הבית תמיד מפסיד

"פשיטת רגל", "סוף הדרך" ו"בושה" היו רק חלק מההתבטאויות שנשמעו ביום רביעי בצהריים מפי פעילים מוכרים בבית היהודי, אבל גורם אחד הגדיר את המצב בצורה הטובה והחדה ביותר - "הביאו רב צבאי כדי לקבור את הציונות הדתית". ואז האירוניה התאבדה.

בזמן פציעות, כארבעים דקות לאחר שהרשימות אמורות היו להיסגר, התקפל הרב רפי פרץ, יו"ר הבית היהודי, לא לפני שכתב "מילה זו מילה" בטוויטר ומחק. שלושה שבועות לאחר שניסה לסנדל את השר בצלאל סמוטריץ' באמצעות הסכם עם מפלגת עוצמה יהודית, הוא הסכים להיכנס כמספר 2 תחת "הימין החדש", נוטש מאחוריו את איתמר בן גביר לאנחות ומפסיד בדרך את עידית סילמן לטובת מפלגתו של השר נפתלי בנט.

השבוע האחרון היה השבוע של הציונות הדתית, אבל זו ממש לא היתה שעתה היפה. בזמן שהמפלגות הגדולות הציגו רשימות כמעט בשיטת "העתק־הדבק" מהבחירות הקודמות, למעט זעזועים קלים, הדתיים הלאומיים הצליחו להגיע לראש הכותרות עם סכסוכים בשטעטל, מריבה אלימה ומגוחכת במרכז הבית היהודי, שהזכירה מריבות בפרלמנט האוקראיני, ולבסוף הסכם דרמטי של בצלאל סמוטריץ', יו"ר האיחוד הלאומי, עם מפלגת הימין החדש - שטרף את הקלפים והציב את פרץ במקום שבו הוא המפסיד הפוטנציאלי היחיד.

לא עמד בפרץ

המהלך המבריק של בנט וסמוטריץ' הציב את הרב רפי במלכוד אדיר, ולמעשה לא היה לו ממנו מוצא. אם היה מחליט להישאר עם עוצמה יהודית היה סיכוי סביר שהבית היהודי לא היתה עוברת את אחוז החסימה, וחתימה על הסכם עם הימין החדש, כפי שעשה בסופו של דבר, הציבה אותו כמפר הבטחה שאותה התחייב שלא להפר.

המשפט השגור ביותר בפיהם של הפעילים והמצביעים של המפלגה בשבוע האחרון היה "אין בור שאליו הרב רפי לא נופל", ואין ספק שהוא הביא את המלכוד הזה על עצמו. ההסכם הדרמטי בין הבית היהודי לעוצמה יהודית, שהיה אמור לסנדל את סמוטריץ', הפך לניצחון פירוס. הרב רפי אולי נמצא במקום 2 ברשימה המאוחדת, אבל הכוח הפוליטי שלו התרסק לרסיסים.

רגעים לפני החתימה הסופית על הסכם והליכה משותפת, עוד טענו בבית היהודי שסמוטריץ' מונע משיקולי כיסאולוגיה. הרשימה הסופית, שמציבה את יו"ר האיחוד הלאומי במקום הרביעי, מספקת מצג אחר. סמוטריץ' פשוט הבין באיזה צד מרוחה החמאה, בזמן שהרב רפי פרץ ניסה לאכול פרוסה הפוכה.

למרות שעל פני השטח העניין נראה כמו משחק כיסאות סביב השאלה מי יוביל את המפלגה, מאחורי הקלעים זהו מאבק אידיאולוגי על ציבור ששינה את דרכו במהלך השנים, ועל הבית היהודי שפספסה את הסימנים ואת התמרורים פעם אחר פעם. הציבור הביע אי־אמון והמפלגה המשיכה בנסיעה היישר לעבר התהום. 

ההסכם בין בנט לסמוטריץ', שטרף את הקלפים ואילץ את הרב פרץ להצטרף, לימד על המגמה ועל כך ששני הראשונים מבינים מה השתנה. שני השרים, שנמצאים בשני צידי המתרס בכל הקשור לנושאים דתיים, מצאו את הנוסחה המנצחת - לעזוב את נושא דת ומדינה. שר הביטחון מקדם בחודשים האחרונים נושאים ימניים מובהקים ומבסס על כך את הקמפיין שלו, שר התחבורה הפך את משרדו לדגל בטיפול ביהודה ושומרון. שם רב המחבר על המפריד, ולמה להם לעסוק בנושאי דת ומדינה מתישים שבהם הם יפסידו בכל מקרה?

"גם ככה אין לנו השפעה על נושאי דת ומדינה, כי החרדים שולטים בהם, וזה יהיה נכון גם אם כחול לבן יהיו בשלטון", אמר פעיל בבית היהודי. במקביל, צבר סמוטריץ' אהדה רבה בחודשים האחרונים ויצר מהפך בתדמיתו, הופך מאדם שנתפס כקיצוני וחשוך לדמות לגיטימית ולשר שיודע להזיז דברים.

בינתיים, הבית היהודי, המפלגה הסקטוריאלית שנותרה לבדה עם עוצמה יהודית, דהרה לעבר קרחון. הסקרים שבחנו אפשרות של הבית היהודי לרוץ לבד, לימדו עד כמה אובדן האמון במפלגה גדול, וכי מדובר בתהליכי עומק של הציונות הדתית. 

מצד אחד של הציונות הדתית עומדים ליברלים שמעוניינים בגיור מקל, ברבנות מכילה ובמציאת פתרונות לנישואים אזרחיים. מנגד עומדים חרד"לים שקרובים יותר בהשקפותיהם הדתיות לחרדים. תוסיפו לכך מריבות בלתי נגמרות, ותקבלו נוסחה מנצחת לכישלון מוחץ. 

למרות שהציבור הבין את הבעייתיות, אנשי הבית היהודי המשיכו ליצור מצג שלפיו הם מייצגים את הציונות הדתית. אלא שבשלב מסוים לא נשאר להם ציבור. שמונה שנים אחרי שבנט הכריז על "משהו חדש מתחיל", נראה שהגיע הזמן להכריז על מוות.אמנם, ההסכם שנחתם עם הימין החדש הציל לרגע את הבית היהודי מאבדון, אך המפלגה מתה, וכולם מפחדים להכריז על כך.

עשרות שנים לאחר שהמפד"ל הוקמה, ברור למדי שהציבור הצביע ברגליים, בעט בדלי ושפך את המים העכורים שפעם ייצגו אותו באופן מובהק. המפלגה תעשה את עבודתה, תסייע לגוש הימין, ולאחר מכן אפשר להניח שתעבור מן העולם.

על הפגיעה האנושה ניתן ללמוד מהתנהגות פעילי המפלגה. זמן קצר לאחר ההודעה על איחוד בין סמוטריץ' לבנט, שטרפה את הקלפים, החלה הנטישה מהבית היהודי.

הראשון שעשה את הצעד פומבית היה המשנה לראש עיריית מודיעין, עמיעד טאוב שכיהן כיו''ר מועצת ראשי הסניפים של המפלגה. "ממפלגה מחברת ואוהבת הפכנו למפלגה משוסעת ומפולגת שנותנת גט כריתות לציבור הליברלי", כתב בפוסט. רגעים בלבד לפני סגירת הרשימות עשתה עידית סילמן צעד דומה. 

כשהאלונקה מתמוטטת

בסבב הבחירות השלישי הציבור הדתי־לאומי מאס בבירור בעסקנות הדתית־לאומית, ותחושת המיצוי כה גדולה שאפילו האלונקה המפורסמת, שתחתיה נכנסו לטענת בנט אי אז ב־2015 בני הציונות הדתית, והצביעו לנתניהו על פניו, כבר מתמוטטת.

אמנם, ברגע האחרון אכן נעשה איחוד עם כל מפלגות הציונות הדתית למעט עוצמה יהודית, אך הפעם הדתיים לא התלהבו מהתגייסות לטובת הגוש. 

אם ניתן לקחת שורה תחתונה אחת ממאורעות השבוע, היא שב־2020 אין מקום למפלגה ציונית־דתית, לפחות לא במתכונתה הנוכחית. אמנם, בשל הסכם של הרגע האחרון הבית היהודי תמשיך להתקיים בכנסת הקרובה, אך אין שום סיבה שהיא תשרוד לאחר מכן אלא אם כן מהות המפלגה תיבנה מחדש.

יש סיכוי מסוים שנראה בעתיד את המפלגה הזו, אבל רק אחרי שינסו להמציא עצמם מחדש. כבר כעת אפשר לנבא את העתיד, להיפרד מהגוף שייצג את הציונות הדתית מאז שנות ה־50, ולומר - היו שלום אנשי הבית היהודי, ותודה על הדגים. את הגפילטע פיש והקוגל המסורתיים יצטרכו העסקנים למצוא בבית אחר. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו