עד שכל מנהיג ימני יהפוך לברווז צולע

בשבוע שעבר התפרסמו כמה טורים וצויצו כמה ציוצים של בכירי העיתונאים הציונים־דתיים, ובבסיסם עסקה: נתניהו יפרוש מראשות הממשלה והתיקים נגדו ייסגרו, כך או אחרת. כל הכותבים הם ידידיי ואנשים טובים. אבל רק אחד מהם הוא קלמן ליבסקינד. 

קלמן חבר, שותף, אח, והטקסט שלו ב"מעריב" בערב החג היה עבורי כמו בוקס בבטן. מכיוון שאני תופס ממנו מצפן של ממש, אדם שפיו וליבו ישרים כפלס, תחושת המועקה לא עזבה אותי עד עכשיו. חשתי שזה לא פייר להציע הצעה כזו בזמן שכזה, כשאנחנו כל כך קרובים לחשיפת האמת. לכן השתוממתי שדווקא קלמן תחקירן העל, החושף את כשלי המערכת שבוע אחר שבוע, מסכים דה־פקטו לכניעה. 

הרי הצחנה עולה מכל פינה. ציבור גדול משוכנע שהיתה פה תפירה גסה של ראש ממשלה, מסע ציד שהתחיל בפישינג, נמשך באכיפה בררנית, זיהום חקירה וסחיטת עדים ונגמר בתיק תקדימי. אני לא מעוניין להשתתף בדיון על העיתוי, זה מיותר בעיניי ומפספס את העיקר. לכן אני מבקש לפנות אל עמיתיי החביבים עלי, בטיעונים הגיוניים תועלתניים:

לפני מעט יותר מחצי שנה התקיימה מערכת הבחירות השלישית ברצף בתוך שנה, בחירות שהתקיימו לאחר שהוגש כתב האישום נגד נתניהו. כ־30% מהבוחרים הצביעו לליכוד בראשות נתניהו. התוצאה הגבוהה ביותר של הליכוד מאז הבחירות הכלליות שהתקיימו ב־1988.

נוסף על זאת, חוק יסוד הממשלה קובע מפורשות שראש ממשלה יכול לכהן בתפקידו עד לפסק דין חלוט בעבירה שיש עימה קלון, בלי המצאות של נבצרות. אזרח שמכבד את הדמוקרטיה, את הציבור ואת החוק, היה מחויב לקבל את הדין ולאפשר למדינה להתנהל כסדרה, בוודאי לאחר שהוקמה ממשלת אחדות. אלא, שלמרבה התדהמה, לא רק במערכת הפוליטית היו מי שניסו לבצע סיכול ממוקד בדמוקרטיה, אלא גם קבוצת שמאל אנרכיסטית קטנה פועלת באמצעות מהומות שיש בהן אלימות לסכל את הבחירה הדמוקרטית, כשהיא זועקת שזה נעשה בשם הדמוקרטיה. תצוגה עלובה של אנרכיזם, צביעות והפקרות.

את ניסיונות השמאל הקיצוני לסכל את בחירת הציבור הלאומי עוד אפשר להבין, גם את התמיכה של כחול לבן במחאה ניתן להבין בקושי, מה שאיני יכול להבין כיצד חבריי נפלו בפח הנדסת התודעה האנטי־דמוקרטית, וטענו שעל נתניהו לפרוש בשל האנטי־דמוקרטיות של השמאל. בפועל, חבריי מציעים להיכנע ל"וודסטוק של שנאה" המונה אלפים בודדים של אנשי שמאל קיצוני, מפגינים שגם בשעת חירום שלא היתה כמוה מסרבים להשהות את המחאה עד יעבור זעם בן שבועיים? 

בהצעה לנתניהו הפנימו חבריי, לצערי, את מסרי התעמולה של השמאל והפנו את הגב למחנה הלאומי העצום של מצביעי הליכוד, שמאפשר לי ולחבריי בני המגזר הדתי־לאומי להיות חלק מרוב, ומאפשר לקדם את השקפת הציונות הדתית באופן נרחב יותר מגודלה הפוליטי הממשי. 

מעבר לשאלה המוסרית הערכית שכרוכה בהצעת חבריי, דומני שגם באופן תועלתני היא מנוגדת לאינטרסים של הציונות הדתית והמחנה הלאומי. תוצאת מהלך כזה תהיה חיזוק מחנה השמאל הנלחם נגד השקפת המחנה הלאומי ופגיעה קשה במאבק על זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית בעלת משטר דמוקרטי. חשוב להזכיר בהקשר זה כי תא"ל אמיר השכל, ממייסדי הפגנות השמאל ואחד הסמלים שלהן, הבהיר בפוסט בפייסבוק, כשיצא להפגנות נגד נתניהו בדצמבר 2016, כי הוא עושה את זה בגלל שנתניהו לא מסוגל או לא רוצה לפנות מתנחלים והתנחלויות לצורך היפרדות מהפלשתינים, פינוי שלדעתו הכרחי לישראל. זה היה לפני שהתחילו החקירות. 

או למשל ניצן וייסברג, אחייניתו של אהוד ברק וממובילות מחאות השמאל, ממקימות ארגון "מחזקים" שברק השתתף בהשקתו וצייץ בטוויטר: "במסיבת ההשקה של 'מחזקים', ב׳כולי עלמא׳ - עם ניצן וייסברג, אחייניתי המבריקה, ממובילות המאבק נגד הדתה בחינוך הממלכתי". הגברת וייסברג הרי נלחמה בהדתה לפני מלחמתה בשחיתות, זה היה הטיקט שלה. בהפגנות משתתפים ח"כים מהרשימה המשותפת ונישאים בהם שלטים נגד הכיבוש, האפרטהייד ועוד. האם בשל האנרכיה שמבקשת לזרוע הקבוצה הקטנה, האנטי־דמוקרטית והשמאל־קיצונית הזאת המקבלת הדהודים חזקים מתקשורת השמאל, נפלה רוחם של חבריי והם מציעים להיכנע על גב מצביעי הליכוד המגלים רוח איתנה?

האם חבריי אינם רואים כי מובילי המהומות הם היריבים הפוליטיים הכי מרים של המחנה הלאומי בכלל ושל הציבור הדת"לי בפרט? אילו התנחלויות ואילו מתנחלים מבקש אמיר השכל לפנות? מי מואשם בהדתה בחינוך ובכלל, הדתה שבשלה הוקם ארגון "מחזקים"?

על איזה תהליך ריפוי מדבר חברי ושותפי קלמן ליבסקינד, כשהוא מציע לשותפים הנאמנים מצביעי הליכוד לזנוח את הצבעתם עבור פיוס עם מחוללי המהומות מהשמאל? מדובר לעניות דעתי לא רק בהצעה לא־מוסרית ואנטי־דמוקרטית, אלא בעיוורון כלפי הדינמיקה ההיסטורית. מחאת השמאל הקיצוני נועדה להפיל את הימין ולהחליף את המדינה היהודית במדינת כל אזרחיה, לא פחות. אם הח"כים אחמד טיבי, איימן עודה ועאידה תומא סלימאן משתתפים בהפגנות האלה, הם מבינים היטב את מה שכתבתי כאן. נתניהו איננו המטרה, הוא האמצעי, והפלתו נועדה לפרק את הקואליציה השמרנית כדי להחליף אותה בקואליציה שתוביל את מדינת ישראל אל סופה כמדינה יהודית.

לאחר הבחירות האחרונות, ובניגוד להתחייבות לציבור הבוחרים, לא היססו רמטכ"לים לשעבר לשתף פעולה גם עם בל"ד, כלומר מי ששלחו חיילים לקרב נגד טרוריסטים רוצחי יהודים, משתפים פעולה עם מי שתומך בטרוריסטים האלה במקרה הרע, או מסרבים לגנות אותם, במקרה הטוב.

ועוד נקודה מרכזית: הנפת דגל לבן על ידי אותה קבוצה משמעה אחת: כל מנהיג ימני יעמוד מכאן ואילך בסכנת הדחה על ידי קבוצת פקידים קטנה במערכת אכיפת החוק שמנוהלת על ידי השפעות מהשמאל ומגורמי תקשורת המגבים אותה. התוצאה הזאת תהפוך כל מנהיג ימני לברווז צולע בהגדרה.

אם כן, נתניהו הוא לא המטרה, הוא האמצעי. המטרה היא נטרול של הימין וקידום קיצה של ישראל כמדינה יהודית והפיכתה למדינת כל אזרחיה, כל זאת באמצעות בג"ץ והאוליגרכיה המשפטית שעליהם מגינים מחוללי המהומות, ועל המחנה הלאומי כולו להגן מפני התוצאה האנטי־ציונית והאנטי־דמוקרטית הזאת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו