"מתפללים שהנשיא יצליח, אחרת אנחנו נסבול"

ב־20 במאי הושבע באוקראינה הנשיא וולודימיר זלנסקי, וסימני שאלה רבים עלו מעצם היותו יהודי: מה רמת החשדנות שבה יתקבל בקרב הציבור, מה יהיו ההשלכות על הקהילה היהודית, והאם יהיה מי שיבקש לעורר שדים מהעבר האפל הקשור ביחסי המקומיים עם היהודים. אבל כמעט שלושה חודשים אחרי, אפשר לומר שתקופת ימי החסד עוברים באופטימיות זהירה.

"היהודים מאוד לחוצים ורוצים שהוא יצליח, כי אם הוא ייכשל הם כולם יסבלו מזה ויאשימו את כל הקהילה", אומר שלום גופין, רב באחת משכונותיה של עיר הבירה קייב, "האנטישמיות תגדל מאוד במקרה שזלנסקי לא יצליח וצריכים להתפלל שתהיה לו ברכה מהקדוש ברוך הוא". 

בחירתו של זלנסקי לנשיאות יצרה תקדים, כאשר במדינה שאינה ישראל - שני המנהיגים הם יהודים. ראש הממשלה הוא וולודימיר גרויסמן, שאחרי שלוש שנים ביקש לאחרונה לסיים את תפקידו, ושניהם גאים ביהדותם, שומרים על קשר חזק עם הקהילה המונה בימים אלה יותר מ־100 אלף איש (לפי הערכות שונות, זוהי אחת הקהילות היהודיות הגדולות באירופה). 

המלחמה שהותירה קרעים

בחמש השנים האחרונות נמצאת אוקראינה במשבר פנימי חריף, על רקע שסע חברתי ופוליטי בין מזרח המדינה שמזוהה עם רוסיה, עם שפתה ועם תרבותה לבין מערב המדינה המקדש את הלאומיות, את השפה ואת התרבות האוקראינית. מלחמת האזרחים ב־2014 קרעה מאוקראינה את חצי האי קרים שסופח לרוסיה, יחד עם שני מחוזות במזרח המכנים את עצמם בנפרד הרפובליקות של לוגנסק ודונצק. אלו הכריזו על ריבונותן ושאיפתן להצטרף גם הן לשלטונה של מוסקבה. המלחמה גבתה עד כה אלפי הרוגים משני הצדדים ולא נראה לה פתרון. הקהילה היהודית, שחלקים שונים שלה נותרו במחוזות המורדים, מושפעת כמובן מהמצב. 

גופין (45) הגיע לאוקראינה כשליח חב"ד לפני 20 שנה, הקים את מוסדות הקהילה בלוגנסק ומונה לרב הראשי של העיר. הקהילה העירונית, כמו שאר קהילות אוקראינה, ידעה ימים קשים בעבר. בית הכנסת האחרון בעיר נסגר ב־1935 בפקודת משטר סטלין, וכשש שנים לאחר מכן, כאשר הרפובליקה הסובייטית האוקראינית היתה תחת כיבוש נאצי, הושמדו רוב יהודיה. החיים היהודיים בעיר התחדשו רק ב־1990. 

הקהילה היהודית בשכונת אובולון בקייב // צילום: הקהילה היהודית בקייב

"בלוגנסק נשארו, כמו בשאר הערים במדינה לצערי, לא הרבה יהודים", מספר גופין, "נשאר מי שלא היה יכול לעזוב מכל מיני סיבות, למשל אלו שיש להם דירות או נכסים, אלה שיש להם הורים זקנים, אלה שבעצמם מבוגרים מדי או שאינם בריאים. בדרך כלל רוב הצעירים, המשפחות ובעלי העסקים, כמעט כולם, עזבו והתפזרו לכל קצוות תבל. הרוב עזבו כבר לפני ארבע־חמש שנים, בגלל המלחמה. אך היו גם כאלה שנשארו כי טוב להם שם ולא מחפשים משהו אחר. הרוב עלו לישראל והשאר, בעיקר אנשים אמידים, עברו לקייב, למוסקבה, לרחבי רוסיה ולגרמניה". הוא עצמו נאלץ לעזוב עם משפחתו את העיר בגלל המלחמה וכיום משמש רב קהילת אובולון בקייב. 

האנשים בקהילה יותר דתיים או חילונים? 

"באוקראינה אין כזה מושג 'חילוני' או 'דתי'. אין פה דתיים. יש כמות קטנה של שומרי תורה ומצוות. השאר הם לא שומרי תורה ומצוות, אך גם אי אפשר לקרוא להם חילונים. הם גם לא נגד הדת, מה שהם יודעים - הם עושים". 

איך המלחמה השפיעה על הקהילה? 

"היו כמה יהודים שנהרגו מירי. הבית שלי ניזוק מנפילת טיל ולמזלי אף אחד לא נפגע, כי זה קרה כמה ימים אחרי שעזבנו. היהודים משרתים בשני הצדדים: בצבא המורדים ובצבא האוקראיני וקשה לדעת מה קורה עם כל אחד". 

הקהילה בלוגנסק תומכת בממשל המרכזי באוקראינה או יותר נוטה למורדים? 

"ב־2014, כשרוב הקהילה היתה שם, אז היא רצתה להישאר חלק מאוקראינה ולא אהבה את הצעדים של רוסיה. היום, רוב אלה שנשארו הם פרו־רוסים. אין להם טלוויזיה אוקראינית וזה מה שהם רואים ושומעים, הם מחוברים יותר לרוסים". 

איך שאר הקהילות והממשל המרכזי בקייב מתייחסים לקהילות בלוגנסק ובדונצק? 

"הממשל לא מתייחס אליהם טוב. אסור שיהיה איתם קשר ואסור לעזור להם. בקייב מסתכלים על כל אחד שנשאר שם כעל מורד ובדלן. היהודים רוצים בסך הכל לחזור לאוקראינה ולחיות חיים נורמליים, אבל אין להם הרבה אפשרויות. כבשו והשתלטו עליהם בלילה אחד, וזהו. לדעתי, זו לא היתה גישה נכונה של אוקראינה לנתק אותם ולהתייחס אליהם כאל פחות רצויים. זלנסקי אמר שהוא רוצה לשנות את זה, בכוונתו לקרב אותם אחרי שהשלטון הקודם של הנשיא פורושנקו הטיל את המצור, לא נתן להיכנס ולצאת ואסר יבוא מוצרים לחבלים המורדים". 

בין משברים לידידות

מאז 1991, עם התפרקות בריה"מ, עלו רוב יהודי אוקראינה לישראל, והמהלך השפיע לטובה על יחסי שתי המדינות שמוסדו בדצמבר באותה שנה ונמצאים מאז במגמת התקרבות מתמדת. על פי נתוני הסוכנות היהודית, בששת החודשים הראשונים של 2019 עלו מאוקראינה 3,005 יהודים. בשנים האחרונות חתמו אוקראינה וישראל על שורה של הסכמים ובהם ביטול הדדי של אשרות תיירות, הסכמי סחר ושיתוף פעולה בזירה הבינלאומית. 

אך היו גם לא מעט היתקלויות בדרך. אחת מהן היתה הצבעתה של אוקראינה בעד החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם לגבי אי־חוקיותם של היישובים מעבר לקו הירוק. בתגובה, ביטל רה"מ בנימין נתניהו את ביקורו של מקבילו בישראל. המשבר נמשך כחצי שנה עד שיושרו ההדורים. 

שלום גופין. "היהודים משרתים בשני הצדדים: בצבא המורדים ובצבא האוקראיני" // צילום: הקהילה היהודית בקייב

משבר משמעותי נוסף היה בחודשים האחרונים כאשר תיירים ישראלים רבים עוכבו בנמל התעופה הבינלאומי בקייב ולא הורשו להיכנס למדינה. הרשויות האוקראיניות טענו כי זהו צעד תגובה לעיכובים הרבים ומניעות הכניסה של התיירים האוקראינים בישראל. לפני כשלושה חודשים גיבשו הצדדים מסמך הבנות לפתרון בעיית העיכובים, העניינים חזרו לסדרם, וביום ראשון צפוי נתניהו להיפגש לראשונה עם הנשיא זלנסקי בקייב. כמו כן, יבקר רה"מ באתר ההנצחה בבאבי יאר וישתתף באירועים נוספים. היחסים בין שני המנהיגים טובים, כמו גם היחסים בין הנשיא החדש לבין הקהילה היהודית. 

החשש מפני עלייה באירועים האנטישמיים נוכח כהונתם של ראש ממשלה ונשיא יהודים - אולי מצד אלו המתנגדים להם - התבדה עד כה. "אין שום דבר חריג", אומר גופין, "רוב העם פה הוא לא אנטישמי ורוצה שיהודי ינהל את המדינה שלו. זה מעניין כי הרוב מבינים שיהודי יכול לעזור ולהוציא אותנו מהבוץ. בכל מקום יש כמובן את הקבוצה הקטנה שצועקת ומפריעה לנו, אבל רוב הגויים תולים תקוות בזלנסקי שיצליח להרים אותם. הנשיא לא הסתיר את זה שהוא יהודי ואנשים הצביעו לו בידיעה מלאה על כך". 

גופין מצר על מצבה של הקהילה היהודית ואומר כי "צריכים להבין שיש פה דורות שלמים שהלכו לאיבוד. מי שעלה לארץ, למשל בחמש־שמונה השנים האחרונות, לא 'הלך לאיבוד' כי תמיד ידע שהוא יהודי. עכשיו מתקרבים גם אלה שהלכו לאיבוד ופתאום מוצאים את המסמכים שלהם, את הסבים והסבתות שלהם. יש המון כאלה. מנגד, יש גם המון יהודים שלא אכפת להם ולא מתעניינים בזה". 

היהודים לרוב מעדיפים להתגורר במרכז ובמזרח המדינה? 

"עד 1990 רוב היהודים לא גרו במזרח. הם גרו במערב אוקראינה בערים כמו לבוב, ז'יטומיר, ברדיצ'ב, צ'רנוביץ ועוד. אך מהמקומות האלה רוב היהודים עלו לארץ, באחוזים גבוהים יותר מאשר היהודים במזרח. במזרח היתה תעסוקה, מפעלים. במערב לא היה כמעט כלום, וליהודים לא היו סיבות להישאר שם או להגיע". 

אנטישמיות? רעש זניח

בין האלפים שעלו השנה מאוקראינה נמצאים גם איליה זרניצקי (28) ואשתו יוליה (27). שם הם גרו בעיר מריאופול שבמזרח אוקראינה, כאן הם בינתיים במרכז הקליטה באשדוד. איליה מחכה להיקלט בחברת החשמל כמהנדס אלקטרוניקה, כשיחד איתו 15 יהודים נוספים מרחבי אוקראינה בני 45-25 שצפויים לעבוד בחברה. 

בסוכנות היהודית מסבירים שהסיבות העיקריות לעלייה מאוקראינה הן ביטחוניות וכלכליות, ובני הזוג זרניצקי יעידו על כך. "זו לא החלטה שהתקבלה כאן ועכשיו אלא התגבשה במשך זמן רב", אומר איליה, "קרובי משפחה שלי מתגוררים כאן הרבה שנים. אשתי עובדת בתור רופאה מרדימה. באוקראינה היתה בבעלותנו דירה שקיבלנו בירושה, ולמרות ששנינו עבדנו במשרות מכובדות, אני במפעל והיא בבית חולים, ולא היה לנו מחסור כלשהו, הגענו למסקנה שאנחנו חיים ממשכורת למשכורת, בלי אפשרות לחסוך". 

עד כמה מורגשת האנטישמיות באוקראינה, אם בכלל? 

"בחלק המזרחי של המדינה שבו גרתי, תופעות כאלה לא היו נפוצות. אני נתקל לפעמים בהצהרות תוקפניות או בתמונות של ארגונים לאומניים, אבל בכל שנות חיי לא נתקלתי בהגבלות בשל המוצא שלי. האנטישמיות היא לרוב רעש של מיעוט כלשהו שאין לו קשר לעמדות של רוב אוכלוסיית אוקראינה. 

"יש ציפיות ותקוות גדולות מזלנסקי, ולכן הוא קיבל תמיכה רחבה מהציבור. אף אחד לא הכיר אותו בתור פוליטיקאי כי הוא לא בא מהרקע הזה והתקבל בתור מועמד לא ממסדי. הבוחרים התייחסו אליו כאל מועמד נקי וטהור שלא היה מעורב בגופים או בעניינים פוליטיים בעבר. הקהילה היהודית כמובן תמכה בו וקראה ככל הנראה לחבריה להצביע לו, אבל לאוקראינים לא היה אכפת אם הוא יהודי או לא. כל מה שהוא אומר מכוון לכל תושבי אוקראינה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו