אי אפשר שלא להתמלא זעם וצער כלפי רה"מ לנוכח מסכת העובדות וההאשמות שמטיח בו היועמ"ש. החמורה מבין שלוש הפרשיות אינה זו שבה הוא מואשם בשוחד, אלא דווקא פרשת 2000 הקשורה לעיתון שאתם מחזיקים בידיכם.
הקנוניה שרקח נתניהו עם מוזס חמורה כל כך לא משום שרצה ופעל להחליש את "ישראל היום", אלא משום שאם היתה העסקה יוצאת לפועל, יסודות הדמוקרטיה של ישראל היו מזדעזעים.
אין זה סוד ש"ישראל היום", כאז כן היום, הוביל קו חיובי כלפי נתניהו ומדיניותו. הדבר נעשה במודע, מתוך קרבה אידיאולוגית ודמיון רב בהשקפת העולם. עם זאת, אם היו השניים מצליחים "לסובב את הספינה", כפי שהתבטאו בסדרת הפגישות, משמעות הדבר היתה כי שני העיתונים הגדולים במדינה היו נתונים להשפעה רבה של ראש הממשלה. מכאן ועד אובדן החירות העיתונאית הדרך לא היתה ארוכה, וזוהי החומרה הציבורית הרבה בפרשה זו.
אלא שהשאלה היא אם דינו של מעשה כה נואל להתברר בבית המשפט. שהרי כל כולה של פרשיית 2000 נולדה משום שעד לתחרות הממשית ש"ישראל היום" העמיד בפני "ידיעות אחרונות", שוק הדעות הישראלי התנהל כקרטל.
"ידיעות אחרונות" היה מונופול בתחומו, והדבר אף הוגדר כך על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים. "ידיעות" העלה פוליטיקאים מעלה והורידם מטה על פי שיקוליו השונים, בכלל זה שיקולים עסקיים.
אשמה או חפות לא נקבעות על מסכי הטלוויזיה
איש לא העז לעמוד מולו. אי אפשר שלא לשאול מדוע מכל הדילים והעסקאות שמו"ל "ידיעות" עשה בימי חייו עם פוליטיקאים, בכלל זה חוק "ישראל היום" או פגישותיו הסודיות עם יאיר לפיד, קשריו המצוינים עם ציפי לבני וכן הלאה והלאה, עשרות שנים לאחור - מדוע מכוווולם רק עסקת ביבי נבחנת בכלים משפטיים?!
אותה תמיהה בדיוק נוגעת גם לפרשיות 1000 ו־4000. אם קבלת מתנות מחברים אסורה, יתכבדו המשטרה והפרקליטות ויבררו, האם שמעון פרס החזיר את המתנות הרבות שקיבל מתוקף תפקידיו?! יבדקו, מי וכיצד סיפק ביגוד הולם ללאה רבין?! יסבירו, מדוע העטים של אולמרט לא היו פסולים אך הסיגרים של ביבי כן?! ישיבו, מדוע הקלות אדירות שנתנה שרת התקשורת דליה איציק לאיש העסקים חיים סבן, לא היו ראויות לחקירה אז והיום?! וכמובן, ייתנו תשובה רצינית לשאלה - מדוע הקלות רגולטוריות לבזק תמורת שיפור בסיקור הן עבירת שוחד, ואילו חוק שהובילו שרים וח"כים שנועד כל כולו להרים מהקרשים את קבוצת "ידיעות" המדממת, אפילו לא נחקר?!
השאלות האלה מהדהדות עוד בטרם שמענו את תשובת נתניהו, והתשובות האלה, עם כל הסלידה מחלק מהמעשים המיוחסים לנתניהו, עשויות לשנות את התמונה. כי יש לזכור - אשמה או חפות לא נקבעות על מסכי הטלוויזיה ושערי העיתונים, או לפחות לא אמורות להיות מוכרעות שם.
לא חסרים מקרים, בכלל זה של נבחרי ציבור, שנראו מראש כהרשעה ודאית אך הסתיימו בזיכוי מהדהד. בין השאר, הדבר קרה לאלון חסן, ליעקב נאמן ולאביגדור ליברמן, וגם באחד מתיקיו של אהוד אולמרט. כך שלמרות הפסטיבל התקשורתי, מומלץ לקחת קצת אוויר ולתת לדברים להתברר. גם בימים כאלה כל אדם הוא בחזקת זכאי עד שלא הוכחה אשמתו. כן, גם ביבי.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
