חזקת הצעקה

הדיון הפרוצדורלי במשפט נתניהו, שהתקיים ביום ראשון בבית המשפט המחוזי בירושלים, לא ביקש להיות מעניין. הנאשמים לא נכחו בו, לא היו נאומי הגנה גדולים ולכאורה גם לא נחשף בו מידע חדש. אולם שלא בכוונה, הפך הדיון להיות האירוע הסמלי ביותר עד כה במשפט נתניהו, או ליתר דיוק - קרב האליטות נגד שלטון העם. מבלי משים, חשף הדיון עבורנו, הפלבאים, את הנחת היסוד המרכזית של שלטון המשפטנים הישראלי - "חזקת התקינות". 

מהי בכלל חזקת התקינות? 

חזקת התקינות שמקורה במשפט האנגלי קובעת שאלא אם כן הוכח אחרת, טעויות שהמדינה עשתה קרו בתום לב ולא בזדון. לכאורה, זו חזקה פרגמטית. אין לה משמעויות מיוחדות ועקרוניות, רק מנגנון נוח לסינון עתירות טורדניות. השימוש העיקרי בה הוא במשפט המנהלי, כשבית המשפט משמש בורר בין השכן של קישון לעירייה. 

אבל לחזקה יש בעיה. לא אני אומר את זה, אלא שופטת ביהמ"ש העליון דפנה ברק־ארז: "זוהי חזקה הניתנת לסתירה, על מנת שלא להעמיד את האזרח בפני חומה ביורוקרטית בצורה ולא ניתנת להבקעה. על האזרח המבקש לסתור את החזקה 'לסדוק' בהנחת התקינות, על ידי כך שיצביע על בעייתיות לכאורה בפעולתה של הרשות" (עע"מ 4072/11, עיריית בת־ים נ' ירדנה לוי).

בתרגום ממשפטנית לעברית, אם אין דרך לסתור את חזקת התקינות, אם אזרח לא יכול לטעון שבמקרים מסוימים טעויות המדינה נעשו בזדון, או אפילו מתוך קונספציה, גם כשכל הראיות לצידו, זו כבר לא דמוקרטיה. 

ב"המשפט" של פרנץ קפקא, הגיבור יוזף ק' מואשם בפשע ועומד למשפט. הוא לא יודע במה פשע ומול אילו כוחות הוא עומד. הוא לא מקבל כתב אישום ואפילו לא האשמה בסיסית. במערכת הצדק שמולו, חומרי החקירה מוסתרים מהנאשמים, האמת עומדת לצד המאשימים ועל יוזף ק' מוטלת חזקת האשמה - הוא אשם עד שתוכח חפותו. חזקת התקינות היא כלי של המשפט המנהלי במקור, אבל בשנים האחרונות השימוש בה מתרחב במשפט הפלילי, במקום שבו המדינה היא לא הנחקרת אלא החוקרת. והיא משמשת, תחזיקו חזק, להסתרת חומרי חקירה מהנאשמים. 

כך, לדוגמה, ביום ראשון הביאו עורכי הדין של נתניהו ושאול אלוביץ' שוב ושוב דוגמאות לחומרי חקירה שהפרקליטות לכאורה מסתירה. הפרקליטות בתגובתה דקלמה "חזקת התקינות". אלא שלחזקת התקינות יש גבול. כמו כל תיאוריה, היא אינה מוחלטת. 

כהבחנתו של קרל פופר, רק תיאוריה מדעית שאפשר להפריך היא תיאוריה טובה. אבל גם פופר היה חותם שאם התיאוריה שלך הופרכה שמונה פעמים, כדאי שתלך למוסך.

וחזקת התקינות בתיקי נתניהו כבר הופרכה. אנחנו הרבה אחרי סף ההפרכה. היא הופרכה אחרי שלוש שנות דיון ציבורי שראה חקירה מזוהמת מראשיתה, אכיפה בררנית, תיאום מעצרים בין חוקרים לשופטת ותרגילי חקירה בנוסח השטאזי שנערכו לאלוביץ', למשפחתו ולניר חפץ, שחוקר משטרה אמר לו שהפרטיות שלו לא מעניינת אותו, ותרד "בבית השימוש של ההיסטוריה" ועתה הפרקליטות טענה בדיון שהיא מסתירה מידע מההגנה בגלל "זכותם של עדי מדינה לפרטיות". הרי לכם הגדרה ל"טובל ושרץ בידו". 

אל משפט נתניהו אנחנו מגיעים ספקנים, בדין. האם לא הרווחנו את הזכות להתייחס לטענות לאכיפה בררנית בענייניות? זה לא נאשם, זה חצי עם שאתם מנפנפים בטענה ל"חזקת תקינות". 

אפשר לסמן מגמה. כמעט בכל פעם שנאשם מתלונן על חומרי חקירה שמוסתרים ממנו, על אכיפה בררנית, על פעולות בעייתיות מצד התביעה, בין שזה אפי נוה, עמוס סילבר או בנימין נתניהו, פרקליטות המדינה אומרת: אנחנו לא טועים, ואם טעינו, זה היה בטעות ולא בזדון. 

אם אי אפשר לסתור את חזקת התקינות, והיא משמשת להסתרת מידע מהנאשמים, מדובר בחומה ביורוקרטית בצורה שגם נותנת לך בעיטה בין הרגליים. חזקת התקינות הפכה מפרוצדורה פרגמטית לעיקרון דתי, דוגמטי, עקרון־העל של שלטון הפקידים. 

לפי הדוגמה הקתולית, אפיפיור חסין מטעויות כשהוא מדבר ex cathedra, מהכיסא, מהתפקיד. נשמע לכם מוכר? אצל הקתולים זה עובד רק בתפקיד, אבל במערכת המשפט הקפקאית שלנו, הפקידים, מעמד הכמורה, יותר צדיקים מהאפיפיור. בני האור לא יכולים לטעות. אף פעם. בישראל 2020, יש את אלו שלא משנה כמה הם לכאורה עוברים על החוק, גלימה של "חזקת תקינות" טרנסצנדנטלית סוככת עליהם בכל אשר יפנו.

 

כמו בהודו, לברהמינים שלנו יש זכויות יתר. חנן מלצר חיתן את בתו באמצע מגיפה - הוא לא ידע. נשיאת העליון אסתר חיות ועו"ד ליאת בן ארי עוברות לכאורה על חוקי התכנון והבנייה - זוטות. אביחי מנדלבליט, יועמ"ש עם שפע של ניגודי עניינים ותיק פלילי פתוח, אבל עליו אנחנו סומכים, יש לו חזקת תקינות. שי ניצן תופס אותו בגרון? תשלימו לבד. 

כשמשרתי ציבור ושומרי הסף מגינים על המחדלים, על הפשעים, על תפירות התיקים בטענה של "חזקת התקינות", הם לא שונים מהעבריין בכיפה לבנה שמנשק את המזוזה בכניסה לאולם המעצרים. בעולם מתוקן, השופטים היו יושבים בתוך עמם ולא באים מתוך הפרקליטות. ביום ראשון בירושלים, לעומת זאת, השופטים לא נתנו להגנה לדבר. הם לא הפסיקו לזרז, להעיר, להריץ. נשיאת ההרכב, השופטת רבקה פרידמן־פלדמן בעצמה, הדגימה את הדוגמה הדתית: "יש חזקת תקינות בהתנהלות המדינה, טעויות קורות. אפשר להתקדם הלאה ולהתייחס לטענות הרלוונטיות". 

שלוש שנים שאומרים לנו, תנו לגלגלי הצדק לטחון, שיעשו את עבודתם, יבוא המשפט ותקבלו את רשות הדיבור. אבל עכשיו כשהמשפט הגיע, מערכת הצדק של קפקא שופטת מהמסתרים, באישון ליל, חזקת תקינות ודיון באולם סגור. אל תטעו, ההרשעה כבר כתובה. צדקה פרופ' רות גביזון ז"ל: נתניהו לא יקבל משפט צדק. זירוז הליכי המשפט, זירוז עורכי הדין של ההגנה, הסתרת חומרי החקירה, הכל מרמז על דבר אחד - הם לא רוצים שנסתכל. הם פוחדים שנפתח את הפה.

כשי"ח ברנר לא קיבל את רשות הדיבור בוועידת היסוד של ההסתדרות, הוא לקח את זכות הצעקה. זה מה שנותר לנו. מפעל הנקניקיות והתיקים מבועת ממראה העיניים שלנו. אז תפתחו אותן. אני פונה אליכם, אזרחי ישראל, מכל הצדדים, אתם המושבעים. אל תאמינו לגליקמנים ואל תאמינו לסגלים, חפשו בכוחות עצמכם. פרסמו, כתבו, אם אנשים קטנים מסתירים את השמש, תהיו אתם הפנס. אל תיתנו לתרץ ב"חזקת התקינות". עזרו לצדק לצאת אל האור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו