בלארוס מציגה: מהפכה בהילוך איטי

כמעט שלושה שבועות חלפו לאחר הבחירות לנשיאות בבלארוס, והיום יותר מכל נדמה שמדובר במלחמת התשה בין הנשיא המסרב להודות בהפסדו אלכסנדר לוקשנקו, לבין מאות אלפים מבני עמו שנולדו מחדש כאזרחים ולא מוכנים עוד לוותר על קולם ועל השינוי שעבורו הצביעו. מדי יום יוצאים ברחבי בלארוס עשרות אלפים להפגנות מחאה, מקימים שרשראות סולידריות, פועלים בעשרות מפעלים שובתים או "יוצאים לחופשות", ועשרות מעובדי הרדיו והטלוויזיה הממלכתיים התפטרו במחאה על כך שנכפה עליהם לשקר לעמם.

מנגד, לוקשנקו - "הרודן האחרון של אירופה" - מאותת כל הזמן שאינו מוכן לוותר על המושכות. אם הימים הראשונים שלאחר הבחירות התאפיינו במעצרים ספורדיים וברוטליים של אלפי אזרחים, שהועברו לבתי מעצר ושם ספגו התעללות בל תתואר, עכשיו מנסה השלטון להלך אימים על ראשי המחאה. 

כך, בתחילת השבוע נחקרו שניים משבעת מנהיגי האופוזיציה האזרחית ונידונו לעשרה ימי מעצר בגלל "ניסיון הפיכה במדינה" ו"פגיעה בביטחונה". אבל השיא - או בעצם השפל - היה ממש שלשום, כאשר בצהריים זומנה למסירת עדות מי שנחשבת למצפן המוסרי של בלארוס, הסופרת זוכת פרס נובל (2015) סבטלנה אלכסייביץ'.

הסופרת, שכבר כונתה "שומרת הזיכרון הקולקטיבי" בזכות עבודתה על טראומות קולקטיביות על התפר שבין ספרות יפה לזו הדוקומנטרית, נכנסה למשרדים שופעת ביטחון. "איני מרגישה אשמה, מכיוון שכל מה שעשינו עד היום חוקי לחלוטין", אמרה אלכסייביץ' לעשרות שבאו לתמוך בה, "הם מנסים להפריד בינינו כי אם נופרד אנו עלולים להגיע למלחמת אזרחים. המטרה שלנו בוועד היא רק לאחד את העם, לא קראנו לשום הפיכה".

אלכסייביץ' קראה ללוקשנקו לדבר עם העם, אבל ציינה גם שהוא מדבר כרגע רק עם נשיא רוסיה פוטין ואולי נדרשת גם עזרתו, כמו גם לחץ המערב על הרודן הבלארוסי, שמושל זה 26 שנה. פוטין אכן נראה כמי שיכול להשפיע על לוקשנקו בפרט, ועל הסיטואציה בבלארוס בכלל.

באופן רשמי, הוא שומר על שתיקה, שנועדה להעניק לו מעמד של מתווך אובייקטיבי, אם וכאשר תגיע השעה. הוא גם לא שש לעזור מדי ללוקשנקו, שאיתו פיתח יחסים מתוחים למדי: בעוד רוסיה רצתה להגביר את האינטגרציה עם בלארוס, לרבות יצירת מטבע ומערכת מיסוי משותפים, לוקשנקו לא שש ליפול לזרועות השכנה הגדולה ממזרח ופלרטט גם עם המערב. כך שלפוטין יש אינטרס מובהק בלוקשנקו חלש, אולי חלש ונואש עוד יותר ממה שהוא כעת.

"שכירי מסך" במקום שדרים

מנגד, לא נכון יהיה גם לומר שרוסיה רק משקיפה מן הצד. שר החוץ לברוב אמר השבוע, למשל, כי מוסקבה תקבל "כל תוכנית של הרשויות" - זה ניואנס חשוב - "למציאת פתרון במצב שנוצר". אבל משמעותית יותר העזרה שרוסיה כבר הגישה בלי הצהרות והכרזות: לאחר ההתפטרויות ההמוניות של העיתונאים מערוצי הטלוויזיה הבלארוסית, שפשוט סירבו לשקר מדי יום לצופים, התמלא המרקע ב"שכירי מסך" שיובאו מרוסיה, מה שהביא לסיטואציות קומיות, כאשר השדרים לא הספיקו להפנים ששם המדינה בפי המקומיים הוא בלארוס - ולא בלורוסיה, כפי שנהוג לומר ברוסיה - ובכך הסגירו את זרותם.

מסרה עדות. אלכסייביץ' // צילום: אי.פי.אי

עם הסיוע הרוסי הגיעה גם מכונת תעמולה משומנת, שעובדת מצוין בשלטון פוטין. בהפגנות האופוזיציה התרבו מתסיסים מקצועיים, הרשתות מלאו בוטים, והשידורים בערוצים הממלכתיים הקרינו סרטונים מפוברקים נגד האופוזיציה. לוקשנקו עצמו, כמובן, לא היה צריך את היועצים הרוסים כדי להתכחש למציאות, והשבוע החריף את הרטוריקה נגד המחאה. את המפגינים והמפגינות כינה "זונות" ו"נרקומנים", שמופעלים על ידי ארה"ב והאיחוד האירופי, וטען ש־60 אחוזים ממקרי האלימות בבתי המעצר שהופצו ברשתות הם פייק.

לא ברור אם לוקשנקו רק מעמיד פנים ומנסה לשדר עסקים כרגיל, או שהוא באמת איבד את בוחן המציאות כי השבוע שם עצמו ללעג ולקלס בכל רחבי העולם דובר הרוסית, כאשר עלה למסוק וחג מעל מינסק, 

כשרובה קלשניקוב בידיו ובנו בן ה־15, ניקולאי, חמוש גם הוא לידו. למרבה המזל, מישהו טרח להוציא מהרובה את המחסנית. 

אבולוציה נגד הדיכוי

מנגד, לפחות נכון לכתיבת שורות אלה, יכול לוקשנקו לשאוב אופטימיות מכך שהצבא והמשטרה ולמעשה כל השדרה העליונה של השלטון שומרים לו אמונים. הסיבות לכך שונות - מצייתנות שטופחה במשך שנים ארוכות, ללא הבנה מספקת שיש פקודות שדגל שחור מתנוסס מעליהן, ועד חשש מנקמנות או רדיפה, במקרה שלוקשנקו ייפול.

כך או אחרת, נראה שלוקשנקו יכול לבנות לפי שעה על סיכון מינימלי להפיכה מצד מקורביו. אבל השאלה הגדולה היא כמה זמן יוכל להתמיד לשלוט בכוח הזרוע בלבד ובאמצעות מעצרים נקודתיים. השביתות הבלתי־פוסקות כבר פגעו בכלכלה הבלארוסית, שתלויה מאוד במגזר הציבורי וסבלה ממיתון עמוק גם לפני הבחירות לנשיאות. אין דרך להכריח רבבות של פועלים לעבוד. ואילו הרובל הבלארוסי צולל בהתמדה, מה שמאיים על חסכונותיהם של מיליוני אזרחים. 

הנהגת האופוזיציה - ואלכסייביץ' בתוכה - בונה בעיקר על התמדת ההפגנות, שמעבר לפגיעה הכלכלית, יוצרות לחץ תדמיתי מתמיד על השלטון. בד בבד, הוקמו קרנות לסיוע כלכלי הדדי עבור פועלים שפוטרו או התפטרו מעבודותיהם - כלי שמעבר לסולידריות משמר גם את מנוף השביתות, שאולי מאיים מכל על האחיזה של לוקשנקו. 

מכל מקום, מה שנראה בימים הראשונים של המחאה כרבולוציה (מהפכה), מתברר יותר ויותר כאבולוציה - אבולוציה של הבלארוסים לאזרחים שלא מוכנים להיכנע לדיכוי ושלא כל כך קל להלך עליהם אימים. היטיבה לתאר זאת אלכסייביץ' עצמה. "היום כל אחד מכם יכול להיות גאה באומה. מזמן לא היתה לנו תחושת גאווה כזאת, אבל היום, כשאנו רואים את האלפים מפגינים... אילו ראיתם את שערי העיתונים בתקשורת המערבית, כאילו נוצר מותג 'בלארוס'.

"כלומר, הבלארוסים הפכו לפתע לעם, שכל העולם מדבר עליו: מוצא חן בעיניהם שאין מדשאות מזוהמות, שאף חלון ראווה לא נפגע, שבני אדם מתנהגים בצורה כה מכובדת. ושאנו מציעים דרך חדשה: לא לכיבוש (מוסדות), אלא מאבק שוחר שלום. זה מה שדורש הזמן הזה. זמן, שבו חיי אדם שווים והאדם מכיר בערכו. מה שראינו בשלושת הימים הראשונים (שאחרי הבחירות), כאשר הפכו בני אדם לגושי בשר, זו המאה הקודמת, אבל אנו צריכים לדבר זה עם זה... אנחנו חייבים לנצח בכוח הרוח, לגבור באמצעות שכנוע".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו