"כשהרמב"ם ואבן גבירול יחזרו למקומם הראוי, נדע שש"ס עשתה את שלה"

בכניסה לאשקלון המנומנמת, קשה להרגיש שבעוד פחות מחודש יתקיימו בחירות ארציות. הרחובות אינם עמוסים בשלטי מועמדים, ולמעשה בבחירות המוניציפליות שנערכו בתחילת השנה, העיר תססה הרבה יותר והאמוציות שלטו בכל פינה. "אלו בחירות מוזרות, אולי הכי מוזרות שאני זוכר", אומר בחיוך ובקולו השקט יצחק (איציק) כהן (ש"ס) בשעה שהוא נועל את בית הכנסת שבו סיים זה עתה להתפלל.

כשכהן מדבר על מערכת הבחירות הכי מוזרה, אפשר להאמין לו. משנת 1996 הוא בכנסת, כמעט דור שלם. בגיל 68 קשה להפתיע את מי שראה הכל בפוליטיקה הישראלית הביצתית. בתחקיר לכתבה הזו היה משפט אחד שחזר על עצמו מפי המרואיינים שתושאלו: "נחבא אל הכלים". גם יריבים פוליטיים ידעו לספר על "אחד שלא רוצה לקחת קרדיט", אחרים הוסיפו: "הוא לא מתלונן לעולם על היותו סגן, מעולם לא חתר או תקע סכין". רוצים לומר, עוף מוזר.

השמש נלחמת בערפל שרובץ כבד על שכונת אפרידר הוותיקה, וברחובות מתחילים לצאת התושבים לעמל יומם. "אתה רואה את הבית הזה? כאן גר אבי דיכטר. פעם נפל כאן טיל בין הבית שלי לבית שלו. שאלתי אותו אל מי כיוונו, אלי או אליו. הוא ענה לי, "אני לא עשיתי להם כלום".

 

תחנה ראשונה: "'דה מרקר'? חסרי חמלה" 

בביתו של כהן חיים ונושמים פוליטיקה. אמנם עשרת ילדיו פרשו מזמן כנפיים ועזבו את הבית, אך שולטים במתרחש. כמוהם גם האישה שעימו, ברוריה, שמתעקשת להדגיש "שאני רק עזר כנגדו". על קפה שחור, הוא מספר שהבוקר הוא שינה את סדר יומו, הכולל שיעור תורה בשבע בבוקר והליכה בחוף הים מייד לאחר מכן.

"הימים עמוסים וגם אתם באתם, אז שיניתי עבורכם את סדר היום". בפתח הדלת ממתינים לשר עיתוני הבוקר. "לפי עיתוני הכלכלה שאתה קורא, אפשר לחשוב שסגן שר האוצר מש"ס הוא קפיטליסט קיצוני", אנחנו מקניטים אותו. "אתה מתכוון ל'דה מרקר'? הם עושים עבודה טובה במלחמה בריכוזיות וגם אנחנו לקחנו את הנושא ברצינות, אבל כשאני קורא את הקו שלהם אני לפעמים המום עד כמה הוא קפיטליסטי וחסר חמלה". 

 

07:00 בבית הכנסת: "מתפלל והולך לחוף" // צילום: יוסי זליגר

 

כהן מודה שהוא מצליח למצוא את הצבע בתוך האפרוריות של משרד האוצר. בשנת 2001, בממשלת אריאל שרון, הוא מונה לסגן שר האוצר ומאז, אף על פי שפלירטט עם תפקידים אחרים, תמיד חזר בסופו של דבר למשרד. 

הבחירות הקרובות, לפחות על פי הסקרים המצביעים על המצב העגום של "כולנו" ו"ש"ס", אמורות לעשות סדר חדש במשרד האוצר - ולמנות שם סגן חדש. אבל כהן מבטל את הדברים: "קודם כל ש"ס מתחילה באופן קבוע בשבעה מנדטים, ומכאן אנחנו יכולים רק לעלות. ולגבי משה כחלון? מדובר בשר אוצר מצוין. הוא עושה דברים שמעולם לא נעשו, הכלכלה במצב הכי טוב שהיתה אי פעם והוא סובל כל היום מהיללות והבכי של התקשורת.

"מדברים על גירעון? נו, באמת - זו מדינה, זה אפילו לא רבעון ראשון. אחר כך אומרים שהוא הגיש בלילה את הדו"ח. הרי היום בעולם הגלובלי, בשנייה שהוא הגיש כולם ידעו על זה ופרסמו את זה, אז מה זה משנה מתי הוא הגיש, וזה עוד בשל העובדה שהיתה תקלה. חבל לי עליו, לתחושתי אם היו לו עיניים כחולות, הוא היה מקבל יחס אחר".

כשאנחנו נבלעים בפקקים בדרך לתל אביב, אני מתעקש לחזור למשפט על כחלון. לכאורה, משפט שאמור לחזק את המשמעות של ש"ס בישראל של שנת 2019, שמראה עד כמה השיח הזה עדיין רלוונטי: "לצערי הוא עדיין מאוד רלוונטי", אומר כהן. "אתה שוכח שש"ס מתעסקת לא רק עם המגזר היהודי אלא עם מגזרים מוחלשים אחרים, ואתה רואה תמיד בבחירות את הקולות שמגיעים מהמגזר הערבי ולא בכדי. אריה דרעי עושה למענם, ומקשיב למצוקות שלהם".

כשאני שואל אותו מה עמדתו לגבי הדברים שאמרה השבוע המגישה רותם סלע על ערביי ישראל, הוא מחייך את חיוכו המפורסם: "רותם סלע אמרה משהו מתוך תמימות, מתוך האמת שלה, והיא צדקה. לכן היא הצליחה לעורר תגובות כאלה נזעמות. תגובות שלא הגיוניות לדעתי, שרק מראות עד כמה הפכנו קיצוניים ועד כמה השיח שלנו הפך להיות מבוסס שנאה".

מאז ומתמיד נחשב כהן למוביל הקו היוני בש"ס. במאי 2013 קרא במכתב לראש הממשלה לדו־שיח עם הליגה הערבית על בסיס יוזמת השלום שלה. הוא היה הראשון שחשף דעות שהיום במשרד ראש הממשלה כבר היו נקראות "שמאלניות".

כהן, שאיבד את אחיו בפעילות צבאית לפני 60 שנה, ולחם בעצמו במלחמות ישראל, מתעקש שהדעות שלו רק התחדדו כנגד פתרון צבאי מול הפלשתינים: "נו, אז נניח שמחר נצא ונכבוש את עזה, נשלם מחיר כבד ובסוף נכבוש. אז מה נעשה ביום הראשון אחרי שכבשנו את עזה? מישהו יודע? לסכסוך בינינו לבין הפלשתינים אין פתרון צבאי. שבענו ממלחמות, אנחנו לא רוצים לאבד יותר את טובי בנינו. כשמפלגת 'פורום מטכ"ל ב'' מדברת על 117 שנות הצבא שלהם, אני שואל את עצמי מה זה נותן בכל הקשור לפוליטיקה?"

 

10:30 איכילוב: "כחלון וליצמן עבדו מצוין" // צילום: יוסי זליגר

 

באופן טבעי, כנראה, כהן לא אוהב את החיבור של מפלגת "כחול לבן". קודם כל השנאה היוקדת של "יש עתיד" לאריה דרעי ולעולם החרדי, אחר כך התמיכה הבלתי מסויגת של ש"ס בביבי נתניהו עד אשר יהיה פסק דין חלוט, ובנוסף הפן האעפס אשכנזי־מיליטנטי של החבורה.

 "הציבור בישראל לא מת על גנרלים, וכשאתה מסתכל על ההיסטוריה שלנו ועל גנרלים שקפצו ישר למים העמוקים, אתה רואה שהם לא בדיוק הצליחו", אומר כהן. החבורה הזו רגילה לתת פקודות ולא מבינה שבפוליטיקה, מקבלים פקודות מהציבור. יצחק רבין עשה דרך, אריק שרון עשה דרך. ואם אתה רוצה לדבר על איזה רמטכ"ל היה גנץ, אז תנסה להשוות אותו לגדי איזנקוט המצוין שעשה הכל כדי לרסן את ליברמן, ואת כל מי שחשב שיש פתרון צבאי ובכך מנע אסון".

 

הפסקת צהריים: בין גבי אשכנזי לרון קובי

אנחנו מגיעים, לאחר זמן רב מדי בכבישי ישראל, אל בית החולים לילדים דנה באיכילוב. אישור התקציב שחרר סכום לא גדול במיוחד לקניית מכשיר רנטגן עבור הגיל הרך - שמקטין את הקרינה ב־80 אחוזים מהמכשיר המוכר והישן, דבר משמעותי עבור מי שעוברים בשל בעיות אורתופדיות עשרות צילומים.

הנהלת בית החולים מתרגשת. כל מאבק על מכשיר שכזה הוא לא קל, אבל שווה כמובן כל שקל. מנכ"ל בית החולים, רוני גמזו, אומר לכהן שעליו להתכונן כי עתה יבואו עוד בתי חולים וידרשו את המכשיר: "כל מה שצריך זו דחיפה קטנה של משרד האוצר, ואז אנחנו יודעים להמשיך הלאה", הוא מסביר בשעה שאנחנו בוחנים את המכשיר החדש. אם וילדתה מבקשות להודות לשר באופן אישי. במצטבר, המכשיר יחסוך עבור הנערה הצעירה וכמוה לילדים נוספים, כמות אדירה של קרינה מצטברת. כהן מחייך, הפעם במבוכה.

לפני שאנחנו יוצאים מבית החולים מבקש כהן להדגיש: "אחר כך אתה שומע בתקשורת ששר הבריאות יעקב ליצמן מפלה את זה, מפלה את ההוא. איך אפשר לומר דבר כזה על שליח הציבור הזה? הוא דואג לכל האנשים ולכל המגזרים באותה מידה. הוא עושה כל מה שהוא יכול ועובד מסביב לשעון עבור אזרחי המדינה. השילוב הזה של כחלון וליצמן עבד מצוין לאורך כל ארבע השנים האחרונות, יכאב לי מאוד אם העגלה הזו תיעצר בדיוק באמצע העלייה, אנחנו נצטער על זה".

אחד הדברים המאפיינים את הישורת האחרונה של מערכת הבחירות הנוכחית הם הפאנלים אשר נערכים במוסדות חינוך ברחבי ישראל. כהן לומד להכיר דרכם את הדור הצעיר בישראל. הוא מתעקש שש"ס עדיין רלוונטית לחייו ושמר"ן עדיין פונה אל ליבם. "השנאה היא לכל החרדים, כמובן, לא רק לחרדים הספרדים", הוא מבקש להבהיר.

"כמו שיש את אלו שכל מה שיש להם להגיד זה 'רק לא ביבי', ככה יש את אלו ששונאים את החרדים ושוכחים מה הם עושים למען המדינה. אתה מסתכל על ערים כמו ערד או טבריה, ויודע שאם לא היו שם חרדים הן היו נעלמות ומשנות את צביונן, החרדים הכניסו בהן חיים".

הוא כמובן יודע למה הוא משתמש בטבריה. הגיבור החדש של החילוניות הוא הרי ראש עיריית טבריה הנוכחי, רון קובי, שבעזרת אייפון אחד הצליח לזעזע את הכנרת, וסימן כמטרה אישית את יו"ר המפלגה של כהן: "אני לא מבין את התופעה הזו שנקראת רון קובי. הוא חושב שללכת עם טלפון נייד ולגדף ולקלל נשים וזקנים, זו שיטה לחיים? אז אני רוצה להגיד לך שזה בלוף שייגמר מהר מאוד. אני לא מבין מה אריה דרעי עשה לו".

אני מנסה לשאול אותו אם הוא לא חושב שרון קובי ענה על מצוקה אדירה שקיימת בציבור החילוני נוכח הכפייה החרדית, אך הוא מבטל אותי מייד: "אנשים בטבריה אהבו ואוהבים אחד את השני. אוטובוס השבת שהוא עשה זה כישלון, וכל אלו שבאים לבלות בימי שבת הם חיפאים ואנשים אחרים מחוץ לטבריה. הוא לא יחזיק מעמד הרבה זמן. לא מבין למה צריך לעודד שנאה, אנחנו עם קטן ואפשר למצוא את הדרך לחיות יחד ולהעריך כל מה שהצדדים מביאים ותורמים".

 

חניית לילה: העטרה עוד לא חזרה ליושנה

אחת התופעות הבולטות של הישורת האחרונה במערכת הבחירות הנוכחית, היא הפאנלים במוסדות החינוך. בתיכון בן צבי בגבעתיים הרוחות לוהטות. אם פעם נחשבה העיר המנומנמת לאדומה, עיר פועלים קלאסית, הרי מחיאות הכפיים שמקבלים שני נציגי אשקלון בפאנל, אבי דיכטר וכהן, מעידות שהדור הצעיר מעצב גם את השכונה המזרחית של תל אביב בצבעים אחרים.

 

12:30 תיכון בן צבי: סלפי עם סמיון // צילום: יוסי זליגר

 

כוכב הפאנל הוא להיט הרגע - סמיון גרפמן. מיטב הנוער זועק לעברו "7 שקל" בחיקוי של כוכב "ארץ נהדרת" ערן זרחוביץ', ואחרים רק מתחננים בפניו לסלפי ולהופיע ב"לייב" שלו. נציגי העבודה ומרצ צועקים לא פחות חזק וזוכים אף הם למחיאות כפיים. סגן השר המבוגר מביט בעיניים של מישהו שראה הכל, ועם זאת כשהנוער מדבר על תופעת משה פייגלין, משהו בו נדרך. לרגע - שעשוע הבחירות הלא מזיק הזה, כן מצליח לעורר אותו: "אני לא מבין איך התופעה הזו מצליחה אצל הנוער. צר העולם כעולם הג'וינט? מה שעצוב לי לראות זה שביבי ובנט רצים מהר מהפחד ממנו, ומצטרפים לעניין. תשאל מומחים והם יגידו לך שסמים קלים הם פתח לסמים קשים. מוכנים לשים את כל הדברים האחרים של פייגלין בצד, כל הדעות שלו, רק בגלל הקנאביס?"

הימים שלו מתחילים מדי יום בחמש בבוקר, ועד שיירדם כבר יהיה חצות. על אף גילו, הוא מבין שהעבודה עצמה היא זו שמעניקה את החיות. בדרך לירושלים, לפגישה עם פקידי הביטוח הלאומי, הוא מביט ושואל אם מישהו בציבור מבין את המהפכה שנעשתה במשרד האוצר, את העובדה שיותר ויותר גופים קיבלו סכומים שלא היו שם קודם.

אני לווה לרגע מושג מעולם הכלכלה ועונה לו ש"הוא מדבר מהפוזיציה", ובכלל - הוא עדיין לא ענה לי על השאלה, עד מתי לש"ס תהיה רלוונטיות, שהרי גדל כאן דור חדש שאינו מבחין יותר בין ספרדים או אשכנזים. כשהדיון נשמט אט־אט מהציבוריות הישראלית, הוא טוען שעוד מוקדם מדי שש"ס תהפוך ללא רלוונטית, ושביקורים במוסדות רבים במהלך התקופה האחרונה, הוכיחו לו כמה העבודה היא רבה.

אנחנו מסכמים שדור מהיום אולי כבר לא נצטרך את המפלגה: "אם עד אז נחזיר עטרה ליושנה, אני מוכן להסכים איתך. אנחנו בהחלט בדרך לשם ועשינו עבודה אדירה שאת התוצאות שלה אנחנו רואים בשטח, אבל כשהרמב"ם ואבן גבירול עוד יחזרו למקומם הראוי, נדע שעשינו את שלנו". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו