"אין סיבה שקנדה לא תעביר את השגרירות לירושלים"

סטיבן הרפר, ראש ממשלת קנדה לשעבר, התעקש להיות פרו־ישראלי באופן מופגן בזמן שהדבר לא היה אופנתי. "זה לא היה אופנתי בקרב מדינות מערביות, וזה אכן לא הכיוון של מדינות אירופה וגם לא בתקשורת הקנדית ברובה. אבל עובדה שחלקים משמעותיים בציבור הקנדי תמך תמיכה נחרצת בעמדה שלי, וגם פוליטיקאים רבים במערב", הוא אומר בראיון שנערך עימו בירושלים בשבוע שעבר.

הרפר אף אמר בזמנו שהוא מוכן להיות פרו־ישראלי, יהיה המחיר אשר יהיה. כשאני שואל אותו מדוע לא העביר את השגרירות לירושלים, הוא עונה כי "לפני שנים רבות היה ראש ממשלה קנדי שניסה לעשות את זה (בשנת 1979, ראש הממשלה ג'ו קלארק; א"ל) אך המהלך כשל. מאז אף ממשלה לא נגעה בסוגיה. הסברתי בזמנו שהעברת השגרירות היא בעלת ערך סמלי, אך כרוכה בסיכונים ביטחוניים. אמרתי שהסיכונים לא מצדיקים מהלך כזה אם קנדה עושה את זה לבד.

"אבל עכשיו מכיוון שהצעד ננקט כבר על ידי ארה"ב, אין סיבה שממשלת קנדה לא תעשה את זה, והיורש שלי בראשות מפלגת השמרנים, אנדרו שיר, אמר שיעשה את זה (אם יהיה ראש ממשלה; א"ל). זה הדבר הנכון לעשות לא רק בגלל שירושלים היא בירת ישראל, לפחות מערב העיר, אלא גם משום שהסירוב של מדינות המערב להקים שם שגרירויות מאז 1948 משדר לפלשתינים הקיצונים שיום אחד ישראל באמת עשויה לחדול מלהתקיים. לא נשיג שלום עד שיקבלו את קיום ישראל. העברת השגרירות מוכיחה שישראל היא דבר אמיתי".

 

לנער את המוסכמות

קשה מאוד לעצבן מישהו מקנדה. אפילו אם תתאמצו, ייקח זמן רב עד שהוא ייאות לאבד את העשתונות או להרים את הקול (אלא אם כן נושא הוויכוח הוא הוקי קרח). קנדה מתגאה בכך שאצלה, בניגוד לענק האמריקני מדרומה, הכל מתנהל על מי מנוחות - והתרבותיות גוברת על ההתלהמות, עד לרמות של שעמום נוראי. 

גם בזירה הבינלאומית קנדה הקפידה לאורך השנים להיות כמה שיותר "קורקטית" מול העולם כדי להיות מקובלת על כולם. לכן באופן היסטורי נטלה חלק מרכזי בכוחות שמירת שלום ותמיד ניסתה לבדל את עצמה מהמדיניות האמריקנית בעולם. 

היא סירבה לעזור במלחמת וייטנאם ובמלחמת המפרץ השנייה, ונדמה כי תמיד רצתה להראות לעולם כי היא לא האחות הקטנה של אמריקה. עד שבשנת 2006 הגיע שריף חדש לאוטווה - סטיבן הרפר, שהיה מנהיג מפלגת השמרנים וכיהן כראש ממשלה עד 2015. 

כמעט בן לילה הוא ניער את המוסכמות המקובעות שהנחו את ממשלות קנדה לאורך השנים בכל הנוגע למזרח התיכון וישראל. והכי חשוב - הוא הבהיר כי הקנדים, גם אם הם העם הכי ידידותי ושלו בעולם, לא ילכו בתלם. 

הוא הבהיר שכאשר שאר העולם רוצה להפוך את ישראל לשעיר לעזאזל, קנדה לא תשתף פעולה. בעשור שכיהן, גם כשהיה בראשות ממשלת מיעוט, היה לישראל בעל ברית נאמן. הרפר סגר את השגרירות הקנדית בטהרן, ובשנת 2011 אף הורה למשלחת הקנדית לצאת בהפגנתיות כאשר נשיא איראן דאז מחמוד אחמדינג'אד עלה לנאום באו"ם.

"בשנה הראשונה שלי כראש ממשלה היה כינוס של המדינות דוברות הצרפתית", הוא נזכר במהלכיו. "אחרי שכבר הוחלט על הודעת הסיכום של הכנס, הוחלט להוסיף הצהרה אנטי־ישראלית שמאשימה את ישראל במלחמת לבנון השנייה, ועוד שלל דברים כמיטב המסורת. אני סברתי שהנוסח הזה לא רק שאינו הוגן - אלא גם לוקה בחוסר אמת. אני לא מישהו שמוכן לקבל אי־אמיתות רק בגלל שכולם אומרים שעלי לקבל אותן כאמת צרופה", מבהיר הרפר.

"אם לא תיתן לי טיעון משכנע אני לא מתכוון לתמוך בך, ואם תיתן לי טיעון גרוע, אני מתכוון להתנגד לך. לכן, בסוף סיכלנו את ההצהרה הזאת. כל ההחלטות הפרו־ישראליות שלי - כולל ההחלטה שלנו להחרים את ועידת 'דרבן 2' (ועידת המשך לוועידה שהאשימה את ישראל בגזענות), וההחלטה שלנו להיות הראשונים לנטוש את נאומו של אחמדינג'אד - היו בגלל שמדובר באינטרס קנדי להיות נגד הדברים הרעים האלו.

"נכון שמדובר בדברים שמכוונים לישראל, אך הם גם רעים עבורנו. כפי שאני תמיד אומר, אפליה של ישראל נוגדת את ההיגיון, כי בסופו של דבר היא עשויה להיות מופנית נגד כל אחת ואחת מהמדינות. אנשים מבינים שאני רואה בישראל מדינה דמוקרטית שחולקת את אותם ערכים והזדמנויות - ואיומים - עם קנדה. פוליטיקאים במערב שמאמינים שאפשר להפקיר את ישראל בחזית האיומים האלו, מסכנים את האינטרסים הביטחוניים ארוכי הטווח של המדינות שלהם".

 

מודל ההיי־טק הציוני

כהונתו של הרפר חפפה שש שנים מכהונתו של ראש הממשלה נתניהו. הרפר מספר כי מעולם לא פגש ישראלי בעל שיעור קומה כמו ראש הממשלה בזירה העולמית, ומביע תמיהה סביב הפרשיות השונות שבהן הוא נחקר. 

"אפשר לומר שאני מודע לקיומו כבר שנים רבות, עוד מהתקופה שבה הוא היה השגריר באו"ם. אני זוכר אותו כבעל יכולת תקשורתית עוצמתית. היתה לו נוכחות כל כך בולטת בקרב האמריקנים והקנדים בגלל היכולת שלו להעביר מסרים. הפכנו לחברים קרובים. 

"נתניהו ואני מאותה משפחה של מפלגות, ואני תומך בו אישית כי ראיתי את יכולותיו. נוכחתי לדעת שהוא מסוגל להתמודד עם לחצים אדירים ובלתי נתפסים בקנדה או במדינות המערב. נוכחתי לדעת שהוא מצליח להתמודד עם הלחצים האלו במקביל לניהול הממשלה, עם מסירות כה ייחודית למדינה וכמעט ללא מרווח לטעויות. הוא אחראי יותר מכל אדם אחר לטרנספורמציה של הכלכלה הישראלית לכלכלה מודרנית".

התייעצת איתו בנוגע לרפורמות כלכליות? 

"יש לנו בקנדה תעשיית היי־טק, אבל אנחנו סבורים שאנחנו יכולים להשתפר, ולכן הסתכלנו על ישראל כמודל עבורנו.

כשנשאל על המצב הפוליטי בישראל, אמר: "אני  לא רוצה להתערב במערכת הבחירות, אך עליי לומר שאני מודאג מהיבטים מסוימים הנוגעים להליכים הדמוקרטיים. על המצביעים להחליט מי ינהיג אותם, ומה שמדאיג אותי זה הפוליטיזציה של ההליכים המשפטיים. אי אפשר שלא לפרש פעולה של הכרזה על כתב אישום במהלך מערכת בחירות אלא כפעולה פוליטית. כך זה יתפרש בעולם. 

 

כתבנו בשיחה עם הרפר // צילום: אורן בן חקון

 

"למען האמת - קבלת מתנות כאלו ואחרות זה עניין שנוגע לאתיקה בלבד, וצריך לתת למצביעים להחליט בסוגיה. כך גם בכל הנוגע להתנהלות של הפוליטיקאים מול התקשורת, והדרך שבה הם פועלים כדי לקבל סיקור חיובי. להעביר את ההתנהלות הזאת למישורים פליליים זה כבר סכנה בסיסית לדמוקרטיה. מדובר בסוגיות שיש להשאיר לבוחר להכריע בעניינן. אני מקווה שהבוחרים יחליטו בבחירות על בסיס הסוגיות הקריטיות שניצבות בפני ישראל". 

אם בקנדה היה מצב שבו היה מוכרז כתב אישום במהלך בחירות, האם הבוחרים היו מגיבים בכעס? 

"מדובר בתרחיש היפותטי, אבל מה שאני יכול לומר זה שבקנדה היום, אי אפשר להעלות על הדעת שדברים טכניים הנוגעים לחוקים האתיים של מתנות מחברים וההתנהלות של פוליטיקאים מול התקשורת - יעברו למישור הפלילי. בקנדה יש לנו כללים אתיים סביב מתנות, אבל מדובר בסוגיה אדמיניסטרטיבית ואף אחד לא מעלה על דעתו שיעבירו דברים כאלו לתחום הפלילי".

 

לשרוד כנגד כל הסיכויים

הרפר מייעץ היום לגורמים שונים בעולם ולכן גם הגיע לישראל. "הקמתי חברת ייעוץ ואני מתעסק בשורה של נושאים, במיוחד לקידום סחר עם מדינות שעימן פיתחנו יחסים כאשר הייתי בשלטון. אף שתמיד ממשלתי היתה קרובה לישראל, שתי המדינות לא מיצו במלואו את הפוטנציאל של היחסים ביניהן. הגעתי לפה בעיקר על תקן של יועץ לקרן הון־סיכון הקנדית AWZ שמשקיעה כסף בחברות הזנק, בעיקר בתחום האבטחה. אנחנו פה כדי לבדוק איך אפשר לשים כסף קנדי בחברות האלו ולהביא את המוצרים לשווקים בצפון אמריקה".

למרות דימויו האפור ככלכלן שאוהב לדון במספרים ותרשימים, הרפר הוכיח כי הוא פוליטיקאי מיומן, וכאמור הצליח לקדם אג'נדה שמרנית במשך עשר שנים, שהטביעה את חותמה היטב.

אחרי שהפסיד לג'סטין טרודו הצעיר והכריזמטי בשנת 2015 (טרודו הוא בנו של ראש הממשלה המיתולוגי של קנדה, פייר טרודו), היה חשש בקרב תומכי ישראל שקנדה שוב תחזור לשמש שחקן חיזוק במסע הדה־לגיטימציה נגד ישראל, או לכל הפחות תשמש תפאורה בהצגה הידועה לשמצה בפורומים הבינלאומיים. 

אך טרודו הפתיע רבים ושמר על קו אוהד לישראל, גם אם לא יצא מגדרו כמו הרפר. כך, למשל, קנדה נמנעה בהצבעה של העצרת הכללית של האו"ם, המגנה את החלטת טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל. הוא אף הפתיע את כולם כאשר דחף והעביר הצעת חוק שמוסיפה את משמרות המהפכה לרשימת ארגוני הטרור, וגם השאיר את השגרירות בטהרן סגורה.

יש תמימות דעים ש"אפקט הרפר" לא התפוגג ואולי אף התקבע. טרודו המשיך באותו קו פרו־ישראלי, וייתכן שגם ממשלות שמאל קנדיות בעתיד כבר לא יצביעו אוטומטית נגד ישראל בפורומים שונים. עבור הרפר, זה ככל הנראה אחד הניצחונות הגדולים ביותר שלו בזירה הבינלאומית, וניכר כי הוא חש גאווה עצומה שלקנדה הקפואה יש מקום חם בלב לישראל. 

הרפר מסביר שהוא רואה בישראל וקנדה שותפות לאותו גורל, שהצליחו לשרוד כנגד כל הסיכויים.

"ישראל הוקמה על ידי פליטים, וגם האוכלוסייה הבריטית המקורית בקנדה היתה אוכלוסייה של פליטים מארה"ב", מסביר הרפר. "ישראל הוקמה בסביבה עוינת וגם לקנדה היתה תקופה קשה עד 1815, שבה נלחמנו על קיומנו מול ארה"ב". בין שהרפר יחזור למעון ברחוב סאסקס ובין שלא, את ההשפעה שלו על היחסים עם ישראל נרגיש לשנים, ואולי גם לדורות הבאים. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו