מסלולי הרפאים של שדה התעופה עטרות, בקצה האצבע הצפונית של ירושלים (בתוך תחום השיפוט של העיר), דוממים ונטושים כבר כמעט 20 שנה. האינתיפאדה השנייה, שבמהלכה נורתה אש על המסלולים הללו, הביאה אל קיצם שני עשורים שבהם היה לירושלים שדה תעופה משלה.
העולם אמנם סירב אז להכיר בעטרות כנמל תעופה בינלאומי והחרים אותו, אבל בראשית שנות ה־70 נחנך אולם נוסעים, המסלולים הוארכו לשני קילומטרים, וטיסות פנים־ארציות, טיסות פרטיות וגם טיסות אימון של התעופה הצבאית והאזרחית שמרו על עטרות כשדה תעופה פעיל.
מנחם בגין התגאה באותן שנים בשדה, ולאחר הסכם השלום עם מצרים אף הקפיד שכל טיסותיו למדינה השכנה תצאנה מעטרות. בגין ראה בכך מימוש של הריבונות הישראלית בכל חלקי ירושלים המאוחדת, אפילו בשטחי הקצה שלה, כפי שקבעו הכנסת והממשלה ב־1967.
עוד על תוכניות הבנייה בירושלים:
• תנופת בנייה בירושלים: 20 אלף דירות חדשות יאושרו
• 4,416 יחידות דיור חדשות ייבנו בירושלים
• תנופת בנייה: 9,400 דירות אושרו בחמש ערים
ראשי ממשלה אחרים התלהבו מעטרות פחות. בתקופת כהונתו של שמעון פרס כשר חוץ (בממשלת רבין השנייה) ובתקופת כהונתו של אהוד אולמרט כראש ממשלה, הוצע לפלשתינים לקבל לידיהם את השדה ואף להקים טרמינל פלשתיני מקביל, סמוך לכפר עקב שליד עטרות.
אבל הפלשתינים סירבו. הם ראו בעטרות ובשדה התעופה שלה שטח כבוש, ותבעו בלעדיות עליו. הפלשתינים המשיכו לטפח חרם על חברות תעופה ששקלו להשתמש ב"שדה הכבוש", וביטאון הרשות, "אל־חיאת אל־ג'דידה", אף כתב באותם ימים ש"שדה התעופה קלנדיה־ירושלים, הוא שבוי המחכה לשיבה הפלשתינית".
עכשיו, כשסמוך לשדה פועל בהצלחה רבה אזור תעשייה מושקע, שבו עובדים יחדיו אלפי יהודים ופלשתינים, עולה שוב תוכנית חדשה־ישנה, להקים שכונה יהודית ובה אלפי יחידות דיור על קרקעות שדה התעופה עטרות. אחרי מגבלות מדיניות שנמשכו שנים ארוכות (בעיקר בשנות ממשל אובאמה) מאיץ עתה משרד השיכון את תכנון השכונה, שמתוכננת להיקף של 11 אלף יח"ד. המשרד אף מכין תוכנית בניין־עיר למקום.
העבודה המחודשת על תוכנית עטרות החלה לאחר כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן. שר השיכון לשעבר יואב גלנט שחרר פורמלית את מגבלות התכנון לעטרות, ואם לא יושתו מחדש מגבלות מדיניות על התוכנית - היא תוגש לדיון ולאישור ראשוני לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של אזור ירושלים בעוד כמה חודשים. אחר כך היא צפויה לצאת למסע ארוך בין האינסטנציות התכנוניות בבירה.
ראש עיריית ירושלים משה ליאון תומך בתוכנית ומקדם אותה. גם השר לענייני ירושלים זאב אלקין מצדד בה ומדגיש שאינו מכיר מגבלה מדינית עכשווית שהושתה עליה.
הפעם בלי טריקים
ראש האופוזיציה במועצת העיר וראש סיעת התעוררות, עופר ברקוביץ', תומך אף הוא בתוכנית. במהלך השנה האחרונה הוא אף ניסה לקדם אותה באמצעות הצפת הסוגיה במועצת העיר, ורתימה פומבית של ראש העיר ליאון לעניין. ברקוביץ' סבור שיש להקצות את האזור בעיקר למגורי אוכלוסייה חרדית, כך שיחובר באופן טבעי לריכוזים החרדיים האחרים בצפון ירושלים.
ברקוביץ', שהחרדים העדיפו בבחירות האחרונות את ליאון על פניו, מזכיר כי "הצפיפות בשכונות החרדיות גדלה ומובילה לתנאי מחיה ירודים בדירות שחולקו ואף במחסנים. ההגירה השלילית בירושלים היא הגבוהה בישראל, וחלק גדול בה הוא של הציבור החרדי הצעיר. במקביל, ציבור חרדי גדול עובר בעל כורחו לשכונות חילוניות ומעורבות, שמשנות את צביונן בהתאם". הוא סבור כי "ייעוד השטח לאוכלוסייה חרדית יוכל להקל את החיכוכים בין אוכלוסיות בשכונות אחרות בירושלים".
בציבור החרדי, אף שאין התנגדות לבנייה בעטרות, אין התלהבות מהקצאת הקרקעות שם לאוכלוסייה חרדית דווקא, בעיקר בשל העובדה שעטרות נתפסת כאזור מרוחק ומנותק יחסית, שסובל מעת לעת מאיומי טרור ועלול לסבול בעתיד שוב מהקפאת בנייה.
העולם סירב להכיר בעטרות כנמל תעופה בינלאומי והחרים אותו. השדה בשנות פעילותו // צילום: מתוך ויקיפדיה
ח"כ מאיר פרוש, שכיהן כסגן שר השיכון לפני שני עשורים וניסה בזמנו לקדם את תוכנית הבינוי בעטרות, מצדד בבנייה מהירה של שכונה יהודית בעטרות, בעיקר כדי להתמודד עם הקיטון ברוב היהודי בבירה, ושיעורי ההגירה הגבוהים ממנה.
עם זאת, פרוש אינו מייעד בהכרח את השכונה לחרדים או לאוכלוסיות אחרות. הוא עדיין זוכר כיצד טעה משרד השיכון בכוונת מכוון בסוף שנות ה־90 של המאה הקודמת בפרסום שמה של שכונת הר חומה, כאשר פורסמו המכרזים לבנייה במקום. "פרסמנו אז את הר חומה כהר יונה, כדי לבלבל את האמריקנים ואת אנשי 'שלום עכשיו', שניסו לטרפד את התוכנית", מספר פרוש, "רק מאוחר יותר תוקנה 'הטעות', אך המכרזים כבר יצאו לדרך. לשמחתי, אין היום צורך בטריקים כאלה, ואני מאחל לירושלים שעטרות תיבנה במהרה".
תקדים רמי לוי
במקביל למסלול התכנוני־מקצועי של קידום הבנייה ליהודים בעטרות, ולמרות הדברים של אלקין ופרוש, ההיתכנות המדינית לקידום התוכנית מעבר לשלבים הראשונים שלה עדיין אינה ברורה. רה"מ בנימין נתניהו לא קידם ב־11 שנות כהונתו את התוכנית לבניית שכונה יהודית בעטרות, אולם ייתכן שדווקא עתה, כשהוא מסובך בפלונטר משפטי ופוליטי, יימנע מלהפריע לקידום התוכנית, שזוכה כאמור לתמיכה רחבה.
ניסיון העבר מלמד שרבות תלוי בעמדתה של ארה"ב. כל עוד אין מדובר באישור לבנייה מיידית - דוגמת האישורים שהוקפאו בלחץ אמריקני בגבעת המטוס בדרום ירושלים ובשטח אי־1 בין מעלה אדומים לירושלים - סביר שארה"ב לא תתערב.
בד בבד עם קידום התכנון של השכונה בעטרות, נמשכת ההתבססות וההתרחבות של אזור התעשייה הסמוך לשדה התעופה הישן. שבוע אחרי הבחירות האחרונות לכנסת, נחנך והורחב פורמלית אזור התעשייה החדש "עטרות ג'". האזור שפותח, 18 מגרשים, הוקצה ל־11 מפעלים שצפויים לקום בו בשלוש השנים הקרובות, והוא משתרע על שטח של כ־50 דונם. ההשקעה המתוכננת - 45 מיליון שקלים - משותפת לשורה של גורמים ממשלתיים ועירוניים, מה שמלמד שלפחות בכל הקשור לאזור התעשייה, אין מגבלה מדינית.
לכך ניתן לצרף את הקניון המשותף לערבים וליהודים בעטרות שנחנך בינואר האחרון, שבו פועלים עסקים יהודיים ופלשתיניים, וגם - מרכול ענק של רמי לוי, למרות קריאות רבות ברשתות החברתיות הפלשתיניות להחרימו. בצנרת נמצאות תוכניות לפיתוח רצועות מסחר ותעסוקה נוספות בעטרות בהיקף של 61 אלף מ"ר בנייה וכ־50 אלף מ"ר חניונים. גם את התוכניות הללו מקדמים יחדיו משרד השיכון ועיריית ירושלים.
נתון נוסף שמצביע על היעדר מגבלה מדינית בנוגע לעטרות, הוא האישור התקציבי שניתן לאחרונה לתכנון "הקו החום" של הרכבת הקלה בירושלים. ביולי האחרון אישרה מועצת העירייה סך של 31 מיליון שקלים לקידום קו זה, שאמור לשרת את תושבי מזרח העיר. הקו החום מתוכנן לצאת מאזור שדה התעופה עטרות, לעבור דרך שועפט וחלק משכונות מזרח ירושלים, ולהסתיים באום ליסון שבדרום־מזרח העיר. קידום הקו שם קץ לשמועות בדבר הקפאה מדינית כביכול של תכנון קווי הרכבת הקלה החולפים במזרח העיר.
הקבוצה של אשכול וכצנלסון
ההיסטוריה המפותלת של עטרות, הן לפני מלחמת ששת הימים והן אחריה, מלמדת עד כמה קידום של תוכניות בנייה, מסחר ותחבורה באזור אינו מובן מאליו. אדמת עטרות נרכשה ב־1912 על ידי הד"ר ארתור רופין בשמה של "הכשרת הישוב". בקבוצת העבודה הראשונה של הנקודה הכמעט נשכחת הזאת היו חברים לוי שקולניק (אשכול), לימים ראש ממשלת ישראל, מאיר רוטנברג וברל כצנלסון. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה ננטשה הנקודה, אבל האדמות המשיכו להיות מעובדות. רק ב־1919 עלתה קבוצת העבודה לעטרות בפעם השנייה והקימה במקום מושב עובדים.
הבריטים הפקיעו חלק מאדמות המטעים של המושב הצעיר והקימו עליהן שדה תעופה, שכרסם ונגס במשך השנים בעוד ועוד מאדמות הנקודה. במשך 15 שנה קנה מושב העובדים את המים שלו מערביי הסביבה. רק בתרפ"ט, כשפרצו מאורעות הדמים, חוברה עטרות לקו המים ירקון־ירושלים. אחר כך הגיעו שנים קשות. בתקופת המאורעות ובשנות המרד הערבי הגדול (1936-1939) הותקפה התחבורה לעטרות, ועל הנקודה הוטל מצור חלקי.
במלחמת השחרור כבר הפך המצור למלא. שיירת משוריינים של ההגנה שניסתה להגיע ליישוב הותקפה, ו־14 מאנשיה נהרגו. בעטרות עוד הספיקו לחגוג חצי יובל שנים לקיומם ואף להציג לראווה את עדר הפרות ההולנדיות המשובח בארץ, אבל זה כבר היה כמעט הסוף. היישוב ניסה להצניח לעטרות מזון ונשק קל ממטוסים, אבל הבריטים קטעו זאת בטענה שהדבר מפריע לעבודת שדה התעופה הסמוך. ערב פינוים עוד הספיקו מגיני עטרות לתפוס את שטח שדה התעופה שהבריטים פינו, אבל אחר כך צוו לארוז את מיטלטליהם ופונו בחסות משוריינים בריטיים.
אחרי מלחמת ששת הימים, שבה שוחררה עטרות והוכנסה לתחום השיפוט של העיר ירושלים, ישראל הקימה במקום אזור תעשייה חדש ואף השמישה את שדה התעופה שהבריטים הכשירו במקום, ושהירדנים, בתקופתם שם, המשיכו להפעילו. שדה התעופה עטרות התקיים בתקופה הישראלית שלו בעיקר בזכות הטיסות המסחריות מאילת ואליה, אולם כאשר הפלשתינים החלו לירות על מסלולי ההמראה והנחיתה במהלך האינתיפאדה השנייה, ארקיע חדלה לטוס לעטרות, וגם אזור התעשייה נפגע קשות.
שוב ושוב חתכו פלשתינים את גדרות המסלולים, ובאזור המפעלים הסמוך נרצחו בשנות האינתיפאדה ארבעה בני אדם במהלך פיגועי טרור.
היום שקט בעטרות, האיום הביטחוני הוסר, או טופל במידה רבה. אזור התעשייה מתפקד היטב וגם התוכניות להעביר את המקום לפלשתינים או להפוך אותם שותפים בניהול האזור שייכות לעידן אחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו