השבעתה אתמול של הממשלה הדו־ראשית בהנהגתם של בנימין נתניהו ובני גנץ הזכירה לרבים את שתי ממשלות האחדות הלאומית בראשות שמעון פרס ויצחק שמיר שהובילו את המדינה בשנים 1988-1984 ובהן נעשה לראשונה בישראל השימוש במונח "רוטציה".
כדי להבין ולהיזכר כיצד תפקדו אותן ממשלות ואיך הצליחו למרות חילוקי הדעות והחשדנות ההדדית לפעול במשותף ואף לקצור הישגים משמעותיים, שוחחתי עם שני שרים בכירים באותן ממשלות - משה נסים (85) מהליכוד שכיהן כשר המשפטים ולאחר מכן כשר האוצר והיה האיש שניסח את קווי היסוד של הממשלות; ומשה שחל (86) מהמערך שהיה מאדריכלי ממשלת האחדות וכיהן כשר האנרגיה והתשתיות.
האם אתם רואים דמיון כלשהו בין הממשלה החדשה לבין ממשלות האחדות של שנות ה־80?
נסים: "אין שום דמיון ביניהן. אצלנו האמון היה יסודי. המתח בין הליכוד והמערך לא היה אז על רקע אישי כמו היום, אלא בנושאים מדיניים וביטחוניים, למשל בעד ונגד הקמת מדינה פלשתינית או הכעס של שמיר על כך שפרס נסע ללונדון ללא ידיעתו כדי להיפגש עם חוסיין מלך ירדן כדי לחתום על 'הסכם לונדון' וליזום ועידת שלום בינלאומית. לא היו אז מחלוקות סרק מלוות בהשמצות ובהכפשות אישיות כפי שאנחנו שומעים כיום".
שחל: "למרות המחלוקות הפוליטיות היו אז אמון וכבוד הדדי בין מנהיגי שתי המפלגות. ידענו שמילה זו מילה. לעומת זאת, היום רמת האמינות של הפוליטיקאים היא נמוכה מאוד. לא קיימת יושרה. הנכד שלי שעומד להתגייס לצה"ל אמר לי: 'תראה את מי אתם משאירים בהנהגה. אין לנו במי להאמין'".
עוד בנושא
כל מה שרציתם לדעתם על חברי הממשלה החדשה
כל הפנים והשמות: הכירו את ממשלת ישראל ה-35
ממשלה מנופחת - אך לצידה הזדמנות | דעה
האם כשהקמתם את ממשלת האחדות לא חשבתם לעגן את ההסכם הקואליציוני בחוק?
שחל: "היתה לנו ביקורת על הקו המדיני של שמיר, אבל לא בנוגע להגינות שלו. באותה תקופה האמינות הציבורית של פרס לא היתה כל כך גבוהה, ולכן היה חשוב לו להוכיח שהוא יקיים את ההסכמים ככתבם וכלשונם. כשדן מרידור שהיה אז מזכיר הממשלה, הציע לעגן את ההסכם הקואליציוני בחוק יסוד: הממשלה, התנגדתי לכך בתוקף ואמרתי לשמיר שזה לא לכבודם וטענתי כי תהיה בכך פגיעה גדולה בחוקי היסוד. הכנסת פרק מיוחד לחוק היסוד תגרום נזק רב. חוקי היסוד אמורים להוות חלק מחוקה, וחוקה זה לא דבר שמחליפים לפי צורכי השעה. כששמיר שאל אותי מה יקרה אם פרס לא יקיים את ההסכם, השבתי לו שאינני מאמין שיעשה זאת, אבל אם זה יקרה, אני אתפטר מהכנסת".
נסים: "אפילו לא העלינו על דעתנו לחוקק חוק מיוחד כדי לעגן את ההסכם הקואליציוני בין המערך והליכוד. אל תשכח גם שמספר המנדטים של שתי המפלגות היה כמעט זהה. למערך היו 44 מנדטים ולליכוד 41 מנדטים. לעומת זאת, היום קיים חוסר איזון בין שתי המפלגות כשלליכוד יש 36 חברי כנסת ולכחול לבן רק 15".
יש לכם דוגמאות למתחים ולחילוקי דעות שהיו בממשלות האחדות?
שחל: "היו אז לא מעט ויכוחים וחילוקי דעות, אבל ידענו להתעלות מעליהם ולהתרכז בדברים המהותיים. זכור לי שדווקא בתוך הליכוד היה מתח בין שמיר לשרון. אחת הסיבות לכך ששמיר דחף להקמת ממשלות אחדות היתה שהוא פחד שייאלץ למנות את שרון לשר הביטחון ולכן הוא העדיף שרבין, שהיחסים ביניהם היו טובים, יכהן במשך ארבע שנים ברציפות כשר הביטחון וגם ב־1988 כשהוקמה ממשלה בראשות שמיר, מונה רבין לשר הביטחון".
נסים: "זכור לי שב־1988 שמיר רצה להקים שוב ממשלת אחדות אבל ללא רוטציה. הוא ביקש ממני לפעול להקמת הממשלה וניהלתי מו"מ עם המפלגות האחרות. שמיר אמר שהוא לא מוכן בשום אופן שפרס יהיה שוב שר החוץ. סיכמתי עם פרס שיקבל תואר של מ"מ ראש הממשלה ויהיה שר האוצר".
ממשלות האחדות של שנות ה־80 החזיקו ארבע שנים. האם להערכתם יש סיכויים שהממשלה החדשה תחזיק מעמד שלוש שנים?
נסים: "הכל תלוי בנתניהו. הטיפול של הממשלה בהתפשטות הקורונה הצליח ויצר מצב חיובי מהטובים בעולם. השאלה היא מה יהיה הלאה. הבעיה החמורה ביותר היא מצב הכלכלה. ברור שכדי שיוכלו להבריא אותה יהיו חייבים לנקוט צעדים קשים ויהיו אוכלוסיות רבות שייפגעו מכך. חשוב שההחלטות האלה יתקבלו ברוב גדול ולא על חודו של קול. אני מאמין שההסכמות שהושגו בין הליכוד וכחול לבן ועוגנו בחוק יסוד: הממשלה יבטיחו שהממשלה תוכל לפעול במשך שלוש שנים".
שחל: "אינני מאמין שהממשלה הזו תחזיק מעמד שלוש שנים משום שהיא אינה בנויה נכון. זו ממשלה שההרכב שלה אינו הגיוני פוליטית מכל בחינה שהיא. כחול לבן היא מפלגה ללא חוט שדרה. זו לא ממשלה מגובשת. יש בה הרבה סיעות וערב רב של דעות וזה יקשה מאוד את היציבות. לעומת זאת, ממשלות האחדות של שנות ה־80 החזיקו מעמד כי הן הוקמו על בסיס של תפיסת עולם, ולכן היו להן הישגים רבים. אנחנו טיפלנו בצורה נכונה בבעיות ובקשיים והתווכחנו על נושאים מהותיים".
"התרגיל המסריח" שכשל
לאחר הבחירות לכנסת ב־1984 שבהן זכה המערך ב־44 מנדטים והליכוד ב־41 מנדטים, הטיל הנשיא דאז, חיים הרצוג, על שמעון פרס להקים ממשלה, אולם הוא כשל במאמציו ואז שכנע הנשיא את פרס ומנהיג הליכוד יצחק שמיר להקים ממשלת אחדות לאומית. בשנתיים הראשונות כיהן פרס כראש הממשלה ושנתיים לאחר מכן הוא פינה את מקומו לשמיר. סמוך לסיום הקדנציה של פרס היו הערכות בתקשורת שהוא לא יכבד את הסכם הרוטציה, אך בניגוד לתחזיות הפסימיות פרס פינה את לשכת ראש הממשלה בדיוק במועד שנקבע. הממשלה מנתה 26 שרים ונהנתה מתמיכה רחבה מאוד של 97 ח"כים בכנסת.
ממשלת האחדות הראשונה שכיהנה בשנים 1986-1984, התמודדה עם קשיים למכביר ולמרות המתיחות והחשדנות ששררו בין פרס ושמיר, היא זכתה להישגים רבים ובראשם בלימת האינפלציה שהרקיעה שחקים והסגת כוחות צה"ל לרצועת הביטחון בדרום לבנון.
.jpg)
גם ממשלת האחדות השנייה שכיהנה בשנים 1988-1986 בראשות שמיר ומנתה 26 שרים, התמודדה עם אתגרים רבים כגון פרשת השב"כ (בכירי השב"כ הסתירו את העובדה שחיסלו מחבלים שחטפו אוטובוס עם נוסעים), עסקת ג'יבריל (שוחררו 1,150 מחבלים תמורת שלושה חיילי צה"ל שנפלו בשבי). שמיר טרפד יוזמה של פרס שהגיע עם חוסיין מלך ירדן ל"הסכם לונדון" (שלפיו ירדן תקבל לידיה את השליטה בשטחים). באותה תקופה (שנת 1987) פרצה האינתיפאדה הראשונה בשטחים.
בבחירות לכנסת ה־12 ב־1988 זכה הליכוד ב־40 מנדטים והמערך ב־39 מנדטים. שמיר שניסה להקים ממשלה צרה עם המפלגות הדתיות ומפלגות הימין, העדיף בסופו של דבר להקים ממשלת אחדות עם המערך, אולם ללא רוטציה. פרס מונה למ"מ ראש הממשלה ושר האוצר, ורבין המשיך לכהן כשר הביטחון. הממשלה החזיקה מעמד רק שנתיים, עד שנת 1990, בשל "התרגיל המסריח" של פרס שהפיל את הממשלה בהצבעת אי־אמון כדי להקים ממשלה חלופית בראשותו, אולם התוכנית כשלה משום שפרס לא הצליח לגייס את תמיכתם של 61 ח"כים בממשלתו.