1. אני שומע את הגינויים לחיבור בין עוצמה יהודית לבין מפלגות הציונות הדתית; שוב גייסו את בגין ושמיר. מה היה קורה לו ב־1992 היה הימין הקיצוני חובר למפד"ל, למשל? גם אז היינו שומעים זעקות שבר משמאל, אבל לכל הפחות חוסכים את הרפתקת הדמים של הסכמי אוסלו. לא נראה שבגין ושמיר היו מתנגדים.
הנה האבסורד: במשך שנים רבות מי שקבעו את גבולות הלגיטימציה של הימין היו יריביו בשמאל: אסור היה להציג אפילו מראית עין של חיבור עם הימין הקיצוני, אחרת יוכתר הימין כולו כדוגל בכהניזם ובפשיזם ושאר קללות הנשמעות מדי יום בבית המדרש של שוקן כלפי הימין. הימין קיבל זאת, כחלק מרגשי הנחיתות שלו, ובשל עבדותו התודעתית שהכירה בעליונותו המוסרית של השמאל. מעולם לא עצרנו לשאול מדוע לשמאל מותר מה שהוא אוסר על הימין.
2. אם הימין הקיצוני אוחז בדעות שהשמאל חושב שהן אוסרות כל מגע איתו, כדאי לבדוק עם מי מתוכנן הגוש החוסם של השמאל. המפלגות הערביות פועלות כדי לחסל את יהדותה של מדינת ישראל ולהפוך אותה למדינת כל לאומיה. הן תומכות בחרם על ישראל ובטרנספר של יהודים מחבלי ארץ חיינו, ומגבות את מדיניותו של ראש הרשות הפלשתינית עבאס, שבין השאר מתגמל בכסף מלא רוצחי יהודים ומגדיל את התשלום לפי זוועתיות הרצח. האם מוסרי להקים בעזרת קולותיהן את הגוש שיכתיר את ממשלת השמאל הציוני?
אם כשמדובר על חיבור טכני אד־הוק לימין לקיצוני זה לא מוסרי, בזמן שחיבור לשמאל האנטי־ישראלי והאנטי־יהודי זה בסדר - הרי זה מלמד שלא המוסר עומד לנגד עיני המתנגדים, אלא צדקנות שנועדה לצרכים פוליטיים: למנוע מהימין אפשרות להקים ממשלה.
3. בניגוד לשמאל - גם זה התקשורתי - שמידת חופש הדעות אצלו היא בעירבון מוגבל (ראו כיצד הם סוגרים את האקדמיה בפני מרצים מימין, וגם את רוב כלי התקשורת), הייתי היחיד שכתב מעל גבי העיתון הזה נגד העיצומים שהוטלו על ח"כ חנין זועבי בעקבות פרשת המרמרה ובעד זכותה להתריס נגדנו בכיכר העיר; טענתי שהדמוקרטיה הישראלית חזקה דיה כדי להכיל אותה. גם התנגדתי לפסילת בל"ד. חשבתי שסתימת פיות תביא לאלימות ולא לחיזוק הדמוקרטיה. על אחת כמה וכמה שיש להתנגד לפסילתו הטוטלית של הימין הקיצוני.
מי שלא מתרגש מהסערה המלאכותית יכול למצוא דברים שאפשר להסכים עליהם עם הקיצונים, ודברים שיש להתנגד להם במלוא העוז. איננו פוחדים ממחלוקת. ומילה למתנגדים בציונות הדתית: רבי יוחנן, בן המאה השלישית, לימד ש"ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו". הטהרנות אינה טובה לפוליטיקה; לעיתים החיבור הטכני מביא לשיתופי פעולה והתמתנות. מכל מקום, בוודאי לגיטימי לכל מחנה - מימין ומשמאל - למצות את האפשרויות העומדות לרשותו כדי להקים קואליציה בעזרת הגוש החוסם. במשך שנים היה זה השמאל; עכשיו גם הימין. מי יודע, אולי המהלך הזה יחדש את פוליטיקת שני הגושים המרכזיים שהכרנו עד לפני כחצי יובל.
4. אפשר לקוות שהמעשה הזה יחרוג ממשמעותו הפוליטית; אולי יסמן כיוון חדש של עצמאות מחשבתית בימין שאינה תלויה ביריביו. אין לשמאל מונופול על המוסר ומעולם לא הכתרנו אותו למשגיח הכשרות של הפוליטיקה הישראלית. במיוחד כשהוא נוגע בדבר ולא מחיל אותן אמות מידה מוסריות כלפי עצמו.
עכשיו נותרו אלי ישי ומפלגתו להתחבר לאיחוד הימין. יהיה בכך תיקון היסטורי מסוים של הציונות הדתית ביחס לבני עדות המזרח. אני משוכנע שהרב רפי פרץ ואלי בן דהן מבינים זאת. זה אפשרי.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו