הטקטיקה שהכזיבה

פרשנים אחדים בארה"ב ומחוצה לה טוענים שמבחינת הנשיא ג'ו ביידן, המשבר באוקראינה חיזק אותו פוליטית מבית. נוכח מה שנראה כירידה בסקרים, משבר אוקראינה יכול לכאורה להעניק לו תנופה לקראת הבחירות לקונגרס בחודש נובמבר הקרוב.

אותם פרשנים גורסים כי באמצעות אמירות בוטות, בוטחות ועקביות, ומבלי לסכן חייל אמריקני אחד, הצליח ביידן להוריד את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מכוונתו לפלוש לאוקראינה - מהלך שהיה עלול לדרדר את העולם למלחמה גדולה, אולי מלחמת עולם. לדעת הפרשנים, כך שיקם ביידן את מעמדה של ארה"ב בזירה הבינלאומית לאחר ההתרסקות באפגניסטן בקיץ האחרון.

במבט ראשון, הגישה הזאת נראית הגיונית. הרי נכון לצהרי יום רביעי, "אשרף מארוואן" טעה, והרוסים לא תוקפים בעומק אוקראינה. אך יש כמה בעיות עם הקו הזה. ראשית, לציבור האמריקני לא אכפת מאוקראינה, כך שההתנהלות של ביידן לא ממש מעניינת את האמריקנים. בעיה נוספת היא שהדיבורים של הנשיא ואנשיו על "מלחמת עולם שלישית" היו דיבורי סרק. גם אם הרוסים יפלשו ויכבשו את אוקראינה מחר, מלחמת עולם לא תפרוץ. אין לארה"ב מחויבות צבאית כלפי האוקראינים, אין לה אינטרס לאומי לשמור עליהם ואין לה יכולת להגן צבאית על אוקראינה.

ביידן גם אמר שלא ישגר כוחות לשדה הקרב, אז במקום לחזק את המעמד של ארה"ב - דיבורי הסרק שלו על מלחמת עולם רק חשפו את החולשות של ארה"ב ואת הרטוריקה הריקה של ההבטחות לקייב.

הברית המתפוררת

אבל הבלוף לא היה רק בנוגע לאיזו מלחמת עולם או מלחמת טרויה. התרמית של ביידן היא גם לגבי הסנקציות. הנשיא טען בנאומו ביום שלישי שאם רוסיה תפלוש לאוקראינה, ארה"ב תטיל סנקציות קשות על "תעשיות מפתח" של מוסקבה. אבל בדיוק כפי הוא איים במלחמת עולם מצד אחד ואמר שלא תהיה מלחמת עולם מצד שני, הוא גם הבהיר שבנוגע לסנקציות - אלה דיבורי סרק.

המשפט הבא אחרי האיומים היה שאפקט הסנקציות - ככל הנראה על יצוא האנרגיה מרוסיה למערב - יורגש גם בכיס של האמריקנים. כאשר רמת האינפלציה בארה"ב מגיעה לשיא של 39 שנים, ורוב גדול של הציבור מאשים את ביידן ואת מדיניותו הכלכלית, אין סיכוי שביידן יישם סנקציות שיגרמו לעלייה נוספת במחירי הדלק בארה"ב, ולא צריכים להיות אסטרטגים פוליטיים כדי להבין זאת.

הטענה שביידן יצא נשכר מהמשבר גם מתעלמת מהרווחים האסטרטגיים שרוסיה קוטפת מהעימות, ומהמחירים האסטרטגיים שארה"ב משלמת עליו. מבלי להזיז חייל אחד מעבר לגבול, פוטין השיג את כל מה שדרש - ועוד. נכון שביידן לא התחייב שלא לצרף את אוקראינה לנאט"ו, כפי שפוטין דרש, אבל לאחר שאמר שהארגון לא יגן עליה כאשר היא בסכנת כיבוש רוסי - ברור לכל שהאוקראינים לעולם לא יצורפו לברית האטלנטית. מרוב הבחינות, אוקראינה הפכה במשבר הזה לבת חסות של מוסקבה ולא של וושינגטון.

ברית נאט"ו עצמה נחשפה כמבנה רעוע של מדינות ללא עוצמה ונחישות. ביידן טען ביום שלישי שהמשבר הוכיח שהיא חזקה מתמיד, אבל באמצעות האיומים שלו על קייב, פוטין חשף לעיני כל שכבר לא מדובר בברית, לפחות בכל הקשור לרוסיה. פולין והמדינות הבלטיות רואות ברוסיה אויב ואיום. גרמניה וצרפת רואות במוסקבה שותפה. במשבר סביב אוקראינה, קנצלר גרמניה אולף שולץ אימץ את עמדת פוטין נגד אוקראינה ונגד ארה"ב כאשר קרא לאוקראינה להתנהג כמו פינלנד במלחמה הקרה - דמוקרטית בפנים אך מבחינת מדיניות החוץ והביטחון כפופה למוסקבה. פוטין כבר הציע את החלופה הזאת במאמר שפרסם בשנה שעברה.

הקנוניה שהובילה למשבר

הלכה למעשה, הכוחות הרוסיים בגבול אוקראינה שמו קץ לברית נאט"ו כברית צבאית מול רוסיה במתכונתה הנוכחית. לכך מצטרפת רשימת ההפסדים של ארה"ב עד כה. אחרי הבריחה מאפגניסטן באוגוסט, ביידן לא הצליח לשקם את משבר האמינות שיצר אלא רק הגביר אותו. מצד אחד איים במלחמה, מצד שני המסר היה שלא יגן על אוקראינה. יש שיגידו שהנשיא הפך לבדיחה. כאשר נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי נאלץ פעמיים בשבוע האחרון להגיד לביידן להנמיך את הטונים, ושהאזהרות שלו מפני פלישה בטווח הזמן המיידי לא שיקפו את המציאות בשטח - ברור שתמיכה אמריקנית היא לא בדיוק מצרך החודש.

את ההתנהלות המבולבלת והצעקנית של ביידן מול פוטין יש לראות בהקשר הרחב של מדיניות החוץ שלו - למשל החולשה מול איראן וסין. במבט כזה, קשה לטעון שביידן יצא מחוזק מהתקרית המצערת עם רוסיה.

אז איך אפשר להסביר את ההתנהלות הכושלת והמכשילה של ביידן?

כנראה בסוף הכל פוליטיקה. בשלוש השנים האחרונות, התובע המיוחד ג'ון דורהאם חוקר את הקנוניה להפיל את דונלד טראמפ בהאשמות שווא שלפיהן הנשיא לשעבר פעל כסוכן רוסי בשיתוף פעולה עם רוסיה בבחירות לנשיאות ב־2016 ואילך. לפני שבוע חשף דורהאם שלא מדובר רק בקשירת קשר של מטה הבחירות של הילארי קלינטון נגד טראמפ. ממשל אובאמה, על זרועות המודיעין שלו, היה שותף לקנוניה.

דורהאם חשף שגם הקמפיין של קלינטון וגם הבית הלבן של אובאמה האזינו לשיחות וחדרו למיילים של טראמפ במגדל טראמפ בניו יורק, וככל הנראה גם במשרדיו בבית הלבן לאחר שנכנס לתפקיד. האשמת השווא של הממסד הדמוקרטי והביטחוני, כאילו טראמפ עבד כמשת"פ של פוטין, מנעה ממנו כנשיא שיתוף פעולה עם פוטין כשהיה צריך לעשות זאת מול איראן וסין, כפי שהתכוון. ובאמת, במקום לעבוד עם האמריקנים לקדם אינטרסים משותפים, במהלך שנותיו של טראמפ בבית הלבן הידק פוטין את יחסי רוסיה עם סין ואיראן.

היות שארה"ב לא מסוגלת לפעול צבאית או כלכלית נגד פוטין סביב אוקראינה, המהלך הנכון מבחינת וושינגטון במשבר הנוכחי היה לסגור עסקה שבה הנשיא הרוסי מקבל את מבוקשו באוקראינה ומשתף פעולה עם ארה"ב במישור אחר. כך נאט"ו היתה ניצלת ביחד עם כבודה של ארה"ב. אבל אחרי חמש שנים שבהן הדמוקרטים ציירו את פוטין כאויב מספר אחת של האנושות, לא היתה לביידן ברירה אלא להמשיך להתנכר למוסקבה. בכך הביא להתפוררות של נאט"ו ולפגיעה נוספת במעמד הבינלאומי של ארה"ב.