הדיל ששר הביטחון בני גנץ רקח עם ראש הממשלה בנימין נתניהו מאחורי גבו של שר המשפטים אבי ניסנקורן, שהותיר את מינוי מנכ"ל משרד המשפטים בחוץ, עשוי לרמוז על מהלך נרחב יותר מאחורי הקלעים – על יציאתו של גנץ לדרך עצמאית, כזו המשוחררת מלפיתתו של שר המשפטים, שעשה ככל יכולתו לתקוע טריז בגלגלי ממשלת האחדות, ופעל לסכסך בין הליכוד לכחול לבן מרגע שכף רגלו דרכה במשרד הנפיץ.
הדיל עם נתניהו מרמז על כך שייתכן שגנץ הבין, באיחור מה, את הנזק שחולל ניסנקורן ליציבות הממשלה, וגם לו, לגנץ, אישית. אם לא ייבהל ויחזור בו, עשוי שר הביטחון להמשיך בקו העצמאי והמשוחרר בו נקט, להתקפל פעם נוספת בנושא התקציב, להרחיק את הבחירות ולקרב את עצמו למועד הרוטציה וללשכת ראש הממשלה.
גנץ לא מעוניין בבחירות. גם לא נתניהו. המערכת הפוליטית דוהרת לשם בעיקר מכיוון שלשם ניסנקורן הוביל. הוא דחה כל רעיון של פשרה או כניעה לנתניהו בנושא התקציב, והוביל מדינה שלמה למערכת בחירות רביעית. כל עוד גנץ נגרר אחרי ניסנקורן, הדרך לשם הייתה בלתי נמנעת. גנץ לא מעוניין כרגע בבחירות לא מכיוון שהוא מאמין לנתניהו שיקיים את הסכם הרוטציה ביניהם, אלא כי כל יום שעובר מקרב אותו לשם גם בלי רצונו של ראש הממשלה.
גנץ רוצה לשחק על זמן. מזלו הטוב, שהוביל אותו לצמרת צה"ל, עשוי לשחק שוב לידיו. הוא היחידי מכל הדמויות במערכת הפוליטית בעשור האחרון שהצליח לשים מועד תפוגה לנתניהו. נכון שזה עוד רחוק, ונכון שהסיכויים עודם קלושים, אבל מי כמו גנץ יודע לנצל מצבים. סיכוייו כיום להתמנות לראש הממשלה אינם נמוכים מסיכוייו בזמנו להתמנות לרמטכ"ל אחרי שהממשלה כבר אישרה אדם אחר לתפקיד. אז, זה קרה. אולי, מי יודע, זה יקרה גם הפעם.
אם עד היום קיבל ניסנקורן את הרוח הגבית למהלכיו משר החוץ גבי אשכנזי, הרי שבתקופה האחרונה, כשאווירת הפילוג כבר החלה לנשוב בכחול לבן, הבהיר אשכנזי לניסנקורן ולגנץ שלמרות תמיכתו בעמדה העקרונית שאין לוותר לנתניהו, לפילוג הוא לא הולך. ואם יהיה כזה – הוא יישאר בצד של גנץ. מבחינת שר הביטחון, זה בדיוק מה שהוא היה צריך לשמוע, והמהלך למיגור השפעתו של ניסנקורן כנראה רק התחיל.
