מי לא אוהב סיפורי חסידים? אפילו מרטין בובר. בדרך כלל המעשיות מתרחשות ברוסיה או באוקראינה עם צדיק, סוס דובר יידיש ועגלה מקרטעת בשלג. לפעמים מופיע גם עגלון כרסתן חולה צפקת, בית מרזח מלא קוזקים שיכורים אנטישמים והינדיק.
אבל היום, לכבוד ראש השנה תשפ"א, סיפור חסידי על נס ראש השנה בניו יורק.
ברחוב צדדי בשכונת וויליאמסבורג בברוקלין עומד עדיין בית כנסת קטן. שטיבל חצי נטוש. לפני עשרות שנים, עוד לפני ההתחדשות העירונית, שכן בסמוך מסלול מרוצי הסוסים הגדול בברוקלין. ועל פי השמועה, את בית הכנסת נהג לפקוד לעיתים לואיס "לפקה" בוכהלטר, בוס המאפיה הגדול שהורשע בהנהגת סינדיקט רצח וטוגן ב־1944 על הכיסא החשמלי בכלא סינג סינג.
על ארון הקודש בבית הכנסת פרוכת קטיפה אדמדמה יפהפייה שדהתה עם השנים ועליה רקומים סוס ושופר. על פי האגדה, הארי "תכריכים" בירנבוים תפר את הפרוכת ותרם ספר תורה אחרי הנס שקרה לו בראש השנה תרפ"ה, 1925.
הארי היה חייט עם התמחות בתפירת תכריכים, טליתות וקייטלים (חלוק התפילה הלבן שיהודים אדוקים עוטים בימים הנוראים). אבל חייטות היתה העיסוק הצדדי.
בדרך כלל הארי הסתובב במסלול מרוצי כרכרות הסוסים. אמרו שהוא מסוג הטיפוסים שבתור כישלון הם הצלחה פנטסטית, אולי בגלל שהאירוע הנורא בחיי הארי בירנבוים קרה עוד כשהיה שוליית חייטים. הוא זכה בהימור הראשון בחייו, ובשל אותה זכייה, האשליות אכלו בו כמו עששת. כמו שרוב הנודיסטים הם בדרך כלל שמנמנים ורודים שאתה לא רוצה לראות בעירום, גם לרוב המהמרים אין מזל ובין מכריו היו שטענו כי הארי כה חסר מזל שאם יש גלגול נשמות, הוא יחזור בתור עצמו.
בן 57 להארי לא היה כלום למעט גרושה שלא סבלה אותו, ילדים שלא רצו לראות אותו, חוב לסוכן הימורים ופרצוף אפור ומוכתם שנראה כמו צד אחורי של אוטובוס.
בערב ראש השנה תרפ"ה, סוכן ההימורים שלו, יהודי קשוח ועצבני שעבד אצל לפקה, הבהיר לו שאם הוא לא מסדיר את החוב בן מאתיים הירוקים עד יום כיפור, הוא אישית יתפור לו תכריכים לתוך העור ויקבור אותו בסנדל בטון באיסט ריבר. מאתיים דולרים היו אז סכום רציני ביותר.
בבוקר יום א' ראש השנה הארי היה אכול ייסורי מצפון. מצד אחד היה חייב להשיג את הכסף, מצד שני ראש השנה, יום הזיכרון, יום תרועה, יידישקייט, והוא הרי בא ממשפחה חסידית. אביו היה התוקע בבית הכנסת במולדת הישנה. כשעשה דרכו למרוצים נצבט ליבו כשראה ברחוב יהודים פוסעים חגיגית לבית הכנסת. הוא נזכר בקיטל הצחור של האב מקופל על השידה.
אבל לא היתה לו ברירה, חייו היו תלויים מנגד, והיו לו גם טיפים טובים מאחד הסייסים באורוות המסלול. הוא התחיל בהימור גישוש אבל בטוח, חמישייה על סוס בשם "קסם המדבר". סיכוי של 8 ל־2. על כל שני דולר של הבית, הרווח הצפוי למהמר הוא שמונה ירוקים. הסייס טען שמדובר בחיה משובחת שיהיה פשע ממש לא להמר עליה. מקרוב, הבהמה נראתה די עקומה ולא ספורטיבית במיוחד אבל הארי סמך על הסייס.
המרוץ החל, הסוסים דהרו, המהמרים צרחו מנופפים בידיהם בפתקי ההימור ו"קסם המדבר" לא הראה שום יכולת קוסמות, הוא לא "הופיע", זאת אומרת, אפילו לא סיים במקומות אחת עד שלוש. הארי חש מועקה אבל נטה לראות בתבוסה תקלה זמנית. לעיתים גם הבלתי סביר קורה, חשב.
במרוץ הבא, הארי נישק את רגל הארנבת ושם עשירייה על סוסה "בשם "תהילת טקסס", סוסה צעירה בעלת סיכוי של 5 ל־2. למרבה הצער, במהלך המרוץ התגלתה "תהילת טקסס" כמי שתהילתה חסרת בסיס לחלוטין, שלא לומר שקר וכזב. הארי נזכר בדברי הסייס שכתר כתרים לסוסה וביכה את 20 הירוקים שנתן עבור המידע.
גם ההימור במרוץ החמישי התנדף. "הברק מאל פאסו" היה כישלון מפואר. לא ברק, לא רעם, בקושי בריזה קלה. נראה היה שהארי האומלל נידון לעונש מאסר עולם של אשליות שאוכלות חציר ומחרבנות בעמידה.
הכסף הלך ואזל והארי הרהר בטמפרטורת המים באיסט ריבר שהיו לא רק מלוכלכים אלא גם קרירים, וכל הקטע עם הרגליים בבטון עמד לו בגרון. הארי הלך לכיוון האורוות לחפש את הסייס כדי לתת לו באבי אביו כששמע שיחה מעניינת בין האורוות. שני סייסים התלוצצו על בטהובן.
בשעה 11:30 הארי נכנס לבית הכנסת. המתפללים היו באמצע מוסף. הארי השתחל בין העומדים והתקרב לבמה. הוא רצה להביט בספר התורה. ביד אחת לפת בכוח את רגל הארנבת וביד אחרת החזיק בבמה כשהחליף מילים עם קונו.
ואז, כשהסתיים המוסף, והחזן עמד להתחיל, הבעל תוקע הביט סביב חסר אונים, היסטרי, המהם בפאניקה וגנח כי אסור לדבר. "סילבר בולט" חרחר הארי חסר נשימה בקופה. "100 דולר". השם "סילבר בולט" נשמע מבטיח אבל הסוס עצמו נראה כמו עלבון לכל מגדל בהמות באשר הוא שם. צבע אפור עכבר, חניכיים דלוקות, שיניים רקובות ועיניים שהביעו טמטום אין קץ. סיכוייו עמדו על 10 ל־1, כלומר, חיה אומללה וחסרת סיכוי לחלוטין.
המרוץ החל, הסוסים פרצו, פרסותיהם בוטשות ענן עפר עצום. "יהלום שחור", הפייבוריט, הוביל בבטחה, "סילבר בולט" הזדחל לאטו מאחור.
משועשעים, המהמרים דנו באפשרות לשינוי קריירה עבורו. אחד טען שאולי כדבק הוא יצליח להגיע למיצוי היכולות שלו ואחר ראה בו מועמד מושלם לנקניק הונגרי. איש לא חזה לו עתיד בתחום הדורש ריצה.
ואז ממש לפני ההקפה האחת לפני אחרונה, קרע את האוויר קול רם ונישא. קול שופר שנמשך מעומקי המדרגות, חלף בין האורוות, הלך ושוטט בעולם, מעלה מטה, מטה מעלה. תקיעה ואחריה שברים ואז תרועה טו טו טו ולקינוח תקיעה גדולה ומחרידה.
לשמע השופר המרעים, הסוסים נכנסו לפאניקה. כרכרה התלפפה בכרכרה, סוס ורוכבו רמו בעפר. מכל עבר נשמעו זעקות שבר. "יהלום שחור" דהר בכיוון ההפוך כשקהל המהמרים בערבוביה מרוגשת צועק לעברו להסתובב.
רק סוס אחד המשיך בדרכו, איטי אבל נחוש, בוטש פרסותיו בחזה מורם, וכשפניו מביעות טמטום ענוג חצה את קו הסיום ראשון. "סילבר בולט" ניצח.
סילבר בולט שהיה חירש כמו בלאטה, ממש בטהובן עם זנב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו