"במאבקים בתוך העולם הערבי, אף קריקטוריסט לא מרסן את הטונים"

קריקטורות טריות שהניבה תקשורת העולם הערבי - כך פותח נעם בנעט את הבוקר שלו. לא בטוח שהצפייה הזאת מסיבה בהכרח נחת - הקריקטורות במזרח התיכון אינן מצטיינות בטוב לב או בטונים רכים. אך זאת גם חשיבותן. המבט בהן משול ליד על הדופק, והדופק של העולם הערבי ועולם האסלאם רחוק מלהיות רגוע.  

בנעט הוא חוקר ומרצה לעולם הערבים והאסלאם, שמתמחה בתחום הקריקטורות מהמזרח התיכון. אל העיסוק בחקר האיורים העוקצניים הגיע במקרה. "בשנותיי הראשונות בהוראה ניסיתי לגרות את עניין התלמידים במזרח התיכון, והייתי שולח להם מדי פעם איזו קריקטורה ומבקשם לפרש את האיור. לאט־לאט גיבשתי מאגר הולך וגדל של קריקטורות מן העולם הערבי, והבנתי שניתן לגלם באמצעותן את תמצית האירועים העוברים על האזור ועל העולם כולו. בהתחלה הן היו מעין תבלין, ועם הזמן הפכו למנה בפני עצמה, משום שלקריקטורה יש עוצמה שאין למאמר או לכתבה. בזכות הרשתות החברתיות, בתיוג הנכון, אני מגלה דרכן מה קורה בעולם המוסלמי - פשוטו כמשמעו".  

אמנות הקריקטורה נחשבה לברומטר של החברה המודרנית הרבה לפני עידן הרשתות החברתיות, ומחיר השפעתה עלול היה להיות גבוה מאז ומתמיד. בסוף שנות השמונים נרצח בלונדון הקריקטוריסט נאג'י אל־עלי, שהיה ידוע בהשקפת עולם ערבית לאומנית, ושרק שלוש שנים לפני כן תואר על ידי עיתון "גארדיין" הבריטי כ"דבר הקרוב ביותר לדעת הקהל הערבית". 

בנעט: "הוא יצר את הדמות המצוירת של הפליט הפלשתיני. אם תרצו, זה היה ה'שרוליק' של ערביי ארץ ישראל. בדומה לדמותו, נאג'י אל־עלי נהפך בעולם הערבי לסמל של המאבק הפלשתיני נגד ישראל, ועם זאת, לא היסס לעסוק בביקורת פנים כלפי יאסר ערפאת וגורמי כוח אחרים, תוך הצגתם כנהנתנים, הוללים ומושחתים. בהתאם, יש סברה שגורסת שדווקא ערפאת עמד מאחורי חיסולו. רבים מן הקריקטוריסטים הערבים, בוודאי בין הפלשתינים, רואים את עצמם כיורשיו".

הארס והשטנה שנטפו מן הקריקטורות שלו המשיכו לפעול גם אחרי מות היוצר. כך, למשל, כדי לעורר עוינות לישראל וסימפתיה למי שנלחם בה, אל־עלי הרבה להשתמש במוטיבים של צליבה, ומאז המוטיב הזה, הרוכב על הדימוי האנטישמי העתיק, נטוע עמוק בתעמולה אנטי־ישראלית.

מי היום הקריקטוריסטים המשפיעים ביותר בעולם הערבי?

"את הקו של אל־עלי ממשיכים שני קריקטוריסטים עזתיים - אומיה ג'וחא (או בשמה האמיתי אומיה אבו חאמדה) תומכת החמאס ועלאא' א־לקטה - וכן קריקטוריסט ירדני יליד רמאללה עמאד חג'אג'. אנקדוטה מעניינת היא שלפני כחודשיים חג'אג' נעצר ונכלא על ידי השלטונות הירדניים, לאחר שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו קריקטורה נגד הסכמי השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות. הקריקטורה הזאת העליבה את מוחמד בן זאיד, יורש העצר האמירתי והאיש החזק במדינה - הוא מוצג בה כמחזיק יונת שלום שעליה דגל ישראל, אבל היונה יורקת עליו יריקה בצורה של מטוס, עליו הכיתוב בערבית 'יריקה־35'. יש להניח שהפטרונים מהאמירויות רמזו למלך ירדן שקריקטורה פוגענית מן הסוג הזה לא יכולה לעבור בשקט. 

