התחושה בקרב חברי מפלגת העבודה הוותיקה היא כי המגמה החיובית תימשך כל הדרך אל הקלפי. מאז הפריימריז וצירופו של אלוף (מיל') טל רוסו אל צמרת הרשימה, מנשבת רוח חדשה בעבודה. הביקורת הקשה שהופנתה כלפי גבאי, כפי שנכתב עליה כאן לא פעם, נדחקה הצידה כדי לנסות ולאחד את השורות ולהשיג מספר מנדטים דו־ספרתי בבחירות הקרובות.
יש עדיין כיסי התנגדות בלתי מבוטלים כלפי גבאי ומהלכיו הכוחניים, אבל נראה כי במפלגה מעדיפים להשאיר את המאבקים היצריים לתקופה שתגיע אחרי הבחירות. יחד עם זאת, למרות הרצון לשדר אחדות ולכידות, יש ביקורת על ההחלטה האסטרטגית של גבאי לתקוף חזיתית את רשימת כחול לבן, ובמיוחד את יאיר לפיד. גבאי ושלל יועציו סימנו את כחול לבן כיריב הפוליטי המרכזי, מתוך הנחה כי מפלגת הגנרלים היא זו הנוגסת את כמות הבוחרים המשמעותית ביותר ממפלגת העבודה.
מנגד, יש בעבודה גם המשוכנעים כי המהלך התוקפני יגרום לפגיעה בגוש המרכז־שמאל ויפחית באופן ניכר את הסיכויים להחליף את בנימין נתניהו בראשות הממשלה. העבודה משתדלת למצב את עצמה כאלטרנטיבה חברתית, עם דגש על תחבורה ציבורית בשבת, שוויון זכויות לקהילה הגאה והירתמות לתמיכה במאבקים הקשורים באיכות הסביבה. גבאי, שביקש תחילה למצב את עצמו כמועמד לראשות הממשלה, הבין מהר מאוד שמדובר באמירות שאין להן אחיזה במציאות, ולאחרונה הוא מדבר על כך שמפלגת העבודה תדרוש את תיק החקלאות בממשלה הבאה. בה בעת, המתקפה של גבאי על נתניהו, שאותו כינה "גזען" בהקשר של עדות המזרח, עוררה עליו ביקורת נוקבת בקרב חברי מפלגתו. עד ליום הבחירות מפלגת העבודה תעשה כל שביכולתה על מנת לשכנע את הבוחרים להחליף את נתניהו, בתקווה שמפלגת העבודה תשיב לעצמה מעט מהכבוד האבוד שלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
