בשני קולות

הנה צוהר קטן לשני מושגים מעולמם של הסוקרים והיועצים האסטרטגיים, מהסוג שמעלה מאוד את רף הסיכון לתחזיות ולניתוחים הכה פופולריים שלהם בימים אלה: "הקולות הפריכים" ו"הקולות הצפים". מדובר בשני מוקשים מובנים בדרכם המקצועית, שקשים מאוד לפיצוח. "הצפים" הם אלה שטרם החליטו למי להצביע. לעומתם, "הפריכים" החליטו, אך לא ממש סגורים על כך שזה סופי. אלה הם שני "גושים" שלא מדברים בהם. אם נרצה להמחיש את משקלם וגודלם העצום ביחס לתוצאות האמת בעוד כשלושה שבועות, נדמיין רק לרגע, שלו כל הפריכים היו מצביעים למפלגה משלהם, הם היו מותירים מאחור הן את הליכוד והן את כחול לבן. הצפים - לו היו רצים כאיש אחד - היו מסתפקים במקום השלישי המכובד.

הפריכים מבלבלים את הסוקרים הרבה יותר: פרופ' קמיל פוקס, שבדק עבור עיתון "הארץ" באמצעות מכון דיאלוג את משקל הקולות הפריכים בין בוחרי המפלגות, מצא שרק 38% ממצביעי כחול לבן בסקרים בטוחים שיצביעו בפועל למפלגתם. "פריכים כציפוי סופלה", כפי שהגדיר אותם בציוריות העיתונאי יוסי ורטר.

מצבו של הליכוד טוב יותר, אבל גם שם יש מקום לחשש. רק 69% ממצביעי הליכוד בסקרים בטוחים שיצביעו בפועל למפלגתם. מצבם של מרצ וכולנו הוא לכאורה הגרוע ביותר: רק 29% ממצביעי מרצ ו־23% ממצביעי כולנו בסקרים בטוחים שיצביעו עבור מפלגתם גם ביום הבחירות.

אושיית הסקרים הוותיקה, ד"ר מינה צמח, שותפתו של מנו גבע למכון מדגם, מבקשת להימנע מחשיפת נתונים מדויקים על אודות הפריכים בסקריה שלה, אך אומרת ל"ישראל השבוע" שהמצביעים הכי "מוצקים" והכי פחות פריכים הם אלה של יהדות התורה ושל ישראל ביתנו (שכרגע מתנדנדת סביב אחוז החסימה). לעומת זאת, הפריכים ביותר הם אלה של כולנו והימין החדש. הליכוד וכחול לבן נמצאים, לדבריה, "במקום טוב באמצע עם 70%-50% קולות מוצקים". קולות הליכוד בסקרים של צמח מוצקים מעט יותר.

אצל המתלבטים הסטנדרטיים - המצביעים שאומרים במפורש שטרם החליטו למי להצביע - התמונה ברורה יותר: שיעור המתלבטים הפעם נמוך משמעותית בהשוואה למערכת הבחירות הקודמת. בנקודת הזמן הזאת, כאמור שלושה שבועות לפני בחירות 2015, שיעור המתלבטים בסקרים נע בין 24% ל־30%. הפעם רק 9.5% (על פי צמח) עדיין מתלבטים, בעוד על פי הסוקר פרופ' יצחק כץ (מנכ"ל מכון המחקר מאגר מוחות), 14% עדיין מתלבטים.

 

הקול לא צף, אלא צפה

המאפיין הבולט ביותר של המתלבטים הוא ש"הקול שלהם לא צף. הוא צפה", כפי שמגדיר זאת בחיוך אחד היועצים הפוליטיים. צמח מסבירה: "רוב הצפים הן צפות, בעיקר נשים (20%-15% מהן) ורק מעט גברים (פחות מ־5%); רוב הצפים הם מסורתיים (15% מהם) ורק מעט חרדים, חילונים, ודתיים. גם אצל המצביעים החדשים שיעור ההתלבטות נמוך", מפתיעה צמח, "בקרב בני 34-18 שיעור המתלבטים נמוך מאוד, הוא עולה לכ־15% בגילי הביניים 65-34, ושוב יורד משמעותית אצל המבוגרים. גם העולים", מטעימה צמח, "נוטים להתלבט יותר".

פרופ' כץ: "אצל הערבים שיעור המתלבטים מגיע לכשליש, אצל היהודים הוא עומד על כ־12%. בדקנו גם מי ממצביעי המפלגות במערכת הבחירות הקודמת, טרם החליט הפעם למי להצביע. מצאנו שכרבע ממצביעי הרשימה המשותפת ורבע ממצביעי הבית היהודי טרם החליטו למי להעניק את קולם. לעומת זאת, רק 11% ממצביעי הליכוד בבחירות הקודמות מתלבטים כיום למי להצביע, 7% ממצביעי המחנה הציוני לשעבר, 15% ממצביעי כולנו, 10% ממצביעי מרצ, 11% ממצביעי יש עתיד ו־4% בלבד ממצביעי יהדות התורה.

השאלה המסקרנת ביותר את מטות ההסברה המפלגתיים נוגעת ל'אזורי הציפה", או במילים אחרות: בין מי למי המתלבטים "צפים"? שלא במפתיע הן צמח והן כץ מדברים על התלבטות בתוך הגושים. עם זאת, שניהם מגדירים מנדטים בודדים של ימין רך (3-1) שמתנדנדים גם בין הליכוד לכחול לבן. המתלבטים הקלאסיים בבחירות הללו "צפים", לדברי פרופ' כץ, בין המפלגות הערביות לשמאל הישראלי - עבודה ומרצ, ובין הבית היהודי לימין החדש, וזהות של פייגלין והליכוד. גם בין הימין החדש לפייגלין יש קולות צפים.

על פי נתוני מכון דיאלוג שבדק את הנושא עבור "הארץ", האופציה השנייה של מצביעי מרצ, אם לא יטילו לקלפי את הפתק של מפלגתם, היא כחול לבן ולא העבודה. החלופה השנייה של מצביעי גנץ היא דווקא העבודה, והחלופה השלישית שלהם היא כולנו. לנפתלי בנט ולאיילת שקד מצפה מלאכה קשה בשבועות הקרובים.

האופציה השנייה של 33% ממצביעי הימין החדש בסקרים היא הליכוד. בנט ושקד זוכרים היטב כיצד שאב מהם נתניהו מצביעים רבים ברגע האחרון של בחירות 2015. הפריכות של כשליש ממצביעי הימין החדש בסקרים מסבירה מדוע בנט ושקד חוששים כל כך מהאפשרות שנתניהו יעשה להם את אותו הדבר בדיוק גם בבחירות הקרובות.

חושבים חברה, מצביעים ביטחון

מה מעסיק את המתלבטים? אילו נושאים מגבשים בסופו של דבר את הצבעתם?

צמח אומרת שהטיפוס המתלבט מזהה עצמו בדרך כלל כמי שהנושאים הכלכליים והחברתיים הם הקרובים ביותר לליבו, אך בסופו של דבר מצביע על פי הפרמטר המדיני־ביטחוני והחלוקה המסורתית של שמאל וימין. "הניסיון מלמד שבסוף זה מה שמעצב את הצבעתם - נושאי חוץ וביטחון". היא גם מעריכה על בסיס מערכות בחירות קודמות, שמי שלא החליט עד עכשיו למי להצביע, "ישוב ברגע האמת הביתה, כלומר למפלגה שבה תמך בבחירות הקודמות". אם כי הבית כיום פחות מוגדר, שהרי לא מעט מפלגות התפצלו והתחברו".

 

במגזר הערבי כשליש מתלבטים. אצל היהודים כ־12% בלבד". פרופ' כץ // צילום: אסנת קרסננסקי

 

כץ מתרשם שדווקא אצל המתלבטים "משחקים יותר נושאים של אווירה; נושאים נקודתיים כמו לגליזציה, קנאביס, אג'נדות חברתיות כאלה ואחרות. יש שם המון פתיחות לסוגיות של חינוך, רווחה ושוויון. "למרות זאת", אומר פרופ' כץ, "רבים מהם יחליטו בסופו של דבר למי להצביע בהתאם לפרמטר הביטחוני וגם על פי השיקול הפרסונלי - הדמות שתדבר אליהם יותר".

כץ מעיר שרבים מקרב המתלבטים הם "מצביעים אסטרטגיים", שאינם מגבשים את הצבעתם על בסיס אידיאולוגיה בלבד. "אם מפלגה נמצאת בסקרים על גבול אחוז החסימה, הנטייה הטבעית של המתלבטים תהיה לקפוץ על עגלת המנצח; לבחור במפלגה שאינה 'מתנדנדת' ולא לסכן את קולם".

כיצד "צדות" המפלגות את הקולות הצפים? כיצד הן פועלות כדי לקנות את ליבם? 