קריקטורה על הסכמי הנורמליזציה בתקשורת הערבית

"המעצר גרם לגל של קריקטורות שדרשו לשחרר את חג'אג' ועסקו בחופש הביטוי, או בהיעדרו, בעולם הערבי. אמנם הסכמי השלום ייצרו גל של קריקטורות פלשתיניות נגד האמירויות (ואחת מהן אפילו הציגה את יורש העצר בדמות נייר טואלט), אבל אם מישהו חושב שהאיור של חג'אג' היה מתון למדי במושגים מערביים, הרי יש לזכור שמוטיב היריקה אינו דבר מבוטל ופעוט ערך, כשהיעד הוא מנהיג ערבי אזורי עוצמתי כמו הנסיך מוחמד בן זאיד".

לקריקטורות נגד ישראל, שקריות ופוגעניות ככל שהיו, התרגלנו במהלך השנים. אבל מוזר למצוא את הנימות החריפות האלה בקריקטורות שמשקפות את העימותים הפנים־ערביים.

"החגיגה הקריקטוריסטית הגדולה מתרחשת עכשיו דווקא סביב המאבקים בתוך העולם הערבי, כמו המאבק המתנהל עכשיו בין איחוד האמירויות לקטאר, או המאבק הרחב יותר בין הציר הכולל את סעודיה, מצרים, בחריין ואיחוד האמירויות לבין הציר של האחים המוסלמים, של טורקיה וקטאר. שני הצדדים לא מרסנים את הטונים. 

"מחד, קריקטורות סעודיות מגמדות את נשיא טורקיה ארדואן ומציגות אותו בגודל של סנטימטר (אף שהוא בין המנהיגים הגבוהים במזרח התיכון), לועגות למצב הכלכלי בארצו או מציגות אותו ואת השייח' תמים בן חמד אאל ת'אני, מנהיג קטאר, רוקדים יחד בבגדים ישראליים. ומאידך, קריקטורות שתוקפות את יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן על רקע חיסול העיתונאי ואיש האחים המוסלמים ג'מאל חשוקג'י וחוגגות ממש על מוטיבים של מסור וניסור הגופות".  

בפרשת הקריקטורות האחרונות על הנביא מוחמד, ששיאה היה בעריפת ראשו של מורה שהראה אותן לתלמידיו, העולם המוסלמי דווקא הפגין אחידות.

"נכון, בעניין הזה יש חזית אחידה. אולי זה יישמע פשטני, אבל בשבילם להעליב את הנביא זה כמו ללכלך על אמא, זה משהו פסול שמקפיץ את כולם וגורם לעולם המוסלמי לעמוד על רגליו האחוריות במסר של 'עד כאן!' אשר תורגם ברשתות החברתיות לתיוג פופולרי 'עד מוחמד'. הנחישות של נשיא צרפת מקרון להתעקש על חופש הביטוי בארצו, גם במחיר פגיעה ברגשות המוסלמים, הולידה גל של קריקטורות נגדו בעולם המוסלמי. 

"באחת המזעזעות שבהן, שהגיעה מתימן, מציגים את מקרון כצואה. ועם כל האמוציות האלה, הדבר לא מעלים את קווי המתאר של המאבקים הפנימיים בעולם המוסלמי. אחרי שארדואן דיבר על נשיא צרפת כמי שזקוק לבדיקה נפשית, הקריקטוריסטים מן המדינות העוינות את טורקיה לעגו לארדואן, ולא למקרון. מישהי מלבנון הגיבה בציור של נשיא טורקיה בחדר שעמוס כולו בדיוקנאות שלו, תוך רמיזה לאופיו המגלומני". 

מה הקווים האדומים בקריקטורה ערבית?

"את הנביא מוחמד לא יציירו כמובן, גם לא בהקשר חיובי, משום שהאסלאם אוסר להמחיש אותו. כך, למשל, יש איורים בני מאות שנים המתארים את ראשית האסלאם, ושם מציגים את הנביא כלהבה. אבל דמות אדם ופנים - לא, בניגוד לדמויות אחרות, למשל עלי באסלאם השיעי, חתנו ובן דודו של הנביא, שאותן ציירו ומציירים. מעבר לאלו, סוגת הקריקטורה מאפשרת ליוצרים להשתולל יותר. הקווים האדומים האחרים נובעים ממקום הפרסום. הקריקטוריסט שיושב בסוריה תחת משטר אסד לא יעז לצייר איור נגדו או נגד בעלי בריתו. אבל אם זאת אכסניה בטוחה, כמו האמירויות, תמצא בה את הקריקטורה שמציגה את סוריה כחתיכת בשר באיטליז, ושלושה קצבים שפורסים אותה לחתיכות, אחד עם תרבוש, שני בלבוש חכם דת שיעי, ושלישי במדי צבא רוסיה". 

לועגים לכל נשיא אמריקני

כמצופה, עולם הקריקטורות הערביות לא נשאר אדיש להסדרי הנורמליזציה האחרונים באזור. שלא במפתיע, נימת הקריקטורות נגזרה באופן ישיר מן המדינה שבה התפרסמו ומזהות הקריקטוריסט. הקריקטוריסטים הפלשתינים נתנו דרור להרגשה שאחיהם בגדו בהם ודימו את יונת השלום כסוס טרויאני. מנגד, אלו מן המדינות המתפייסות עם ישראל לא נשארו חייבים. 

"הם התעסקו פחות בלהציג את השלום באור חיובי, אלא העדיפו לתקוף את התוקפים", מציין בנעט, המנהל בלוג פופולרי בשם "חלון למזרח התיכון המתחדש", ובו ניתן להיוודע לקריקטורות בשלל תחומים, גם כאלה שרחוקים מאוד מן האקטואליה הפוליטית. הוא עומד בקשר עם כמה קריקטוריסטים ערבים, אבל מסרב לפרט, כדי שהקשר לא ינותק. 

"ובכל זאת", הוא מוסיף, "יש קריקטוריסטים שעברו צד, ביצעו מעין עדכון תוכנה בכיוון של יחס ידידותי יותר לישראל. אני משער שהשינוי חל בהוראה מלמעלה. לפעמים אלה ממש אותם קריקטוריסטים שלפני חודשים ספורים השוו את ישראל לאיראן, אויבתם הגדולה. כרגע הם מראים יחס חיובי יותר כלפינו, וזה נוכח בעיקר באיחוד האמירויות הערביות. השינוי משתלב במגמה כללית יותר של האמירויות לייצר תדמית של סובלנות". 

הגיאופוליטיקה שיחקה תפקיד גם כאשר העולם למד שדונלד טראמפ נדבק בקורונה. רוב הקריקטורות הערביות לעגו לטראמפ, וחלקן עיוותו את הפנים של הנשיא האמריקני כך שידמו לנגיף. לעומת זאת, הקריקטורה מהאמירויות פיארה את ניצחונו המהיר על המחלה. 

"מעצבת תודעה". בר // צילום: אוהד רמתי

כל עוד הקריקטורה נתפסת כנשק יעיל בארסנל התעמולה, רוח המפקד תקבע את מושא ההתקפה או התמיכה. רק הנושא ישתנה, ככל שענייני דיומא יספקו לקריקטוריסט הערבי המצוי עניין אקטואלי כזה או אחר. בהקשר זה, ניתוח כמותי של קריקטורות יכול ללמד על כוונת השלטונות. "הבחנתי בעלייה של מספר הקריקטורות האמירתיות המלגלגות על ארדואן, עוד לפני ההחרפה ביחסים בין המדינות האלה בעקבות הסכמי השלום עם ישראל", מסביר בנעט, "אם נתמקד במחנה הפרו־פלשתיני, הרי אצלם כל נשיא אמריקני הוא יעד ללעג קריקטוריסטי". 

אסד לא התחבר

המזרחנית והמרצה עידית בר, מנהלת הבלוג הוותיק "הקריקטורה השבועית של עידית", מסבירה שרוב מאיירי הקריקטורות בעולם הערבי בנושאי פוליטיקה הם גברים: "יש במדינות ערב נשים קריקטוריסטיות, אך רובן עוסקות בנושאים חברתיים ותרבותיים ופחות בנושאים פוליטיים. לקריקטורה בעולם הערבי יש המון כוח. היא חזקה ומעצבת תודעה של דעת הקהל, ואפילו מניעה לפעולה. לא אגזים אם אומר שיש לה השפעה מאגית. הקריקטורה, בוויזואליות שלה ובמסר הנוקב שהיא מעבירה, מצליחה לגעת בנימי נפשו של הערבי ולטלטל אותו לעיתים. לא לחינם אני נוהגת לפתוח את הרצאותיי בביטוי: תמונה שווה אלף מילים, אבל קריקטורה שווה אלף תמונות". 

מה מיוחד כל כך בקריקטורה בעולם הערבי?

"הייחודיות באה לידי ביטוי בשני היבטים: הבמה הנרחבת שניתנת לסוגה הזאת ועוצמת המסרים שלה. בעיתונים הערביים יש מקום נכבד לקריקטורות. יש עיתונים שמעסיקים קריקטוריסטים מהשורה הראשונה, מהחדים והמוכשרים שיש. המכחול שבידי הקריקטוריסטים הערבים הוא מעין כלי נשק.

"הקריקטוריסט מפנה את חיצי הביקורת שלו לעיתים כלפי פנים, הוא רואה בעצמו שופר של הציבור העשוק, ומקונן על המצב החברתי והכלכלי, ולעיתים מופנים החיצים כלפי היריבים השנואים מבחוץ. היה זה הנשיא טרומן שנשאל פעם ממה הוא פוחד. 'אני פוחד משני דברים - מהמוות ומציירי הקריקטורות', היתה תשובתו".

יד על הדופק. בנעט // צילום: מעוז ויסטוך

בר מתארת כיצד נשיא סוריה, בשאר אסד, ניסה לטפל בשניים מן הקריקטוריסטים הסורים בימים הראשונים של "האביב הערבי" ושל ההתקוממות נגדו. הקריקטוריסט עלי פריזאת העז לבקר את המשטר הסורי הרצחני כלפי בני עמו, ובאוגוסט 2011 שילם את המחיר. רעולי פנים התנפלו עליו בעת חזרתו ממערכת העיתון באישון לילה, הפליאו בו מכות נמרצות ושברו את אצבעותיו, כדי שלא יוכל לצייר עוד. 

קריקטורה חזקה במיוחד מראה את אצבעותיו השבורות והחבושות של פריזאת ובה התחבושות נושרות מידיו, וכל אצבע אוחזת במכחול במפגן נחישות להמשיך בעוז ולצייר קריקטורות. גורלו של קריקטוריסט סורי אחר, אכרם רסלאן, היה מר יותר. בשנת 2012 הוא נעצר על ידי מנגנוני הביטחון הסוריים בעקבות קריקטורות שתקפו את בשאר אסד. במקרה של רסלאן, המענים לא הסתפקו בשבירת אצבעותיו. הם עינו אותו במשך שנה תמימה עד שנפח את נשמתו. 

טרובדור עם מכחול ביד

לבר יש הסבר מעניין למקור הכוח של הקריקטורות: "בהיסטוריה הערבית של טרום תקופת האסלאם היתה תופעה של 'קרבות משוררים'. הטרובדור של כל שבט חיבר שירי לעג על השבט היריב, וככה הם נלחמו ביניהם באמצעות מילים כמתאבן לפני הקרב בנשק. המשורר שחיבר את השירים הלגלגניים ביותר והצליח לגבור על יריבו העלה את המורל של בני שבטו, והם בדרך כלל גם ניצחו בקרב. 

"בימינו אלה הכוח הזה עבר אל הדימויים הוויזואליים, אל הקריקטורות. בעזרת הקריקטורות אפשר להשפיל את היריב ולהציגו כמובס. הקריקטורות יכולות להציג תבוסה צבאית כניצחון, כפי שעושים הקריקטוריסטים הערבים בעקבות המבצעים מול חמאס, וכפי שעשו הקריקטוריסטים המצרים בעקבות מלחמת יום הכיפורים". 

עם זאת, לקריקטורות יש כוח השפעה רב גם בעניינים חברתיים ומגדריים - הן יכולות להוביל לשינוי חברתי. לקריקטורות היה חלק גדול בהגחכת האיסור לנשות סעודיה לנהוג ברכב. קריקטורות רבות עיטרו את העיתונים ולעגו לחוק האוסר על נשים לנהוג, עד שנאלץ מלך סעודיה סלמאן בן עבד אל־עזיז לבטל את האיסור היחיד במינו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו