פבל לטושקו יצא אל רחבת הכניסה שלפני התיאטרון הלאומי של בלארוס במינסק ופנה אל עשרות שחקניו ועובדיו: "אני מתבייש, כאשר ראיתי הבוקר עדויות של אנשים פשוטים כיצד עינו אותם. ועינו אותם דווקא בלארוסים. אמרתי לאמא שלי: אני בוש להיות בלארוסי. אבל מייד באה המחשבה, שאני גם גאה באלה ששואפים לדעה עצמאית. אני רוצה להאמין בכך שהחברה שלנו מאוחדת בעניין אחד: אמונה בבלארוס. אנו - בלארוסים".
לטושקו קטף מחיאות כפיים סוערות, אבל באותם רגעים גם חרץ את גורלו: ממנהל התיאטרון הלאומי הוא הפך לאויב המשטר. מכתב הפיטורים לא איחר להגיע ולא ציין את הסיבה, אבל גם לא היה צורך: במשטר אוטוקרטי לא יעלה על הדעת שעובד ציבור בכיר כל כך יתייצב לצד שחקני התיאטרון השובתים נגד מאות מעצרים מינהליים והתעללות בעצורים.
"בהיותי שר תרבות בשנים 2009-2012, לחצו עלי מצד לשכת הנשיא לצנזר הצגות של התיאטרון הלאומי", הוא מספר בשיחה עם "ישראל היום", "אז אפילו התפטרתי כדי לא לבצע את הוראות הצנזורה. אבל הגורל הוביל אותי להנהלת התיאטרון הראשי של המדינה, ודווקא בין כתליו עשיתי את בחירתי המוסרית. בחרתי בטוב ובאור, ולא ברע ובחושך. בלארוס כולה עשתה את הבחירה הזו, ואנחנו מתחילים לבנות את בלארוס החדשה".
לטושקו (47) הוא הבכיר ביותר בצמרת המדינה ובמנגנון השלטון הבלארוסי שעבר בגלוי ובמפגיע לצד המחאה הכלל־בלארוסית נגד זיוף הבחירות ורמיסת זכויות אדם אלמנטריות אחריהן. הוא כיהן לא רק כשר התרבות, אלא היה גם מהפנים הבולטות של בלארוס בחו"ל: דובר משרד החוץ, קונסול ואחר כך שגריר בפולין (בתפקיד האחרון - הצעיר ביותר שמונה), ואחר כך גם שגריר בצרפת, בספרד ובפורטוגל, וגם היה נציג הקבע של בלארוס ביונסק"ו.
לטושקו, גרוש שמגדל לבדו בת, מונה במארס 2019 למנהל התיאטרון ע"ש ינקה קופלה וכיהן בתפקיד עד לפני חודש וחצי. אחרי התפטרותו הצטרף לנשיאות המועצה המתאמת להעברת השלטון בבלארוס - גוף שמינתה הנשיאה הנבחרת סבטלנה טיכנובסקאיה, שניצחה את הרודן לוקשנקו בבחירות.
"אי אפשר לכלוא את כולם"
אנו תופסים את לטושקו ביו פגישותיו האינסופיות עם נציגי ממשלה ודיפלומטים אירופאים, שבהן הוא פועל כדי לעבות את התמיכה בניסיון הבלארוסים להשתחרר מהרודנות ולגייס תקציבים לרפורמות. לבלארוס לא כדאי לו לחזור: ארבעה מששת חבריו לנשיאות המועצה הוצאו מהמשחק - או שהם עצורים ומואשמים בהמרדה ובערעור ביטחון המדינה, או שאולצו לעזוב את בלארוס. אחד שוחרר לפני ימים אחדים מהמעצר, ובסבטלנה אלכסייביץ', הסופרת זוכת הנובל, לא מעיזים לגעת. ברגע שישוב לבלארוס, לטושקו ייעצר וייזרק לכלא.
מר לטושקו, חודש וחצי חלפו מאז התחילה המחאה. היא לא פוחתת, אך גם השלטון אינו מוכן להידבר ורק מטפס גבוה יותר על העץ. נוצר הרושם שיש שתי מציאויות מקבילות: אחת של החברה הבלארוסית ואחת של המשטר. איך יוצאים מהפלונטר הזה?
"המועצה המתאמת שאני מייצג מציעה כדלקמן: הכרה בזיוף הבחירות - יש לכך אינספור ראיות, הפסקת האלימות של המשטר כלפי המפגינים שוחרי השלום וחקירת הפשעים שנלוו אליה. נכון להיום, השלטון אינו מוכן לדיאלוג, אך במקביל מאבד יותר ויותר את השליטה במדינה ובתהליכים החברתיים שמתרחשים בה. אפילו בהתחשב בעובדה שהמחאה החברתית יכולה לגדול או להצטמק, יש להבין את העיקר: במנטליות של מרבית הבלארוסים התרחש שבר. בני אדם כבר אינם מוכנים לחיות כמו בעבר ומעוניינים בבניית בלארוס חדשה ודמוקרטית. אם השלטון לא ישכיל להבין זאת מהר, הוא צפוי לאי־ציות המוני. נכון לעכשיו, המדינה כבר נמצאת במצב של שביתה איטלקית, וזה רק יתרחב וילך".
אבל כיצד יקרה השינוי הזה אם השלטון אינו מוכן להידברות? אפילו המועצה המתאמת נותרה בלי ראשיה.
"אי אפשר לומר שהמועצה המתאמת פוזרה. זה להציג את הרצוי מבחינת לוקשנקו כמצוי. המועצה המתאמת היא מבנה תלת־מפלסי: הנשיאות אכן פוזרה, אבל מתחת לנשיאות יש את ההרכב העיקרי שמונה 70 איש והוא מוסמך לקבל החלטות. במפלס התחתון בכלל רשומים כבר 6,000 איש. אי אפשר להכניס לבתי כלא או לגרש מתחומי המדינה 6,000 איש. אנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שהפונקציה שלנו היא חיפוש דרכים להידבר. האם השלטון הולך לדיאלוג? מצד אחד, התשובה הפומבית היא לא. מאידך, השלטון כבר מדבר על שינוי בחוקה והבאתו למשאל עם, ואחר כך בחירות. אולי יש בזה מעט פרטים קונקרטיים ומועדים, אבל יש כבר דיאלוג מסוים עם החברה".
זה לא ניסיון להרדים את המחאה?
"אני נוטה להסכים חלקית כי השלטון אכן משתמש בהצעות כאלה כדי למשוך זמן ולהקטין את האקטיביות האזרחית. אבל השלטון אינו מביא בחשבון את העיקר: הוא כבר לא יוכל למשול בכוח ובהפעלת לחצים. הדחף הבא של המחאה יהיה סוציו־אקונומי כי כבר עכשיו המדינה נמצאת רגע לפני פשיטת רגל. בלארוס אינה מסוגלת לשלם את חוב החוץ, לראשונה זה שנים יש לנו גירעון גדול מאוד בתקציב, היצוא פחת, וכל זה יביא לירידה בהכנסות האוכלוסייה. זה כבר קורה. לשלטון אין באמת ברירה אלא לתת למנצחים לשלוט".
ולוקשנקו אינו מבין זאת? למה הוא ואנשיו נאחזים בשלטון?
לראשונה בראיון לטושקו מתחיל לחפש מילים. "מכיוון שזה - איך ננסח זאת בעדינות? - "
אפשר גם לא בעדינות.
לטושקו (מחייך): "אני בכל זאת דיפלומט במקצועי. נאמר כך: מדובר בתאוות שלטון, רצון עצום להישאר בשלטון עד סוף חייו. הנשיא היוצא אמר באחד הראיונות ש'נולדים נשיאים'. התאווה הזו מובילה אותו אישית. עכשיו, אם אנחנו מדברים על הסביבה הקרובה שלו, יש אולי רק אדם־שניים כאלה שבאמת מעוניינים בהמשך שלטון לוקשנקו.
מעצר מפגין במינסק // צילום: אי.אף.פי
"החלק האחר קשור ללוקנשקו באמצעות הפשעים שבוצעו כלפי האזרחים הפשוטים, במיוחד בחודש האחרון, כך שיש פה אחריות קולקטיבית סביב הנשיא היוצא (לאורך הראיון כולו לטושקו משתמש בזמן הווה מתמשך, כדי להדגיש את חוסר הלגיטימיות של הרודן; ד"ב). בה בעת, 80-85 אחוזים מעובדי מנגנון המדינה מעוניינים שלוקשנקו יעזוב. את זה אני יודע כחבר ממשלה לשעבר, וכשגריר בחמש מדינות ובשני ארגונים. אני אומר לך בבטחה: 85 אחוזים מעובדי המדינה רוצים בהחלפת לוקשנקו. המנגנון חסר מוטיבציה, הוא לא מייצר רעיונות חדשים או יוזמות שמיועדות לפיתוח המדינה. הם פשוט יושבים ומחכים להתפתחויות".
ואף על פי כן, מאנשי הצמרת אתה היחיד שעבר לצד האופוזיציה.
"זה לא לגמרי נכון כי היו כאלה - במיוחד במשרד החוץ - שהביעו את עמדתם ופרשו. כך עשו השגרירים בסלובקיה, בספרד, ממלא מקום השגריר בשווייץ וממש לאחרונה השגריר בהולנד. כן, היינו רוצים צעדים נרחבים יותר, אבל צריך להבין שעובדי מדינה שנוקטים צעדים כאלה נוטלים סיכון מאוד גדול. קח אותי, לדוגמה. הבעתי את עמדתי האזרחית נגד האלימות, דרשתי חקירה של כל מקרי ההתעללות בעצורים ותבעתי העמדה לדין של האחראים. דרשתי שגם שר הפנים וסגנו יישאו באחריות.
עקב כך, ראש הממשלה קיבל החלטה לבטל את חוזה ההעסקה שלי, בלי כל הסבר, ונודע לי שזו היתה החלטתו האישית של הנשיא היוצא לוקשנקו. כשהצטרפתי למועצה המתאמת, נפתח לי תיק פלילי על עצם הקמת המועצה. התיק הפלילי הבא היה בעקבות הקריאה לאזרחים לפנות לחברי הפרלמנט באזורי הבחירה שלהם ולדרוש מהם לנקוט עמדה - או להסתכן בהפקעת המנדט, בהתאם לחוקה.
"לכל אלה יש להוסיף מעקב קבוע של הקג"ב. 24 שעות ביממה הייתי תחת פיקוח של מכונית, שבה ישבו ארבעה סוכנים במסיכות שחורות. הטלפונים שלי היו תחת האזנה. לא היתה לי ברירה אלא להוציא את משפחתי מבלארוס. כל סביבתי ספגה איומים ולחצים כדי שיפסיקו לעבוד איתי, כך שאפשר להבין לאיזה לחץ נקלע עובד מדינה.
"אצלנו עוצרים עכשיו עורכי דין רק בגין זה שהם מגינים על אזרחים שהביעו עמדות פוליטיות. מרשיעים אזרחים רק על כך ששכרו עורך דין לצורך הגנה משפטית אפשרית (כי שכירת עורך דין מראש נתפסת כהוכחה לביצוע העבירה בדיעבד; ד"ב).
"מה שקורה אצלנו הוא כאוס מוחלט. המערכת המשפטית חדלה לתפקד. החוקה אינה עובדת. חוק הבחירות אינו עובד. הדין הפלילי אינו עובד. עורכי הדין מיותרים. עורך הדין שלי אמר לי ישירות: נחתום על הסכם, אבל אוכל להגיע אליך למתקן מעצר רק בחלוף עשרה ימים (מרגע המעצר). כלומר, אנחנו נמצאים במדינה של כאוס משפטי".
"רגע היסטורי עבור עתיד בלארוס"
שלשום הכאוס בבלארוס רק העמיק, לאחר שלוקשנקו ערך לעצמו בחשאי טקס השבעה לנשיאות, ואת הפגנות המחאה הספונטניות בעקבותיו דיכא באלימות חריגה. "כאשר המשטר מדכא באכזריות את אזרחיו רק בגלל שיש להם דעות שונות, הוא חוזר על שגיאותיו בעבר", אומר לטושקו, "אנו צופים שהמחאה רק תגדל, ואם השלטון ימשיך באלימות, למרבה הצער עלולות להיות לדבר השלכות קריטיות עבור עתיד בלארוס".
בעקבות מחטף ההשבעה, הודיעו ארה"ב, קנדה, גרמניה, צרפת ומדינות רבות נוספות כי אינן מכירות בלוקשנקו כנשיא. "אנו קוראים לישראל, כמדינה שחרתה על דגלה זכויות כמו חופש הדיבור ולגנות את האלימות נגד האזרחים", אומר לטושקו, "הם יוצאים להגיד לא לזיוף המוחלט, לכך שלוקשנקו עורך לעצמו השבעה בחצר הפנימית של ארמון הנשיאות. המדינה לא יכולה להמשיך כך".
לטושקו סבור כי גם העבר היהודי בבלארוס מחייב פעולה מצד ישראל. "יהודים תמיד חשו כאן כמו בבית. ספרי הלימוד שלנו עוסקים באופן שיטתי בדו־קיום יהודי־בלארוסי על אדמת בלארוס. גם הטרגדיה של מלחמת העולם השנייה חיברה בינינו. כל בלארוסי שלישי נהרג במלחמה. אנו מכבדים ומוקירים את זכר היהודים במלחמה, שסבלו לצידנו. הפורענות הזו מחברת אותנו בהיסטוריה, אבל אני משוכנע שגם העתיד צריך לחבר בינינו - דרך בניית יחסים מקיפים. אני פונה לעמיתיי בישראל וקורא להם להתייצב לצד החברה הבלארוסית. מדובר ברגע היסטורי ועקרוני עבור עתיד מדינתנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו