מפלגת "זהות" היא הדבר החם של הבחירות האלו, ולא רק בגלל הקנאביס. השילוב בין מנהיגה האינטיליגנטי, הרציונאלי וה - בואו נודה על האמת - קולי, לחזון הפסיכי שהוא מציג בכל תחומי החיים יוצר עניין, והרבה.
כשקראתי את עיקרי המצע של "זהות" דווקא נדלקתי, כמו רבים, מהמחשבה שהמדינה לא תתערב לנו בחיים: נתחתן איפה שבא לנו, ניסע מתי שבא לנו ונלמד איך שבא לנו. נהיה עם חופשי בארצנו. חלומי.
אבל אז נזכרתי באמא שלי, האשה החזקה, העצמאית והבלתי פגיעה שמעדה על כבל מחשב בבית לפני בדיוק שנה. אמא היא לא מהאוכלוסיות החלשות, לא מוכת גורל, לא זקוקה לנדבה אבל ריסקה לחתיכות את הכתף והפכה זמנית לנכה. העסק שלה עמד שומם, הבית מבולגן ונסעתי כל יום מהמרכז לחיפה כדי לעזור לה לחפוף, לא יכלה לבד. נשבעת באלוהים שזה יכול לקרות לכל אחד.
אם פייגלין או חבריו היו מממשים את חזונם היא לא הייתה מקבלת את התמיכה הרפואית והכלכלית שתעזור לה לעמוד על הרגליים, תרתי משמע. פשוט לא הייתה לה מדינה. דווקא כשהיא זקוקה לה, כשהיא למטה, אחרי 50 ומשהו (היא לא מרשה לי לחשוף את הגיל המדויק) שנים של תרומה.
כי בישראל של פייגלין אין מבוגר אחראי. כל אחד אדון לגורלו. אין מונופול לרבנות, אין מערכת חינוך ממלכתית, אין ביטוח לאומי. זה עולם בלי חבלים שקושרים אותך, גאוני! אבל כשאין חבלים בכלל - אין גם רשת ביטחון.
הקו בין חירות לבדידות הוא נורא דק. כיף לנו להאשים את המדינה בהכול, אבל האמת היא שבלי פיקוח, סדר וביורוקרטיה - יהיה פה ג'ונגל, ורק החזק ישרוד. אני מעדיפה חיבוק דוב חונק מאשר להיות בעולם הזה לבד. רוצה מדינה מעצבנת ששותה לי כסף, אבל אפשר להישען עליה בשעת צרה. רוצה שהיא תהיה חלק מהחיים שלי ואני משלה.
ובכל זאת, יש היגיון בדבריו, וכנראה שהאמצע הוא הפתרון למצב: חבלים, אבל משוחררים. שיהיה אוויר, אך גם משהו להיאחז בו אם נופלים.
שבת שלום, תהיו בריאים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
