"קורבין לא ייעלם מהמפה"

בפעם הראשונה זה זמן רב יכלה השבוע ג'ואן ריאן לנשום לרווחה. ריאן, 64, היתה חברה במשך יותר מ־40 שנה במפלגת הלייבור. היא ייצגה את המפלגה כחברת פרלמנט, כיהנה בתפקידים בכירים בממשלות טוני בלייר ובבית הנבחרים, ושבועות ספורים לפני בחירתו של ג'רמי קורבין כמנהיג הלייבור - בספטמבר 2015 - היא מונתה כיושבת הראש של אגודת ידידי ישראל בלייבור. תפקיד שהציב אותה בחזית מול המדיניות האנטי־ישראלית שהביאה עימה הנהגת הלייבור החדשה. 

ריאן היתה יכולה לעצום עיניים מול ההקצנה של תומכי קורבין, אך היא בחרה להיאבק והפכה לאחת מיריביו הקולניים ביותר של קורבין במפלגה. היא שילמה על כך מחיר כבד: נאמני קורבין, אנשי השמאל הקיצוני החלו בקמפיין של השמצות, ביוש ומובינג נגדה, שבשיאו הם ארגנו הצבעת אי־אמון נגדה וזייפו את תוצאותיה. לנוכח הלחץ הגובר נגדה ונגד שאר מבקריו הפומביים של קורבין, החליטה ריאן לנטוש את מפלגת הלייבור ולא לשוב להתמודד על מושב בפרלמנט. ערב הבחירות הכלליות האחרונות היא קראה למצביעים שלא להצביע עבור המפלגה שהיתה ביתה הפוליטי זמן כה רב. 

"עזבתי את הלייבור בגלל האנטישמיות ובגלל תפיסת העולם הקיצונית של ג'רמי קורבין והאחרים בסביבתו", היא אומרת ל"ישראל השבוע", "למרות שמאוד עצוב לי לראות את הלייבור עומדת מול התבוסה הגדולה ביותר שלה מאז 1935 - אובדן של 59 מושבים - שזה הפסד עצום, אני חושבת שזה המחיר שיש לשלם על האנטישמיות. הבוחרים דחו את קורבין ואת הגזענות האלימה שלו כלפי יהודים בעקבות כל הגילויים שצצו שבוע אחר שבוע. הוא כינה את חמאס וחיזבאללה 'חברים', קיבל תשלום עבור הופעות ב־Press TV, תחנת השידור של המשטר הפשיסטי באיראן, הוא היה בקשר עם טרוריסטים אנטישמים ומכחישי שואה, וכל זה השפיע על הדרך שבה הציבור הבריטי ראה אותו.

"חלק מאיתנו חשף את האנטישמיות שלו ואת הדרך שבה הוא נמנע מכל פעולה נגד האנטישמיות במפלגה ולמעשה שיתף בכך פעולה איתה. הראינו לציבור את האופי האמיתי של המדיניות של קורבין. אני שמחה על כך שהוא נדחה על ידי הציבור הבריטי. הדבר שאחרון שרצינו הוא להתעורר בבוקר שלאחר הבחירות ולגלות שאנטישמי נבחר כראש ממשלת ארצנו".

חורבן לצורך בנייה

התבוסה ההיסטורית הקשה בבחירות מאפשרת לרבים ממבקרי קורבין במפלגתו להתמרד נגד משטר הטרור הפנימי שזרם השמאל הקיצוני במפלגה - ה"קורביניסטה" - השליט בארבע השנים האחרונות. אך האם הלייבור יצליח להבריא מהווירוס האנטישמי שבו הודבקה המפלגה בארבע שנות הנהגתו של קורבין?

"זו סוגיה חשובה מאוד כעת", מדגישה ריאן, "אני לא חושבת שהאנטישמיות הזו יכולה להיעלם מעצמה. אם קורבין יוחלף באדם בעל עמדות ודעות זהות, המצב לא ישתפר. הלייבור לא תוכל שוב להרכיב ממשלה, אם היא לא תנצל את ההזדמנות הזו לשנות את עצמה באופן רדיקלי ולחזור לערכיה המסורתיים ולמדיניות של מרכז־שמאל. אם הם לא יצליחו להתמודד עם הקיצוניות הזו של השמאל הנוקשה, שהביא עימו את התפיסה שהקפיטליזם אחראי לכל החוליים של העולם והמערב הוא הבעיה העיקרית, אם צירי הפרלמנט המתונים וההגונים של הלייבור לא יוכלו להשליט את דעותיהם, הבעיה לא תיעקר.

האם המפלגה תחלים מהווירוס האנטישמי? ג'רמי קורבין // צילום: רויטרס

"זה רגע מאוד חשוב בתולדות המפלגה. הם עומדים בצומת דרכים: האם יחזרו להיות מפלגה הגונה ומתונה שדוגלת בשינוי חברתי־פרוגרסיבי, שמשרת את האנשים ומבוסס על שוויון וכבוד, או שהם ממשיכים יותר לכיוון השמאל הנוקשה. לאורך כל הדרך אמרנו לקורבין: 'המעשים שלך הם בעלי תהודה חזקה יותר מדבריך. אתה לא מגיב למה שקורה, זה הופך אותך לשותף'. אם לא תינקט כעת כל פעולה לעקור את האנטישמיות הזו מהשורש ולהיפטר מהמדיניות הקיצונית הזו, אני חוששת לעתידה של מפלגת הלייבור".

"סיפור האנטישמיות בלייבור לא נגמר כלל", מעריך מצידו חוקר האנטישמיות הבריטי דיוויד קוליאר, "קורבין ועובדי הפולחן הסטליניסטי־מרקסיסטי אינם מתכוונים להיעלם. הם חיכו בסבלנות במשך 30 שנה כדי להשתלט על המפלגה, וברגע שקורבין ניצח בקרב על ההנהגה הם הכניסו רבבות חברים מאנשיהם למפלגה, נציגי 'הברית האדומה־ירוקה' - המחברת בין השמאל הקיצוני לאסלאמיסטים, ששניהם אנטישמים. הדבר היחיד שיכול לעצור אותם כעת הוא דו"ח חמור של 'ועדת השוויון וזכויות האדם', המנהלת חקירה רשמית נגד הלייבור. אם הדו"ח, שצפוי להתפרסם בשבועות או בחודשים הקרובים, יהיה גינוי חד־משמעי של הלייבור, קורבין והאנשים סביבו יחויבו ללכת וניתן יהיה לבנות את המפלגה מחדש. אם הדו"ח ימרח את העניין, הם יזרקו אותו לפח. כרגע הוא עדיין שולט במפלגה, ואנשיו רואים ביהודים את האחראים לכך שהמשיח שלהם לא נבחר. מיליוני בריטים רואים בקורבין משיח, והנה היהודים שוב הרגו את המשיח". 

"עברנו התעללות"

"זה לא רק קורבין והלייבור", מוסיף דיוויד הירש, סוציולוג ומחבר הספר "אנטישמיות עכשווית בשמאל", "יש תרבות אנטישמית נפוצה מאוד בקרב השמאל ופנטזיות קונספירציה שהשמאל הקיצוני והימין הקיצוני החדירו לזרם המרכזי של החברה הבריטית. אנשים מדברים על ההשפעה לכאורה של הרוטשילדים, הציונים, הכוחות המתנגדים לברקזיט, על הפיננסים. כבר לא ברור אם זה מגיע מהשמאל הפופוליסטי או מהימין הפופוליסטי. אם הממשלה השמרנית תאסור את תנועת החרם על ישראל איני בטוח שזה יהיה מהלך יעיל, כי זה יחזק את הדעה שהימין מתנגד לאנטישמיות כדי לפגוע בשמאל. אם אחרי הברקזיט בריטניה תיקלע לקשיים כלכליים ופוליטיים, הפופוליסטים משמאל ומימין יחפשו אשמים ואלו יהיו הקוסמופוליטיים, האליטות הליברליות, הבנקאים, וזו רשימה שדי נוטה לתפיסות אנטישמיות רווחות".

"חובתי לדבר"

"אם קורבין ילך, תחזרי ללייבור?" אני שואל את ריאן. "זה לא רק קורבין", היא משיבה, "הוא ואנשיו פועלים כעת קשה מאוד להכשיר את הקרקע לבחירת מחליף בעל עמדות זהות לאלו שלהם, שאחד מקבוצת ה'קורביניסטה' ייבחר כמנהיג המפלגה. אני אחזור ללייבור, רק אם יהיה ברור שהנהגת המפלגה שונתה ואנחנו נחזיר את המפלגה לערכיה ההגונים. הלייבור תמיד היתה ידידתה של ישראל והכירה בזכותה להתקיים. זו מדינת הלאום של העם היהודי. עצם ההתנגדות רק לקיומה של ישראל היא אנטישמיות בפני עצמה. אני ציונית כי ציונות היא הכרה בזכותם של היהודים להכרה עצמית במדינת ישראל.

"קורבין וכל אנשי השמאל הקיצוני שהצטרפו למפלגה עימו מלאי שנאה לישראל, לארה"ב ובדיעבד לארצם שלהם. הם השוו בין ישראל לנאצים, הכחישו את השואה ואת קיומה של אנטישמיות. אני חשתי שזו היתה חובתי לדבר, כחברת פרלמנט. לא יכולתי לשתוק, גם אם לא הייתי מכהנת כיושבת הראש של אגודת הידידות עם ישראל. היו עוד כמה חברי פרלמנט הוגנים שפעלו כמותי, וכולנו עברנו התעללות, אבל זה לא מנע ממני להמשיך להגן על מה שנכון וצודק בעיניי. לדעתי, מאוד חשוב להכיר בכך שאנטישמיות אינה רק בעיה עבור יהודים, אלא עבור כולנו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו