תקדים מסוכן

ההודעה האוקראינית על הפצצת אתר הטבח בבאבי יאר ליד קייב, על ידי מטוסים רוסיים, מצטרפת לניסיונות חוזרים ונשנים של צמרת המדינה לשכתב את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, תוך מחיקת שיתוף הפעולה הנרחב של האוקראינים ברצח ההמוני של היהודים. זה צריך להזכיר לציבור הישראלי שרב האפור על השחור־לבן במלחמת רוסיה־אוקראינה.

הרוע בצד הרוסי מכוסה מקיר לקיר. כדאי, אם כך, להאיר משהו מהבעייתיות המוסרית של אוקראינה. ההאשמות של הנשיא ולדימיר פוטין ואנשיו, שלפיהן האוקראינים הם "נאצים" - אמנם מוגזמות, אבל הן אינן נטולות בסיס. אמנם הנשיא וולודימיר זלנסקי הוא יהודי, אבל כפי שדיווח לפני שנתיים העיתון הגרמני "די וולט", הוא חייב את בחירתו לנשיאות ב־2019 לפטרון של הניאו נאצים באוקראינה - שר הפנים לשעבר ארסן אבקוב, שעזב את תפקידו ביולי האחרון לאחר שבע שנים.

מהפכת מיידאן של 2014, שהפילה את הנשיא הפרו־רוסי ויקטור ינוקוביץ', הוצגה לעולם כמהפכה ליברלית. אבל האמת קצת יותר מורכבת. מהפכה זו הצליחה במידה רבה בזכות מיליציית אזוב הניאו־נאצית. אבקוב, שהתחיל את כהונתו לאחר המהפכה ובזכותה, מקורב לגדוד אזוב. לאחר הפלת ינוקוביץ', שילב אבקוב את הגדוד במשמר הלאומי, וסגנו, ואדים טרויין, היה אחד ממפקדיו.

מחליפו של אבקוב, שר הפנים הנוכחי דניס מונסטריסקי, נחשב ל"איש שלו". כוחות אזוב תופסים עכשיו מאחזים חשובים בערים חרקיב ומריאופול, אבל אוקראינה לא ניצבת לבדה במישור של חוסר העקביות המוסרית. כמוה גם תומכיה במערב. ועמדת המערב במלחמת רוסיה־אוקראינה חייבת להדאיג את ישראל מאוד.

האחריות של ביידן ושולץ

אין חולק על כך שפוטין נושא באחריות הכבדה ביותר לפרוץ המערכה באוקראינה. אבל גם שאר מנהיגי המערב, ובראשם הנשיא ג'ו ביידן, קנצלר גרמניה אולף שולץ וקודמתו אנגלה מרקל, שותפים לה. לפני חודש וחצי נתן ביידן לכאורה אור ירוק לפלישה הרוסית כאשר אמר שנאט"ו לא תגיב ל"פלישה קטנה" לאוקראינה. תחת שולץ ומרקל, גרמניה משמשת בתפקיד הסנגורית של רוסיה במאבקה נגד אוקראינה כבר שנים.

המסר המצטבר שהעבירו האמריקנים והגרמנים לפוטין בחודשים שקדמו לפלישה היה מתירני וסלחני. בשבועות שקדמו לה, ההתרעות של ביידן ואנשיו על פלישה רוסית שתתרחש בטווח הזמן המיידי, כמו גם האיומים בסנקציות, נשמעו אמנם בטונים הולכים ומתחזקים, אך הרושם היה שהנשיא האמריקני מנותק - אפילו זלנסקי אמר שהוא זורע פאניקה לשווא - ושהאיומים שלו אינם רציניים. ובתחילת הדרך, לאחר הפלישה הרוסית, הסנקציות אכן לא היו רציניות כלל.

בשבוע האחרון הכל התהפך. המערכה הפיננסית שפתחו בה ארצות המערב נגד רוסיה היא שיטה מהפכנית חסרת תקדים בתולדות המלחמה המודרנית. הסנקציות שמיישמות ארה"ב, מדינות אירופה, קנדה, יפן ועוד, קשות כל כך, שאף שרוסיה בנתה לעצמה משק די עצמאי וצברה רזרבות אדירות של מטבע זר - כל אזרחיה מרגישים את נחת זרועו של המערב היום. הרובל הרוסי איבד כשלושים אחוז מערכו בתוך ימים ספורים, וזאת רק ההתחלה. החלטת ענקיות הטכנולוגיה גוגל ואפל להוריד את רוסיה מאפליקציות התשלומים שלהן, הורדת הבנקים הגדולים ממערכת הסליקה סוויפט, ועוד, הכניסו את אזרחי רוסיה למצוקה כלכלית קשה. הדאגה עוברת מהאוליגרכים העשירים ועד אחרון האזרחים.

איך להסביר את השינוי? מדוע יום אחד האמריקנים והגרמנים נותנים אור צהוב מהבהב לפוטין ולאחר מכן מאמצים מדיניות שמיועדת להוריד את רוסיה על הברכיים ולסלק את פוטין מהשלטון?

העדר המוסרי שועט

זה לא עניין מוסרי. נכון, פוטין רודן מסוכן. אבל הוא תמיד היה רודן מסוכן ואף אחד לא התרגש. אבל אם שיקולים מוסריים מביאים את המערב למחוץ את כלכלת רוסיה, למה לא מפעילים את העוצמה הזאת נגד איראן? טהרן מאיימת להשמיד את ישראל, מפתחת יכולת גרעינית צבאית ומנהלת מלחמות טרור נגד ארה"ב ובעלות בריתה כבר 40 שנה. כלכלתה פגיעה הרבה יותר לסנקציות כאלה, והעם האיראני מתחנן לסיוע בהפלת משטר הרשע. אבל בניגוד לרוסיה, איראן זוכה ליחס מלטף ומעצים זה עשרים שנה מצד אירופה, והיום ארה"ב מחזרת אחריה בכפייתיות.

אין גם הצדקה אסטרטגית ברורה להתנהלות המערב. אסטרטגיה מתחילה בגיאוגרפיה. אוקראינה ממוקמת בין האיחוד האירופי/נאט"ו לבין רוסיה. מבחינה אסטרטגית יש שתי חלופות אפשריות לגבי גורלה של ארץ הממוקמת בין שתי מעצמות. או שתהיה ניטרלית במאבק ביניהן, או שתהיה חלק מאחד המחנות.

רוסיה היתה מוכנה להשלים עם האפשרות שאוקראינה תהיה ניטרלית, אך רואה את הצטרפותה למערב, על כל הבריתות שלו, כסיבה למלחמה. הסכם מינסק שאוקראינה קיבלה בהסכמה ב־2014 סלל את הדרך לאוקראינה ניטרלית. המערב תמך בהסכם. מבחינה אסטרטגית, המדיניות ההגיונית והמייצבת ביותר שאותה המערב יכול היה לנקוט היתה ללחוץ על זלנסקי ליישם את ההסכם, שהקנה מעמד אוטונומי לשני המחוזות המזרחיים של אוקראינה שתומכים ברוסיה, אך השאירו אותם בתוך אוקראינה.

אבל האמריקנים התעלמו וממשיכים להתעלם מהסכם מינסק. בשבועות שקדמו לפלישה, על פי התקשורת האמריקנית, ביידן ואנשיו אף גרמו לזלנסקי להאמין שאוקראינה תצורף לנאט"ו ביום מן הימים.

בהיעדרם של בסיס מוסרי איתן ושל אינטרס אסטרטגי מובהק, ומתוך התבוננות בהכרזות המוסרניות של מנהיגי המערב - עולה הסבר אחד להתנהלות של השבוע האחרון: מדיניות העדר. כולם מאמצים אותה לא משום שהיא הגיונית, אלא משום שכולם נדבקים בה. בהקשר הנוכחי, כולם מסכימים שאוקראינה היא טלית שכולה תכלת, כי זה מה שכולם אומרים. וכולם מסכימים שפוטין רשע, משוגע ומסוכן, כי כולם אומרים שפוטין רשע, משוגע ומסוכן.

זה המקום לדאגה ישראלית. אין היגיון אסטרטגי או מוסרי מאחורי עוינות אירופה והשמאל הפרוגרסיבי בארה"ב כלפי ישראל, ותמיכתם באיראן ובפלשתינים. יש הסבר אנטישמי. ויש גם מוטיב העדר שנחשף בפרשת אוקראינה. אם המערכה הפיננסית תצליח נגד רוסיה, היא עלולה להפוך לשיטת עבודה. ואין גם ספק שיהיו מנהיגים בעדר שיראו במערכה הבאה של חמאס, חיזבאללה או פת"ח נגדנו, הזדמנות טובה ליישם אותה שוב.