בניטשה נתקלתי לראשונה בערך בגיל 13. קראתי בהיחבא את "זיונים זה לא הכל", ושמו של ניטשה עלה בהקשר כפר הנוער בן שמן שבו למד המחבר, דן בן אמוץ (מוּסיה תהילימזאָגער במקור). בן אמוץ מספר שאחד מחבריו הרשים אותו במיוחד כשנהג בבנות באדישות והיה מצטט מניטשה בלי קרדיט: "בלכתך אל האישה אל תשכח את השוט"..."האישה צריכה לציית כדי למצוא עומק בשטחיות שלה".
בתור ילד שמן ומחוצ'קן, הניטשה הזה נשמע מעניין. במציאות, פרידריך ניטשה הרבה יותר גדול וחשוב מהשטות השוביניסטית הזו וגם מהלך חייו היה שונה לחלוטין מהפוזה המאצ'ואיסטית. ניטשה מעולם לא הצליח לקיים קשר נורמלי עם יצור אנושי ממין נקבה, הוא נדבק בעגבת מפרוצות וסופו שאיבד שפיותו בייסורים במשך 11 שנה.
אז הנה אני שומע גלן גולד מנגן באך ביו־טיוב, כותב על ניטשה ומרגיש יותר תרבותי ממרטין בובר. ולמה תפסתם אותי במוד כזה? כי עוד רגע אני בן 50 ואני חייב מעט אוויר מפוליטיקה וגם כי השבוע לפני 120 שנה, החזיר פרידריך וילהלם ניטשה את נשמתו המעונה לבורא שאותו טען שרצח. ואני לא יכול שלא לנצל את ההזדמנות של יום זיכרון חגיגי כדי לחזור לפילוסוף האהוב עלי בצעירותי ולנסות לדון בשאלות שהן מעבר לכאן ועכשיו אבל כמובן שהן כן כאן ועכשיו תמיד. הטקסט לעיל מבוסס על שיחות טלפון עם חברי החכם ממני משה איפרגן.
"האם לא שמעתם על המשוגע שבוקר אחד הדליק פנס, רץ אל השוק וצעק בלי הרף: אני מחפש את אלוהים! אני מחפש את אלוהים", שואל ניטשה בחיבור "מדע העליז" שתרגם אותו יפה ישראל "שייב" אלדד. "אני אגיד לכם היכן נעלם האלוהים, צווח המשוגע, הרגנו אותו - אתם ואני! כולנו רוצחיו, אבל כיצד עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים עד תומו? מי נתן לנו את הספוג למחות בו את האופק מקצה ועד קצה? מה המעשה אשר עשינו כאשר התרנו את הארץ הזאת משמשה? לאן היא נעה עכשיו?... האם עדיין איננו שומעים כלל את שאון הקברנים הקוברים את אלוהים?"
מדע עליז, עלק. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים על הפילוסוף המפואר שכתב על מוסר עבדים ועל אדם עליון הקורע מעליו את כבלי הציביליזציה היודו־נוצרית. חולה עגבת? כן. משוגע על כל הראש? כן. גאון הומניסט מופלא שהתמוטט ברחוב אחרי שרץ להגן על סוס שהולקה בשוט במעין מחווה לחלום רסקלינקוב ב"חטא ועונשו"? כן. עליז? לא.
יום אחד הרג ניטשה את אלוהים והפך לאחד מאבות הפילוסופיה הקיומית ולמורה דרכם של עשרות מיליוני נערים מתבגרים ברחבי העולם. ניטשה, שהגה בדרכו הפיוטית הנהדרת את רעיון המוסר העל אנושי, ברא את האדם העליון, בז לחולשה ולרגש הרחמים כלפי חלשים, היה בעצמו אדם חלש ואומלל וסופו שמת בטירוף נפש מזיל קצף משוגעים.
כמה ניטשה חשוב - זו השאלה הגדולה. האם הוא פילוסוף בכלל? האנטיתזה של עמנואל קאנט? או אולי בכלל משורר נביא חושף כשלי החברה המערבית במאה ה־19? כבלעם בשעתו, בא לקלל ויצא מברך, משום שדווקא הפילוסוף הנחשב לאחד מאבות המזון של האקזיסטנציאליזם חשף בעצם כי בני אדם אינם יכולים לחיות בלי סוג של אלוהים. הוא אומר - הרגתם את אלוהים אבל אתם חיים עם אלוהים המת. ממציאים לכם אלוהים הרבה יותר מסוכנים.
אבל האזהרה המובלעת לא צלחה וההגות של ניטשה שעוותה על ידי אחותו שימשה למרבה הצער את האידיאולוגיה הנאצית למרות שניטשה עצמו תיעב אנטישמיות והעריץ את העם היהודי הקדמון. הוא אמנם מצא ביהדות את האשמה ביצירת "מוסר העבדים" הנוצרי וניטשה שנא את הנצרות, אבל את היהודים אהב. יחד עם זאת, בדברו על מוסר עבדים ועל אדם חדש, "העל אדם" הקובע לעצמו את גבולותיו המוסריים הוביל מחשבה שסופה אסון. המאה ה־20 היא ההוכחה.
מכיוון שלא ניתן לבסס על ניטשה שום מבנה חברתי ולא מבנה פילוסופי, אף אחד לא יכול לחיות חיים ניטשאניים באמת. אפילו ניטשה עצמו לא חי חיים ניטשאניים. הוא עצמו הכי רחוק מהאידיאל שניסח. ניטשה בעצמו ציפה מהאדם הרבה יותר ממה שהטבע נתן לו. היתה לו התלהבות רליגיוזית מלהיות אנטי־רליגיוזי. אבל בסוף הוא חשף עד כמה אידיאולוגיות חילוניות מבוססות אדם מסוכנות הרבה יותר מאידיאולוגיות דתיות.
עצם קריאת התיגר של ניטשה מעניינת וסקסית, אבל מה אתה עושה איתה? היא עומדת בפני עצמה? יש קסם רב בלהיות מבקר שלא מבין את מורכבות החיים. יש קסם רב במנפצי פסלים ושוחטי פרות קדושות. זה סוג של ז'אנר רומנטי, אבל כמה ערך יש לו בחיי החברה?
לעומתו, קאנט (שסבלתי ואסבול תמיד לקרוא אותו) העניק כלים פוריים להבנת עצמנו. נניח שמישהו בא ואומר "אני רוצה לעשות פעולה מוסרית", אתה אומר לו בעקבות קאנט, נסח את הפעולה כך שתופנה לכל אדם. אם אתה מצליח אז זו פעולה מוסרית. וזה מה שאנחנו עושים באופן אינטואיטיבי. האיסור של "לא תרצח" קובע שלשום אדם אסור לרצוח. היכולת להכליל הופכת את הפעולה למוסרית. האדם הוא תכלית. לא אמצעי. זהו הניסוח ההומניסטי. קאנט ביסס את ליבת החיים המוסריים המודרניים. אפשר לחלוק עליו אבל הוא ניסח את האינטואיציות שלנו לגבי מוסר.
את אראל הצעיר ניטשה ריגש וגם היום אני קורא בו בתשוקה אבל בסוף כולנו חיים די דומה להגדרות ולמשמעות של קאנט.
את הגרעפס של האידיאולוגיות מהמאה ה־19 הריחו במאה ה־20. אנשים חיפשו פתרונות רדיקליים למצב האנושי. כל פתרון כזה הוא רע. אדם העל של ניטשה הוא אוטופיה. היום נשאר האדם האחרון. הוא הולך לחדר כושר. מפתח שרירים. מדי פעם יש לו פרץ של מוסרנות. בסוף זה עידן חומרני. אין דרישה לשינוי ערכים. אין יותר תיאוריה חובקת כל.
האדם האחרון ניצח את אדם העל. תרבות ה־PC הופכת לדת כי בני אדם תמיד יצטרכו חלופות דת. אם אתה נשאר ניטשנאי אתה ניהיליסט לגבי כל הערכים ההומניים משום שכל צורה הומניסטית שנותנת משמעות, סדר חברתי עם עקרונות על, היא חלופה של דת ויש לוותר עליה. לכן זרתוסטרא בודד. הוא אומר לחברה "אתם הרגתם את אלוהים אבל נשארתם עם הצללים שלו". ולכן אין חברה אנושית שלא חייבת עקרונות בלתי ניתנים לביסוס. אפילו המונח קדושת החיים שאוב מהדת. בעצם כל חברה אנושית מגדירה קודש וחול. לכולם יש אלוהים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו