להחזיק אדמה מיואשת

כשהאדמה רועדת, בניגוד לדעת אלו שדיברו על "סדר עולמי ליברלי גלובלי", ישראל צריכה לנהוג בחוכמה בהצהרותיה המדיניות

בתחילת השבוע, בוועידת מינכן לביטחון, החליף שר הביטחון בני גנץ את הסיסמה "רק המעז מנצח" ב"גם המנצח מפסיד". אף אחד עוד לא ניצח במלחמה שהחלה באוקראינה, אבל ישראל מתחילה להפסיד.

בהודעת משרד החוץ מיום רביעי יש לראשונה נקיטת עמדה ברורה. מלבד התמיכה המובנת בפתרון דיפלומטי, שאיבדה את הרלוונטיות שלה בתוך כמה שעות, ההודעה אומרת: "ישראל תומכת בשלמותה הטריטוריאלית ובריבונותה של אוקראינה". לא רק כתבים מדיניים הבחינו שפתאום ישראל מתייצבת בסכסוך המרוחק לכאורה לצד אוקראינה ונגד רוסיה, גם מנתחים ערבים כבר עלו על זה. גנץ הציב סימן שאלה על כושר השיפוט של פוטין; עכשיו פוטין עלול להציב סימן שאלה על כושר השיפוט של הצמרת המדינית-ביטחונית בישראל.

הסיבה שהפסקה הטריטוריאלית משכה תשומת לב לא קשורה ספציפית למתקפה המדינית-צבאית הרוסית נגד אוקראינה, שהפכה למלחמה בוערת; היא נתפסת כעמדה מדינית שמחלישה את עמדת ישראל בגזרות הנוגעות לגבולותיה, והיא חותרת תחת עמדת ישראל לגבי ריבונותה ברמת הגולן. ברמת הגולן, כמובן, יושבים כמה מהתומכים הגדולים ביותר של הממשלה.

מה שמשקיפים בינלאומיים רואים כאן, הוא שיחסה של רוסיה למחוזות דונייצק ולוהנסק המסופחים זהה לעמדה הסורית כלפי רמת הגולן. מי שמכיר בשלמותה הטריטוריאלית של סוריה, עלול ליזום חזרה פתרון שיחזיר לה את אדמות הגולן השדודות. עלולה להתפתח כאן תחרות בין רוסיה לארה"ב מי תחזק את אחיזתה בסוריה תוך תשלום במטבע ישראלי.

למחרת ההודעה התפשטה המלחמה והפכה למבצע כיבוש אסטרטגי, ככל הנראה, של אוקראינה כולה. האמריקנים הפעילו מכונת רעש ועשן לאורך השבועות האחרונים, אך בפועל לא עשו כמעט דבר כדי למנוע זאת, או כדי להרתיע את רוסיה. ישראל פלטה את האמירה על "השלמות הטריטוריאלית" במה שנראה כהיענות לדרישה האמריקנית.

ברגע הזה, כשהאדמה רועדת, בניגוד לדעתם של אלה שחשבו שהעולם הוא שטוח ושיש "סדר עולמי ליברלי גלובלי", ישראל צריכה להתאמץ קצת ולהיות חכמה. האמריקנים, שלא עזרו לאוקראינים, עסקו זה זמן רב יחד עם שותפיהם בישראל בהחלשת ההנהגה המקומית. הם מרגישים שעצם הזזתו של בנימין נתניהו נטרלה את ישראל בנושא האיראני, והנה הם משייטים להסכם הגרוע ביותר, בחסות מכונת העשן של דברור מודיעיני על אוקראינה. גורם שמכיר את המגעים המדיניים בין ישראל, ארה"ב והפלשתינים, אומר שהאמריקנים לא נגד הליכוד - הם נגד ביבי. הם מאמינים שביכולתם לעצב כל מנהיג מהימין במקומו, בעיקר את אלה הממלאים תפקידי מפתח בממשלה.

ההשלכות של העימות באוקראינה מתבטאות בזירה הימית הקרובה של הים התיכון. כמה ספינות טילים רוסיות נפרסו באזור הים האגאי נגד נושאות מטוסים אמריקניות, צרפתיות ואיטלקיות. הרוסים רוצים לבודד את זירת המערכה. החיבור הקרוב לברית בין רוסיה לסין מכניס את ארה"ב לנחיתות. על החדלון האמריקני אפשר ללמוד מההסתבכות בסנקציות נגד אויב שבקושי מרגיש שריטה בכנף; ולעומת זאת, הסרת סנקציות על אויב אסלאמיסטי, איראן, שחותר לנשק גרעיני. הלב נכמר על אזרחי אוקראינה שידידים מישראל נמצאים איתם בקשר. רק שירים ישנים ועצובים מבטאים את מה שעובר עליהם: "כי מלחמה היא חלום, טבול בדם ודמעות".

יש חדש בממלכת העיתונות

הקרב על חנן מלצר במועצת העיתונות מרמז על מהלך שמתהווה בעולם העיתונות הממוסדת בישראל - מאבק על כוח ושלטון

הקרב על מועצת העיתונות, שהוא הקרב על חנן מלצר, משקף משהו בממלכת העיתונות ובאליטה האצולנית המחוברת לה. כי בסופו של דבר, הרי סיפורו של מלצר לא מתחיל בזה שהוא קיבל ג'וב, תפקיד יו"ר דירקטוריון מגדל, בעודו אוחז בתפקיד נשיא מועצת העיתונות. אגב, הוא הטיף למאזיניו בכינוס המועצה השבוע כי "מי שמבין משהו בניגוד עניינים - מבין שאין כאן ניגוד עניינים". גם כשהמשנה ליועץ המשפטי חוקרת את מעשיה ואת מעשי המשטרה בענייני האזנות - אין ניגוד עניינים. כל אחד מבין את זה.

עצם המעבר של מלצר מעמדת שופט ביהמ"ש העליון לעמדת יו"ר חברת ביטוח ענקית נראה לא טוב. זה לא רק שמעמדת נשיא המועצה הוא מגן על ענקית הביטוח, מדובר על כל המעברים והמאחזים והאחוזות השמורות היטב.

"הוא נהנה להגיד על עצמו שהוא נשיא הרשות הרביעית", אמרה נורית קנטי, יו"ר ארגון העיתונאים. בעקבות הבעת האמון של מועצת העיתונות במלצר, פרש ארגון העיתונאים מהמועצה. בהודעתה, כתבה קנטי כי "יש צורך בהחלטות קשות וברורות בדבר חיזוק העיתונאים והעיתונות, הן בפעולות המועצה והן בפעולות שתנקוט". מהן החלטות קשות? מתברר שבחלוקת המושבים במועצה, 40 אחוזים שמורים למה שמכונה "נציגי ציבור". כבר הרבה שנים לא התקיימו בחירות לנתח הזה במועצה, וקנטי וחבריה דרשו שתיערכנה בחירות לנציגי הציבור.

"שאנשים יותר מתאימים ייבחרו כנציגי ציבור", היא אומרת. למען האמת, חלוקת המצביעים נגד מלצר ובעדו היא בפירוש בין עיתונאים מצד אחד, לעסקני המועצה, הכוללים גם לשעברים במקצוע, מצד שני. האחרונים הביעו אמון במלצר.

נראה שיש כאלה שהיו רוצים לכוון את מקצוע העיתונות לאזורים דומים ללשכת עורכי הדין; שתחול איזו רגולציה על המקצוע הלא מוגדר, מעבר לתקנון האתיקה. נראה שמלצר חושב בכיוון הזה. "אני מתנגדת לחקיקה שתגדיר עיתונאי, ושתקבע מהו חופש הביטוי ומהו חופש העיתונות. עיתונאי זה מי שמחיל על עצמו את הכללים של המקצוע", אומרת קנטי.

המאבק על מלצר מרמז שמתהווה סביב עולם העיתונות הממוסדת בישראל מאבק על כוח ושלטון - אכן, בדומה ללשכת עורכי הדין. השאיפה של ארגון העיתונאים הפורש היא להקים גוף דומה, אלטרנטיבי. "אנחנו חושבים שאם אחרי שהושקעו הרבה זמן ואנרגיות, מי שבא לתקן, מלצר, נושא בכפל תפקידים, ואף אחד לא מבין במה מדובר - זאת בעיה גדולה", אומרת נורית קנטי. מדברים על פוסט־עיתונות - כנראה גם פוסט־אתיקה. הביטוי "אתיקה שמתיקה" הומצא לפני יותר מ־30 שנה במרתפי עיתון "חדשות", על ידי רמי רוטהולץ. צריך לתת קרדיט.

איש חשאי מאוד

ארי הרו, נתן אשל, ניר חפץ - רוח המפקד ששרתה על המשטרה משלימה את דברי פרופ' גביזון על כך שנתניהו לא יזכה למשפט צדק

ב-2017, פנתה המשטרה לקבל צו האזנה לטלפון של נתן אשל. לצורך כך היא המציאה מידע בפרשה שלא היתה. לפי המידע, נתן אשל העביר מעטפות כסף - כלומר שוחד - לרה"מ דאז, נתניהו. את המסמך פרסם השבוע אבישי גרינצייג ב"גלובס". סודי ביותר, אבל בכל זאת - הודלף לפרסום ככל הנראה מהפרקליטות. להאזין ולעקוב אחרי נתן אשל זה בעצם לנהל פיקוח האזנות על רה"מ. בואו נגיד שאני עושה כמעשה ג'יימס קומי, שהיה מנהל ה־FBI. קומי פתח תיק, שממנו נפתחה חקירת FBI רק בעקבות שיחה עם הנשיא טראמפ. אחרי השיחה, הוא רושם לעצמו תזכיר.

התזכיר הופך לסוג של חומר עם מידע שמתרץ פתיחת חקירה. משטרת ישראל עבדה בשיטה דומה. אז גם אני שומע דברים, משוחח עם אנשים וכותב לעצמי מזכר. במזכר שכתבתי לעצמי נאמר: במשטרה שוררת תרבות שקר. לא מהיום. בעלת עומק היסטורי ורוחב שיטתי. בשיטות האלה השיגו מאיזה שופט צו המאשר ביצוע האזנה לנתן אשל למשך חודשים. זהו קצה קרחון של מסע דיג אחר עבירה כלשהי, רצוי מסוג שוחד, שאפשר יהיה לטפול על רה"מ. אולי זה מסביר מדוע חשבה פרופ' גביזון המנוחה שנתניהו לא יכול לזכות למשפט צדק. משום שמצד אחד עומדים קצינים בכירים המבוססים בתרבות שקר, והם גם שטופי מוח בעניין עננת הפלילים שהתעמולה התקשורתית פוליטית יצרה סביבו. ומהצד השני - גם השופט. ידיו אינן רועדות כשהוא מאשר מעקב בפועל אחרי רה"מ, משל הוא מרגל רוסי שהגיע לצמרת. כל זאת - משום שגם הוא עבר את שטיפת המוח.

כמו במקרה אשל, גם אנשי צוותו של נתניהו ומקורבים היו תחת מעקב והאזנות. בכל המקרים פוברקו סיפורי כיסוי לצורך השגת "צווים", או כדי להלבין חומר האזנה שהושג לכאורה בדרך בלתי חוקית

השיטה הברורה היא שכמו במקרה אשל, גם כל אנשי צוותו של נתניהו ומקורבים אחרים היו תחת מעקב והאזנות. כבר נכתב על כך. בכל המקרים פוברקו סיפורי כיסוי לצורך השגת "צווים", או כדי להלבין חומר האזנה שהושג לכאורה בדרך בלתי חוקית. כך טפלו על עופר גולן ויונתן אוריך "הטרדת עד", כדי לשים יד על הטלפונים שלהם. כך פתחו נגד ארי הרו תיק על עבירה לא חשובה, כשהמטרה היא הטלפון. לא ידוע באיזו טכנולוגיה עלו על החומר שבטלפון, שהוא שיחות מוזס־נתניהו, אבל ברור שבמסגרת מסע הדיג עלו על זה וניסו לתפור מזה שוחד. כנ"ל לגבי שלמה פילבר, וסביר מאוד שגם ניר חפץ נמצא במעגל הזה. הוא סיפר שנהג להקליט, אבל שכח לסגור את ההקלטה. לא מוכרחים להאמין לסיפור.
יש ביטוי שימושי: רוח המפקד. אפשר לומר שהיתה איזו רוח מפקד ששרתה על בכירי המשטרה, שקלטו שעליהם להפליל את רה"מ נתניהו בכל מחיר. למה? כי דן הראל ובוגי יעלון ועוד כמה עיתונאים בטוחים שרה"מ החליט על רכש צוללות שאינו נחוץ - רק כדי שהוא וסביבתו ירוויחו משהו. ואת רוח המפקד ביטא אהוד ברק בנאומו בכנס הרצליה ב־16 ביוני 2016, שם קרא למעשה למרד נגד ממשלה וראש ממשלה לא לגיטימיים. עכשיו, אחרי חקירת מררי, מתחזקת התחושה שלעם ישראל אין כלי שבאמצעותו אפשר לרדת לחקר האמת בנושא ההאזנות והשימוש בתוכנות ריגול. לאמריקנים יש, והם מגלים את האמת על הקשר נגד הנשיא טראמפ בפרשת "רוסיה! רוסיה! רוסיה!".

לראשונה התגלה לציבור, באמצעות תחקיר "כלכליסט", כי המשטרה משתמשת ברוגלות התקפיות סופר־פולשניות להדבקת טלפונים של אזרחים, והדבר אומת חלקית על ידי דו"ח מררי. באותה רוח, כתב נתן ילין מור לפני 62 שנים ב"אתגר" על "הפרשה": "זו הפעם הראשונה שנתגלה לציבור במדינה קיומם של מוסדות חשאיים, בעלי כוח וסמכות הרבה יותר גדולים משיש למוסדות הנבחרים הרשמיים. מוסדות אלה פועלים לפי נוהל שקבעו הם עצמם, בלי שיהיו נתונים לפיקוח יעיל, בלי שיהיו אחראים בפני מוסדות נבחרים בלתי תלויים. בכוחם להביא לידי מינויים והדחתם של שרים, ולחסל קריירות אף של אישים חשובים ותקיפים".

הלך רחוק מדי

כשבנט מביע התנגדות להסכם הגרעין המתגבש, למה הוא מתכוון? לבן רודס, סגן היועץ לביטחון לאומי בימי אובאמה, פרשנות מעניינת

כשמדברים על התנגדות להסכם הגרעין ההולך ונסגר בווינה, נתניהו עדיין משמש ככלי הכבד ביותר. "ההסכם יביא למלחמה", הוא אמר ביום שלישי השבוע לחברי ועידת הנשיאים של יהדות אמריקה, בביקורם בכנסת. "ההסכם שהאמריקנים והמעצמות חוזרים אליו יהפוך את האזור לחבית אבק שריפה גרעינית. זה יביא למלחמה, ואז לעוד מלחמה. אנחנו הולכים מהסכם רע להסכם הכי גרוע שאפשר. חתימת ההסכם לא מגלגלת את הקופסה קדימה. היא דוחפת אותה קצת (וקונה זמן), לשנתיים וחצי או לשלוש שנים".

לדברי נתניהו, ההסכם מעניק הכשר לאיראן להפוך למדינת סף גרעינית. "זה הסכם נורא. אנו צריכים להתנגד לו בכל ישותנו".

בהמשך דבריו בפני הנשיאים, אמר שכל הסכם חייב להתבסס על ארבעה עקרונות מפתח: פירוק כל יכולות ההעשרה, פירוק כל יכולות הטילים הבליסטיים הבין־יבשתיים, סוף למחקר של נשק גרעיני וסוף לטרור ולתוקפנות ברחבי המזרח התיכון ומעבר לו.

נתניהו חזר אחורה לימי האופוזיציה שלו, כשהתייחס בנאום השבוע לעמדת ישראל להסכם הגרעין. "כל ההערכות שישראל תיפגע מההתנגדות שלה להסכם הוכחו כמופרכות", אמר.

כעת הוא אומר שהוא מקווה שגם הנשיא הנוכחי, ביידן, עוד יחליט לצאת מההסכם. הוא השקיע מאמץ בלהציג את עצמו כמי שאינו מבחין בין דמוקרטים לרפובליקנים. "מי שגירש אותי בזמנו ממחלקת המדינה היה ג'ים בייקר", הזכיר. הוא מתח ביקורת על הממשלה בגלל התנגדותה הרפה להסכם. "יש אופציה צבאית בת־תוקף, ולא רק שלנו. אבל יש".

מי שהלך עוד יותר רחוק באמירה שלו לגבי עמדת רה"מ בנט נוכח ההסכם המתהווה, היה בן רודס, סגן היועץ לביטחון לאומי בימי אובאמה. בציוץ בתחילת השבוע כתב רודס כי "מילות ההתנגדות שלו (להסכם) נשמעות מדוקלמות, וכאילו נאמרו בלב ולב". הוא מזכיר שתמיכת ישראל בחזרה להסכם הגרעין היא דבר מוכח; "וכך גם חרטה לגבי השתדלנות של נתניהו בפני טראמפ לצאת מההסכם". במילים אחרות, אלופים בדימוס ומומחי ביטחון משמשים את התעמולה האמריקנית בעד ההסכם, ונגד מדיניות ההתנגדות שהוביל נתניהו. ובנט הוא חלק מזה.