גם מיזוג עם בלארוס על הפרק: התוכנית של פוטין להישאר בשלטון ברוסיה

אי אז בתחילת שנות ה־90 ביקר בישראל ראש העיר סנט פטרבורג, המכונה "בירת הצפון" של רוסיה, אנטולי סובצ'ק. סובצ'ק היה אחד הפוליטיקאים הבכירים והמשפיעים ברוסיה של ימי המעבר מן הקומוניזם הסובייטי לעידן החדש, אולם לא היה זה ביקור עבודה. ראש העיר הכריזמטי הוזמן לשבוע של כיף במדינת היהודים כדי שיכיר אותה וירגיש כלפיה חיבה בעתיד. הנסיעה הצליחה כמצופה, האורח רם הדרג נהנה משמש ארץ ישראלית ומשלל מכמני הארץ. העוזר החרוץ שהביא עימו נהנה לא פחות. 

חלפו כמעט שלושה עשורים. סובצ'ק איבד במהרה מכוחו הפוליטי, הואשם בשחיתות ומת. מי שהיה עוזרו עבר מסלול שונה. אתמול הוא הגיע שוב לישראל, הפעם לביקור רשמי כנשיא שרבים מחכים למוצא פיו. יש לקוות שאת רשמי הביקור ההוא, מלפני 30 שנה, ולדימיר פוטין לא שכח, ושאליהם התווספו אתמול חוויות משמעותיות אחרות.

 

אחרי הכל, קשרי מדינות מושתתים אמנם בראש ובראשונה על אינטרסים, אבל גם ליחס אישי יש בהם ביטוי. אנשים שבאו במגע עם הנשיא הרוסי מעידים בקול אחיד שלישראל וליהודים יש לו יחס חיובי, וזה כלל לא מובן מאליו עבור מי שצמח בשורות הקג"ב, ומחשיב את התפרקות בריה"מ לאסון הגיאופוליטי הגדול ביותר של המאה ה־20.

עם כל הכבוד ליחסי ישראל־רוסיה, מרבית תשומת הלב של הנשיא הרוסי היתה נתונה השבוע לעניינים אחרים לחלוטין. במישור הבינלאומי פוטין סימן וי נוסף, כשהוסיף גם את לוב לרשימת הסכסוכים שההסדר בהם לא יתאפשר, איך לא, בלי ההסכמה הרוסית.

רוסיה בוחשת בקלחת הלובית זה כמה שנים, ומצדדת בכוחותיו של הפילדמרשל ח'ליפה חפטר הנלחם מול "ממשלת ההסכמה הלאומית" בראשות פאיז א־סראג'.

מוסקבה סיפקה לחפטר נשק, יועצים ואולי אף לוחמים משורות הצבאות הפרטיים שהוקמו בהשראת הקרמלין. החידוש הוא שלאחרונה נאלצו גם יריביה של רוסיה להודות שבלעדיה אין סיכוי לפייס בין הצדדים השונים במלחמת האזרחים הלובית. טקטיקת ההתערבות הרוסית השתלמה שוב, בדומה למה שהתרחש בסוריה, והיום ברור שאם יושג הסדר כלשהו, פוטין יהיה השושבין המרכזי בו. ואם לא יושג ההסדר? הרוסים לא יצטערו יותר מדי. הם ימשיכו לסייע לחפטר עד שישתלט על לוב, או על מה שנותר ממנה, בכוח הנשק, בדיוק כפי שקרה בסוריה.

למיזוג צריך שניים
אף שההישג בזירה הלובית חשוב לנשיא הרוסי, המהלך המרכזי שלו מתנהל בימים אלה בתוך רוסיה. בשקט יחסי, בלי התנגדות של ממש מבית ובלי התעניינות רבה מבחוץ, פוטין מבצע במדינתו שינוי פתאומי של שיטת המשטר, משהו שבמדינה אחרת היה מוגדר כמעט כמו הפיכה. רק שבמקרה של רוסיה הכל יכול להתהפך, ודבר אחד יישאר יציב - שליטתו של פוטין בממלכה. 

זה זמן מה עוסקת הצמרת הרוסית במה שידוע כ"בעיית שנת 2024". באותה שנה ישלים פוטין את הקדנציה הרציפה השנייה שלו (והרביעית בסך הכל) בתפקיד הנשיא, ומה לעשות שהחוקה לא מאפשרת לו קדנציה נוספת? אפשר כמובן לבטל את ההגבלה שבחוקה, אך זה יהיה צעד בוטה מדי. בדומה להרבה משטרים אוטוריטריים, לשלטון הרוסי חשובה הנראות, ושינוי חוקה פרסונלי בעליל נראה רע, לכן עדיף להימנע ממנו. שלא תטעו, גם ירידתו של פוטין מן הבמה אינה אופציה, ובסביבתו מחפשים פתרון יצירתי לשאלה כיצד להישאר בשליטה בלי לשאת בתואר הנשיא.

אחת האפשרויות שנשקלו היתה למזג את רוסיה עם בלארוס הסמוכה לכדי מדינה אחת, ולאפשר לפוטין לעמוד בראש המדינה המאוחדת. תהליכי ההתקרבות בין רוסיה לבלארוס נמשכים כבר הרבה זמן, ובאופן פורמלי הן אף כרתו הסכמים שעשויים להביא להתמזגות מלאה.

אולם, למיזוג, כמו לטנגו, צריך שניים, ומנהיגה של בלארוס אלכסנדר לוקשנקו מעדיף להישאר "פוטין בזעיר אנפין" בנחלתו הצנועה, ולא להגיש אותה על מגש של כסף לפוטין המקורי. לוקשנקו מנהל משחק מורכב - פעם רומז על רצונו לקדם את המיזוג (בעיקר כדי להוציא מהרוסים הטבות כלכליות) ופעם בולם אותו, כך שהאפשרות הזאת ל"בעיית שנת 2024" אינה יכולה להיות ודאית.

משום כך הוחלט בקרמלין ליצור תשתית לפתרון אחר - להכין את רוסיה לשינוי יחסי הכוחות בין רשויות השלטון, באופן שיאפשר לגמד את חשיבות הנשיאות ולהעצים על חשבונה רשות שלטונית אחרת. כך יוכל פוטין לעבור מתפקיד הנשיא לתפקיד אחר, בלי לשמוט מידיו את מניות השליטה האמיתית במדינה.

מה יהיה אותו תפקיד אחר? אולי ראשות הממשלה, אולי ראשות הפרלמנט, ואולי ראשות של גוף ממשל חדש הקרוי מועצת המדינה. נראה שהפור טרם נפל, ולכן פוטין מביא במפתיע צרור שלם של רפורמות חוקתיות, שהמכנה המשותף היחיד ביניהן הוא חיזוק כל רשויות השלטון האמורות. 

"בתוך 10 שנים הכל משתנה"
מועצת המדינה היא מסקרנת ביותר בהקשר הזה. עד כה לא היה לה חלק במאזן הכוחות. אחרי שהחוקה תשונה בחודשים הקרובים, תהפוך המועצה לשחקן מפתח. "הנשיא פוטין החליט למנות לראשות מועצת המדינה את... פוטין, ועוד בלי הגבלה של זמן", מגדיר זאת בסרקזם לאוניד גוזמן, אחד האישים הבולטים בין האופוזיציונרים למנהיג הכל יכול. אלא שהסרקזם הוא כל מה שנשאר לאופוזיציה ברוסיה. אין לה השפעה פוליטית שיכולה לסכל את השינוי. 

בעצם, המכשול היחיד שיכול להתערב בתוכניות העתידיות של פוטין לשמר את שליטתו במדינה הוא כלכלתה המקרטעת, וגם הוא יודע זאת. כדי להקדים רפואה למכה, תוכניתו לשינוי המשטר לוותה השבוע בחבילה נדיבה למדי של הטבות. מענק גבוה לכל משפחה עם הולדת הילד הראשון, העלאה דרמטית של קצבאות ילדים, מענק למשכנתא עם הולדת הילד השלישי ואפילו מנה חמה לילדי בתי ספר יסודיים. הכל כדי שהרוסי הממוצע, זה שלא מתגורר במוסקבה ולא מעורב פוליטית, יראה בנשיא את המושיע הדואג ולא יעלה על הדעת את אפשרות לכתו.

לפיוטר סטוליפין, ראש ממשלתו של הצאר האחרון ניקולאי, מיוחסת האמרה ש"בתוך 10 שנים משתנה ברוסיה הכל, ובתוך 200 שנה לא משתנה בה דבר". יותר מ־100 שנים שחלפו מאז, רק מאששות את נכונותה. רוסיה עדיין מעדיפה להעמיד בראשה את אבי האומה, בין שתוארו צאר, נשיא או ראש מועצת המדינה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו