"אני יודע שכבר אין סיכוי שאקבל את הרוטציה", אמר בני גנץ לחברי סיעתו בשבוע שעבר, ולמעשה הכריז באופן כמעט רשמי על פתיחת מערכת הבחירות בישראל 2021. אמירתו שימשה דלק לפלג המיליטנטי בסיעת כחול לבן, זה ששולל כל הידברות עם נתניהו על דחייה נוספת של התקציב, ושמנהל את המערכה כבר תקופה ממושכת מעל ראשו של גנץ.
אם הדבר היה תלוי רק ביו"ר המפלגה, כנראה בעוד חודש היינו זוכים לראות את מופע ההתפתלויות והתירוצים להכשרת ההתקפלות של גנץ בפני נתניהו. אבל כבר לא בטוח שהדבר תלוי רק בו. הכוחות הלוחמניים במפלגתו עשויים להתגלות כחזקים ממנו.
דבר אחד ברור: נתניהו לא יתפשר על תקציב 2020. תקציב כזה יאפשר לו נקודת יציאה נוחה לבחירות במארס 2021 - המועד האחרון להעברת התקציב הבא. הוא מעדיף את פיזור הכנסת במארס, אבל מוכן להתפשר על דצמבר הקרוב. על הרוטציה לא יוותר, כלומר על אי־כיבודה. נכון שמדובר בהפרת ההסכם שעליו חתם, אבל מבחינתו מי שהפר את ההסכם עשרות פעמים לפניו הם חברי כחול לבן.
הקרב, אם כן, עובר לצד של כחול לבן. אם נתניהו לא מתכוון להיכנע, עוברת ההכרעה לפתחו של גנץ. או להתקפל, אבל להישאר שר הביטחון וראש ממשלה חליפי עוד כמה חודשים. גנץ היה מתמנה בזמן הזה ל"סמרטוט" של המדינה, אבל מי יודע אם מזלו הטוב לא ישחק לו גם הפעם והיה הופך, בניגוד לכל תרחיש סביר, לראש הממשלה וצוחק אחרון על כולם; או לא לוותר, להוביל לבחירות, לגרום לקריסת מפלגתו וכנראה לפרישתו הסופית מהמערכת הפוליטית.
אבל, כאמור, לא בטוח שהדבר כבר בידיו. כשבחר את אנשיו לרשימת כחול לבן היה ירוק ולא מנוסה. לא חשב על הצרות שיגרמו לו בהמשך. כך גם כשחילק את התיקים בממשלה. במקום למנות את חילי טרופר לשר המשפטים, אדם נעים ונוח הליכות, שלא היה מנצל את משרתו להתנגח בנתניהו ובחברי הליכוד מהבוקר עד הלילה, הוא מינה את אבי ניסנקורן, שהוא בדיוק ההפך. לא איש פשרה אלא איש מדון. לא איש מקצוע אלא פוליטיקאי, שלא החמיץ הזדמנות לתקוע אצבע בעינו של נתניהו מהרגע שבו נכנס ללשכתו.
נתניהו כבר בתוך הקמפיין
ראש הממשלה רואה את מה שקורה בארה"ב ואת הרוח הגבית שקיבלו מתנגדיו אחרי ההפסד של טראמפ, אבל גם לומד מהר ומפנים את המצב הפוליטי עוד לפני כולם. הבשורה על החיסון הגיעה מאוחר מדי לטראמפ אבל בדיוק בזמן עבור נתניהו, ואין מישהו עם כישורים דיפלומטיים טובים יותר משלו כדי להביא את החיסון ארצה. בניגוד לטראמפ שזלזל בקורונה, נתניהו הפשיל שרוולים מולה מהרגע הראשון. הוא אמנם חוטף ביקורת קטלנית על המחיר הבריאותי והכלכלי, אבל גם מצטייר בו בזמן כאחד שלא נח לרגע. ציור שילך וייעשה חד יותר ככל שיתקרב מועד פתיחת הקלפיות.