לבקר באום אל־פחם. גם שניים מחברי החוליה הגדולה של חמאס־מזרח ירושלים, ששב"כ חשף לפני שנים אחדות, היו אנשי דאעש: זיאד עמראן סנדוקה מהעיר העתיקה וחברו פהדי אבו קיעאן, תושב העיירה חורה שבנגב, היו פעילים בארגונים סלפיים ותומכים מוצהרים של ארגון המדינה האסלאמית.

אבו קיעאן, הדאעשיסט, גויס לאותה חוליה על ידי החמאסניק אחמד עזאם. רק כאשר עזאם סיפר למפעילו בעזה על גיוס אבו קיעאן, הסביר לו המפעיל שהוא אינו מעוניין לערב בפעילות את דאעש, והורה לו לנתק את הקשר עם אבו קיעאן.

באום אל־פחם ובריכוזי ערבים סמוכים בצפון לא היו בדרך כלל מפעילים מעזה שיעשו את ההפרדה הזאת: בהאא מסארוה ואחמד אחמד, שני צעירים מנצרת, שנהגו לנסוע יחד לתפילות יום השישי במסגד אל־אקצא בירושלים, שם נחשפו לאידיאולוגיה של חמאס, תכננו לבצע פיגוע ירי נגד שוטרים סמוך לשער האריות, דווקא בשמו של ארגון דאעש שעימו הזדהו. שב"כ סיכל את פעילותם.

כשלאומנות ותסכול נפגשים

תא"ל (מיל') ניצן נוריאל, שעמד במשך שש שנים בראש המטה למלחמה בטרור במסגרת המועצה לביטחון לאומי במשרד רה"מ, מסביר שהמשותף לחמאס, לדאעש ולפלג הצפוני הוא השיוך לרכיב הדתי הקיצוני באסלאם. "אין ישיבת דירקטוריון שמחליטה על שיתוף פעולה ביניהם, הבסיס המשותף הוא הדת, אווירת חודש הרמדאן ומרכיבים אישיים כאלה ואחרים של מחבלים. שיתוף הפעולה אינו תוצר של מדיניות, אלא של היכרויות, חברויות, צרכים משותפים לרגע, צורך בכסף או באמל"ח. כל אלה הם מתחום הפרקטיקה.

"אם נחפש את הפסוק בקוראן שכולם מבינים ומפרשים אותו באופן זהה - סביר להניח שלא נמצא כזה. המוטיב הדתי האסלאמיסטי, שמתובל בלאומנות, בתסכול ובעוד מרכיבים, הוא זה שיוצר הערבובים האלה. מעל הכל, כשאתה אסלאמיסט קיצוני, אתה לא מקבל אף אחד - גם לא אסלאם מתון. חוסר הסובלנות הדתית הוא המרכיב שמניע את הכל".

נוריאל מזכיר שגם החמאס הסוני, נשען כיום על השיעים: "בכל העולם הערבי הם הורגים זה את זה ודווקא פה מולנו, מתקיים שיתוף פעולה ביניהם. הבסיס לאותו שיתוף פעולה הוא גם הבסיס לשיתוף פעולה בתוך פלגי האסלאם הקיצוני. זה אומר שישראל היא אויב מספיק גדול ורציני כדי להתגבר על המחלוקות. 'אנו עוד נריב, אבל לצורך העניין הזה - נשלב ידיים'".

המטרה: יום העצמאות

ביולי 2017 ביצעו שלושה מאנשי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מאום אל־פחם את פיגוע הירי הקטלני בהר הבית ורצחו שני שוטרי מג"ב, האיל סתאוי וכמיל שנאן. אחד המחבלים שנורה על ידי שוטרים אחרים, התמוטט במרכז רחבת הר הבית. כאשר חבלני משטרה ניגשו אליו הוא ניסה בפתאומיות לשלוף סכין, צעק לעברם "אנא מן ג'מעת ראאד סלאח" (אני מחבורת ראאד סלאח), נורה על ידיהם ונהרג.

בהשראת הפיגוע הזה בוצעו בתוך פרק זמן של חמישה חודשים (אחרי יולי 2017) שני ניסיונות פיגוע נוספים בהר הבית - הפעם על ידי אוהדי דאעש מאום אל פחם. בשני הניסיונות היו מעורבים צעירים מחמולת ג'בארין, שממנה יצאו כאמור גם חברי הפלג הצפוני שרצחו את שוטרי מג"ב בהר.