נילי רייכמן, יועצת אסטרטגית בעלת קילומטרז' בחירות מכובד, עבדה ב־2006 עם מפלגת הגמלאים, הפתעת הבחירות של אותה שנה. ב־2009 היא עבדה בשורות הליכוד וב־2013 וב־2015 שירתה את מפלגת יש עתיד. הפעם, כמשקיפה מהצד, רייכמן עומדת על נחיצותו של "מסר אותנטי, שיוגש בדרך מעוררת אמון, על ידי מי שבאמת מאמין בו. "רק כך", לדבריה, "ניתן להזיז קולות צפים ממקום למקום. גנץ, בנאום הראשון שלו, האמין בכל מילה שאמר, והיה לכך ביטוי מיידי בסקרים. עם זאת, בנאום השני שלו הוא כבר פקפק בשאלת שירותו ותרומתו של נתניהו לצה"ל, חש שלא בנוח עם דבריו ושידר זאת. לכן אנשים לא קנו את זה". רייכמן מתרשמת שנתניהו "מאמין בכל מילה שהוא אומר, בין שיש לה ביסוס ובין שהאחיזה שלה במציאות פחות חזקה. הוא מעביר את התכנים באופן אותנטי, ולכן זה 'נדבק'. לעומת זאת, כשאבי גבאי הבטיח פעם אחר פעם שהוא יהיה ראש הממשלה, הוא הפך לבדיחה. ספק אם הוא עצמו האמין בכך. גם זה התבטא מיידית בסקרים".

רייכמן נזכרת כי "ב־2013 רצנו עם יש עתיד בקמפיין שכותרתו היתה 'באנו לשנות'. הסלוגן הזה שיקף באופן מוחלט את המטרה המשותפת שלשמה התכנסו אז ברשימה אחת ראשי ערים, אנשי חינוך ואנשי עשייה מתחומים מגוונים. זו היתה קבוצה חדורת אמונה ביכולת ובצורך לשנות. זה מה שהם שידרו וזה מה שעבר לציבור, שהעניק להם בסוף אותו קמפיין 19 מנדטים".

 

היעד: הימין הרך

ב־2009, מספרת רייכמן, ישבו על הגדר לא מעט מתלבטים בין ציפי (לבני) לביבי . "מהר מאוד זיהינו נהירה גדולה של נשים למפלגה של לבני. בדקנו בליכוד ומצאנו שברוב ההצבעות בכנסת שהיו רלוונטיות לנשים, לבני הצביעה נגד האינטרס לכאורה שלהן. יצאנו בסרטונים עם פנייה ישירה לנשים: 'את תומכת בציפי לבני שמעולם לא תמכה בך'. זה עבד כי זה היה אמיתי ומבוסס. גם המסר של הגמלאים ב־2006 היה אותנטי והועבר בצורה משכנעת. בוחרים רבים באותם הימים לא מצאו את עצמם - לא אצל פרס, לא אצל אולמרט ולא אצל ביבי. אנו באנו אליהם עם הצעה מחוץ לקופסה: 'הפעם דואגים לסבא ולסבתא. בין כה וכה אין לכם למי להצביע ביום הזה, אז תעשו משהו טוב'. זה תפס בעיקר אחרי שבאחד הסקרים שפורסם ימים אחדים לפני הבחירות, הגמלאים עברו לראשונה את אחוז החסימה".

 

"מי שלא החליט עד עכשיו, יחזור למפלגה שהצביע בבחירות הקודמות". ד"ר צמח // צילום: אורן בן חקון

 

גם הקמפיינים היום מכוונים בעיקר לצפים, מתרשמת רייכמן: "כשכחול לבן אומרים: 'אנחנו הליכוד של בגין', הם מכוונים ל'ימין הרך'; זה שערכית לא מסוגל להשלים עם ההובלה של נתניהו. מנגד, הליכוד מכוון למנדטים של הימין הרך שכחול לבן גנבה לו (לפחות בסקרים) כאשר הוא קובע שבשורה התחתונה הכל עניין של ביטחון, ושנתניהו הוא 'ימין חזק' בעוד גנץ הוא 'שמאל חלש'. הם מנסים לצבוע את כחול לבן כמי שילכו עם הערבים, כמי שיחריבו את מדינת ישראל, וגם זו פנייה ל'ימין רך', שהוא קהל המטרה הכי קריטי של הליכוד". 

מי נכשל או עלול להיכשל מול הצפים והפריכים?

רייכמן: "לפחות בינתיים מפלגת העבודה אינה מצליחה להביא אליה בחזרה מצביעים שהיו שלה בעבר, והיא בשפל חסר תקדים. רגע החסד היחיד שלה היה אחרי הפריימריז. פתאום נמצא בקמפיין שלהם מקום לנבחרת ולח"כים מוערכים כמו איציק שמולי או שלי יחימוביץ'. גם בנט", מציינת רייכמן, "נתון במצוקה קשה. הוא התחיל בסקרים עם 12 מנדטים, מהר מאוד ירד ל־8 ובסקרים האחרונים מפלגתו מקבלת 5-4 מנדטים בלבד, שזה ברמה של להיות או לחדול. הם צריכים לעבוד קשה מאוד. מצד אחד לא לתקוף את נתניהו, מצד שני לבדל עצמם בחוכמה ממנו".

יש להם סיכוי? אנו זוכרים כיצד ביבי בבחירות האחרונות שתה להם בסוף לא מעט מצביעים?

רייכמן: "זה קרב לא שקול. נתניהו חייב לנצח את הבחירות. אין אפשרות אחרת מבחינתו, ולכן הוא ידרוס כל מי שיעמוד מולו, גם אם זה הימין החדש. מבחינתו, זה קרב של 'להיות או לחדול'. הוא מתפקד עם קמפיין ברמה ובעוצמה של ספינת טילים ותיקה ומיומנת. קשה לי לראות כיצד בנט ושקד מתמודדים מולו בהצלחה".

עם זאת, הוא צריך להיזהר שלא לחסל אותם לחלוטין. הרי אם הם לא יעברו את אחוז החסימה, הגוש שלו יקטן.

רייכמן: "נכון, גם הוא יודע שבפעם הזאת מי שיקבע מי ינצח הוא קודם כל מי שיפסיד. מפלגה אחת שלא עוברת את אחוז החסימה משנה את התמונה, ומצד שני מפלגה שפתאום עוברת את אחוז החסימה - הופכת למפלגה הכי יקרה בקואליציה ולזוכה הגדולה".

 

הדף (הפיקטיבי) סופג הכל

יהושע מור יוסף, יועץ אסטרטגי, ששירת בעבר הן את הליכוד והן את הבית היהודי, מצביע על הפייסבוק ועל הרשתות החברתיות כמאגר המידע הגדול ביותר שעומד כיום לרשות המפלגות, הן כדי לזהות את המתלבטים והן כדי לפעול מולם באפקטיביות.

"המפלגות הרציניות מנהלות מעקב מסודר אחרי הגולשים", הוא מגלה, "המתלבטים אמנם אינם יוזמים בדרך כלל פעילות בפייסבוק, וממעטים בכתיבת פוסטים אבל הם עוקבים ועושים לייקים. כשבמטות מאתרים מישהו שעוקב אחרי הדפים של גנץ ואחרי הדפים של אבי גבאי שעושה לאחד מהם לייק, הם מבינים שהם 'נפלו' על קול צף שרוקד על שתי החתונות. אין בעיה לאתר אנשים כאלה בפייסבוק, ומדובר בעשרות אלפים אם לא מעבר לכך. כל הדאטות זמינות למפלגות: שמות, טלפונים, פייסבוק. המפלגות מנצלות זאת ושולחות בהתאם למתלבטים חומרים שונים. לעיתים זה נעשה באמצעות דפים פיקטיביים שמאחוריהם עומדים אנשים שכלל לא קיימים, עם מסרים ותכנים שהוכנו במטות המפלגות. כל המפלגות עובדות כך. הליכוד בעניין הזה עולה על כולם ביכולות ובהיקפים".

כיצד פעלתם בעבר כאשר ניסיתם ללכוד קולות שצפו בין הליכוד לבין הבית היהודי או המפד"ל של פעם?

מור יוסף: "הדרך הפשוטה ביותר היתה לפרסם מודעות גדולות, מעט דומות לאלה שאריה דרעי מפרסם עכשיו. אצל ש"ס היום זה: 'ביבי צריך אריה חזק'. אצל המפד"ל של פעם זה היה 'המפד"ל לימינך' עם תמונות של זבולון המר ויצחק שמיר זכרם לברכה, זה לצד זה. זה עשה אז את העבודה עבור המפד"ל. כשעבדתי עם הליכוד בבחירות הקודמות וניסינו להעלות את אחוז ההצבעה, הסתובבנו בפריפריה עם מודעות שעליהן נכתב: 'רמת אביב לא תקבע לשדרות מי יהיה ראש הממשלה'. גם זה תפס, ואנשים שלא התכוונו לצאת מהבית, באו לקלפיות והצביעו. הצלחנו להרים שם את שיעור ההצבעה באופן משמעותי, מה שסייע לנתניהו לנצח את הבחירות ואת הסוקרים ולהגיע ל־30 מנדטים".

היכן צפים המתלבטים כיום?

מור יוסף: "יש חמישה מנדטים שברחו לגבאי ולעבודה, בעיקר לכיוון כחול לבן ושלושה מנדטים שברחו לליכוד, גם הם בעיקר לכחול לבן. גם בין ביבי לבנט יש קולות צפים וגם בין בנט ומרצ לבין פייגלין. פייגלין עושה דבר מדהים ומצליח לסחוף אחריו גם חלק מהמצביעים החדשים. יש 434 אלף כאלה - 10 מנדטים שלא הצביעו מעולם ומתים שמישהו ידבר אליהם. פייגלין הוא אחד הבודדים שמדבר אליהם, לפחות לחלקם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו