"בטלוויזיה ובשלטי חוצות אנשים וארגונים מפריחים לאוויר מספרים מופרכים כמו 52 מיליארד שקלים, ומפחידים את הציבור שנצטרך לשלם עשרות מיליארדים ביטוח לאומי למאות אלפי פלשתינים ולדאוג להם לפרנסה, אך האמת היא הפוכה: כלכלת ישראל תצא נשכרת מהחלת הריבונות".
ד"ר אמציה סמקאי, מרצה לכלכלה באוניברסיטת בר־אילן, משוכנע כי החלת ריבונות בבקעת הירדן ובשטחים נוספים ביהודה ושומרון תזניק את העסקים באזורים אלו וכפועל יוצא את כלכלת ישראל בתחומי נדל"ן, תעשייה, תשתיות, רווחה, חינוך והכנסות ממסים.
עוד בטרם באה תוכנית טראמפ לעולם, השלים סמקאי מחקר מקיף תחת הכותרת "המשמעויות הכלכליות של החלת ריבונות בשטחי C". על פי המחקר, תוספת כוח העבודה של האוכלוסייה שתצורף תגדיל את התוצר ב־7.6 מיליארד שקלים, ובניכוי העלויות והשכר לאוכלוסייה - מדובר בעודף של קרוב ל־3 מיליארד שקלים למשק. המחקר הביא בחשבון את ההערכה המופרזת ביותר לשלילה - שלפיה בשטחי C מתגוררים 150 אלף ערבים, וכי מדינת ישראל תצטרך לשאת בעול מימונם. בד בבד, נתון זה אינו כולל הכנסות של עשרות מיליארדי שקלים נוספים כתוצאה מההשפעה העיקרית של הריבונות - הקמת מיזמי נדל"ן ותעשייה בזכות החלת חוקי התכנון והבנייה על קרקעות מדינה וקרקעות בבעלות ישראלית בשטחים אלו.
סמקאי גם לא חושש מפגיעה כלכלית בדמות חרמות מצד מדינות זרות. "ההפחדות על חרם בעקבות הריבונות לא ממש עושות רושם", הוא מסביר. "העולם לא ממהר להחרים את ישראל. יש כ־200 חברות ישראליות שפיתחו מיזמים נגד הקורונה, והעולם עט עליהן. ראינו שהאו"ם פרסם 'רשימה שחורה' של מוצרים מחוץ לקו הירוק, ולא היתה לזה המון השפעה. להפך, אולי זה מה שסייע ליותר מ־100 מיליון אוונגליסטים לאתר את המוצרים מיו"ש ולרכוש דווקא אותם".
"לא מקצים כמעט אזורים לתעשייה ולמסחר"
תוכנית הריבונות עשויה להבטיח כי המתיישבים לא ייאלצו יותר לחוות שבעה מדורי גיהינום מול המינהל האזרחי על מנת לפתוח מרפסת - אלא יתנהלו אך ורק מול הרשויות האזרחיות בדומה לשאר אזרחי ישראל. דוד אלחייני יו"ר מועצת הבקעה ויו"ר מועצת יש"ע, תקף בעבר בחריפות את המינהל על רקע סוגיית הבנייה. "מדובר בגוף שסובל מקיבעון מחשבתי ושאבד עליו הכלח", אמר אלחייני בראיון לאתר מידה לפני כשלוש שנים. "אני לא צריך אותם. הם כופים את עצמם עלי רק כדי שיהיה צידוק למשכורות שלהם. מה שצריך זה להחיל ריבונות על הבקעה".
אלחייני מתנגד כיום לתוכנית טראמפ מחשש להקמת מדינה פלשתינית, אך ממשיך לדבוק במשאלתו להחלת ריבונות שייתכן כי תתגשם בקרוב. לדברי ח"כ ואלוף (מיל') עוזי דיין (ליכוד), המקדם זה שנים ארוכות את רעיון החלת הריבונות בבקעה לצורך הבטחת גבולה המזרחי של ישראל, הריבונות תאפשר להגדיל דרמטית את מספר הישראלים המתגוררים שם - מכ־8,000 כיום ל־60 אלף, זינוק של 650 אחוזים.
"קח למשל את סוגיית התיירות", אומר דיין. "לאתר הטבילה בקאסר אל־יאהוד מגיעים 750 אלף איש. אין מלון אחד לשכן אותם בו. זה נראה לך נורמלי? 750 אלף תיירים בלי מלון? מילא מלון - מסעדה אין, מלבד מקום אחד בצומת הבקעה. בשנה שעברתי לקחתי 140 רבנים מכל העולם לבקעה - לא היה איפה לאכול. היינו צריכים לנסוע לישיבה בשדמות מחולה. איך זה הגיוני?"
"האוכלוסייה ברמה גבוהה, אבל אין לה שירותים בסיסיים"
איך ריבונות תפתור את המצב?
"בלי ריבונות אין ודאות, וכפועל יוצא אין השקעות. הגיע אלי לפני כמה זמן איש עסקים אמיד שרצה לשים 40 מיליון דולר על פרויקט בבקעה אבל אמר לי שהוא חושש כי אין לו ביטחון מה יקרה מחר בשטח. אם נחיל ריבונות הוא יבין שהשקעה בבקעה היא כמו השקעה בכל חלק אחר של ישראל".
ומה בנוגע לתשתיות?
"אנחנו מדברים למשל על הקמת קו רכבת גולן־בקעה־ערבה, שדרוג משמעותי לכביש 90, הארכת כביש 5 עד הבקעה ופיתוח אזורי תעשייה, שלפתע יהיה פשוט הרבה יותר להקים אותם - וזה רק על קצה המזלג. זו תהיה ברכה אסטרטגית, ביטחונית וכלכלית".
איזון עסקי במקום צפיפות
הזינוק הצפוי במספר תושבי הבקעה בעקבות החלת הריבונות הוא רק קדימון לתחזיות בנוגע לתנופת בנייה בחלקים אחרים של יהודה ושומרון. ישראל גנץ, ראש מועצת בנימין, הנחשבת למאוכלסת ביותר בישראל עם כ־70 אלף תושבים, אומר ל"ישראל היום" כי "מעבר לצדק ההיסטורי שבהחלת הריבונות, מדובר בצעד שיהיה מנוף כלכלי שישפיע לטובה על הערים הגדולות ועל תחומים רבים במשק.
"הריבונות תביא איתה ודאות וחוסן שיקרינו על פיתוח מקומות תעסוקה ועל שוק הנדל"ן. פתיחת עתודות לבנייה הקרובות לריכוזי המגורים בתוך הקו הירוק יביאו את המשק הישראלי לעתיד טוב יותר עם אפשרויות כלכליות רחבות מאלה הקיימות כיום".
דוד אלחייני // צילום: אורן בן חקון
על פי מחקר שערך האדריכל אוריאל רוזנהיים ושהוצג בכנסת בעבר, החלת הריבונות תאפשר הקמת שתי ערים בשטח יו"ש ממזרח לראש העין, כלומר בליבה של הארץ בצמוד לאזורי הביקוש. רוזנהיים, שהגדיר את השטח ביו"ש המיועד להקמת הערים "גוש דן מזרח", פירט במחקרו כי מתוך 85 אלף דונם אדמות מדינה ביו"ש, לפחות 30 אלף פנויים ובהם ניתן להקים 60 אלף יחידות דיור - 5,000 בשנה. לשם המחשה, היקף התחלות הבנייה בכלל מדינת ישראל עומד על כ־50 אלף בשנה - כלומר מדובר על תוספת משמעותית של כ־10% יחידות דיור במרכז הארץ. בעקבות תהליך זה צפויה ירידת מחירים גם בגוש דן ובתל אביב בשל התאזנות הביקושים.
ההיבט הכלכלי משתלב בזה הדמוגרפי, כאשר קצב גידול האוכלוסייה כיום ביו"ש כפול מזה שבתוך הקו הירוק. על פי הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) המאגד את 36 המדינות המפותחות בעולם, עד 2050 צפויה ישראל להפוך לצפופה מבין המדינות החברות בארגון, עם קרוב ל־700 איש על כל קמ"ר. התפרשות האוכלוסייה מזרחה, בשטח הקרוב למרכז העצבים הכלכלי של המדינה, עתיד לסייע להילחם בצפיפות זו ולחלק באופן מאוזן יותר את אזורי התעשייה ומרכזי העסקים של ישראל - הדחוסים ברובם באזור תל אביב רבתי.
סוגיית אזורי התעשייה בפרט, וגביית ארנונה שלא ממגורים בכלל, היא כאובה במיוחד ביו"ש - ונובעת באופן ישיר מאי־החלת הריבונות באזורים אלו. מדובר על הכנסות ארנונה מנדל"ן מסחרי (משרדים, תעשייה, חנויות וכו'), בסיסי צה"ל, קווי חשמל ותקשורת וכדומה.
על פי מחקר שערכו לאחרונה רו"ח אביגיל שקובצקי ממישו"ר חשבות וחברת וריאנס־אסכולה, הפערים בהכנסות מארנונה עסקית ביישובים שבתוך הקו הירוק לעומת אלו שמחוצה לו דרמטיים במיוחד: על כל שקל שנכנס לרשויות ביו"ש, מקבלים תושבי שאר חלקי הארץ 3.9 שקלים - פער של כמעט 300%. כתוצאה מכך, בעוד שיעור ההכנסות של הרשויות ביו"ש מארנונה עסקית עומד על כ־5% בלבד מסך ההכנסות הכולל, בקרב רשויות בשאר חלקי הארץ מדובר ב־18% - פי 3.6 יותר.
התוצאה: גירעון מובנה של כמעט חצי מיליארד שקלים של רשויות ביו"ש בהשוואה לרשויות דומות בתוך הקו הירוק.
יוחאי דמרי, ראש מועצת הר חברון, שבה מתגוררים כ־10,000 תושבים ב־15 יישובים שונים, משוכנע כי החלת הריבונות תבטיח "צדק חלוקתי" עבור תושבי יו"ש: "לי כראש מועצה ביו"ש אין כמעט הכנסות מארנונה עסקית - כי אין אזורי תעסוקה, בילוי ותיירות. חיים כאן עדיין באסכולת אוסלו, שהשטחים האלו יפונו מתישהו ולכן לא כדאי לפתח אותם".
כיצד חוסר המוכנות בא לידי ביטוי?
"כבר בשלב התכנון לא מקצים כמעט אזורים לתעשייה ומסחר. האוכלוסייה ברמה גבוהה אבל אין לה קניונים, היי־טק, מרכזים רפואיים ושירותים בסיסיים נוספים. אפילו בקושי תחנות דלק יש, 15 בכל יו"ש. אז התושבים שלי צריכים לצאת לעבוד או לצרוך תרבות מחוץ לשטחי המועצה - במקום שיעבדו קרוב. עם החלת ריבונות, איכות החיים שלהם תשתפר וגם איהנה מהכנסה של נדל"ן מסחרי - הכנסה שבסופו של דבר תושקע חזרה בתושבים".
שרירות הלב הביורוקרטית שמולה נאלצים להתמודד דמרי וראשי רשויות אחרים ביו"ש היתה יכולה להוות עילה לתביעת פלגיאט אפילו מצידו של פרנץ קפקא המנוח. "במועצות אזוריות בתוך הקו הירוק הכבישים הם חלק משטח השיפוט של המועצה, ולכן היא יכולה לגבות ארנונה מלאה על קווי חשמל ותקשורת שפרושים בהם", מסביר דמרי. "אבל אצלי, ובכלל ביו"ש, הכבישים לא נכללים בשטח השיפוט של המועצות, כי אנחנו לא הריבון בהם, ולכן אני לא מקבל כלום.
עוזי דיין // צילום: יהודה פרץ
"במשרד הפנים אמרו לי, 'אתה ביו"ש וכסף לא עובר מישראל ליו"ש'. ככה משאירים אותי כרשות מאוד חלשה לעומת מועצות אחרות מאוד חזקות. אם יש ריבונות - הענין נפתר מייד והייתי מקבל כמו כולם".
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מועצת הר חברון אכן מופלית לרעה לעומת מועצות אזוריות שכנות הגובלות בשטחה - תמר־ים המלח, בני שמעון ויואב: בעוד ההכנסה הממוצעת מארנונה עסקית בהר חברון עומדת על 351 שקלים בלבד לתושב - ביואב ובבני שמעון המספרים נעים בין 2,700 ל־2,900 שקלים לתושב, ובתמר מדובר בנתון אסטרונומי של 80,328 שקלים לתושב - כמעט פי 230 מאשר בהר חברון השכנה.
במבט כולל, ההכנסה מארנונה עסקית בכלל המועצות האזוריות ביו"ש מסתכמת ב־409 שקלים לתושב - לעומת 1,896 שקלים במועצות בתוך הקו הירוק - יותר מפי 4.5. תושבי דימונה (2,305 שקלים לתושב) וירוחם (1,484 שקלים) נהנים גם הם מהכנסות גבוהות במאות אחוזים, לעומת הר חברון הצפונית מהם. בתל אביב אגב מדובר על הכנסה של כמעט 5,000 שקלים לכל תושב.
תנו לנו להרוויח בעצמנו
דמרי מעיד כי אפילו יוזמות של שיתוף פעולה המקובלות על כל הצדדים מסוכלות מטעמים המתיימרים להיות משפטיים, בואכה פוליטיים. "רצינו בהר חברון להתחבר עם יישובים שקרובים אלינו, כמו ירוחם ודימונה, לפרויקטים משותפים שעושים לכולנו חיים קלים וזולים יותר, בסוגיות של פינוי אשפה, איכות סביבה וכדומה", הוא מספר. "היתה הסכמה הדדית אצלנו ואצלם, ברמה שהתקבלו החלטות בנושא במליאות המועצות והעיריות, אבל אז הגיע יועמ"ש משרד הפנים (עו"ד יהודה זמרת), והוציא חוזר שאומר לי שאני לא יכול להצטרף כי אני ביו"ש. מה עובר עליכם? בן אדם לא יכול לבוא לפה לפנות זבל?"
מה בנוגע לבסיסי צה"ל הרבים הפרושים בשטח המועצה שלך?
"צה"ל הריבון בשטח, אז הוא מחליט שהוא לא משלם לי ארנונה. הצבא משלם לעיריית תל אביב הון עתק על בסיס הקריה, ואפס שקלים למועצה האזורית הר חברון אף על פי שהאזור בשטחה מוקף בבסיסים. ככה זה כשאתה השליט. זה כמובן ישתנה אם תוחל ריבונות ונהיה ככל הערים והמועצות האזוריות בישראל".
המציאות שאתה מתאר סותרת חזיתית את הכתבות המתפרסמות חדשות לבקרים על מימון היתר שמקבלות ההתנחלויות.
"זו אחיזת עיניים מגמתית. במציאות, הרשויות ביו"ש עניות יותר כי הן סובלות מנחיתות מובנית בחלוקת ההכנסות, ובמודל הנוכחי אני לא יכול להתקיים ללא מענקים מיוחדים. ברגע שאני לא יכול לגבות ארנונה מעסקים שאין, לא יכול לייצר הכנסות מקווי חשמל ומבסיסים, לא יכול לפתח תשתיות כי אין היטלי השבחה - אני לא יכול ליהנות ממשאבים כלכליים שיושקעו חזרה בתושבים שלי.
"במקום שאיהנה מהכנסות עצמיות ואפתח את עצמי, אני צריך לבקש כספים מהמדינה. זה גם מייצר נגדנו אנטגוניזם כי התקשורת מתארת אותנו כגזלנים, וגם הכספים לא באמת מספקים את הצרכים שלנו. הפסד כפול".
אז מדוע מועצת יש"ע שבה אתה חבר מתנגדת לתוכנית טראמפ הכוללת החלת ריבונות?
"אני בעד החלת ריבונות אבל נגד הסכמה להקמת מדינה פלשתינית ולהקפאת בנייה במובלעות לעומת היתר לבנייה ערבית. אנשים לא מבינים עד כמה זה קריטי: כבר עכשיו הפלשתינים פועלים בשיטת 'חומה ומגדל' ומנסים לקבוע עובדות בשטח ולהקים מדינה בפועל.
"המדינה נוקטת אוזלת יד אמנם בסיכול התופעה, אך לפחות ברור לכולם שמה שהם עושים אסור. ברגע שהפלשתינים יקבלו אישור ישראלי לבנות ומנגד לא תהיה בנייה ישראלית - נתעורר למאזן כוחות שיציב אותנו בעמדת הפסד, ואז כבר לא ישנה אם גם אני אהיה נשיא ארה"ב".
בתוכנית כתוב שתוכלו להישאר תחת ריבונות פלשתינית או למצוא פתרון "אחר".
"יפה, אז המשמעות היא אחת: פינוי, גם אם לא בכוח, כי משרד האוצר לא ישקיע שקל באזור והבנקים לא יעניקו הלוואות למשכנתאות. אנחנו פשוט ניקמל עד שייכפה עלינו לעזוב. ראש הממשלה אמר שאפשר לייצר שינויים במפה לטובתנו, וגם האמריקנים אישרו זאת, ואז אקבל את תוכנית טראמפ בברכה. אחרת, עד כמה שקשה לומר זאת, עדיף להמשיך במצב הקיים".
