שנה ורבע חלפו מאז פרסום כתב החשדות. האירוע שנרקם בפורום כרמים, ושמפלגת צלאח א־דין ומפלגת הגבעה ממול ראו בחזונן כשלב המכונן של פירוק שלטון הימין היהודי והשמרני בישראל.
צילום: עמי שמיר
המחשבה הייתה, כרגיל, בנויה על הנחת היסוד שבכיס כבר מונחת ממילא תמיכת התקשורת המגויסת ויימצאו בקלות הפוליטיקאים שיחצו את הקווים. הקבוצה המגויסת הייתה אמורה להביא תוצאה של הזזת המנהיג, או כפי שליברמן הגדיר זאת, "קוטל המלך". לקטול את המלך וכך לקטול את אחיזתה ואת עוצמתה של האידיאולוגיה של הימין. כך נוכל לייצר פה מדינה לפי עקרון כל אזרחיה, ובעיקר מדינה שבה שלטון המשפטנים גובר על שלטון החוק; מציאות שבה מצלאח א־דין ומהגבעה ממול, יוכלו לנווט את ישראל ברוח האב הרוחני, אהרן ברק.
כך, כבר שלוש מערכות בחירות - והציבור הישראלי, שהוא הריבון, אומר בדרך זו או אחרת "לא נאפשר את הורדת שלטון הימין בדרך זו". לא נתניהו ולא הימין הולכים לשום מקום.
כל זה קורה כי בימין התפכחו והחליטו לשלב כוחות ולייצר מציאות של מפלגה אחת. מפלגה בכמה ראשים ובכמה פתקים, אבל מבחינת הרוח הפוליטית - מפלגה אחת; אפשר לקרוא לה המפלגה הרפובליקנית הישראלית או המפלגה השמרנית הישראלית. אבל הכיוון ברור: גשר פיקוד אחד לזרמי הימין הפוליטי - ובגשר הפיקוד כל ראשי הסיעות - תחת קברניט אחד.
הציבור האידיאולוגי הישראלי, זה המזוהה עם רעיונות המחנה הלאומי, ראה בשיתוף הפעולה הזה מעין רצון ליצירה פוליטית חדשה, ובא בהמוניו. 58 מנדטים קיבלה הקבוצה, לא מעט מההישג הזה נזקף לזכות ההליכה המשותפת יחד. דרעי, ליצמן, בנט - היו אלה שסמכו ידיהם והחזיקו את ידיו של בנימין נתניהו. "וכי ידיו של משה עושות מלחמה... אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה". כך היה פה: הקבוצה החזיקה את ידיו של נתניהו - והתוצאה היא הרכבת ממשלה.
המפלגה הגדולה הזו אינה שלמה בלי אנשי ימינה.
עוד בנושא:
ימינה חייבת להיות בממשלה כדי לשמור על נתניהו מימין
המשא ומתן עם הליכוד נכשל: במפלגת ימינה החליטו - "נשרת את הימין מהאופוזיציה"
הוויכוח על כך טרם שכך, אבל האמת היא שההצעה של הליכוד היתה הוגנת, יחסית לגודלה של ימינה. שני תפקידי שרים, ותפקיד יו"ר ועדה - זו הצעה הגונה. אפשר היה לשפר אותה, אולי באיכות הוועדה או בעיבוי השר השני - אבל בעיקרון, מבחינה כמותית ומידתית - זו בפירוש לא הצעה מעליבה שמצריכה פרישת מחאה לאופוזיציה. ימינה יכולה היתה להיכנס לקואליציה על בסיס הצעה זו, ולדרוש שיפורים בהמשך הדרך.
גם נתניהו יכול היה להוסיף להצעה רכיב שעולה בקנה אחד עם המחשבה על יצירתה של מפלגה שמרנית גדולה: העמדת ערוץ לקליטת חלק הארי של ימינה, קרי הימין החדש, בתוך הליכוד.
חברי הימין החדש יכלו להיכנס על בסיס מתווה של מיזוג: כניסה לקואליציה, הצהרה על כוונה להצטרף לליכוד, ובתוך שנתיים הצטרפות מעשית לליכוד על בסיס הרעיון של הרחבת המפלגה לגוף פוליטי שיהפוך להיות הבית של הכוחות השמרניים־לאומיים בישראל. את השנתיים הקרובות, מלבד הפעילות השלטונית כשרים, יוכלו להקדיש לבנייה וליצירה של הכוח הפוליטי החדש, שיחזק את המחנה הלאומי גם בחילופי הראשים בלשכת ראש הממשלה - ובעיקר לקראת הבחירות לכנסת ה־24. על נתניהו ועל בנט להוריד להבות, לשבת ולדבר. אם המהלך לא יצלח השבוע, הוא יוכל להצליח בתוך חודש־חודשיים.