להתארגנות הראשונה היו קשורים סעיד בן ג'סוב ג'בארין וקטין נוסף. שניהם, כמו איברהים אג'בריה - אחד משני המחבלים שביצעו את הפיגוע בחדרה השבוע - ניסו לצאת לסוריה ולהצטרף ללחימה של דאעש שם. שניהם גם תכננו לבצע פיגוע ירי באחת הכניסות להר, וסוכלו. ניסיון פיגוע נוסף של פעילי דאעש מאום אל־פחם נרקם בנובמבר של אותה שנה וגם בו היו מעורבים שני אחים מחמולת ג'בארין וקטין נוסף.

בהתרחשות הזאת מילאו מקום מרכזי סרטוני ההסתה של דאעש בסגנון "שחוט את היהודי", סרטונים שכאמור הבטיחו לשחרר את אל־אקצא תחת דגל דאעש. המתווה של ניסיון הפיגוע השני הזכיר פיגועים קטלניים מימי הכאוס בעיראק, שבהם נרצחו עשרות. המטרות שנבחנו לצורך ביצוע אותו פיגוע היו שלוש: מתפללים בבית כנסת בת"א, נוצרים במהלך חג המולד, ומסגד אל־אקצא.

גילויי ההזדהות עם דאעש באום אל־פחם לא התמקדו דווקא בסוגיית הר הבית. בנה של אחת המשפחות מאום אל־פחם, שהצטרף לדאעש בסוריה, נהרג שם. שני צעירים נוספים מהעיר, שטסו לטורקיה כדי לחבור משם לשורות דאעש, נעצרו. אחד מהם היה איברהים אג'בריה, אחד משני המחבלים שביצעו את הפיגוע בחדרה, אז, רק בן 23. הטורקים עצרו אותו בדרכו לסוריה וגירשו אותו בחזרה לישראל. בחקירתו התברר שניסה למחוק את היסטוריית הגלישה שלו באתרי דאעש בכונן הקשיח של המחשב שלו. למשפחתו השאיר אז מכתב שבו דיווח להם על כוונתו להצטרף לג'יהאד.

הטשטוש בין חמאס ודאעש מגולם גם בסיפורם של אחמד ג'עביס ובסל עבידאת, שסימנו לפני שנים אחדות בלוח השנה שלהם את יום העצמאות ה־72 למדינת ישראל כתאריך יעד אפשרי לפיגוע המוני בבריכת הסולטן. השניים, שגדלו בסביבה חמאסית מובהקת, בכפר ג'אבל מוכאבר שבמזרח ירושלים, בחנו אפשרות לבצע פיגוע המוני בשם דאעש, ואף הקימו קשר עם ארגון המדינה האסלאמית. שניהם נעצרו מבעוד מועד.

גם פאדי אל־קנבר מג'אבל מוכאבר הושפע מהאידיאולוגיה הסלפית, אך עימו השב"כ הצליח פחות. בינואר 2017 דרס אל־קנבר למוות במשאיתו ארבעה חיילי צה"ל בטיילת בארמון הנציב ורק אז נורה למוות. הוא הושפע כנראה משני פיגועי דריסה קטלניים בהרבה, שבוצעו על ידי דאעש, בניס ובברלין.

נשק בידיים מסוכנות

אחרי שלושה פיגועים קטלניים בבאר שבע, בחדרה ובבני ברק, נדרשים עתה גורמי הביטחון להתמודד עם סכנת החקיינות של פיגועים דומים, עם הערבוב וההבדלים המטושטשים לעיתים בין מפגעי חמאס, הפלג הצפוני ודאעש (באום אל־פחם הערבובים הללו הם משמעותיים יותר) וכמובן עם מלאי הנשק הכמעט בלתי מוגבל במגזר הערבי, שעומד לרשות טרוריסטים מכל התנועות.

השבוע נזכרו במערכת הביטחון שגם המחבלים מהפלג הצפוני שביצעו את הפיגוע המהדהד שלהם בהר הבית ביולי 2017, לא התקשו להשיג נשקים, ואף התאמנו באין מפריע באזור ראס אל־היג', שבשיפולי אום אל־פחם. בעיר הצפונית, מעוז כוחו של הפלג הצפוני, מורגלים כבר שנים בקולות נפץ מסוגים שונים - לעיתים אלה יריות שמחה בחתונות, ולעיתים אלה הם עבריינים שבודקים את כלי נשקם. גם ברשות שני בני הדודים שביצעו את הפיגוע בחדרה היה נשק רב ומלאי גדול של כדורים, ואין זה מן הנמנע שגם הם, כמו קודמיהם, התאמנו באין מפריע באזור מגוריהם.

שנים הזהירו בשב"כ מגלישה של אירועי ירי פליליים במגזר הערבי לאירועי ירי לאומניים. עכשיו זה קורה. אולי עתה, אחרי הפיגוע בחדרה, ייפול האסימון וגורמי הביטחון ייזמו מבצעי החרמה של כלי נשק בממדים רחבים בהרבה. אולי עכשיו בתי המשפט יחמירו את הענישה על העבריינות הזאת.

אחרי אירועי מאי, הזהיר גורם ביטחוני את הדרג המדיני כי השימוש בנשק לא חוקי על ידי פורעים ערבים עלול להיות נפוץ ורחב פי כמה. שנה חלפה מאז, ודומה שהימים הללו הם הרגע האחרון לנקוט פעולה נרחבת ויזומה, כדי לצמצם את מלאי הנשקים והאמל"ח שהחברה הערבית מחזיקה בבתיה ובמקומות מסתור אחרים.

ציר הקיזוז

טורקיה לא סגרה את מטה חמאס באיסטנבול שממנו הוכוונו בשנים האחרונות פיגועים וניסיונות פיגוע נגד ישראל. במפגשו האחרון עם ארדואן, הנשיא הרצוג לא קיבל הבטחה שבכוונת הנשיא הטורקי לעשות כן. יתרה מזאת: במגעים עם הטורקים התברר שהם מסרבים לסגור את המטה ולגרש את אנשיו מטורקיה, כפי שישראל תובעת. הדברים לא נאמרו במפורש, אבל היו מובנים למדי: טורקיה של ארדואן, הפטרון הגדול של ה"אחים המוסלמים", לא "תבגוד" בחמאס, רק מכיוון שכרגע היא זקוקה לישראל.

הצעד היחיד שטורקיה נקטה עד כה, הוא להעביר רשימה של פעילי חמאס ששוהים בה לידיו של סלאח ערורי ולדרוש שיחדלו לפעול נגד ישראל. ערורי הוא סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס וגם הממונה על פעילות הזרוע הצבאית של חמאס ביהודה ושומרון, זו שהכווינה פיגועים רבים מטורקיה. הטורקים, לפחות בינתיים, אינם אוכפים את הדרישה הזאת על אנשי חמאס בטורקיה, אינם מגבילים או עוצרים אותם, ועל סגירת המשרדים באיסטנבול - אינם מוכנים לשמוע.

הדברים קיבלו ביטוי מוחשי, כשלפני שבועיים הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום נגד חאלד סבאח ושניים מבניו, מהכפר צור באכר שבמזרח ירושלים. זהו מסמך מאלף. הוא חושף טפח ממה שהתחולל מאחורי הקלעים של חמאס טורקיה בחודשים האחרונים, במקביל להכנות לקראת מפגש הפסגה בין הנשיאים ארדואן והרצוג.

בזמן שמשרד החוץ עמל על הצלחת הביקור האחרון של הנשיא בטורקיה, טסו סבאח ומשפחתו כדי לקבל שם את האחריות לחמאס ירושלים ולתיאום פעולות חמאס מול הפלג הצפוני (הלא חוקי) של התנועה האסלאמית בישראל. כתב האישום מזכיר אימוני ירי, היערכות לפעילות צבאית עתידית וארגון מהומות ברמדאן הקרוב מהר הבית, אך גם ענייני כספים, או מה שמכונה על ידי החוקרים "ציר הקיזוז": סבאח פתח בטורקיה חשבון בנק שחמאס הפקיד בו כספים עבורו. כנגד הכספים הללו, סבאח העביר בארץ, מהונו האישי, מאות אלפי שקלים למחבלי חמאס ולמשפחותיהם.

עמותת לג'אנת אל־קודס היתה חלק ממערך הפעילות הכספי שסבאח ניהל. היא העבירה כספים לפעילי חמאס ולמשפחות שהידים. על פי כתב האישום, סבאח ואחד מבניו ביצעו בין השנים 2020-2007 "פעולות ברכוש למטרות טרור, בהיקף הכנסות העמותה, בסך של כ־27 מיליון שקלים". כתובת העמותה הלא־שגרתית, מסקרנת במיוחד: מתחם שער הרחמים שבהר הבית.