פרשיית רות דוד - שהואשמה כי הדליפה חומרי חקירה - העלתה לכותרות תופעה המתרחשת מפעם לפעם בפרקליטות: תיקים פליליים שנעלמים מהארכיון, תיקים וראיות ש"בוערו" והושמדו משיקולים עלומים, וחומרים שכעבור שנים ספורות כבר לא ניתן למוצאם.
במקרה של הפרקליטה דוד, הנושא זכה לביקורת חריפה מצד השופט דוד רוזן, לאחר שהתברר כי תיק רשות המסים שבו נחקרה בוער, וחמור מכך - לא נמצא תיעוד להחלטה על הביעור. העובדה שתיק יכול להיעלם כך במרתפי הפרקליטות מעוררת שאלות רבות, בין היתר - כיצד ייתכן שבעידן הדיגיטלי תיק חקירה "הולך לאיבוד"? ומהם נוהלי השמירה על חומרים בפרקליטות?
ישראל לוין, מפקח בכיר לשעבר בגנזך המדינה, ומי שהיה ממונה בין היתר כמפקח על משרד המשפטים והנהלת בתי המשפט, שם לב כבר לפני כמה שנים לכך שמשהו לא תקין, כשצפה בכתבה שעסקה ב"כנופיית מע"צ" - פרשה משנות ה־80 אשר בשל מחדלי חקירה בוטלו כעבור שנים האישומים בה.
במסגרת הכתבה עלתה שאלת מצבו של התיק והיכולת לעיין בחומרים שבו, ופרקליטת מחוז תל אביב דאז, רות דוד, אמרה למצלמות כי התיק בוער "בהתאם לחוק". אמירה זו הדליקה נורה אדומה אצל לוין שטוען: "אם כך הדברים, הדבר נעשה בניגוד גמור לחוק". כשנחשפה תופעה דומה גם בפרשת רשות המסים, לוין כבר הבין שמשהו אינו כשורה.
בעיה של פיקוח
על פי חוק הארכיונים, הפרקליטות רשאית לבער תיקים פליליים לאחר עשר שנים, למעט תיקים שעוסקים ברצח, בגידה, או כאלו שעוררו עניין ציבורי. חומרים אלו צריכים להישמר לצמיתות בגנזך המדינה. "לפי זה, תיקי כנופיית מע"צ היו חייבים להישמר בגנזך", אומר לוין, "אלו תיקים שעוררו עניין ציבורי גדול ביותר, עשו רעש גדול - לפני פענוח התיק, במהלך המשפט ולאחר פסק וגזר הדין - וברור כמעט מאליו, שיש להפקידם בגנזך המדינה. אם תיקים אלו בוערו, הרי שזה נעשה בניגוד גמור לחוק הארכיונים".
גם כאשר ניתן לבער תיקים על פי חוק, הדבר צריך להתבצע רק לאחר קבלת אישור בכתב מגנזך המדינה. לוין: "הגנזך חייב לבדוק את הודעת הביעור, ואם יש דברים לא מובנים מתקיים בירור טלפוני ולעיתים גם בכתב. ורק לאחר שהובהר לגנזך המדינה שאמנם החומר הארכיוני המופיע בהודעת הביעור חופף לחלוטין לתקנת או הנחיית הביעור, יינתן אישור". לכל התכתובת הזו אמור להיות תיעוד, כך שלא אמור להיווצר מצב שבו תיקים "נעלמים" כך סתם - לא בפרשת כנופיית מע"צ ולא בפרשת רות דוד. אם תיק בוער כחוק, האישור והתנאים לביצוע צריכים להיות מתועדים.
לוין פנה לגנזך המדינה וביקש לעיין ברשימת הרשומות שהפקידו הפרקליטויות, וקיבל תשובה שלפיה "מבדיקה שערכנו התברר כי אין לנו תיקים ממשרד המשפטים העוסקים בפרקליטות או שהופקדו על ידם, ולכן גם אין לנו רשימות הפקדה". תשובה זו מפתיעה מאוד, שהרי עולה ממנה כי הפרקליטות לא העבירה שום תיק פלילי, בניגוד לחוק הדורש שתיקי רצח, בגידה וכן הלאה יופקדו לצמיתות בגנזך.
אולם בכך לא די. בעקבות בקשת חופש מידע שהגישה התנועה למשילות ולדמוקרטיה, התברר כי בפועל מתקיים בכלל "סידור" אחר, ובמקום שמירה בגנזך המדינה התיקים מועברים לחברה פרטית בשם "בית גנזים". "כלל תיקי הפרקליטות שהטיפול בהם הסתיים מועברים לשמירה בבית הגנזים", נאמר בתשובת משרד המשפטים ממאי 2018, "שם התיקים מבוערים בהתאם לתקנות".
בתשובה מאוחרת יותר הוסבר כי החברה זכתה במכרז וכי תיקים מסוימים "אשר אינם מיועדים לביעור בכל שלב, מועברים על ידי בית גנזים אל גנזך המדינה... הפרקליטות קובעת את זמני ביעור התיקים כאשר הביעור מבוצע על ידי בית גנזים". דברים אלו מעוררים תהייה, כיצד יכול הגנזך לפקח על הנעשה בחברה הפרטית? וכיצד ניתן למנוע ניסיונות להעלים חומרים או להסתיר מידע?
ישראל לוין. "הגנזך חייב לבדוק את הודעת הביעור, ואם יש דברים לא מובנים מתקיים בירור"
מבירור מול גנזך המדינה עולה כי נוהל זה מתקיים זה כעשור. לאחר שהתמלאו אולמות הגנזך בירושלים התקבלה החלטת ממשלה להקים מחסנים חדשים בערד, ובינתיים מאשר הגנזך למשרדי הממשלה לשמור את החומרים בחברות גניזה פרטיות. התנאי הוא שהחומרים המיועדים לשמירה לצמיתות יסומנו באופן מיוחד כדי שלא יושמדו ויעברו בסופו של דבר לגנזך החדש בערד. במסגרת המכרז נקבעו כללים לסימון החומר ולמניעת חדירת גורמים זרים למחסני חברת בית גנזים, אך הפיקוח פחות הרמטי מאשר במחסני הגנזך.
היכן החומרים המסוכנים?
פרט נוסף הוא בעל חשיבות בהקשר זה. כשמשרד ממשלתי מבקש לבער חומרים, הוא מגיש לגנזך רשימת תיקים ומכלים ומציין את תכולתם ואת הסעיף בתקנות המאפשר את השמדת החומר. אנשי הגנזך אמנם עוברים על הרשימה ובודקים את התאמתה לכללים בתקנות, אך הם אינם בודקים פיזית את תכולת המכלים ואינם מוודאים שהתכולה תואמת את הדיווח. במילים אחרות: אם מישהו באחד ממשרדי הממשלה רוצה להעלים תיק - הוא יכול לעשות זאת בקלות יחסית.
ויותר מכך - על פי החוק הנוכחי, אין חובה על משרדי הממשלה להפקיד דווקא בגנזך. אמנם נאסר עליהם לבער חומרים מסוימים, אולם החוק לא מטיל עליהם חובה למסור אותם לגנזך, ואפשר לאחסן אותם גם בחדר המדרגות במשרד, למשל. בגנזך עמלים על חוק חדש, אולם עד להקמת הגנזך החדש בערד ולשינוי החוק, המערכת תמשיך לסבול מחורים ומאזורים אפורים שיגרמו להיעלמות חומרים.
תגובת התנועה למשילות: "מכלל הנתונים שנחשפו בפרשה עולה תמונה מטרידה, שלפיה מאן דהו בפרקליטות המדינה ניצל את היעדר הפיקוח לצורך השמדת חומרי חקירה שהיו עשויים להביא להפללת פרקליטה בכירה. התנועה קוראת לאמץ את הצעתה המקורית - שאליה התנגדו אנשי הפרקליטות בתוקף - ולהגדיל את סמכויות נציב הביקורת על הפרקליטות".
תגובת משרד המשפטים: "בהמשך לדו"ח מבקר המדינה בנושא המחסור במקום בארכיון המדינה ועל פי הוראת גנז המדינה לשעבר, יעקב לזוביק, כלל התיקים של משרד המשפטים (ושל שאר משרדי הממשלה) המיועדים לשמירה לצמיתות בארכיון המדינה, נשמרים כיום בגנזכים חלופיים.
"בהתאם לכך, תיקי הפרקליטות ומשרד המשפטים נשמרים בבית הגנזים, וזאת עד להסדרת הנושא על ידי ארכיון המדינה. ככלל, סדרי הביעור של רשומות מדינה קבועים בתקנות הארכיונים, והמשרד פועל לפיהן יחד עם ארכיון המדינה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו