מבולבל וחסר אומץ: תם זמנו של איווט

ליברמן נורה אתמול אל מחוץ לאטמוספירה, ולא ברור אם הפגז הזה יפגע לירח בעין, או שהוא יחזור אל כדור הארץ בנחיתה רכה. 

הוא דיבר בחוסר היגיון, תוך שהוא מנסה לטשטש את האמת מאחורי החלטותיו ומעשיו. הוא קודם כל לא הפגין הרבה אומץ לב. זה התחיל כשציטט את הנשיא ריבלין, ואמר שהכל היה ויכוח אישי פרסונלי, ובגלל זה לא קמה ממשלת אחדות. אם כך, למה ליברמן מאשים את נתניהו שהוא לא רוצה להיפרד מגוש הימין? ליברמן טען שלא היה פער מהותי בין שני הצדדים. זאת אומרת שהיו ויתורים גדולים לפחות מצד אחד, כנראה נתניהו והליכוד, אבל אולי גם מצד בני גנץ. אם נתניהו היה נצמד לתביעות החרדים בגוש הימין - הפער היה נשאר גדול.

לאחר מכן, עבר ליברמן למחלקת האחריות הלאומית ההיסטורית; הוא נזכר בשתי ממשלות אחדות - היו למעשה ארבע, כולל ממשלת נתניהו־ברק. האחת ב־67', ערב ששת הימים, הזכיר ליברמן. השנייה בשנות ה־80, נוכח אתגר כלכלי חמור. והיום, אמר, יש לנו את שני האתגרים החמורים במקביל, ביטחוני וגם כלכלי. אז השאלה המתבקשת היא, איפה אתה איווט ליברמן? קצינים בכירים בדימוס הרצו בפניו על המצב הביטחוני לאשורו, ויש לליברמן מה לתרום בנושא. אבל המשבר כל כך דחוף, עד שאפשר לדחות את פתרונו לאחרי הבחירות הבאות. ליברמן לא חושש מהנייה וסינוואר, אלא מח"כ גפני. הוא לא פוחד מהאיראנים אלא מהרבי מסאטמר.

עוד בנושא:

ליברמן: "האשמות היחידות בכך שאין אחדות – כחול לבן והליכוד"

ליברמן: "לא נצטרף לממשלה צרה או לממשלת מיעוט"

אין התקדמות במגעים להקמת ממשלת אחדות; נתניהו: "אפגש היום עם ליברמן"

זו הסחת דעת, שיכולה אמנם לעבור את הפרשנים הפוליטיים בערוצי המיינסטרים, אבל בגלל הדיבורים האלה מתקבל הרושם שהאיש ניתק מכוח המשיכה של כדור הארץ. ההשוואה שעשה בין הרשימה המשותפת, שאותה כינה גיס חמישי, לבין החרדים, היא מגונה ומקוממת. מדהים שהוא הקדיש במסיבת העיתונאים שלו שתיים־שלוש דקות יקרות להתנפלות על הרבי מסאטמר והעצרת שערך. "הוא מחלק מיליוני דולרים, זו הלבנת הון", אמר. הוא קרא לזה "הסתה. בדיוק כמו מהצד השני". הצד השני זה אחמד טיבי, שגם הוא קיבל מליברמן תשומת לב מיוחדת, כשליברמן הכריז על קיומה של הברית האנטי־ציונית: "הסכנה המיידית היא הקואליציה האנטי־ציונית" (בין החרדים לערבים).

"מי שראה את העצרת אתמול (של מעריצי הרבי מסאטמר) - זה צריך להדיר שינה מעינינו", אמר. העמדת החרדים ואדמו"ריהם כדחלילי שנאה, כאויבי ישראל, היא עזות מצח שאפשר היה גם להגדיר אותה במינוח הידוע, אלמלא היינו מודעים לכך שליברמן עוד יישב בממשלה כלשהי, ודרושה מדיניות הבלגה.

לגבי הצעות הרפורמה בסדרי הבחירות והממשלה, בלי להתעמק בהן כדאי לזכור שלא רק הרפורמות הקודמות שהציע ליברמן חזרו להכות בנו כמו בומרנג והשיגו תוצאות הפוכות, מכשילות; גם רפורמות שחוקקו בעצת מלומדים ומומחים השיגו תוצאות כושלות. ליברמן גדוש ברעיונות ובהשתלחויות אבל רעיון אחד היה חסר: אחריות לאומית, הכרעה אישית, בחירה בדרך שתביא להקמת ממשלה בהקדם האפשרי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו