"לא רק שמזייפים סקרים, גם לא מתביישים להודות בכך"

"מה גדולה תהיה סלידת בני הדורות הבאים מעיסוק בעיזבונה של תקופה, שבה משלו לא בני האדם הממשיים, אלא בני האדם ממשאלי דעת הקהל". כך, בספק חשש ספק הערכה, כתב הפילוסוף פרידריך ניטשה. 150 שנה אחרי, בוחר פרופ' יצחק כ"ץ, מייסד ומנהל מכון המחקר "מאגר מוחות", להשתמש דווקא בחשש הנבואי מרחיק הראות של ניטשה, כדי להמחיש עד כמה מורכבים ובעייתיים הם הסקרים, מקור פרנסתו ועיסוקו זה שלושה עשורים. כ"ץ (65), מוותיקי הסוקרים בישראל, עושה זאת בספר חדש: "עַם הסקר - מאחורי הקלעים של סקרים, פוליטיקה ועסקים". 

נקודת המבט של כ"ץ כפולה: הן כסוקר ביקורתי שמודע לרשימה ארוכה של מגבלות וחולשות שבהן לוקים הסוקרים, הסקרים ומזמיניהם, והן כמי שמכיר את צאן מרעיתו, הציבור שנסקר על ידיו פעמים כה רבות, ועתה בעונת בחירות שלישית רצופה. אין לו בשורות אופטימיות במיוחד בנוגע לקהל הנסקר. "הסקרים", הוא אומר בראיון עימו, "מלמדים שהציבור התרגל לדפוסי התנהלות מושחתים ופליליים, ואני לא מדבר על מישהו ספציפי, אלא ככלל". הוא מבהיר כי התשובה השכיחה נעה "בין 'התרגלנו' לבין אדישות. קשה מאוד למצוא היום מקרים שבהם השחיתות כפרמטר באמת משפיעה על הבוחרים, לא ברמה הארצית, לא ברמה המקומית ולא במסגרת פריימריז".

לכ"ץ אין גם דעה מחמיאה על הציבור בכל הנוגע לחלק מהבחירות שלו. בספרו הוא מצייר שלושה אבות טיפוס של מועמדים לראשי עיריות ומועצות מקומיות: "הכוכבים המנצחים" - דוגמת יוסי שבו ויעקב זוהר מנס ציונה ומטורעאן (בעבר) וכמו חיים ביבס ורונן פלוט ממודיעין ומנוף הגליל (כיום); "הדוגמנים" - שנהנים מתדמית מוצלחת, למרות שביצועיהם ברשות המקומית אינם בהכרח כאלה; ו"המקצוענים" - שביצועיהם האובייקטיביים כראשי רשויות שמקדמים את יישובם מעולים, אך תדמיתם אינה בהכרח מוצלחת. "בבחירה השכיחה ביותר בין הדוגמן למקצוען", קובע כ"ץ, נמצא בבירור שסיכויי הדוגמן לזכות בבחירות עולים בהרבה על אלו של המקצוען. 

כהיסטוריון של סקרים, ולא רק כמי שמבצע אותם, כ"ץ מציין שעל פי הנתונים, רוב הציבור בישראל אינו מאמין בסקרים. בסקר אחד, שערכה אוניברסיטת תל אביב, 60 אחוזים מהנשאלים הביעו אי־אמון בסקרים ורק 19 אחוזים אמרו שחשוב להם לקבל סקרים והערכות בנוגע לבחירות. בסקר שני, חדש יותר, שנערך לאחרונה לקראת הבחירות לכנסת ה־21, השיבו כמחצית (51.5 אחוזים) שאינם מאמינים לסקרים, ו־42 אחוזים אמרו שהם מאמינים להם.

שתולים בפאנל
הסקרים אינם מקבלים הנחות אצל כ"ץ. "סקרים רבים לאורך השנים מזויפים", הוא קובע, "התופעה בולטת בעיקר במערכות בחירות מקומיות, אך גם בארציות ובאיגודים שונים". בספרו הוא מביא דוגמאות לזיופים בבחירות מקומיות שהתקיימו בבית שמש, בביתר עילית, בפתח תקווה, בכפר שמריהו ובלוד, אך גם בבחירות לכנסת שהתקיימו באפריל 2019, כאשר סקר של "מאגר מוחות" שבראשותו זויף, ושבוע לפני הבחירות פורסם ש"זהות" בראשות משה פייגלין זוכה ב־8 מנדטים. 

עד כמה נפוצים הזיופים? כיצד עושים זאת? והאם התופעה קיימת גם במערכת הבחירות הנוכחית?
כ"ץ: "אני בטוח שזה נעשה גם כיום. קל לזייף. זה נעשה בעיקר דרך רשתות חברתיות וקורה לעיתים מזומנות. היום לא רק שמזייפים, גם לא מתביישים להודות בכך. שיטת הזיוף הכי עדכנית היא החדרת נסקרים מאורגנת לפאנלים האינטרנטיים. בניגוד לזיופי עבר, אתה לא ממתין שהסקר יתפרסם, ומשנה את תוצאותיו וגם לא מפברק סקר ומציג אותו, אלא כאמור מחדיר נסקרים לפאנלים". 

איך עושים את זה?
"יש במדינת ישראל 5-4 פאנלים רציניים שבהם רשומים עשרות אלפי נסקרים. לכל פאנל כזה אתה מגייס דרך הרשת אנשים שמוכנים להשתתף כנסקרים. הם מוסרים מרצון הרבה נתונים על עצמם. כך אני, כסוקר, יודע עד כמה הם מייצגים או אינם מייצגים את האוכלוסייה. הנסקרים גם מתוגמלים כספית, סמלית, תמורת הזמן שהם מפנים עבורי. כך סוקר רציני יודע מה היתרונות ומה החסרונות שלו. גם אני, גם קמיל פוקס וגם אחרים, יודעים איזה חלק חסר לנו בפאנל, ומה צריך להשלים. בדרך כלל ההשלמות הם מהציבור החרדי, הערבי ומהקשישים. עד כאן הכל בסדר. אבל בשנים האחרונות, יותר מפלגות וקבוצות מחדירות פאנליסטים משלהם לציבור הנסקר או בצורה מאורגנת, או בטפטוף, ורושמים אותם לפאנלים דרך הרשת".

יש דוגמאות?
"אני חייב להיות זהיר. לדעת - אני יודע, אבל אין לי הוכחות".

האם ניתן לזהות את המצטרפים הסמויים הללו כאנשים שזוהו עם עוצמה יהודית או זהות?
"לא אתייחס לכך, אבל אוכל לומר שהיום אנו מודעים לתופעה, ויש דרכים לאתר ולתקן זאת".

 

בין שועל לנחש
אחד הפרקים המשעשעים בספר החדש של כ"ץ מספר על סקרים שכבר אינם נהוגים כיום. הללו בדקו את התדמית ואת המיצוב היחסי של אישים פוליטיים בקואליציה ובאופוזיציה, באמצעות קישור בין פוליטיקאים ספציפיים לבין חיות מוכרות, שגם להן תדמיות שונות. אריה, למשל, נתפס כחזק וכאמיץ; כלב - כנאמן, אך לעיתים משתמשים בשמו כדי לקלל; וחמור נתפס כבעל חיים שמסמל עבודה ונחישות, אך גם בשמו משתמשים כדי לקלל. 

שמעון פרס, למשל, נתפס ב־1981 כשועל או נחש, בשנת 1984 - כאריה, נמר או קרנף, ובשנת 1990 כצבוע. כ"ץ מעריך שאם היה נערך סקר דומה במהלך כהונתו כנשיא, התוצאות היו מחמיאות יותר. 

הראשון שערך סקרים כאלה, באמצעות קבוצות מיקוד, היה יעקב לוי, אז מנכ"ל גאלופ ישראל. לוי מצא בין היתר שיצחק שמיר נתפס כאפרוח או דרדס, אריק שרון כאריה, דב או פיל, יצחק נבון כארנבת, ודוד לוי כטווס. גדעון דורון בחן ב־1990 בדרך דומה שורה של אישים פוליטיים. בסקר הזה הדימויים הבולטים ביותר היו: ליצחק שמיר ולאריאל שרון - אריה, לדוד לוי ולשמעון פרס - צבוע, ליצחק מודעי - שועל, ליצחק רבין ולרחבעם זאבי - נמר, וליוסי שריד - נחש.

כ"ץ מונה רשימה ארוכה של 13 משתנים שונים, שבהם סקרים לוקים או עתידים ללקות לא פעם: מסגרת הדגימה שלעיתים כוללת קובצי נתונים מיושנים וחלקיים; פאנל אינטרנטי שלוקה בתת־ייצוג של חרדים, ערבים, קשישים, או חסרי אינטרנט; ציבור המתלבטים עד הרגע האחרון; שיעורי הצבעה נמוכים; אי־רלוונטיות של הצבעת העבר על הצבעת העתיד; וכן הצבעה אסטרטגית וטקטית, בניגוד ל"בחירה טבעית".

"מעבר לכך יש נסקרים שמשקרים", הוא מודה, "באחת ממערכות הבחירות, נפתחה קבוצת פייסבוק בשם 'דופקים את הסוקרים'; יש שמצביעים לפי מה שמכונה 'רצייה חברתית'. הללו שוחים עם הזרם והעדר, בניגוד לדעתם המקורית; יש בוחרים שמושפעים מהסקרים - לא פעם בוחר מחליט בעקבות סקר שלא להגיע כלל לקלפי. ויש גם את אלה שקופצים על עגלת המנצח, או הפוך - שמזדהים עם המפסיד ומצביעים בעבורו". 

לעיתים, מגלה כ"ץ, "גם תקציבי הסוקר מאפילים על השיקולים המתודולוגיים והמקצועיים; שלא לדבר על טעויות דגימה; ציפיות גבוהות מאוד ולא מציאותיות של הציבור מהסוקרים, ולעיתים גם הטיה מכוונת של התוצאה - כל אלה מצטרפים למהמורות פוטנציאליות רבות בדרכו של הסוקר ודיוק תוצאותיו".

מדוע חדלו הסוקרים לערוך סקרים במסגרת הפריימריז במפלגות?
"יש בפריימריז שורה של בעיות: רשימות המתפקדים לקויות ומתפקדים רבים רשומים, אך בפועל - אדישים ונעדרי מידע בסיסי על אודות המועמדים והמפלגה שאליה התפקדו. מישהו פקד אותם קולקטיבית, או באמצעות מתווכי משנה. יש השפעה גם של דילים, הסכמים ורשימות מומלצים, שמוכתבים על ידי ראשי קבוצות ומחנות, ויש השפעה גם ליכולת של הקבוצות השונות להמריץ ולגייס בוחרים ביום הבחירות. לכל אלה לא יכול להיות ביטוי מדויק בסקרים מוקדמים, אז עדיף לוותר עליהם".

הטייקונים הכי משפיעים
כ"ץ הצליח לנבא את תוצאות הפריימריז על ראשות מפלגת העבודה בין עמיר פרץ לשמעון פרס ב־2005. פרץ ניצח אז, בניגוד למרבית הסקרים. למרות זאת, הוא מספר שכבר אז ובמקרים דומים אחרים הסוקרים בפריימריז קיבלו תשובות בלתי אפשריות: "אנו שואלים: 'למי תצביע?' ומקבלים תשובות בנוסח: 'למי שאיציק יגיד לי להצביע'. בליכוד הכוונה היתה בתקופות שונות לאיציק קויפמן או לאיציק רגב, או 'למי שחיים יגיד לי להצביע', והכוונה בליכוד - לחיים כץ או לחיים סגל, או 'למי שמשה יגיד לי להצביע', והכוונה למשה פייגלין, וכך גם לפעילים ידועים נוספים".

במערכת היחסים בין מכוני הסקרים לבין ערוצי המדיה, הוא חושף, "מעורבים לעיתים גם גורמים חיצוניים שמבקשים להשפיע על עצם הפרסום ותכניו. ניסיון כזה יכול להיות ידידותי באופיו אך גם מאיים". 

כ"ץ מספר על מועמד שלחש לו באחד מאולפני הטלוויזיה, שאם הסקר יפגע בסיכוייו, הוא יגיד בכל ראיון כי אסור להאמין לסקרים של "מאגר מוחות"; הוא גם מגלה כיצד מועמד ניסה לקנות את הסוקר, ואיך קיבל עצות ידידותיות רבות - "טלפונים מפוליטיקאים בכירים - שמשיאים עצות מקצועיות שמטרתן להשפיע על התוצאה בסקר. למשל: 'חשוב שתדגמו בסקר דווקא את היישובים שבהם היינו חזקים במערכת הבחירות המוניציפלית'".

לדברי כ"ץ, רה"מ בנימין נתניהו, בתפקידיו השונים, מוביל את רשימת המנהיגים שיוזמים בעצמם סקרים, וסקרים משפיעים על התנהלותו ורבות מהחלטותיו. למרות זאת ממעט הסוקר בדוגמאות שימחישו זאת, אולי בשל העובדה שבשתי מערכות הבחירות האחרונות כ"ץ עבד גם עם הליכוד. 

התמונה שעולה מספרו מורכבת. כ"ץ סבור, למרות הכל, שהסקרים "הם סיפור הצלחה - עובדה שמנסים לזייף אותם כמו מותגים" - ושהם תורמים בתחומי עשייה רבים ומגוונים לתהליכי קבלת החלטות, לעיצוב חזון ולתכנון אסטרטגי. עם זאת, הוא מודה, לא ניתן להתעלם מן האילוצים הרבים שמלווים את תעשיית הסקרים. 

דומה כי "סקר הלכידות החברתית" שערך מכונו בשלהי 2019, עבור "הליגה נגד השמצה בישראל" שתוצאותיו שולבו בין דפי הספר, מלמד יותר מכל על המציאות שאותה צריכים הסוקרים לשקף כיום: רוב גדול (77 אחוזים) מבעלי הדעה במדגם סבורים שהחברה הישראלית כיום מפולגת או מפולגת מאוד. הגורמים התורמים ביותר לפילוג הם: המנהיגות הפוליטית (81 אחוזים) והתקשורת (73 אחוזים), בעוד שהגורם המובהק לאחדות הוא צה"ל (68 אחוזים). כרבע מהמשיבים מקרב בעלי הדעה (27 אחוזים) סבורים שהקבוצה המקופחת ביותר בחברה הישראלית היא יוצאת אתיופיה ו־22 אחוזים סבורים שאלה הם הערבים הישראלים. הקבוצה הנתפסת כמשפיעה ביותר היא טייקונים ואילי הון (26 אחוזים) ואחריה אמצעי התקשורת (24 אחוזים). 

 

*גילוי נאות: מכון "מאגר מוחות" בראשות פרופ' יצחק כ"ץ עורך סקרי בחירות גם ל"ישראל היום"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו