חודשיים וחצי חלפו מאז החלה מחאת המיליונים בבלארוס נגד זיוף הבחירות לנשיאות והאלימות השרירותית שהופעלה נגד המפגינים. מדי שבוע יוצאים לרחובות פנסיונרים, בעלי מוגבלויות, נשים, סטודנטים, עובדי היי־טק, ספורטאים ורופאים, צעדות ענק מתקיימות מדי יום ראשון, ובמפעלים מתקיימים עיצומים.
נראה שכל קבוצה וכל חתך באוכלוסיית בלארוס מצאו דרך לנקוט עמדה נגד גניבת הבחירות והאלימות. גם ראשי הכנסיות הגדולות במדינה לא נותרו בצד. ראש הקתולים בבלארוס, הארכיבישוף תדאוש קונדרוסביץ', האשים את הרודן אלכסנדר לוקשנקו ב"שפיכות דמים" וב"מעצר של אלפי אזרחים שוחרי שלום שהוכו כי רצו לדעת את האמת על הבחירות לנשיאות".
אפילו ראש הכנסייה האורתודוקסית בבלארוס, הכפופה למוסקבה, הביע זעזוע ממעשי משטרת המהומות (והודח), ועמיתו, הארכיבישוף של גרודנו, אמר: "דם הקורבנות וסבלות האנשים בימים אלה - על מצפון אלה שהרגו מרצון את האמת או אילצו אחרים להרוג אותה".
על רקע ההתגייסות בולט בהיעדרו הקול של הקהילה היהודית המקומית. אמנם לאחר חשיפת התיעוד של ההתעללות בעצורים - ששניים מהם, אגב, היו אזרחי ישראל - פרסם "מרכז התרבות היהודי לסטודנטים הלל" במינסק הודעת גינוי וקרא "לעצור את האלימות נגד אזרחים שומרי חוק". אבל מעבר להודעה הזו, הקהילה היהודית כקולקטיב משקיפה על האירועים מהצד.
הדבר משונה כי כיחידים, יהודים בלארוסים דווקא פעילים למדי בהפגנות. "רק מבין מכריי אני יכול למנות 20-15 יהודים שמשתתפים בהפגנות", מספר אלכסנדר פורס, עורך פורטל החדשות היהודיות בבלארוס SHALOM.BY, "מנגד, אני לא מכיר אפילו יהודי אחד - משום ארגון או קהילה יהודיים - שמצדד במשטר".
בתמונת הפייסבוק שלו, פורס (30) - שאגב אינו יהודי אך למד עברית - מופיע בחולצה שעליה כתוב בעברית "בלארוס חיה". בחולצה הזו אף יצא פעמיים להפגין. "הרעיון הוא להגיד שהקהילה היהודית לא מפרידה עצמה מהמתרחש במדינה. אני מניח שבכירים בקהילה לא יכולים להביע את עמדתם בפומבי, אך זו עדיין שאלה של בחירה - וזה הזמן לעשות את הבחירה הזאת".
לפי מפקד האוכלוסין האחרון, 13,500 יהודים חיים היום בבלארוס, יש הערכות שמספרם בפועל גבוה יותר משמעותית, אבל בין כה ובין כה, מדובר בשריד מהאוכלוסייה היהודית העצומה שחיה בשטחי בלארוס רק לפני 120 שנה. לשם המחשה, ב־1897 מנו שש הערים הגדולות של בלארוס - מינסק, ויטבסק, מוהילב, הרודנא, הומל וברסט - בין 48% ל־52% של תושבים יהודים.
"תומכים ביהודים". ולדימיר פרנקל
יהודים מילאו תפקיד חשוב בניסיון הכושל להקים את הרפובליקה העממית של בלארוס בתום מלחמת העולם הראשונה, וגם אחרי התבססות השלטון הסובייטי מקומם לא נפקד. היידיש, למשל, היתה במשך יותר מעשור אחת מארבע השפות הרשמיות של בלארוס. אלא שההגירות, השואה, ומשנות התשעים ואילך - גם העלייה, צמצמו את יהדות בלארוס למספרים הנוכחיים. במדינה פועלים ארגונים תרבותיים כמו אמונה, חסד והלל, יש את איחוד הקהילות היהודיות הייצוגי, ואת הטון הדתי נותנים הליטאים, חב"ד והתנועה הרפורמית.
ומה באשר לאנטישמיות? מדובר במדינה עם שיעור מהנמוכים בעולם. אין אפליה שיטתית, אם כי תפיסות סטריאוטיפיות צצות מדי פעם - ולעיתים אצל לוקשנקו עצמו. כך, למשל, ב־2015 מתח הרודן ביקורת על יורי זיסר המנוח, בעלי TUT.BY - אתר החדשות הפופולרי במדינה, ואמר לראש מחוז מינסק, סמיון שפירו: "ביקשתי ממך לפקח היטב על כל היהודים בבלארוס. את זיסר לא הצלחנו לנרמל". ואילו ב־2007 כינה את העיר בוברויסק "דיר חזירים", וקישר זאת לאוכלוסייה היהודית.
דרך אגב, גם במחאה הנוכחית היה ניסיון שקוף לשלוף את הקלף האנטישמי. מקסים יודין (41), יזם ולשעבר חבר בנשיאות איחוד הקהילות, מספר שבמהלך אוגוסט, עם הגעת התועמלנים הרוסים לבלארוס כדי לסייע ללוקשנקו, קיבלו עשר קהילות יהודיות מכתבים בדואר. "הם נראו כאילו נשלחו בידי האופוזיציה ונאמר בהם 'היהודונים - תומכי לוקשנקו! לכו מארצנו! בלארוס לבלארוסים'. אלא שאת המכתב חתמו שולחיו בסיסמה 'תחי בלארוס!' ואותה כתבו עם שגיאה בלתי־אפשרית למי שחי בבלארוס. זה נראה כמו ניסיון לפעול לפי דף מסרים".
אך אם המכתב היה מזויף, השבוע התבטא פרשן מוכר בערוץ הממשלתי STV, גריגורי אזריונוק, באופן אנטישמי אותנטי. בין השאר, טען אזריונוק כי את המחאה מלבים "הסרטונים הכשרים של כץ" - הבלוגר היהודי ממוסקבה, שראיון עימו הופיע במוסף זה ב־11 בספטמבר. ימים אחדים לפני כן, הזכיר אזריונוק לצופים איך ב־1905 הצאר והעם שברו "למהפכנים את האפים" - רמז לבולטות היהודית בשורות האופוזיציה האנטי־מלוכנית ברוסיה, והגדיל לציין שנגד לוקשנקו נאבקת "מדינת עומק עולמית" - עוד הזיה אהובה על אנטישמים.
"למה להסתכן?"
מעבר למקרים האלה, ניכר שמניות היהודים די גבוהות. "מדי שנה אנחנו עורכים יום תרבות יהודית במינסק, וכל העיר באה להשתתף", משתף ולדימיר פרנקל, סגן יו"ר איחוד הקהילות היהודיות בבלארוס, "האנטישמיות כאן נמוכה מהממוצע העולמי, ובוודאי מאשר ברוסיה ובאוקראינה".
"להביע עמדה מוסרית". אינסה גנקינה
אז אם היהודים כה בטוחים בבלארוס, מה מונע מהקהילה לנקוט עמדה? "הקהילה כאן היא החתך של כל החברה האזרחית בבלארוס", אומר פרנקל ומדגיש שהוא מדבר כאדם פרטי. "בחתך הזה יש דעות שונות: כפי שהן נחלקו בין כלל האזרחים, כך הן נחלקו בקרב היהודים.
אולי אפילו שיעור התומכים במשטר לוקשנקו בקרב היהודים נמוך יותר, אבל אלה רק רשמים כי סקרים סוציולוגיים אסורים מאז האביב. כיהודים איננו יכולים לגנות או לגרום למישהו לתמוך באידיאלים אחרים. אנחנו כקהילה יהודית תומכים ביהודים. וכל התהליך הזה (של המחאה) מתרחש במישור האזרחי. אין כאן שום שאלה יהודית. כשמכניסים אותך לזינזאנה, לא שואלים מה הלאום שלך".
גם הקתולים מייצגים את האוכלוסייה כולה, וראש הכנסייה הקתולית ביקר את האלימות כלפי המפגינים בתחילת המחאה.
"תחילה לא הבענו דעה, אחר כך גינוי האלימות נעשה לא אקטואלי. איננו מונעים מאיש לדבר כאזרח. לא אגיד לך דבר כסגן יו"ר איחוד הקהילות, אבל אם תרצה לדעת את דעתי כוולדימיר פרנקל, די שתיכנס לפייסבוק שלי: מה שקורה כעת אי אפשר להצדיק בשום אופן".
"לשקול כל פעולה". הרב רייכינשטיין
נראה שגם הצד הדתי בהנהגת הקהילה שותף לעמדות אלה. "לקהילה היהודית אין עמדה באופן עקרוני, אסור לנו לקחת חלק בשום פעילות פוליטית", אומר הרב מרדכי רייכינשטיין, הרב הראשי לקהילות היהודיות הדתיות בבלארוס, "באחת השבתות הגיע אלי בחור עם יד שבורה. שאלתי, מה עשית. אמר, קפצתי מהגדר. אמרתי, בוא נשב בבית הכנסת, נדבר. מה אתה מחפש הרפתקאות? על היהודים להתמקד ביהדותם. אף אחד לא מפריע להם. אם יהודי קם בתור אזרח ללכת או לא ללכת - זו זכותו. אבל לנו כקהילה חשוב לשמור על המוסדות ועל בתי הכנסת עם כל שלטון שיהיה".
ומה היה קורה אילו גיניתם את האלימות? השלטון היה מתנכל לכם?
רייכינשטיין: "בערים אחרות היו רבנים שהביעו דאגה. היה אחד שהתבטא כך ואף אחד לא פגע בו. אבל מי שמתבטא - לוקח צד בתסבוכת, ולדעתי אסור לקחת צד". ואילו פרנקל מבקש לנקוט משנה זהירות: "למה לנסות? למה לסכן אנשים אחרים?"
"גם בשואה היו צופים מהצד"
העמדות האלה מוציאות מדעתה את אינסה גנקינה. "זה בלתי מוסרי לחלוטין", קובעת גנקינה (62), חוקרת תרבות והיסטוריה יהודית, "לא קראתי לנהוג באלימות, אבל איפה עמדת הקהילה נגדה? איפה השתתפותה במאבק? מסבירים לי את ההבלים האלה, שאם היהודים יביעו עמדה, יפגעו בנו. אז אני אומרת: אוקיי, אפילו אוספי הבולים כבר נקטו עמדה. רק אנחנו שותקים. תמשיכו בחייכם ועשו את עצמכם כאילו הדבר אינו נוגע לכם. אבל זה ייגע בכם. ומבחינה פוליטית זה קצר רואי, מכיוון שהשלטון יתחלף, ואז היהודים הרשמיים ייתפסו כמלחכי הפנכה של השלטון הקודם".
למה לא לשמור על ניטרליות?
"עם כל ההבדלים, זה כמו בשואה: היו רוצחים וקורבנות, והיו גם הצופים מהצד. הצופים מהצד הם אלה שאפשרו לרוצחים לעשות את מלאכתם. לא אמרתי שצריך לעלות על הבריקדות עם דגל ציון, אבל לפחות לומר: אנחנו נגד אלימות. בכלל, אם אנו מדברים על כך שהתורה מלמדת מוסר ומקדמת את הטוב בעולם, ראשי הארגונים היהודיים חייבים להביע עמדה מוסרית. בדיוק כפי שעשו ארגוני המיעוט הפולני, למשל".
כשהאינטליגנציה מקללת
באופן עקיף, הסוגיות האלה מהדהדות בעיה אחרת, שמעסיקה יהודים בבלארוס ויהודים יוצאי בלארוס בארץ: עמדת ישראל הרשמית. כמעט כל מדינות האיחוד האירופי החזירו את שגריריהן ממינסק; בריטניה וקנדה הטילו סנקציות, וגם ארה"ב הצטרפה לגינויים. אולם ישראל - בדומה לצמרת הקהילה היהודית - ממלאת פיה מים. אך גם הניטרליות הזו פתוחה לשאלות: מאז 9 באוגוסט - יום הבחירות לנשיאות - שגרירים של שתי מדינות בלבד מסרו את העתקי כתבי האמנה שלהם למשרד החוץ במינסק: סוריה וישראל.
"אני מאוד מקווה שבמשרד החוץ יושבים אנשים שיודעים מה לעשות", אומר הרב רייכינשטיין, "צריך לשקול כל פעולה. אני גם מקווה שיביאו בחשבון שיש קהילה יהודית לא קטנה במקום".
מקסים יודין פחות משוכנע. "היה ראוי שישראל תגנה. כל מי שיכול היה כבר הביע עמדה - ואילו ישראל שותקת", הוא אומר, "בקרוב צריך למסור את כתב האמנה לראש המדינה, ואם השגריר ימסור את כתב האמנה עצמו ללוקשנקו, פירוש הדבר יהיה שישראל הכירה בו. אני גם לא חושב שהיהודים כאן היו נפגעים מעמדת ישראל. היא לא תהיה קשורה לעמדת הקהילה. לא אופתע אם משרד החוץ פנה לקבלת חוות דעת של ראשי הקהילה החילוניים ואלה ביקשו להימנע מהתערבות, אבל גם אם כן, זו עמדתם של שניים־שלושה פקידים שלא מחוברת כל כך למציאות".
ואילו גנקינה בוחרת שלא לבחור מילים: "אפשר לעבור לקללות? תכתוב: נציגת האינטליגנציה עברה לקללות. וברצינות: יש כביכול טענות שלא ייתנו לנו לצאת מהמדינה - קשקוש. יש גם עמדה מוסרית של מדינה, שקוראת לעצמה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אז דמוקרטיות אינן נוהגות כך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו